על מאמרו של ר"ד קמנצקי על ההפלאה

[ מה טוב שחשים לכבודם של ת"ח, תהא הדעה על טיב מחקרם אשר תהא. ויקויים מאמרם ז"ל סופם שנעשים אוהבים זל"ז ]

כאשר יכבד תנועות אחרות שלא הזיקו לפרנסתו' לא התחילו לריב אתו, לא גזלו מכספו ,לא הכפישו אותו, כאשר ידבר בכבוד על אדמורים צדיקים גאונים מפורסמים, על כותבים אחרים, אודות מסורות אחרות - יכבדו גם אותו. אך כאשר מכפיש אחרים, כאשר כותב בחוצפה, כאשר רב עם כל מי שזז, שלא יצפה לשום כבוד משום עדה ומשום אדם נתקף. (באמת זה כל כך קשה להבין?)

פתגם אמריקאי אומר: מי שחם לו לא יעבוד במטבח.


ועוד נקודה: מטרת פורום זה היא לכתוב ביקורות על ספרים וסופרים, לא ביקורת מסורסת ועקורה הנהוגה במרחבי הבימות התורנית, אלא ביקורת רצינית ויסודית. בכל האשכול אף אחד לא גלש לצד האישי של קמנצקי שאינו כלל מענין מבקרי פורום זה (וכלל לא איכפת לי). כל הדיון התמקד רק בטיב מאמריו ומגמותיו כיווניו הספרותיים ונקודות התורפה, וממילא אין מקום להעלות כאן על נס טיב לבו - שלא הסתפק בו אדם כאן, ואני מקבל שהוא איש צדיק וחסדן,  ובכלל הרי זה דיון באיש ולא ביצירותו - ואילו הדיון כאן התמקד רק במאמרו בלבד וכל הכותבים רק כתבו וביקרו את מאמרו זה ומקורותיו והשפעותיו. אין כאן דיון באיש אלא ביצירתו. ובאם יש למי מהכותבים כאן לכתוב להגן על המאמר עצמו במקום להביא כאן  התבכיינות עליו, מה טוב, ואם לא, אין זה שייך כלל לפורום דנן (זה לא בית משפט ולא זקוקים להעיד עדות אופי)

תוקן על ידי אתנחתא ב- 16/04/2010 18:48:44

היריבות בין י"ג סופר לבין קמינצקי מצאה את ביטויה כבר במאמרו של קמינצקי בגירסתו הראשונה(שלונקק לעיל)שם כתב עליו בהערה 10 'וכבר פקר טפ"י' (הערה ארוכה זו בענין ויזל היא הדבר היחיד שלא נשנה שוב במאמרו הסופי).

לגבי עצם המאמר: כשם שעשה קמינצקי קרקס מכמה וכמה(ביחוד השל ושור) כן עשה בפועל גם מעצמו וכהערותיו הצודקות של צלצח לעיל(אך יש לזכור שרוב הקטעים  במאמרו הם יותר בגדר יהודה ועוד לקרא,לאחר שקיימת כבר הוכחה מרכזית,אלא שקמינצקי היה צריך לחדד זאת ולא לכתוב בודאות על כל מיני השערות פורחות)

נענטער,

במח"כ מכבודך. למה זה וורט חסידי חריף? לי זה נראה וורט ליטאי מובהק שאין כמותו. בעצם הרב מבריסק מציג כאן את ההשקפה הבריסקאית או הליטאית הצרופה (שבבריסק קלפו יותר מכל חוג אחר - כל תחושה לא הלכתית מקיומה של מצות) של קיום ההלכה ללא התפעלות של התפעלות רגשית שרק מאפילה ומורידה על עצם קיום ההלכה שהוא ורק הוא הוא קיום התורה ואין בלעדה. יש לראות בכך דוקא ביטוי של התנגדות מוחלטת נגד הגישה החסידות שהדביקות או התלהבות יכולה לפעמים לבוא על חשבון ההלכה עצמה.

פשיטא שזה קריקטורה של החסידות, שכן גם החסידות מודה שעיקר היהדות הוא ההלכה והתלהבות חייבת להתפרץ מתוך קיום ההלכה, אך משום סיבות שונות והתפרציות שלא שימשו כל צרכה ו(כמו מעשה הטאלק וכו') בגלל כל מיני סיבות, שבגלל עמקות ודקות הדבר - אין פורום מתוח זה המקום לברר - נוצרה מאז בראשית החסידות עיוות של פרצוף החסידות. בכל אופן וורט בריסקאי זה למרות שדומה מאד לוורט חסידי קוצקאי הינו וורט שצמח ונולד טהרת ההתנגדות.

(בספר לקוטי מהרי"ל לרבי יהודה לי זאקליקוב תלמידו מובהק של ר' אלימלך והחוזה מלובלין קובל בקטע מעניין כיצד החסידים התסכלו על החוזה שהיה בהתלהבות רבה וכולם התפעלו, אך בעת קיום המצוה עצמה כבר לא הסתכלו ופספסו העיקר ,ואילו הוא רק הסתכל אז שכן אז הוא העיקר, והרי זו נקודה זו והמ"י)

לגבי הוורט של הקוצקר - הרי לכאורה שם אכן בא לידי ביטוי מושג אכן חסידי קוצקאי, הקשור בעבודת הנפש ללא אשליות ודמיונות, שכאשר אדם ניגש לעבודת ה' ומתלהב צריך לבדוק בעצמו בשבעה בדיקות באם התלהבות הינה התלהבות כנה אמיתית או דמיון פורח באוויר. הרי כאן שלמרות שוורט אחד נראה דומה יכול להיות שהם מבטאים השקפות שונות לגמרי, ללמדני לא הוורט העיקר אלא הקונטקסט, ודוק כי זו תורה עמוקה שרבים נכשלים בו.

עצם זה ששני חסידים מובהקים כנענטער ואתנחתא יכולים להתווכח ביניהם על ווארט מסויים אם הוא חסידי מובהק או ההיפוך הגמור מזה, מראה על כך שאין שום כללים מהו ווארט חסידי ומהם מאפייניו. וגם אם יש ליסטרא בלגינא המכריזה בכל הזדמנות על עשרות שנות מחקר של ספרי דרוש משנות התי"ו והת"ק - אין להבהל מזה.

עצם הענין שני גאונים יכולים להתווכח מהו פירוש ברמב"ם, מראה שאין שום כללים ואין כזה דבר כמו הבנה אמיתית ברמב"ם.

עצם הענין ששני חוקרים יכולים להתווכח על משמעות משוגי מחקר אם זה רמבמי או לא - מראה שאין כזה דבר כמו מושג רמבי או מושג אנטי רמבמי.

עצם הדבר שחוקרים מומחים יכולים להתווכח באם מנהג מסויים הוא מנהג ארצישראלי או בבלי - מראה שאין כזה הבדל והכל קשקוש.


ועצם הדבר שאני יכול למצוא גאונים מובהקים הבקיאים בכל התורה ןידעים כל ספרי מוסר ולמדו את כל ספרי הקבלה- אינם יודעים להגדיר לך כלל הבדלי גישה מחשבתיים בין חובת הלבבות לבין ספר חסידים בין ספר הישר לר"ת לבין מחשבת חסידי אשכנז, בין הרמב"ם לראב"ד, בין ר' חיים מבריסק לבין החזו"א, בין חכם מפרובנס לבין חכם מאיטליה, בין קבלת האר"י לקבלת הרמ"ק בין קבלה מאחורת לבין קלה קדומה בין קבלת מהר"י סרוג לבין קבלת ר' חיים וויטאל - זה אומר שכל ההבדלים הם שטיות והבלים והכרז בלגינא ודבר הבל.

עצם הדבר שחוקרים יכולים להתווכח על משמעות תופעות תרביות - מוכיח שאין כזה דבר כמו הבדלי תרבות והכל אשליה.

וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו'


ועצם הדבר שניק יכול לכתוב כאלו שטיות בפורום -מראה  שמאחורי ניק  כל אחד יכול לאחוז מקלדת ולהקליד שטיות כאילו שהוא חכם גדול.

(הצהרה חכמה זו באה על גב הצהרה הגאונית הנוספת שכבר השמיע הצוקר הזה מאז שהסתפח לפורום - שהכלל אלו אלו דברי אלקים חיים אי אפשר לומר על החסידות והתנגדות, שכן הלא צוררים ושוללים זו את זו, ומדבריו יוצא ברור שבעבר מאז שמאי והלל כיודע החילו כלל זה רק על אלו שלא חולקים ושוללים................ פשוט גאונות. וכעת אני מבולבל שהרי כאן למדנו מפי אותו חכם שאין בכלל שיטה חסידית ואם כן אין בכלל מחלוקת שכן עם לא שיטה לא תיתכן מחלוקת...)

תוקן על ידי אתנחתא ב- 18/04/2010 14:37:07