| נשלח ב-22/4/2010 20:10 |
 |
| |
"לגבי מש"כ שראית במו"נ בכמה מקומות שהידיעה היא רק בכליים ולא בפרטים, יש לעיין טוב אם זה לא נאמר ביחס להשגחה.
"
אולי פרשנות כזאת תפתיע אותך, אבל אני סבור ש"השגחה" אצל הרמב"ם היא לא מה שאנו קוראים לו בד"כ "השגחה" (לא החלטה של ה' שיהיה כך או כך) אלא היא היא הידיעה: גם של ה' את עצמו גם שלנו אותו (=הידבקות בשכל הפועל) גם שלו אותנו (במחינת מהותינו) וגם שלנו את עצמינו (מבחינת מהותינו).
עכשיו, אולי לא יובן מדוע לידיעת ה' את עצמו ואת המהויות (הנגזרות ממהותו - כך אצל הרמב"ם - בעקבות אפלטון דווקא ולא בעקבות אריסטו) תיהיה השפעה על מה שקורה פה. אבל זה קשור לטלאולוגיה האפלטונית-אריסטוטלית, עליה הסברתי בהרחבה באשכול הסמוך "עיגולים, גלגלים וכוח כבידה"...
[אגב, הערה: דע לך שהרמב"ם קרא את אריסטו מבעד לפריזמה ניאו-אפלטונית. ישנו הסבר היסטורי ארוך למה זה קרה (זה קשור לפעילות של האקדמיה האפלטונית בימי יוסטיניאנוס וגלותה לפרס וההשפעה שאח"כ הייתה לה על העולם המוסלמי אבל אכמ"ל)]
נסה לקרוא ככה את הפרקים העוסקים בהשגחה ותראה שזו פרשנות ש"עובדת".
לגבי האשכול שם - אעיין בלנ"ד
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 20:24 |
|
| |
לשומר:
עיינתי בדבריך שם. ויש הרבה מה לומר...
אגיב רק למשפט אחד שכתבת (אולי אני אגרום לך לשנות את דעתך - או לפחות לחשוב עליה מחדש):
"כולנו שמענו לא פעם את המשפט "אלוהים מעל הזמן", האם ישנה משמעות למשפט הזה? לדעתי לא. תפיסת האלוקות העולה ממנו מוטעית בעיני לחלוטין, תפיסת הזמן העולה ממנו צע"ג, והאמירה "מעל" צ"ע עוד יותר גדול. "
אוקיי, אז בוא נחליף את "מעל" ב"מחוץ". זו מטאפורה יותר טובה?
אולי לא.
אנסה לשכנע אותך שיש לזה משמעות:
1. דווקא בפיזיקה החדשה מאיינשטיין ואילך "מחוץ לזמן" זו בכלל לא מטאפורה - כי זמן הוא רק עוד מימד. לכן "מחוץ לזמן" זה כמו "מחוץ לחלל" - משהו שאיננו חללי או איננו זמני או איננו שניהם.
אבל כאן אתה עלול לטעון: "רגע, גם "שאיננו חללי" זה ביטוי לא מובן!"
ולכן אשאל אותך דבר מה:
2. האם המספר 2 נמצא בחלל? אם כן, איפה?
שאלה אחרת: האם למספר 2 יש משך (אקסטנציה זמנית)? האם הוא נוצר מתישהו ויתכלה מתישהו?
שאלה אחרת: האם הטענה 4=2+2 היא תלויית מקום או זמן? האם זה בכלל makes sense להגיד "מחר 2 ועוד 2 יהיה שווה 4"? האם makes sense להגיד "מחר 2 ועוד 2 יהיה שווה 5"?
נקודות למחשבה.....
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 20:30 |
|
| |
לשומר: אה, הבנתי מה אתה רוצה. כן, אני מסכים איתך שגזירה ובחירה לא מסתדרים אחד עם השני...
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 20:33 |
|
| |
עוד לשומר:
עוד שאלות:
מה המרחק בין משפט פיתאגוראס לבין משפט גדל?
מה המרחק בין מחשבותיי למחשבותיך?
מה המרחק בין הצבע הירוק לצבע הכחול?
אם בכל המקרים הללו תאמר: "זאת שאלה חסרת משמעות!" הרי שאתה מודה שישנם דברים בלתי חלליים ו/או בלתי זמניים
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 20:46 |
|
| |
רדף:
שוב תודה עברתי על כל האשכול בעיון, עשיתה עבודה נפלאה ומאלפת,
אולי גם תפתח אשכול מיוחד ללוגיקה, תתחיל עם סקירה היסטורית, ואחר כך הכללים הלוגים, וכו' וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 20:47 |
|
| |
למקסמן: לא תודה - רק זה חסר לי....:-)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 20:48 |
|
| |
רגע אחד אני לא עומד בקצב שלך עבור כל הודעה אני צריך להתחבר 100 פעמים וכל התחברות לוקחת שעה (בגוזמה), מה עוד שלא תמיד אני זוכר להעתיק את ההודעות לפני שאני שולח, או שאני מעתיק ויש פשלה. לכן ישנם פערים בין תגובותיי באשכולות השונים.
אתמול בפעם הראשונה שכתבתי את דברי ביחס לדעת אריסטו זכרתי יותר את פרטי אשכולך וציינתי לתפיסת הנרבוני בנוגע להשגחה. וכתבתי פחות או יותר כך רק באופן מפורט יותר:
השם משגיח על הצדיק = הצדיק יותר הוא המשכיל יותר המשכיל יותר (בכל המובנים לא רק תורה ע"ע "ידיעת האמיתות") יודע להימלט טוב יותר מסכנות. ההשכלה נובעת בתהליך מסויים מהשכל הפועל ולכן ההימלטות מהסכנות (השגחה) מיוחסת אליו.
"עכשיו, אולי לא יובן מדוע לידיעת ה' את עצמו ואת המהויות (הנגזרות ממהותו - כך אצל הרמב"ם - בעקבות אפלטון דווקא ולא בעקבות אריסטו) תיהיה השפעה על מה שקורה פה. אבל זה קשור לטלאולוגיה האפלטונית-אריסטוטלית, עליה הסברתי בהרחבה באשכול הסמוך "עיגולים, גלגלים וכוח כבידה"... " - לא הבנתי מן הסתם כי לא עיינתי אעיין שם בלנ"ד.
לגבי הערה, כמה פעמים הפריע לי החשבתו של הרמב"ם כאריסטוטלי, משום שמכמה מקומות הדברים נראו לי מעט ניאו- אפלטונים. חשדתי שלאבן סינא יש השפעה על כך, אך ראיתי שבאיגרתו לר' שמואל אבן תיבון הוא נותן יותר הערכה לאלפראבי, והבנתי שהוא פחות מושפע. בכ"א אשמח מאוד לקבל הפניות למקורותיך.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 20:55 |
|
| |
לשומר: ישנו קובץ הנקרא "דעת הרמב"ם" שם אחד הכותבים (פרח לי שמו - והספר לא לפני) כותב, אכן, שהרמב"ם קרא את אריסטו כמו איבן סינא - כלומר מבעד לפריזמה ניואפלטונית...
ומעצמי אוסיף שזה קשור לכך שאת הפילוסופיה המוסלמית התחילו חברי האקדמיה האפלטונית שגלו לפרס מאימת הקיסר יוסטיניאנוס (שרדף פאגאנים) ואלו ניסו לעשות הרמוניה בין השיטה האריסטוטלית לזו של אפלטון ופלוטינוס (שגם הם, כמובן, לא עשויים מקשה אחת).
אגב, גם היום הרבה חוקרים סוברים שההבדל בין אפלטון לאריסטו לא כזה גדול - פשוט האחרון יותר שיטתי, יותר "יבש" פחות פואטי, יותר מובן, פחות מיסטיקאי וכו' - אבל הרעיונות אותם רעיונות.
זה לא צריך להפתיע אותנו. אריסטו היה תלמידו של אפלטון ואפילו ראה עצמו כיורשו באקדמיה (אלא שפוליטיקה אקמדית הייתה קיימת כבר אז ומישהו אחר, קרוב משפחה של אפלטון שברח לי שמו, תפס את מקומו...)
לגבי השכל הפועל וההשגחה: הבנת מצויין
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 21:19 |
|
| |
רדף
באשכול הידיעה ביקשת שאפרט כאן יותר.
ישנו פירוט באשכול הידיעה ע"ש ובכ"ז. הקושי קיים בידיעה שלפני מעשה, ידיעה שלאחר מעשה לא קשורה בכהוא זה לבחירה, שכן הבחירה נעשתה קודם לידיעה.
הקנייצ' שמאפשרת התפיסה שהאל הוא מעל הזמן, היא שלאל יכולה להיות קודם המעשה את הידיעה שלאחר המעשה.
באופן הגשמתי: האל הגביל את עצמו בידיעתו את העתיד כדי לתת בחירה חופשית לאדם, אך בכ"ז הוא מאוד סקרן לדעת מה יקרה לכן הוא מציץ בעתיד ורואה מה האדם בוחר, ואז הוא חוזר לעבר ויודע מה יהיה קודם שיהיה. (מכאן והלאה שרשראות לוגיות בסגנון ימי בניימי) כמובן שמבחינה לוגית המשחק בזמן המצויר כאן בהאנשה כזו, מקושקש לחלוטין. שהרי כיצד ניתן לראות את העתיד אם הוא עדיין לא קרה? צ"ל שהוא היה באיזשהו אופן, ואם הוא היה באיזה אופן, אז באופן בו הוא היה הוא עבר ולא עתיד. ואם הוא עבר הרי העבר כבר חלף ואיך ניתן לחזור אליו? צריך לומר שבאופן מסויים העבר עדיין לא היה (בלשון עבר) ובאופן בו העבר עדיין לא היה, הוא הווה או עתיד, ועתיד א"א כמש"כ לכן ניתן להיות כל הזמן רק בהווה (מקופלת בזה הבעיתיות שבחזרה לעבר).
כמובן הכל תלוי בהגדרת זמן, רעיון ההתקדמות לעתיד והחזרה בזמן מניח שהזמן היא מציאות המתקיימת בפני עצמה באופן שלם מלכתחילה, ולא רק זאת אלא שכל הארועים הם על גביה וטפלים לה. אנחנו חלק מארועי הזמן (ויוצרים אותם אם יש לנו בחירה) ולכן רואים את השאר כאחורה וקדימה, האל מעל הזמן ולכן הוא רואה את הכל כיחידה אחת, אי לכך, כל נקודת זמן ביחס אליו היא הווה. וכאן אולי המקום לנוסח מבהיר יותר בנוגע לרעיון ידיעת מה שקרה, מראש.
אם כל נקודת זמן ביחס אל השם היא הווה, הרי שיחוס ידיעת מה שיהיה קודם שיהיה אליו, מוטעת, שהרי ביחס אליו הכל הווה. והאמירה שהאל יודע מה שיהיה קודם שיהיה נכונה רק מהצד שלנו, ובמשמעות הזו הידיעה לא סותרת את הבחירה, שכן האל עצמו יודע רק את ההווה ואף פעם לא את העתיד, אך מה שאצלו הווה יכונה אצלנו עבר או עתיד.
לכן על הטענה - אם האל יודע בוודאות מה שאעשה קודם שאעשה, לא שייך לומר שיש אפשרות לבחור מאוחר יותר בין א' לב'. - נאמר שמבחינת האל הוא לא יודע מה שתעשה קודם שתעשה, אלא הוא יודע מה שאתה עושה מתי שאתה עושה. ומכיוון שמבחינת האל תמיד אתה עושה, מבחינתנו כעת האל יודע מה שתעשה בעתיד אך מכוח ידיעתו את ההווה.
מקווה שזה מספיק מובן, הנ"ל נראה לי קישקוש משום שההנחות שעומדות ביסוד הדברים נראות לי מוטעות, אך גם זאת נראה לי, שאם נקבל את ההנחות הדברים נכונים. אחזור על מה שכתבתי שלדעתי הכל תלוי בהגדרת האל הזמן והיחס בניהם, ולכן טוב נעשה אם נגדיר את הנ"ל ואז נעסוק בנושא ידיעת האל (או שנגיע למסקנה שכל דיבור על האל הוא חסר משמעות ולא רק ביחס אל "הלא מושג").
לגבי שאלותיך, הן שאלות טובות. אמור לי אם אתה עדיין חושב שתפיסת אינשטיין קשורה לתפיסת הזמן שאני מציג כאן. (כן, אני מבין שאם יש מימד זמן זה אומר שיש לזמן משמעות כלשהי בפני עצמו ולא רק כמודד שינויים, אך זה מאוד מעורפל אצלי, אולי ר' מיכי יעזרני)
לגבי "הבנתי מה אתה רוצה. כן, אני מסכים איתך שגזירה ובחירה לא מסתדרים אחד עם השני..." - לא הבנתי מה אתה רוצה (קריצה), כלפי מה זה מכוון? והאם התכוונת גזירה ובחירה או ידיעה ובחירה?
בחזרה לשאלות מה מטרתן? באיזה מובן אתה אומר שהן חסרות משמעות, המקצועית או העממית? כ"כ מדוע המסקנה שכתבת נגזרת מהאמירה הזו.
[תודה]
תוקן על ידי שומר_תוכחת ב- 22/04/2010 21:35:20
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 21:25 |
|
| |
מה אתה אומר על זה - אלו אחד הדברים שגרמו להבין שהרמב"ם היה יותר אפלטוני ממה שמחשיבים אותו.
"ודברי אפלטון רבו של ארס"טו בספריו וחבוריו הם עמוקות ומשלים. והם עוד מה שיספיק לו לאדם משכיל זולתם. לפי שספרי ארס"טו תלמידו הם שיספיקו על כל מה שחבר לפניהם. ודעתו ר"ל דעת ארס"טו היא תכלית דעת האדם, מלבד מי שנשפע עליהם השפע האלהי עד שישיגו אל מעלת הנבואה אשר אין מעלה למעלה ממנה" (מתוך האגרת לר' שא"ת)
נראה שהוא לא תפס שיש תהום פעורה בין אפלטון לאריטו כמו שתופסים היום, הדבר ברור יותר בתרגום של הרב שיל"ת.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 21:49 |
|
| |
לשומר:
לגבי אריסטו: עיין הודעתי הקודמת - לא כולם חושבים שיש כזו תהום - גם לא היום. מי שלמדתי אצלם דווקא הציגו אותם כדיי דומים...
"בחזרה לשאלות מה מטרתן? באיזה מובן אומר שהן חסרות משמעות המקצועית או העממית, כ"כ מדוע המסקנה שכתבת נגזרת מן האמירה הזו."
מה, האם לא תאמר שהן חסרות משמעות?
אם כן תאמר כך - אז מסקנתי איננה נגזרת מתשובתך המשוערת אלא מסבירה אותה. כלומר, לשאול בנוגע למיקומו של מספר 2 היא כמו לשאול על חכמתו של הצבע האדום. זוהי טעות קאתגורית. מספר 2 איננו יישות חללית כמו שהצבע האדום איננו יישות ראציונאלית שנוכל לדון על חכמתה...
"לגבי "הבנתי מה אתה רוצה. כן, אני מסכים איתך שגזירה ובחירה לא מסתדרים אחד עם השני..." - לא הבנתי מה אתה רוצה (קריצה), כלפי מה זה מכוון? והאם התכוונת גזירה ובחירה או ידיעה ובחירה?"
ה"הבנתי.." נסוב על מה שכתבת באשכול האחר. כלומר, הבנתי מה לא סיפק אותך בתגובתי לתגובתך הראשונה באשכול הזה...
גזירה ובחירה לא מסתדרים אחת עם השניה אבל ידיעה ובחירה דווקא כן - כפי שהסברתי בהרבה הודעות לרב מיכאל באשכול הזה. עיין שם.
"לגבי שאלותיך, הן שאלות טובות. אמור לי אם אתה עדיין חושב שתפיסת אינשטיין קשורה לתפיסת הזמן שאני מציג כאן. (כן, אני מבין שאם יש מימד זמן זה אומר שיש לזמן משמעות כלשהי בפני עצמו ולא רק כמודד שינויים, אך זה מאוד מעורפל אצלי, אולי ר' מיכי יעזרני)"
דווקא אצל ניוטון התנועה מתרחשת בחלל ובזמן - שהם המסגרת הקבועה בה הכל נע ונמצא - ויש הבחנה והפרדה ברורה בין האובייקטים לבין המסגרת. אצל איינשטיין יש חזרה מסויימת לתפיסה התרום ניוטוניאנית האריסטוטלית (שהייתה עוד קיימת בימי ניוטון אצל לייבניץ) - שהחלל והזמן תלויים במה שנמצא בו ומה שמתרחש בו.
לפרטים, פנה לרב מיכאל.
אני חושב ששאלותי בכלל לא קשורות לעסק. הנקודה שרציתי להעביר היא שישנם דברים חוץ חלליים וחוץ זמניים.
"אחזור על מה שכתבתי שלדעתי הכל תלוי בהגדרת האל הזמן והיחס בניהם, ולכן טוב נעשה אם נגדיר את הנ"ל ואז נעסוק בנושא ידיעת האל (או שנגיע למסקנה שכל דיבור על האל הוא חסר משמעות ולא רק ביחס אל "הלא מושג")."
אני חושב שדיי מיציתי את הנושא בהודעתי האחרונה לרב מיכאל... עיין שם
בקצרה: הזמן הוא חלק מהאירוע/ממצב העניינים - ולכן האירוע עצמו/מצב העניינים עצמו הוא על זמני וכך גם ידיעתו (שגם היא מצב עניינים בפני עצמו).
זו ההשקפה המקובלת בקרב לוגיקאים ופילוסופים במאה השנה האחרונות (לפחות).
כך שלא מן הנמנע שפלוני (ויהיה זה האל) יידע על אירוע לפני התרחשותו (גם מבלי דטרמיניזם סיבתי) ואין זה גורר דטרמיניזם...
לפרטים - עיין שם ...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 22:48 |
|
| |
רדף היקר ראשית תודה רבה על סבלנותך, סלח לי על בורותי בנושאי לוגיקה ופיזיקה, אני עובד על זה (כרגע אני די ברמה מילונית, למשל כמדומני שהנושא (של שאלותיך) קשור לבעיית האינדבדאום, קראתי ע"ז מעט במבוא לתורת ההגיון של ברגמן, אני יכול לומר את שלושת הגישות שמסוכמות שם של אריסטו לוק ולייבניץ, אך ממש לא ירדתי לעומק העניין).
"דווקא אצל ניוטון התנועה מתרחשת בחלל ובזמן - שהם המסגרת הקבועה בה הכל נע ונמצא - ויש הבחנה והפרדה ברורה בין האובייקטים לבין המסגרת. אצל איינשטיין יש חזרה מסויימת לתפיסה התרום ניוטוניאנית האריסטוטלית (שהייתה עוד קיימת בימי ניוטון אצל לייבניץ) - שהחלל והזמן תלויים במה שנמצא בו ומה שמתרחש בו."
אין זה אומר שהזמן זה רק משהו בדעת האדם ששקיים על מנת למדוד שינויים.
"אני חושב ששאלותי בכלל לא קשורות לעסק. הנקודה שרציתי להעביר היא שישנם דברים חוץ חלליים וחוץ זמניים." לא זכיתי לקבל, אם קשה עליך להיות מורי הפרטי, אתה יכול להפנות אותי לחומר קריאה. כמובן אולי זה גם לא הוגן שאני מלאה את שאר קוראי הפורום המשכילים.
"בקצרה: הזמן הוא חלק מהאירוע/ממצב העניינים - ולכן האירוע עצמו/מצב העניינים עצמו הוא על זמני וכך גם ידיעתו (שגם היא מצב עניינים בפני עצמו).
זו ההשקפה המקובלת בקרב לוגיקאים ופילוסופים במאה השנה האחרונות (לפחות).
כך שלא מן הנמנע שפלוני (ויהיה זה האל) יידע על אירוע לפני התרחשותו (גם מבלי דטרמיניזם סיבתי) ואין זה גורר דטרמיניזם...
לפרטים - עיין שם ..."
עיינתי שם ובלנ"ד אעיין שוב, בכ"א יש הבדל בין ידיעת העתיד (בהכרה ישירה) לבין ידיעת מה שיהיה בעתיד.
כ"כ אם אתה לא מניח את הדטרמיניזם הסיבתי, כיצד יכול לדעת החוזה שידיעתו וודאית או כיצד ביכולתו להגיע תמיד לידיעה וודאית?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 22:49 |
|
| |
רדף,
תצטרך למחול לי מפאת קוצר זמן.
ראשית, אני מניח שאין לי כל מידע על מה שכופה את מחשבותיי. לכן אני מניח שאוסף הדברים שיכולים לכפות את מחשבתי הוא אקראי (שהרי אני לא יודע עליו מאומה). כעת ברור שכמעט כל התהליכים הללו יוליכו אותי למסקנות לא נכונות (מה הסיכוי שדיו שנשפך על נייר ייצור מחזה שייקספירי?). לכן ההנחה שאני כפוי דווקא למסקנות הנכונות היא בלתי מסתברת, ובודאי שהטוען אותה עליו ההוכחה. וכמובן שגם טענתי זו כפויה עליי. לכן אין טעם לשוחח עם בעל עמדה כזו, לפחות לשיטתו. הרי הוא לא טוען מאומה פרט לדיווח מה כפוי על מחשבתו כעת (שאני לא בטוח שעליי להאמין גם לא. הוא יכול להיות כפוי לשקר גם בדיווח הזה).
שנית, ההבחנה בין הטענה שאני כפוי בכל מחשבותיי, לטענה שאני כפוי רק בזו הספציפית, היא מאד חשובה (אתה מעיר שזה לא חשוב). הסיבה לכך היא שאם אני כפוי בכל, אז גם הידיעה P כפויה עליי, וגם הטענה שמה שאני מאמין הוא אמיתי, כפויה עלי. וכעת שוב לפסקה הקודמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 23:01 |
|
| |
לרב אברהם:
"לכן אין טעם לשוחח עם בעל עמדה כזו, לפחות לשיטתו. הרי הוא לא טוען מאומה פרט לדיווח מה כפוי על מחשבתו כעת (שאני לא בטוח שעליי להאמין גם לא. הוא יכול להיות כפוי לשקר גם בדיווח הזה).
"
זה לא נכון. כשאנו משוחחים אחד עם השני אנו משפיעים אחד על השני סיבתית וכך השיחה שלנו היא חלק ממכלול הנסיבות הגורמות לנו (בין השאר) לחשוב ש-p או לחשוב ש-q.
אני לא שולל שיקול דעת - אלא שאני טוען שגם שיקול דעת הוא תהליך דטרמיניסטי (כמו "שיקול דעת" של מחשב)
"ראשית, אני מניח שאין לי כל מידע על מה שכופה את מחשבותיי"
מדוע להניח דבר כזה?
"מה הסיכוי שדיו שנשפך על נייר ייצור מחזה שייקספירי?"
טוב, זו השאלה הרגילה של אמנון יצחק ודומיו נגד האבולוציה.
לשם סיבור האוזן:
עורכים כעת את הניסוי הבא (כך סיפר לי ביולוג - אני משער שהוא לא משקר לי אבל אני אבדוק):
לימדו כמה קופים ללחוץ על מקלדת של מחשב באופן אקראי, מושיבים אותם מול מחשבים יום יום - רצו לראות מה ייצא מזה.
הניסוי הזה, אם אני זוכר נכון נערך כבר כמה שנים.
אז לבינתיים נתקבלו כבר כמה וכמה "טקסטים" מענינים מאד. בין השאר (כך נאמר לי) 20 ומשהו שורות מתוך מחזה שייקספירי.
ודוק
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 23:37 |
|
| |
לשומר: קודם כל, בהצלחה! הצמא לידע הוא תכונה נדירה ונעלה! המשך כך ונשמע ממך גדולות ונצורות! אין צורך להתנצל - "לא הביישן למד". לי זה כיף. לגבי לוגיקה, אני לא ממליץ על ברגמן. הוא לא היה מעודכן בכל ההתפתחויות בלוגיקה מתימטית שקרו מסוף המאה ה-19 ואילך. הלוגיקה שלו היא קאלסית-אריסטוטלית בעיקרה. במקום זה, הסתכל ב "Computability and Logic" יש את הספר הזה בכל ספריה אוניברסיטאית וגם כאן: http://books.google.co.il/books?id=kKPA1DF-g44C&dq=%22computability+and+logic%22&printsec=frontcover&source=bn&hl=iw&ei=pKzQS8v4J4edOMfY4NUP&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=5&ved=0CCYQ6AEwBA#v=onepage&q&f=falseאם אתה רוצה בעברית, אז יש את "יסודות תורת ההגיון" של יקיר לוין. http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=381751 (גם כן נמצא בכל ספריה אוניברסיטאית) " אין זה אומר שהזמן זה רק משהו בדעת האדם ששקיים על מנת למדוד שינויים." וודאי שלא! וכי שמעת אותי טוען דבר כזה? רק קאנט חשב שזמן הוא רק בתודעת האדם... " לא זכיתי לקבל, אם קשה עליך להיות מורי הפרטי, אתה יכול להפנות אותי לחומר קריאה. כמובן אולי זה גם לא הוגן שאני מלאה את שאר קוראי הפורום המשכילים." אתה לא צריך להתנצל - כאמור. כוונתי הייתה להגיד שמספרים, טענות, וכהנה אובייקטים אבסטראקטיים אינם חלליים ואינם זמניים. המספר 2, למשל, לא נמצא בשום מקום וגם לא נוצר בשום זמן. זו טענה עתיקה כימי אפלטון (והוא כנראה זה שהגיע להשגה זו) והיא דיי מקובלת על כולם מאז ומתמיד (טוב, חוץ מכמה נומינאליסטים - אבל גם הם מניחים הנחה זו כהנחת עבודה, אלא שהם טוענים שהיא איננה מתארת את ה"ממשות" - מה שזה לא יהיה) לגבי ספרי לימוד: טוב להתחיל מ"הזמנה לפילוסופיה" של יובל שטייניץ, להמשיך ב"בעיות הפילוסופיה" של ברטראנד ראסל (מתורגם לעברית ונמצא בכל ספריה אוניברסיטאית). יש את הספר "מטאפיזיקה" של טיילור (גם כן - בכל ספריה אקדמית) אח"כ טוב לקרוא את "המחשבה: חקירה לוגית" של גוטלוב פרגה. "מובן והוראה" של הנ"ל, "מושג ומושא" של הנ"ל... קיצר, יש הרבה מה לקרוא.... תתחיל מ"הזמנה לפילוסופיה"... "בכ"א יש הבדל בין ידיעת העתיד (בהכרה ישירה) לבין ידיעת מה שיהיה בעתיד. " לא הבינותי. מהי ידיעת העתיד אם לא ידיעת מה שיהיה בעתיד? "כ"כ אם אתה לא מניח את הדטרמיניזם הסיבתי, כיצד יכול לדעת החוזה שידיעתו וודאית או כיצד ביכולתו להגיע תמיד לידיעה וודאית" אז נכון שאנו, האנשים, רוכשים את ידיעותינו רק בהינתן הדטרמיניזם. אפילו ההסתמכות שלנו על המוח שלנו תלויה בקביעות הדטרמיניסטית של פעולתו התקינה. אבל מה שניסיתי להעביר שם הוא הדבר הבא: ישנו הבדל בין התהליך של רכישת הידיעה לבין התוצאה שלו: הידיעה עצמה. אנו מניחים שהקב"ה איננו רוכש ידיעות. אנו מניחים שידיעותיו (אם יש כאלו) הן נצחיות. עכשיו, השאלה "כיצד יכול החוזה לדעת שידיעתו וודאית" - יש בה שני אספקטים. 1. קודם כל, וודאות זה מצב פסיכולוגי. והוא לא ממש מענין אותנו כעת. מאידך, כן מענין אותנו כיצד יכול סובייקט לברר אם האמנותיו אמיתיות. אם הוא כבר יודע ש-p, הרי ש"p" (טענה כלשהי) היא כבר אמיתית: לדעת ניתן רק דבר מה אמיתי. מאידך, להאמין ניתן גם בשקרים. לכן, מה שמענין אותנו זה לברר אם האמנותינו אמיתיות ולא אם ידיעותינו וודאיות. כמובן שכתוצאת לוואי, בירור אמיתות האמנותינו יביא לוודאות - במידה ובאמת ביררנו וגילינו שהאמנותינו אמיתיות... 2. עכשיו, הצורה בה אנו מבררים זאת היא באמת בהסתמך על הסיבתיות. צורת בירור זו פתוחה לטעויות רבות ואכמ"ל אבל אנו מניחים לגבי הקב"ה שהוא לא "מברר" זאת כלל אלא פשוט יודע (אם הוא יודע).
|
|
|
|
|
|
