| נשלח ב-14/4/2010 13:20 |
|
| |
מהי כפירה?
שאלה:
לכבוד הרב [רצון ערוסי], שלום וברכה.
התרוצצו בי מחשבות וזה פתרונן:
הכיצד אדם יכול להחשב כופר? והרי כדי לכפור באובייקט הוא מוכרח להכירו, ועצם ההכרה באובייקט תגרום לו שלא לכפור בו.
למשל: הכופר במשוואה 2+2=4 לא נחשב כופר באמת עד שיברר משמעות 2,+,= ו4. שהרי אם יכפור במה שלא הכיר, אין זו נחשבת כפירה.
לפי זה אין דבר כזה כפירה בה', אלא רק חוסר ידיעה. כמו שמספרים על אותו שאמר "באלוקים שעשה את השואה אני כופר", ענה לו רב אחד "גם אני כופר באלוקים כזה. אלוקים כמו שהמצאת במחשבתך לא אליו אני מתפלל".
והוא הדין בעוברי כל עבירה, אדם שעבר עבירה אין זה אלא שנעלמה ממנו ההבנה של חשיבות שמירת מצוות, ואין הוא נחשב לעובר עבירה באמת.
ועל כן, זה שהתורה בית דין להעניש חוטאים אין זה אלא אקט חברתי, מעין הגנה על ציבור שומרי הדת שלא יפגעו מאלו שלא מבינים תורה מהי, אך אין יהודי כופר או חוטא באמת.
האם כל זה נכון?
תודה רבה לכבוד הרב.
תשובה:
מבחינה הגותית דבריך מעניינים. אבל מבחינה דתית, המעשה, כלומר התנהגות האדם היא הקובעת את דינו לשבט או לחסד.
העושה עברה, ויודע שהוא נוהג בניגוד לאזהרת ה', אף שאינו מבין את משמעות המעשה, מהותו והשלכותיו, הוא עבריין.
וכן ביחס לכפירה, בד"כ לא די במחשבת כפירה, אלא בהתנהגות מעשית של אדם שאינו מאמין בה', או שהוא מצהיר שהוא מאמין בזולתו, אף שאינו מכיר את המציאות האלקית, למעשה יש משקל מיוחד.
אמנם המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, שנאמר למען תפוס את ישראל בלבם, אבל שם מדובר על ע"ז, מוגדרת, ושנוהגים לעבדם עבודה מעשית.
קצרו של דבר, נעשה ונשמע הוא הבסיס לעבודת ה', ונעשה. ונתפקר הוא הבסיס לעבריינות ולכפירה.
מתוך: http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=121809
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2010 15:46 |
|
| |
עם תשובה כזאת- לא פלא שאנשים מעדיפים להשאר בשאלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2010 17:20 |
|
| |
איך הרב יסביר את המושג (ההלכתי !) עברה לשמה?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2010 18:04 |
|
| |
לעניות דעתי [אם הבנתי את שאלתך אל נכון] המושג התלמודי עברה לשמה אינו עומד כלל בסתירה לדבריו, עד כמה שהבנתי שם מדובר על דבר שעל פי דין תורה יש לעשותו משום פיקוח נפש, עברה לשמה, הכוונה למעשה מגונה שבדרך כלל הוא עברה, כאן הוא טוב וישר כמובן, שכאשר זה יהיה עברה לא יעזרו מחשבותיו הטובות
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2010 18:55 |
|
| |
נראה לי שכל הדיון הזה בכן-כפירה/לא-כפירה, כן-אורתודוקסיה/לא-אורתודוקסיה, הוא רק גורם מפריע בדיון החשוב באמת: כן-אמת/לא-אמת, כן-נכון/לא-נכון.
אספר מנסיון: עד שלב מסויים בחיים שלי, הייתי "דתי-פלסף" - כזה שתמיד מחפש למתוח את הגבולות עד כמה שאפשר - כלומר, מחפש עד כמה אני יכול להיות כופר מבלי להחשב לכזה (נראה לי אתם מכירים את הפנומן).
אבל בשלב כלשהו, החלטתי במקום זה לשאול את עצמי בכל נושא ונושא: במה אני מאמין באמת? מה היא האמת בנושא זה? וכן הלאה. ובהרבה מקרים דווקא חזרתי להשקפות דתיות יותר מיינסטרימיות - וזאת למרות (בגלל?) שבדיון על כל שאלה ושאלה בכלל וויתרתי על הנסיון להתאים את דעותי לדת.
כלומר, בבדיקה שבדיעבד, התברר שבמקרה (?) בנושאים רבים דעותי התאימו לדעות היהדות המיינסטרימיות.
עכשיו, אני חושב שהמכאניזם הפסיכולוגי הפועל כאן הוא כזה:
אדם בד"כ לא אוהב שישבו לו על הווריד ויכתיבו לו מה לעשות, מה לחשוב וכו'
ולכן, אם הוא מרגיש שיושבים לו על הווריד (בין אם באופן ממשי ואם באופן ווירטואלי-מדומיין), אזי המשימה הדחופה היא להפטר מזה שיושב לו על הוורד, או, אם זה בלתי אפשרי, להגביל כמה שאפשר את יכולות התימרון של ההוא ולנקות כמה שיותר מרחב פעולה לעצמך.
במצב זה, כל הסכמה עם ה"הוא" מהווה וויתור, כניעה, נסיגה - צעד אחד חזרה בכיוון של שיעבוד מחשבתי/מעשי.
אבל, ברגע שנפטרת מההוא, ברגע שאתה כבר לא מרגיש אופוזיציה, לא מרגיש איום, לא מן הנמנע שהחלטותיך בכל מיני תחומים דוקא יתאמו להפליא את מה שההוא רצה שתעשה/תחשוב.
אבל יחי ההבדל...
נ.ב. בדוגמה ששואל השאלה הביא מהמתימטיקה, הוא בלי משים רמז להשקפה הנקראת "לוגיציזם" בפילוסופיה של המתימטיקה. השקפה זו דיי הוכחה כחסר כוח המראה בעקבות משפטי גדל.
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 14/04/2010 18:58:37
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 14/04/2010 19:02:33
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2010 20:16 |
|
| |
| רדףהשיג כתב: |  | | אבל יחי ההבדל... |
|
הגדול !
אני יכול לומר על עצמי שכ-חרדי- עברתי גם תהליך דומה.
הניתוק הזה מ"הישיבה על הווריד", תוך אמירה פנימית "לעזעאל מה כתוב" מה באמת נכון ?
הרי אף אחד לא ילך בעירום ברחוב כי קשה לו עם הישיבה על הווריד של מוכרי המכנסים.. מדוע בדת זה שונה ? כי יש אלטרנטיבה, והאדם בתת-מודע, מודע לכך. ברגע שאתה מנתק את ההכרח הכופה, ובוחר במה שנכון כל ההיבט משתנה.
הדבר נכון בפרט לגבי "אנוסי תבונה" חרדים. עזוב לרגע את החברה ודרישותיה.. שאל עצמך מה אתה רוצה ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2010 21:07 |
|
| |
רדףהשיג ומרכא טפחא:
אני לא הרגשתי כך
כל זמן שדברתי עם רבותי בתבונה, אף אחד מהם לא ביקר אותי לרע, להפך הם בעצמם הפנו אותי לספרים הרלוונטים,
כל הלחץ היא שבחורים מתחילים לבעוט בחברה, וטבעי שהחברה מגיב בחזרה,
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2010 21:14 |
|
| |
האשכול גולש כאן לתחום סוציולוגי פסיכולוגי. העובדה שאתה לא חשת בכך, אינה אומרת דבר.
אגב כלפי השאלה "מהי כפירה", גם אני התחבטתי בה רבות, כדגומת השאלה איך אפשר לצוות על האהבת ה'. מדוע ההחלטה השכלית שלי פועלת משהו במציאות ?
הרב לעיל ענה לו ש"בדרך כלל" כפירה היא רק אם זה בא למעשה.. התשובה הגיונית מאוד, אך מאין הוא לקח את זה ? ומה זה "בדרך כלל" ?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2010 21:30 |
|
| |
| מרכא_טפחא כתב: |  | האשכול גולש כאן לתחום סוציולוגי פסיכולוגי.
העובדה שאתה לא חשת בכך, אינה אומרת דבר.
אגב כלפי השאלה "מהי כפירה", גם אני התחבטתי בה רבות, כדגומת השאלה איך אפשר לצוות על האהבת ה'.
מדוע ההחלטה השכלית שלי פועלת משהו במציאות ?
הרב לעיל ענה לו ש"בדרך כלל" כפירה היא רק אם זה בא למעשה.. התשובה הגיונית מאוד, אך מאין הוא לקח את זה ? ומה זה "בדרך כלל" ? |
|
ומי לא שאל את זה ? הרי טחנו את השאלות האלה כל הזמן,
לגבי כפירה מהי ?
השאלה היא הלכתית ?? או רעיונית ?? או השקפתית ???
הלכתית: כתוב בהלכה !
רעיונית: תלוי לפי מי הרמב"ם או הרמב"ן או האבן עזרא או ספר העיקרים, וכו' וכו'
השקפתית: תלוי לפי קהילה כמובן
אתה חייב להבין שאם החזון איש והקהילות יעקב ור' חיים לא הכריזו על ר' גדליה נדל ככופר ??
ואם אני הייתי אומר רבע ממנו אז הם כן היו מכריזים עלי ככופר, ולמה ?????
התשובה היא "השקפה נטו"
זה לא הלכה ולא כלום פשוט השקפה,
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2010 22:24 |
|
| |
זוהי שאלה מצוינת, והיא משיקה לשאלת אונס בדעות. דומני שכפירה כעבירה היא מצב שכמעט אינו מוכר לנו, ולא בכדי. כפירה היא אימוץ עמדות שגויות בגלל יצר הרע, ולא בגלל שאני באמת מאמין בהן עמוק בליבי. כפירה בגלל שגגה אמיתית (כלומר שבאמת כך אני חושב) אינה עבירה, שכן זהו אונס גמור (כפי שכותב הרדב"ז בתשובה). לגבי עבודה זרה, כידוע לפני שכתיאור חז"ל (המטפורי, לדעתי) ביטלו חז"ל את היצר הזה, היה יצר לעבוד עבודה זרה. מה פירוש? האדם עבד לאליל כלשהו לא בגלל שהוא באמת האמין בו אלא בגלל שהיה לו יצר לעשות כן. איך זה ייתכן? האם הוא סתם עשה זאת מן השפה ולחוץ? מסתבר שהיצר עבר רציונליזציה, והוא לכאורה חי בתודעה שהוא אכן מאמין באליל הזה, אבל הכל נבע מיצר. משל לדבר, מי שכיום מקיים יחסי אישות עם אשת איש, על אף שגם הוא מבין שזה לא מוסרי. יש לו יצר, והוא עושה משהו על אף שלדעתו זה לא ראוי. לאחר מכן הוא בונה רציונליזציה, ואומר שלאף אחד זה לא מפריע, כי היא והוא מסכימים, והבעל לא יודע (או שאולי גם הוא מסכים). האם אין מקום להאשים אותו על כך? דומני שיש. מדובר בשתי רמות של תודעה: החוויה בפועל היא תוצאה של יצר, ואם הוא לא היה נכנע ליצרו הוא היה מבין שזה לא באמת מה שהוא מאמין בו. אם ניטול דוגמא נוספת, ברוח הימים הללו. הנאצים בנו לעצמם אידיאולוגיה שלימה סביב התנהגותם הנפשעת. אני מניח שלפחות חלק מהם באמת האמינו במה שהם אמרו ועשו. ועדיין יש מקום להאשים אותם, שכן זוהי תוצאה של יצר שעיצב תודעה וחויה, ואם הם לא היו נכנעים לו הם גם היו מבינים שזה לא נכון (מסופר שהימלר הקיא על שפת הבור כשהוא ראה רצח המוני של יהודים לתוך קבר אחים, ואחרים שתו יין כדי להתגבר). לולא זה הם באמת היו אנוסים (כמובן שעדיין היה עלינו להרוג אותם כדי להתגונן).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2010 23:01 |
|
| |
ירוחם, אנא הסבר את עצמך.
שאלה לכולם: לפי הדברים לעיל, כיצד ניתן לפרש את התורת כהנים (כו, יד. וכן ברש"י שם): "יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו", איך אפשר לדעת [אני מניח שידיעה זו משמעותה - הכרה שלימה] ולמרוד?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2010 23:42 |
|
| |
זה לא כפירה. כי אם עובר עבירה להכעיס..
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 00:55 |
|
| |
אכן קשור. וגם שם הייתי כותב אותו דבר. ודאי שאין להעניש אדם על השקפותיו, אם לא פשע בזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 00:58 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | אכן קשור. וגם שם הייתי כותב אותו דבר. ודאי שאין להעניש אדם על השקפותיו, אם לא פשע בזה. |
|
בהלכה פוסקים אחרת
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 01:05 |
|
| |
לא נכון בכלל. אני לא יודע מה זה 'בהלכה'. בהלכה שלי לא פוסקים אחרת (החל מ'תינוק שנשבה', המשך ב'אין בדורנו מי שיודע להוכיח', וכלה ב'אנוס בדעותיו' של הרדב"ז. כל אלו מנגנונים שמצביעים על פטור מחמת אונס בדעות. אין אף פוסק שידוע לי שפוסק אחרת). אגב, מי שמעניש אדם על השקפותיו הוא עצמו צריך להיענש על כך (כי הוא טועה, ונמצא חובל/רוצח את מי שאינו חייב עונש. ואף שהוא אנוס בדעתו, לשיטתו שלו עצמו אונס לא פוטר מעונש).
|
|
|
|
|