| נשלח ב-14/4/2010 08:42 |
 |
| |
האם יש לכך תוקף משפטי?
חברות מזון רבות מוסיפות בחשבוניות שלהן את המשפט הבא: "המוצר הינו בבעלות מלאה של שטראוס (נניח) עד לתשלום".
מהו התוקף המשפטי של משפט זה?
ישנם אנשים שאחרי פסח נוסעים למרכולים ערביים וקונים שם חמץ. מישהו העיר על כך שלמעשה, היות ותנאי התשלום המקובלים הם שוטף + 30 יוצא שיש סיכוי סביר שהסחורה שנמצאת בפסח היא עדיין בבעלות יהודית.
השאלה היא - האם באמת יש תוקף קנייני למשפט הזה, או שהוא נכתב רק כדי שבמקרים של פשיטת רגל לספק תהיה זכות קדימה (או זכות בעלות) ?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2010 12:52 |
|
| |
אם לא היה לכך תוקף קנייני, אז לא תהיה לספק זכות בעלות במקרה של פשיטת רגל.
ולכן, ברור שיש לכך תוקף קנייני.
מכיון שחוזה כזה (קונסיגנציה) עשוי לגרום סתירה בין שני חוקים (חוק המכר וחוק המשכון) קבע בימ"ש (הלכת קלומבו) את העקרונות:
1. כדי שבמקרה של פש"ר אכן יוכל לקחת המוכר את הסחורה, יש לבחון את מהות העיסקה, והאם אכן בפועל התכוונו הצדדים שהסחורה תישאר בבעלות המוכר כערובה לתשלום ע"י הקמעונאי.
2. אם לאו, או אף אם לא ברור לחלוטין, גובר חוק המשכון שהוא חוק ספציפי על חוק המכר שהוא חוק כללי. המשמעות שהנכס לא נשאר בידי המוכר, אלא עובר לקמעונאי, ויש רק התחייבות לשלם.
במקרה שמדובר במזון שאינו מחזיק זמן רב מעמד, זו אינדיקציה לכך שלא התכוונו באמת שהמזון ישאר בבעלות המוכר.
נקודה מרכזית נוספת היא, שאם המזון נשאר בבעלות המוכר היהודי, הרי שנמכר בחמץ עם שאר חמצו של היהודי (בהנחה שמכר), ובמכירת החמץ, תמיד יש תנאי כזה, שהחמץ מיד הופך לשל הגוי, ורק אם לא ישלם את היתרה, יתבטל המקח מיום שנקבע לתשלום, שהוא לאחר הפסח.
כך שבין כך ובין כך, ניתן לרכוש את החמץ, ויאכלו ענוים וישבעו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2010 13:09 |
|
| |
תודה רבה.
כוונתי היתה לאנשים שנוהגים בחומרת הגאון מווילנה, שלא לאכול חמץ שנמכר לגוי, ולכן טורחים וקונים מערבים. וממילא יש חשיבות לשאלה למי שייכת הסחורה בפסח.
לדבריך, לפי פסיקת בית המשפט אין משמעות למשפט המוסף ע"ג החשבוניות ולמעשה אפשר לראות את הקמעונאי כבעלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2010 20:56 |
|
| |
בעולם המשפט היום, אי אפשר לדבר בודאות מוחלטת.
אולם, בודאות קרובה שבית המשפט ייטה לראות בסחורה כשייכת לקימעונאי.
מקווה שזה עוזר לך.
נ.ב.
מצד שני, אם אוסם מכרו שקדי מרק לגוי בראש חודש ניסן, או בי"ג ניסן, זה משנה?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 07:45 |
|
| |
תראה, בבסיס הדבר, מכירת חמץ היא לא מכירה רגילה. ועל אף שמנסים לעשות הכל כדי לתת לה תוקף משפטי וקנייני (ע"פ ההלכה וע"פ החוק) יש כאלו שחוששים לפקטיביות שלה. ולכן נמנעים מלאכול חמץ בעין שנמכר לגוי במכירת חמץ .
בסופו של דבר המכירה תלויה בכוונת הלב. אז אם אדם דתי מכר הוא לא רוצה שהחמץ יהיה אצלו בפסח והוא בוודאי מתכוון למכור אותו, אך כאשר מדובר באנשים שאינם שומרי תומ"צ , כמו מרבית בעלי המניות בחברות המזון הגדולות, חוששים שהם מכרו מלחץ ועד הכשרות אך לא מתכוונים לכך כלל.
כמובן שחמץ שנמצא בבעלות אמיתית של גוי ובחזקתו אין כל בעיה.
|
|
|
|
|
