| נשלח ב-14/4/2010 09:18 |
 |
| |
רווקות מאוחרת והריון מתרומת זרע של גוי
.
בעתון הצהוב במדינה התפרסמה אתמול כתבה אודות מורה דתיה באולפנא, בת 43, שהרתה מתרומת זרע - ופוטרה בשל כך.
לידיעה עצמה צורפו שלושה קטעים מעניינים:
הראשון, שהוכתר בכותרת "נגד" - דברים קצרים של הרב בורנשטיין ראש מכון פועה. ההתנגדות היתה מהסיבות ההלכתיות המוכרות. הפתרון שהציע הרב - הקפאת ביציות כדי שניתן יהיה להשתמש בהן במועד מאוחר יותר, לאחר שתנשא הרווקה ותקים בית בישראל.
השני, שהוכתר - לענ"ד בלי קשר לתוכנו - בכותרת "בעד" - של הרב יובל שרלו. יש לציין כי למיטב זכרוני הוא לא כתב בעד המהלך שעשתה המורה, אלא כנגד הפיטורין שלה.
השלישי - משהו שנכתב "מהבטן", על ידי מורה רווקה דתיה בת 35.
אני מניח שדברי הרב שרלו הוכתרו ב"בעד" בשל דברים אחרים שכתב באתר הישיבה שלו (1).
אני מעביר את המיקרופון לקהל.
(1) למי שמתעניין, כדאי לקרוא את שני המאמרים, ולא רק את הראשון. http://ypt.co.il/show.asp?id=22400
המשך למאמר זה התפרסם בהמשך, כאן: http://www.ypt.co.il/show.asp?id=22451
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2010 12:18 |
|
| |
הרב שרלו -הרב שעוד נותן תקווה שלא הכל אבוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 11:51 |
|
| |
לא עינתי כעת,אבל יש לברר האם אין איסור דרבנן,מצד זה שלא יודעים מי האבא,שהרי מאותו טעם יש דין של שלשה חודשי הבחנה,אחרי שאשה מתגרשת,כדי שלא יהיה ספק של בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון,ואולי כשהזרע מגוי ל"ש זה,כיון שלפי זכרוני המקור הוא מקרא להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך,ואולי זה רק בישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 12:01 |
|
| |
ודבריה של "אחות לצרה" שצורפו לכתבה:
.
http://img689.yfrog.com/img689/3462/49270003.jpg
לפני כחודש הגיעה אחת המורות החופשת את לידתה לביקור בבית הספר.
זה ריטואל קבוע. ביקור של האם הגאה , עיניה נוצצות כשהיא מובילה לפניה את עגלת התינוק, והמורות, יחד עם תלמידותיה המתגעגעות, מקיפות אותה מכל עבר בקריאות התפעלות מהילד המקסים.
גם אני מגיעה לשם, מציצה ברך הישן בעגלה, מאחלת מזל טוב ודורשת בשלומה.
משך השהות שלי ברדיוס הקרוב לעגלה משתנה.
במפגש ההוא, לפני חודש, הייתי שם עשרים שניות ומיד הלכתי לשירותי המורות.
כעבור מספר דקות יצאתי. לא רואים עלי כלום. אני אלופה בטשטוש השרידים. והיה ואחת התלמידות שלי שואלת אם קרה משהו, כשאני פותחת את השיעור בקול טיפה רועד, אני מגייסת את אלרגיית מזג האויר כהסבר. פתרון בטוח.
השבת הייתי בסמינריון עם תלמידותי. המדריכים היו בני 25. צעירים ממני בעשור. את שולחן השבת הקיפו ילדים קטנים, אמהותיהן מאכילות אותם, משחקות איתם, האבות הצעירים מרימים אותם על ידיהם בשובינו מבית הכנסת ואני מביטה בהם בעיניים ששמחת השבת שבהן מסתירה חוסר אונים גדול.
וכשאחד הילדים נפל במרוצת משחקיו והחל ממרר בבכי, נגשתי אליו ורציתי לאסוף אותו ולחבקו ולהגן עליו מכל מכאובי החיים, אבל ידי הבלתי מורגלת בחיבוק תינוקות רק ליטפה את ראשו ויחד הלכנו לחפש את אמא. היא תדע לרפא.
בעולם התעסוקה שלי משפחה וילדים הם חלק ממראות היומיום. אמהות שילדו, אבות שמגיעים ללמד עם ילד סמוק לחיים "כי הוא קצת חולה", אחים צעירים של תלמידות ואמהות שבאות לאסיפת הורים עם ילדה שתמיד שמחה לקחת סוכריה נוספת מצלוחית הסוכריות שאני מציעה לה בחיוך.
נוכח המציאות המתדפקת הזו, הריק שמכה בבטן הוא כמעט יומיומי.
נכון, יש לי חיים מלאים ומגוונים, עשירים בחברים ובתוכן, עשיה וסיפוק.
אבל טרם נישאתי ומשום כך עוד לא הגעתי לשלב שכבר לפני שנים רבות אמור להיות טבעי לנפשי ולגופי. עוד לא ילדתי.
אני מכירה כאלה שדילגו על שלב החתונה.
בנות שלאחר התלבטויות והתייעצות עם הקרובים ללבן עשו מעשה ובחסות ההלכה מלאו את הריק הגדול באושר אינסופי וברעננות שהשפיעה על כל חייהן וחידשה אותן. החייתה אותן.
"אני לא יכולה לעשות את זה" אמרתי לחברה שתהתה בקול "אני לא עצמאית או עוסקת במקצוע חופשי. אני מחנכת באולפנא. איך זה יראה...?"
*
אחות יקרה,
שמעתי את סיפורך. אני כל כך מבינה את המעשה האמיץ שלך וכל כך בזה לרכלנים, למלחששים בבתי הכנסת, לאלה שמעיזים לדון אדם בלי יכולת להבין פרומיל ממצוקותיו, לאלה שמרשים לעצמם להיכנס לחייך, לביתך, לרחמך ולדרוש ממך לשאת את ההתמודדות הזאת בדרכים המקובלות בעיניהם.
את משלמת מחיר כבד, כמו כל פורצי הדרך העשויים מחומר נדיר. אבל מעתה, אני מאמינה, שהאל הטוב, הבוחן כליות ולב- ורחם- ישקול לך כנגד כאבך שמחה.
אני לא יודעת כמה ידי המושטת לחיזוק תסייע לך. אני, אחרי הכל, רחוקה מלהיות אמיצה כמוך.
אבל ידי שם, מלטפת אותך ואת פניו המתוקים והנקיים של האור שבחייך.
נשמי אותו, שאפי אותו לתוכך ותתחזקי.
כי את יודעת
את, אחות יקרה, כבר ניצחת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 12:36 |
|
| |
מואדיב
מה שלא כתבתי עד כה היה רק מפני שלא ידעתי איך ומה לומר.
אבל כמדומה שגם הבעת רגש היא תגובה. וחן חן לך על המקורות. וכמה שזה כואב, הרי זה נושא שצריך ללמוד.
התפעלתי מאד מניתוחו של הרב שרלו. ואפשר שאיני אלא חוזר על דבריו במעט יותר הרחבה.
הבעיה: גורלן של נשים שלא זכו להינשא אבל יש להן דרך להעמיד לעצמן צאצאים.
האם זה מותר/אסור/מצוה?
ראשית, זו שאלה חדשה. הטכנולוגיה שמאפשרת להעמיד ולדות שלא בדרך הרביה הטבעית. התרבות שמאפשרת לנשים להיות עצמאיות, לפרנס את עצמן, ואפילו לקוות ולבקש שיפסקו להן הלכה בשאלה שלא היתה קיימת עד לאחרונה.
כיון שזו שאלה חדשה, אין די בעיון במקורות כדי לדמות מילתא למילתא במובן הפשוט יותר שבו אנו פוסקים שאלות קיימות או דומות לקיימות.
הדרך לענות לשאלה היא, בנוסף לידע, נוסף לאומץ, נוסף לטוב לב ונדיבות, היא גם להפעיל שיקולים מטא-הלכתיים.
מזה זמן אני חושב על אשכול שבו אנסה לסכם את מחשבותי בנושא זה (שיש עליו מחקרים לאחרונה, אבל כמדומה שהם דנים בשאלות מסביב ולא בהסבר כיצד מתעצבת הלכה וכיצד ראוי לה להתעצב, לפחות במובן שאני מבין זאת).
כאן אני יכול לציין כי על מנת לענות על הצורך הקיומי של אותן נשים צריך להפעיל סברות שנמצאות בדרך כלל ברקע הפסיקה, ולפעמים הן בלתי מודעות.
למרות שליבי מושך אותי לחפש היתר, למרות שאני סבור שמצוה רבה לחפש את הדרך להתיר, אני גם ער לבעייתיות.
חלק מזה נרמז בדברי הרב שרלו. לא רק "יאמרו שפרושים התירו את הדבר" ו"פתחת דרך לזלזול בעריות", ולא רק הימנעות מ"קביעת הלכות חדשות", ולא רק "קטנים אנחנו". אלא מודעות למחיר שתשלם החברה היהודית ותרבות הפסיקה על פתיחת שער כגון זו.
ראוי לדעתי למנות את הגורמים המטא הלכתיים שניתן לזהות בדיון בשאלה כזו.
על מה שכתב הרב שרלו (וקרוב אני לומר שלמרות שקראתי תשובות אחרות שלו, ופעמים רבות רויתי נחת מישרותו, זו אולי עולה על כולנה) יש להוסיף:
יש הבדל בין השאלה כפי שהיא נשאלת היום לבין השאלה כפי שהיא תישאל בעוד זמן. מחר. בעוד חודש. בעוד שנה. בעוד עשור.
יש שני שינויים שעוברים עלינו.
א. שינוי טכנולוגי. יש לשער כי הטכנולוגיה תשתפר יותר ויותר. יהיה קל יותר לנשים להעמיד ולדות בצורה כזו.
ב. שינוי תרבותי. ככל שהתופעה תהיה נפוצה יותר, כך יהיו נשים רבות אמהות חד הוריות באופן כזה. זה אולי לא יגיע לציבור הדתי ואין צורך לומר החרדי, אבל זה ישפיע.
ואין דומה הדיון בשאלה חריגה לדיון בתופעה קיימת וקלה לביצוע.
כתבתי רק כמה מחשבות שיש לי. אשמח מאד על פיתוח הדיון.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 12:53 |
|
| |
הרב מימוני הטכנולוגיה שמאפשרת להעמיד ולדות שלא בדרך הרביה הטבעית.
עין בליקוטי מהרי"ל על דרך לידתו של -בן סירא, לפני כאלפיים וחמש מאות שנה.
לאחר דבריך על הרב' שרלו וגם לפני, זה הרב -שאני שר לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 13:26 |
|
| |
.
מיימוני,
אם אני קורא נכון את דבריה של "האחות לצרה", יותר חשוב מחיפושי פתרון, זה לסייע לרווקים למצוא שידוך, וד"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 14:05 |
|
| |
לי נראה שעניין הגיל הוא הבעייתי מבחינת הפסיקה ההילכתית.
אם יש התר ,דחוק ככל שיהיה, להתיר אז לא הבנתי איך הגיל מהווה פקטור.(חוץ מאשר תרוץ טוב)
מבחינה סוציולוגית הבעייה שתיווצר( אם הרעיון שהיום נראה הזוי יצבור בעתיד תנופה) היא ,שיווצר עודף של גברים פנויים לעומת מספר הנשים .
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 14:15 |
|
| |
צענערענע,
זוהי עוד דוגמא לכך שפסיקת הלכה היא לא ענין של נוסחא לוגית או מתמטית כפי שיש התופסים אותה, 'אם יש היתר יש ואם אין אין', אלא תהליך שמעורבת בו התבוננות והתייחסות אנושית לשואל ולמצוקתו, ומבחינה זו הגיל אכן מהווה פקטור, לצד מדדים נוספים.
דוגמא לדבר: גם פוסקים חרדיים מובהקים שהתייחסו לשאלות של הזרעה מלאכותית וכדומה אצל זוגות חשוכי בנים, ראו בגיל, דהיינו במשך הזמן של העקרות, מרכיב משמעותי בהכרעתם. גם שם ניתן לכאורה לומר, אם מותר מותר אם אסור אסור, אך לא היא.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 14:27 |
|
| |
צנ"ר:
כיצד שיקולים כגון הפסד מרובה ושעת הדחק נכנסים להלכה אתה כן מבין? במקרים רבים נדרש הפוסק להכריע לא בין טוב לרע אלא בין שתי אלטרנטיבות שבכל אחת בעיתיות מסוג שונה. למשל: טובת הכלל מול טובת הפרט, הידור בכשרות מול בל תשחית וכו'. במצב זה, לכל הכרעה יש מחיר ועלינו להחליט מהו מחיר אותו אנו מוכנים לספוג ומה נחשב למחיר מוגזם. במצב כזה כל שנוי בפרט מפרטי המציאות יכול להשפיע על צורת השיקלול. בנידון דידן, הפגיעה ברווקה הצעירה אולי נסבלת אל מול המחיר הציבורי, אך גזר דין מוות לסיכוי להרות (כאשר מגיעים לגיל מסויים) הוא מחיר כבד מידי ואולי לא נכון לשלמו לטובת שיקולים ציבוריים של "ערכי המשפחה". אינני בא להכריע כאן לטובת צד זה או אחר אך שיקולים מציאותיים תמיד נכנסים לחשבון ההלכה.
[במאמר מוסגר החורג מגבולות הדיון הנוכחי: לצערי, יותר ויותר אני נוכח בצורת החשיבה הזו בקרב הציבור החרדי - אם זה מותר אז אין בעיה ואם זה אסור אז אין בזה שום דבר טוב. חוסר הנכונות (או היכולת) להבחין במורכבות של סוגיות שונות היא בעוכרי השיח הציבורי. טוב לזכור שיש דברים שאנו נמנעים מהם, כי בחשבון כולל החלטנו שהם שליליים, אך גם להימנעות זו יש מחיר. ולהיפך: אנו מאמצים דברים שיש בהם גם אלמנטים בעיתיים בגלל הטוב שבהם, אך אל לנו לעצום עין מן הבעיתיות שבכך. דומני שראיה כזאת תוכל להפוך את יחסי החרדים והצבור הכללי לרגועים יותר, כאשר נבין שאיננו בוחרים בדרכם, אך בהחלט יתכן שבאספקטים מסויימים הם עדיפים עלינו ויש גם מחיר לבחירתנו (המוצדקת!). ראיה של שחור ולבן עוד לא הועילה לאיש. הסוגיה הנוכחית היא רק דוגמה לבעיה כללית יותר]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 15:16 |
|
| |
קראתי פעם בספר אחד על אשה אלמנה שחשבה שאין לה יותר סיכוי להנשא, ואז היא התחפשה לזונה, פיתתה את אבא של בעלה המנוח וילדה ממנו תאומים. פיחס. לא יאומן מה שקורה אצלם, רק אין יראת אלקים במקום הזה וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 15:17 |
|
| |
שנרב
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 15:18 |
|
| |
.
אכן, נדב. כבר כמה זמן אני מצפה מראשי האולפנא לקרוא בקול "הוציאוה ותשרף!"
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 15:53 |
|
| |
והמענין שמאותה אלמנה נואפת נולד המשיח!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 16:17 |
|
| |
ואני קראתי בספר אחד שאשה שכבה למרגלותיו של גבר בעצת חמותה ומנישואין שנישאה לאותו גבר נולד בדורות מאוחרים יותר מלך מפורסם שעליו מסופר בספר אחר שראה אישה מתרחצת על גג וכו' וכו'פיחס לא יאומן וכו'.
במילים אחרות מה הקשר בין סיפורי התנ"ך לכאן?
למואדיב
:עם כל האמפתיה שיש לי לאותה מורה נראה לי שאתה מצפה כבר היום להתקדמות שאולי ,אם בכלל ,תהיה בעוד מספר שנים .אולי בעתיד התופעה תהיה יותר מקובלת אז גם מורות כאלה תוכלנה להשאר וללמד באולפנה.
במצב היום,לדעתי,גם למורה עצמה לא יהיה נוח ללמד באולפנה .
לעציוני
האם אין מקרים של יקוב הדין את ההר?
לענ"ד במקרה הזה אין כאן רק שיקולים ציבוריים של "ערכי המשפחה" מול גזר דין מוות לסיכוי להרות.
תוקן על ידי צענערענע ב- 15/04/2010 16:20:25
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 16:38 |
|
| |
צענע
והסגה של המשפחה המכובדת הזו נמשכת, הנין שלאותה אשה שספרת עליה, הוליד ילד מאשה שהיתה אסורה עליו, מדין אסורה על בעלה ובועלה. ומילד האסור הזה ,נמשכה השושלת המפוארת של המלכות,
ומה זה שייך לענין? שייך שייך, כדי ללמד אותנו כי צניעות מזויפת ומיותרת, אינה הדרך המקובלת על עם ישראל, וכנראה גם לא על אלוקיו.
|
|
|
|
|
