מה דעתכם על המצפון? יש דבר כזה?

כשאין לאדם כל פקפוק בייחס להוראות המגיעות אליו ממצפונו, דבר שמוכיח על בשלות רגשית ושלמות עצמית. או שמוכיח על דיכוי המצפון.

אידאולוגיה עשויה, בהחלט, לתפקד כמצפון.

נדמה לי שההבדל בין המצפון לאידאולוגיה, ולדעתי קיים הבדל, הוא שאידאולוגיה הינה האידאל החיובי שמשמש כבסיס לעשיה החיובית של האדם, המצפון לעומת זאת הוא על דרך השלילה שמתריע לאדם מה לא לעשות.
וגם אם בסופו של דבר מצפון יגרום לפעולה אקטיבית (למשל לסייע למישהו), מקורו הוא על דרך השלילה, בגלל ש"אתה לא יכול לעמוד מהצד ולא לעזור" המצפון בעיקרו לא מניע את האדם אלא בנוי על שלילה לאחר מעשה: 'ייסורי מצפון' 'רגשות אשם' 'חרטה'. האידאל לעומת זאת דוחף אקטיבית לפעול להתקדם על פי הרעיון, האידאל.

מוצ'ניק, מצפון לא בהכרח נמצא אצל כולם, מה שכן, המצפון הוא נשאר עם האדם לאורך שנים כפי שחונך, אם חונך, אפי' בגיל צעיר ביותר ואז גם אחרי שנים יכול להציק המצפון שנוצר אצלו הרבה קודם, משא"כ האידאל שלא ישפיע מה שהיה לפני שנים אלא פשוט ימחק ובמקומו יהיה האידאל החדש, והסיבה לכך היא כי המצפון ביסודו מבוסס על תחושות ועל רגשיות, והאידאל לעומת זאת בנוי ביסודו על שכליות ולכן יכול להשתנות עם המחשבה ללא קושי.

ציינתי שאידאולוגיה עשויה גם בהחלט לתפקד כמצפון, אולם, בהגדרתי לעיל התייחסתי לכל מה שמניע את האדם [או לחילופין משיא אותו מלבצע פעולות שונות] - כמצפון.

ולמי שאין דבר כזה - אין לו כל מטרה ותכלית בחייו.