צהריים טובים גם לך שומר!
(הגם שאלו צהריים אחרים)
אשתדל לענות על שאלותיך: כשאני מדלג על הערה כלשהי שלך – פירושו של דבר שכבר עניתי עליה לפני כן [אם ארצה להסכים – אגיד זאת במפורש]..
1. "הוא קיים בדמיונה של רולינג"
א. יפה – אז עשית לי את העבודה. אם הוא קיים בדמיונה של רולינג אזי הנה לך אובייקט שאיננו חלל זמני...
יוצא שכדי להימלט מקיומם של עולמות אפשריים, נאלצת להניח קיומם של אובייקטים דמיוניים.
ב. אבל שים לכמה קשיים העולים מהסבר זה:
(1) אם הוא היה קיים רק בדמיונה של רולינג, היה יוצא שאני ורולינג לא היינו יכולים לדמיין את אותו האובייקט. אבל שנינו הרי כן יכולים לדמיין את אותו האובייקט – את אותו הארי פוטר.
יוצא שישנו אוביקט אחד ששנינו מדמיינים אותו – ומכאן שאין אובייקט זה "נמצא" לא בדמיוני ולא בדמיונה של רולינג דווקא אלא מחוץ לשניהם (אא"כ תניח שדמיוני ודמיונה של רולינג הוא אותו דמיון – אבל אז תצטרך להסביר מדוע יש דברים שאני מדמיין והיא לא ולהיפך...) [על כך עוד בהמשך בדיון שלי על תפוחים].
(2) זאת ועוד: גם אם הארי היה קיים רק בדמיונה של רולינג, עדיין הייתי שואל: את מה רולינג מדמיינת? ומן הסתם היית אומר לי " את הארי פוטר" אבל אז יוצא שישנו הארי פוטר שאותו היא מדמיינת. כלומר, שהדמיון של רולינג לא יוצר את פוטר אלא תופס אותו – ואילו הוא קיים מחוץ לדמיון. כלומר, שהארי פוטר איננו דימוי בלבד.
אם הנקודה האחרונה איננה מובנת, אני אביא דוגמה קצת יותר מורכבת: תדמיין שהארי פוטר שותה קפה. עכשיו, אם הארי פוטר הוא דימוי והקפה הוא דימוי, אזי יוצא שאתה מדמיין דימוי אחד שותה דימוי אחר? מה פירוש דימוי אחד ששותה דימוי אחר? אלא שכמובן אינך מדמיין את הדימוי של הארי פוטר שותה דימוי של קפה אלא את הארי פוטר עצמו שותה את הקפה עצמו...
דוגמה יותר משעשעת: דמיין כלב טורף חתול. האם בדמיונך הכלב טרף את החתול או דימוי של כלב טרף דימוי של חתול? אתמהה איך לדימוי של כלב יכולות להיות שיניים חזקות כל כך...
(3) או, בצורה יותר לוגית:
אם הארי פוטר = הדימוי של הארי פוטר, אז בכל טענה, ניתן להחליף את השם "הארי פוטר" בביטוי "הדימוי של הארי פוטר" ועם זאת לשמר את ערך האמת של טענה זו (חוק שימור האמת של ליבניץ - Salva Veritate).
אז בוא ניקח את הטענה "הארי פוטר ילד" ונראה מה ייצא לנו:
אם הארי פוטר ילד, אז הדימוי של הארי פוטר הוא ילד. וגם הדימוי של הדימוי של הארי פוטר הוא ילד. וגם הדימוי של הדימוי של הדימוי של האיר פוטר הוא ילד. וכן הלאה. רגרסיה אינסופית
(4) עכשיו, אולי תנסה להחליף את "הדימוי של הארי פוטר" במשהו יותר אינפורמטיבי שאיננו מערב את השם "הארי פוטר". למשל "הדימוי של ילד מכשף" (אולי תרצה ביטוי יותר ארוך – אבל לענינינו זה יספיק כדי להראות לאן זה יוביל אותך).
מה ייצא לנו?
בל נשכח שאנו מניחים (אתה מניח – יותר נכון) שילד מכשף כזה איננו קיים אלא הוא רק דימוי. לכן דימוי של ילד מכשף הוא דימוי של דימוי של ילד מכשף והוא דימוי של דימוי של דימוי של ילד מכשף. וכן הלאה.
לא יעזור לך...
[אגב, שים לב שעל הדרך הראיתי לך למה העמדה האידיאליסטית הקלאסית (כגון זו של ברקלי) – הגורסת שיש רק דימויים - היא בלתי עקבית לוגית..]
2. "הוא קיים כשני מילים כתובות"
א. פה אתה מציע משהו אחר לגמרי. אתה בעצם אומר: בעוד שבמקרה של ביבי נתניהו ישנו האובייקט הלשוני, השם "ביבי נתניהו" ויש את נתניהו האיש, במקרה של פוטר, ישנו רק השם "הארי פוטר" ואין את האיש הארי פוטר.
נראה לי שאתה כבר רואה את הבעייתיות. אבל אם לא, אז אני אדגים לך מה בעייתי בקביעה כזו.
השם "ביבי נתניהו" מורכב מ-10 אותיות, אבל נתניהו האיש מורכב מתאים. האם הארי פוטר מורכב מ-8 אותיות? נראה לי שזה חידוש שמעריצי סדרת הספרים של רולינג יופתעו מאד לשמוע. זאת ועוד: איך ניתן לייחס לאובייקט לשוני את כל המעשים שיוחסו להארי פוטר? האם השם "הארי פוטר" רוכב על מטאטא?
בקיצור, בלגן.
ב. מאידך, אם רצונך לומר שבנוסף לכך שפוטר קיים בדמיון, הוא גם קיים כשם אז ישנו מובן בו טענה זו טריוויאלית ומובן בו היא בהחלט שקרית.
(1) היא טריוויאלית אם רצונך לומר: קיים השם "הארי פוטר". זה לא חידוש גדול שמקדם אותנו בבירור מעמדו האונטולוגי של הארי הילד.
(2) היא שקרית אם רצונך לומר שמה שקיים בדמיון ומה שקיים כשם הוא אותו הדבר. הדימוי שלך של הארי וודאי לא כולל את היותו מכיל את האות "פ" והדימוי שלך של השם "הארי פוטר" לא כולל את היותו רוכב על מטאטא.
(3) ובין כך ובין כך, האובייקט הלשוני "הארי פוטר" קיים באופן אובייקטיבי ולא בדמיונו של אף אחד. אם מישהו יטען ששם כזה לא קיים, נגיד שהוא טועה – ולא שהוא רק לא מדמיין את מה שאנו מדמיינים ....
ג. עכשיו, שים לב למשהו נוסף: כאובייקט לינגוויסטי, גם סדרת האותיות "קע'קע'קjnffhh" קיימת. אבל, אם לא הסכמנו בינינו (או קהילה לשונית אחרת לא הסכימה בינה ובין עצמה) לציין ע"י סדרת האותיות הללו דבר מה (או לפחות לא הסכמנו בינינו על שימוש אחר שניתן לעשות בסדרת אותיות זו במסגרת השפה), אזי סדרת האותיות הזו היא רק סדרת אותיות – ולא שם פרטי – ובכלל, היא חסרת משמעות כלשהי בשפה. כדי שסדרת אותיות תהיה שם פרטי, היא צריכה לציין דבר מה. כך שאם "הארי פוטר" הוא אכן שם פרטי, צריך שהארי פוטר יהיה קיים – שהשם הזה יורה על מישהו. אחרת, דינו של "הארי פוטר" יהיה כדינו של "קע'קע'קjnffhh".
3. " אך אני לא מסכים שהסיפור חסר ערך אמת. הוא בעל ערך אמת כסיפור המתאר עולם דמיוני, ושקירי אם נאמר שהדברים נכונים ביחס למציאות."
א. (1) ראשית, תיקון קל: "ערך אמת" של טענה הוא או "אמת" (T) או "שקר" (F). כלומר, כדי שטענה תיהיה בעלת ערך אמת, היא לא צריכה להיות אמיתית. אדרבא, כדי שטענה תיהיה שקרית, היא צריכה להיות בעלת ערך האמת "שקר".
ואין לבלבל בין "שקר" במובן המוסרי לבין אותה מילה במובן הלוגי. כשאנו אומרים שפלוני דובר שקר, אנו בד"כ מתכוונים לומר לא רק שהוא מתאר לא נכון את המציאות אלא גם שהוא יודע זאת – ובכוונה מטעה את הזולת (אחרת נגיד עליו שהוא טועה ולא משקר). אבל במובן הלוגי טענה "p" שקרית אמ"ם לא-p. אולי "מוטעה" הייתה מילה יותר מוצלחת לתרגם את false – אבל אני משתמש בטרמינולוגיה המקובלת...
(2) מאידך, משפטים תקניים בשפה שאינם בעלי ערך אמת– לא ניתן להגיד עליהם שהם שקריים.
למשל: אם אומר לפקיד משרד הפנים "אני קורא בזאת לבני 'יוסי'!", אולי הפקיד יגיד לי שזו לא בחירה טובה במיוחד של שם, אבל אין הוא יכול לומר לי שאני משקר או אומר דבר מה לא נכון. זאת משום שקריאה בשם איננה תיאור מציאות אלא יצירת מציאות בלבד.
תיאור מציאות יכול להיות אמיתי או שקרי אבל כשאני מנסה ליצור מציאות במילותיי – המציאות אמנם יכולה להיות טובה או רעה – וניסיוני יכול להיות מוצלח או לא מוצלח (למשל: אם אני אגש לילד של השכן ואקרא לו "יוסי" זה לא ילך לי) – אבל לא ניתן להגיד על נסיון זה שהוא שקרי (לפחות לא במובן הלוגי של "אמת" ו"שקר").
באותו אופן, כשאני אומר לזולתי: "תעביר לי את המלח" – הוא לא יגיד לי "אתה טועה". מקסימום, הוא יגיד לי "לא רוצה".
ב. שנית, אתה אומר (בתיקון קל שלי): " הוא ... אמת כסיפור המתאר עולם דמיוני, ושיקרי אם נאמר שהדברים נכונים ביחס למציאות "
שני דברים:
(1) נראה לי שאתה משתמש בביטוי "עולם דמיוני" כשם נרדף ל"עולם אפשרי". אני לא אתווכח איתך על המילים אבל שים לב שכדי שסיפור המתאר עולם דמיוני יהיה אמת, על העולם הדמיוני להיות קיים!
יתר על כן – כדי שתוכל לומר שמאן דהו טועה לגבי עולם דמיוני נתון – העולם הדמיוני הזה צריך להיות קיים באופן אובייקטיבי!
(2) ולגבי הסיפא: " ושיקרי אם נאמר שהדברים נכונים ביחס למציאות" – זה וודאי נכון. אבל שים לב ש"מציאות" פה זה פשוט העולם הזה – בו אני ועתה בימים אלו מנהלים את הדו שיח הזה...
במילים אחרות, מה שאתה אומר הוא שסיפור הארי פוטר אמיתי עבור העולם האפשרי בו הוא מתרחש ושקרי עבור העולם שלנו? עם זאת אני מסכים.
4. "לכן השאלה הבאה ליתא.
"אבל גם כאן ניתן לשאול: האם טענה חסרת ערך אמת היא בכלל טענה? ואם לא, האם ניתן לטעון סדרת ביטויים חסרי ערך אמת ולספר על ידי זה סיפור כלשהו בכלל?"
"
שאלה זו בהחלט עדיין איתא.
מה תגיד, למשל על הטענה הבאה: "דגכע'עא הלך לישון אתמול בערב"? בהנחה ש"דגכע'עא" לא מורה על שום אוביקט, האם הטענה היא אמיתית או שקרית? ואיזו מציאות היא מתארת? האם תוכל לדמיין את המציאות שהיא מתארת? האם סיפרתי פה סיפור כלשהו בכלל?
אם דינו של "הארי פוטר" היה כדינו של "דגכע'עא", אזי לא היית מבין את סיפורי הארי פוטר – בדיוק כמו שלא הבנת את הטענה לעיל...
5. " אולי תנסה את התירוץ הבא:
ש"הארי פוטר" איננו שם פרטי כלל אלא קיצור של תיאור תכונות של אובייקט כלשהו בליווי הטענה שאובייקט הממלא אחר תכונות אלו קיים – כלומר, שכל טענה המכילה את השם "הארי פוטר" מיניה וביה הופכת לשקרית (מבחינה לוגית – כלומר בעלת ערך האמת F)."
אני לא בטוח שהבנתי את הקטע המודגש, ואולי בזה נדחה מה שכתבתי.
"
אסביר את הקטע המודגש.
א. ברטראנד ראסל טען ששמות פרטיים הם קיצורים של תיאורים מייחדים (או "מיידעים" – בעלי "ה" הידיעה – המורה על כך שיש רק אובייקט אחד שעונה לתיאור הזה). למשל, היה ראסל טוען, השם "ביבי נתניהו" הוא קיצור של, למשל, "ראש ממשלת ישראל בשנת 2009".
יתר על כן, טוען ראסל, כששם פרטי מופיע במשפט, הוא נושא עמו (א) טענה של קיום של אותו אובייקט עליו הוא מורה; (ב) טענה בדבר ייחודו של אותו אובייקט.
לפי ראסל, משפט כמו "ביבי הלך לישון" צריך לנתח באופן הבא:
ישנו אוביקט x כך ש[ [(x ראש ממשלה של ישראל בשנת 2009) וגם (עבור כל y (אם (y ראש ממשלה של ישראל בשנת 2009) אז (x=y))] וגם [x הלך לישון]]
עכשיו, אם לא קיים כזה אובייקט, "ביבי נתניהו", אזי כל משפט המכיל את השם "ביבי נתניהו" מביע טענה שקרית – כי אין שום x הממלא אחר התכונות שאנו מייחסים לביבי באופן ייחודי.
ב. אז לפי שיטה זו, אם אין אנו מניחים את קיומם של עולמות אפשריים, יוצא שכל הספרות הבדיונית המספרת על גיבורים בלתי קיימים בעולמינו היא שקר (וק"ו ספרות בדיונית המספרת על גיבורים הקיימים בעולמינו). עכשיו זה כשלעצמו לא נורא אם ניזכר שלמילה "שקר" בהקשר זה אין את הקונוטאציה השלילית שיש לה בדיבור רגיל. מכיוון שאנו, הקוראים, יודעים שמדובר בבדיון וכותבי הסיפורת הבדיונית יודעים שאנו יודעים שמדובר בבדיון, אזי אין הם מרמים אותנו או משהו כזה – אלא כולנו משחקים בהעמדת פנים תוך כדי הסכמה הדדית.
עד כאן הכל טוב ויפה.
שים לב שאם זהו התירוץ שהיית רוצה לנקוט בו כדי להסביר מדוע סיפורי הארי פוטר הם בעלי משמעות וערך אמת והשם "הארי פוטר" הוא בעל הוראה, אז אם היית מתקן מאן דהו שהיה טוען שהארי פוטר נרצח בעריסה, הוא היה יכול להגיד לך: "ברור שאני דובר שקר! זה הרי בדיון. ובדיון הוא תמיד שקר. גם מה שרולינג כתבה הוא שקר."
וזהו מה שכתבתי לך: " אבל אז כמובן אשאל: אם כך תיקונך את אותו בן שיח משול לתיקון של רולינג עצמה – שהרי היא "שיקרה" באותה מידה כשהיא דיברה על פוטר..."
ג. אבל בכל אופן, השיטה של ראסל היא תמוהה מאד ונדחתה ע"י קריפקה בספרו "שיום והכרח" – ומאז שנות ה-70 אף אחד לא לוקח אותה ברצינות.
(1) וזאת משום שיוצא, לפי שיטה זו, שביבי נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל בשנת 2009 בהגדרה. שלא יכול היה להיות אחרת. שכל מצב אחר היה סתירה במושג. שכל מי שמדבר בשפה בה אנו מדברים ומבין אותה ויודע על איזה אובייקט מורה השם "ביבי" יכול היה מראש לחזות שביבי ייבחר – וזאת ע"י ניתוח מושגי בלבד. שמהותי לביבי להיות ראש ממשלה וכו וכו
(2) או, לחילופין, אם ציפי הייתה נבחרת, אז "ביבי נתניהו" היה מורה עליה בשפה בה אנו מדברים כעת. (אמנם מן הסתם אז היינו מדברים בשפה אחרת ולא היינו קוראים לציפי "ביבי" אבל עדיין יוצא שבשפה בה אנו מדברים כעת, ציפי הייתה נקראת "ביבי") [אם אתה רוצה להחליף את "ראש ממשלת ..." בתיאור מייחד אחר – נסה ותראה שייווצרו אבסורדים דומים].
קריפקה הציע שיטה משלו – שאין זה המקום להיכנס אליה.
ד. אגב, כבר כתבתי על זה פעם בפורום הזה אבל אכתוב שוב: שאול אהרן קריפקה הוא משלושת או ארבעת הפילוסופים והלוגיקנים המובילים של זמנינו (הוא דיי זקן, האמת היא) והוא יהודי שומר מצוות (ובן של רב. הוויקיפדיה טוענת שאבא שלו היה רב קונסרווטיבי אבל זה מטעה – כי אז "קונסרווטיבי" היה סוג של אורתודוקסי – במונחים של היום. גם גר"ש ליברמן נקרא "קונסרווטיבי". בכל אופן, ש"א קריפקה הוא אורתודוקסי). הוא אף מידי פעם בא לישראל ללמד באונ' העברית או בוואן-ליר וכדומה..
סתם לשם הקוריוז…
6. "מדוע לא נאמר שהוא דובר שקר מכיוון שאין מלך לצרפת, ומהסיבה הזו שום קבוצה לא יכולה להכיל אותו שהרי הוא לא קיים?"
בגלל חוק השלישי הנמנע.
א. אני אסביר:
נניח U (קיצור של universe) – שהוא תחום הדיון שלנו – כלומר, קבוצת כל האובייקטים עליהם אנו מדברים. (זאת חייבים לעשות כדי שלכל ביטוי תהיה משמעות מוגדרת היטב).
לכל קבוצה A (שהיא תת קבוצה של U), ישנה קבוצה A' שהיא הקבוצה המשלימה של A – כלומר, קבוצת כל האובייקטים (של U) שאינם משתייכים לA.
בהתאם למה שהגדרנו כאן, ניתן לנסח את חוק השלישי הנמנע כך (יש גם ניסוחים אחרים, שלא ניכנס אליהם – אבל הם שקולים למה שאני מציע פה):
עבור כל אובייקט x, עבור כל קבוצה A, (או ש-x שייך ל-A, או ש-x שייך ל-A')
או, באופן שקול:
עבור כל אובייקט x, עבור כל קבוצה A, (לא נכון ש-[(x לא שייך ל-A) וגם (x לא שייך ל-A')]).
חוק השלישי הנמנע הוא אחד משלושת החוקים הבסיסיים של הלוגיקה הבינארית – יחד עם חוק הזהות וחוק הסתירה.
עכשיו, נשאלת השאלה: האם המלך הנוכחי של צרפת שייך לקבוצת הקירחים או לקבוצת הלא-קירחים?
והתשובה היא שאיננו שייך לא לקבוצה זו ולא לקבוצה זו – וכך חוק השלישי הנמנע מופר לכאורה.
עכשיו, הצורה היחידה להסביר איך זה יכול להיות זה פשוט לא לשייך את מלך צרפת הנוכחי ל-U. אבל שים לב שטענה המכילה אובייקט כלשהו שאיננו איבר ב-U היא טענה חסרת ערך אמת.
ב. את כל הסיפור הזה הבאתי אז (בצורה מתומצתת) רק כדי להסביר לך מדוע חייבים להניח שטענה המכילה ביטוי המורה על אובייקט לא קיים היא חסרת ערך אמת.
ודוק: לא שקרית אלא חסרת ערך אמת – לא שקרית ולא אמיתית (ובמובן החמור, אף איננה טענה כלל – אחרת שוב, חוק הסתירה היה מופר. כי ניסוח אחר שלו הוא: כל טענה היא שקרית או אמיתית).
לכן, אם הארי פוטר לא קיים, הרי שכל טענה המכילה את השם "הארי פוטר" היא חסרת ערך אמת...
7. " "תצטרך גם להסביר מה הפשר ומה התועלת בכל הניסויים המחשבתיים שאנו עושים – לא רק בפילוסופיה אלא גם בגמרא – מה יקרה אילו..."
הם נועדו בעיקר להבהיר או להבחין בין דברים דקים. (מקווה שלא פיספסתי משהו בשאלתך א"כ אשמח אם תבהיר)
"
כן, פיספסת:
א. כי מה ששאלתי לא היה לשם מה אנו עושים ניסויים מחשבתיים. אלא מה אנו עושים כשאנו מבצעים ניסויים מחשבתיים, ומה יוצא לנו מכך.
לשם משל: אם אלחץ על מתג כדי שהאור יידלק אך המתג הזה לא פועל (אלא שאין אני יודע זאת), אני עושה זה לשם כך שהאור יידלק. אבל אין אני בזאת מדליק את האור. ואינני משיג את התועלת שאמורה הייתה לצמוח לי מהאור.
ב. אתה אומר שאנו עושים ניסויים מחשבתיים כדי להבהיר או להבחין בין דברים דקים. אני אולי הייתי אומר שאנו עושים ניסויים מחשבתיים כדי לברר עקרונות. אבל שיהיה.
למשל: נגיד, ישנה הבחנה (חילוק) בין שני מושגים הלכתיים אבל לא מובנת ההשלכה (הנפקא מינא) של ההבחנה הזאת. כדי להסביר את ההבחנה, אנו מתארים מצב דמיוני בו ההבחנה הזאת באה לידי ביטוי.
זו הפרוצדורה הסטנדארטית של ניסויים מחשבתיים (או אוקימתאות).
אבל שים לב, שאם למצב הדמיוני הזה אין שום קיום, אזי להבחנה ההלכתית הזאת אין שום השלכה!
אז לא ייצא לנו כלום מכך שנבצע ניסוי מחשבתי – לא נוכל בזאת להבהיר את ההבחנה.
8. "נכון זו כוונתך אך מדוע זה אומר שבאמת קיימים העולמות האפשריים הללו?"
בגלל שאם תניח שאין עולמות אפשריים, לא תוכל להסביר את פשרה של הסיבתיות (עיין בהודעתי הקודמת), לא תוכל להניח סיבתיות ולא תוכל לסמוך עליה ש"תעבוד". ואני משאר שלא תרצה לעשות כן...[אולי אני טועה.. אבל שים לב שכל פעולה יומיומית שמעורב בה שיקול מינימאלי מניחה את הסיבתיות. אתה לוחץ על מתג החשמל בהנחה שזה יגרום להדלקות האור וכדומה]
9. " "זאת ועוד: תצטרך להסביר את משמעותם של האפשרות וההכרח בלי להניח עולמות אפשריים. לא ברור איך תסביר את ההבדל בין שתי הטענות הקונטראפאקטואליות (נוגדות המציאות בפועל בעולם שלנו): "ביבי איננו רה"מ" ו-"2+2=5". "
הטענה "ביבי איננו ראש הממשלה" היא טענה שיכולה להיות אמיתית לולי סתירתה את המציאות בפועל. הטענה 2+2=5 היא טענה שעקרונית לא יכולה להיות אמיתית בשום מובן בשום אופן ובשום אפשרות ביחס למציאות (אלא במובן שהיא אמיתית כטענה שקרית). "
א. (1) השתמשת במילה "עקרונית" כדי להחליף את המילה "הכרח" שאליה ביקשתי הסבר ו"יכולה" כדי להחליף את המילה "אפשרות" אליה ביקשתי הסבר. זה לא ממש עוזר. אותו דבר אמור לגבי "שום אפשרות" ו"שום אופן".
(2) עכשיו, לגבי "שום מובן" – לזה אני לא מסכים. כבר כתבתי באשכול של מקסמן (המוקדש לידיעה ובחירה) שלביטוי "יוסי רווק כעת ויוסי לא רווק כעת" (כשהמילה "רווק" משמשת באותו מובן פעמיים בביטוי זה) ישנו מובן, בניגוד לביטוי "יוסי כידגידיקיקט". לביטוי האחרון אין מובן ולכן אין לו ערך אמת: הוא לא אמיתי ואינו שקרי. הוא סתם ג'יבריש. אותו דבר אמור לגבי "יוסי את ההוא ירוק כסף" – אין לביטוי המורכב מובן (הגם שלכל המילים שמרכיבות אותו ישנו מובן) ולכן אין לביטוי ערך אמת (כי הוא לא טענה). אבל לביטוי "יוסי רווק היום ויוסי איננו רווק כעת" יש ערך אמת - הערך F! משמע שיש לו מובן...
ב. בכל אופן, "הכרחי" ו"אפשרי" בלוגיקה מודאלית (הלוגיקה המתעסקת באפשרות ובהכרח) מוגדרים כך:
(1) טענה "p" הכרחית עבור עולם W אמ"ם היא אמיתית עבור כל עולם הנגיש מ-W
או (ניסוח שקול)
הכרחי ש-p עבור עולם W אמ"ם אמיתי ש-p עבור כל עולם הנגיש מ-W
[אני לא אתחיל עכשיו לדון מהו יחס ה"נגישות" - אבל לצורך הדיון ניתן להניח שכל העולמות כולם נגישים מעולמינו ולכן הכרחי בעולם שלנו פירושו אמיתי בכל העולמות.]
(2) עכשיו,
"אפשרי" מוגדר כ"לא הכרחי שלא".
או
טענה "p" היא אפשרית עבור עולם W אמ"ם טענה "הכרחי שלא-p" שקרית עבור עולם W
או
טענה "p" אפשרית עבור עולם W אמ"ם ישנו עולם W' הנגיש מ-W שעבורו "p" אמיתית
או
אפשרי ש-p עבור עולם W אמ"ם לא הכרחי שלא-p עבור עולם W.
(כל הניסוחים שקולים – אתה יכול לעשות את החשבון: לצייר כמה עולמות, חצים המורים על יחס הנגישות וכו'. לציור כזה קוראים "מודל". יש עוד כמה ניסוחים אפשריים ואין כאן המקום)
(3) אגב, אם אתה תוהה מה זה "אמיתי עבור עולם W". אז ישנן כל מיני הגדרות. המוצלחת מביניהן (מכל מיני סיבות שאין זה המקום להכנס אליהן) היא כלדהלן:
הטענה "p" אמיתית עבור עולם W אמ"ם p בעולם W.
לשם דוגמה:
הטענה "הדשא ירוק" אמיתית עבור העולם שלנו אמ"ם הדשא ירוק בעולם שלנו.
ג. ולגבי מה שכתבת בסוגריים: " אלא במובן שהיא אמיתית כטענה שקרית" – זה ג'יבריש
(1) אא"כ ב"אמיתית" אתה מתכוון לכך שזו באמת טענה – כלומר שהטענה " ' 2+2=5 ' היא טענה" היא טענה אמיתית (כמו: "יוסי גבר אמיתי" פירושו של דבר שהוא באמת גבר, כלומר שהטענה "יוסי הוא גבר" היא אמיתית). אבל זה ברור.
(2) או אולי אתה רוצה להגיד שזו טענה ממשית (כמו: "זו מדינה אמיתית" – כלומר, שזו באמת מדינה ראוי לשמה ולא זיוף) ? אבל הרי זה מה שאני מנסה להוכיח לך כל הדרך....
10. "אדם טוען שבזמן המאוחר להווה יקרה כך וכך, אני מחכה ורואה שדבריו מוטעים כעת מתברר לי למפרע שטענתו כבר אז הייתה מוטעת. כלומר אז הוא טעה כשהוא אמר שהיום יקרה כך שהרי היום לא קרה כך. (לא תמיד צריך לחכות)*."
א. לא הבנת. אם כשהוא דיבר, העתיד לא היה קיים עדיין, אז זה דומה בדיוק לדיבור על הארי פוטר – הוראה על אובייקט לא קיים (וכל הבעיות הקיימות עקב כך, המפורטות לעיל, קיימות גם פה).
אזי יוצא אחד מהשניים (תלוי בשיטה):
(1) או שכל דיבור על העתיד הוא אוטומאטית שקרי. כלומר, אם אמרתי "מחר יירד גשם" וירד גשם, אעפ"כ שיקרתי.
(2) או שכל דיבור על העתיד הוא חסר ערך אמת. כשאני אמרתי "מחר יירד גשם" לא טעיתי אפילו אם לא ירד גשם בסוף ולא צדקתי אפילו אם יירד גשם בסוף...
ב. עכשיו, לגבי "למפרע". זה לא יעזור לך. אי אפשר לשנות את המציאות למפרע, ניתן רק לגלות את המציאות למפרע.
אם נדייק בלשוננו, קידושין, למשל, לא מתבטלים למפרע אלא בטלין למפרע – כלומר, אנו מגלים שהם אף פעם לא תפסו...
11. " למה להגדיר כך טענה שקרית, מדוע לא נאמר שטענה שקרית היא טענה שלא תואמת את האמת. והאמת במקרה שלנו, זה מה שיקרה בעתיד. אם הוא טען כלפי העתיד טענה שלא תיארה נכון את המציאות העתידית, הרי שהיא טענה שקרית. אם הוא טוען טענה שמתארת נכון את מה שיקרה בעתיד, הרי זו טענה אמיתית."
תשים לב שבצורה שניסחת את הפתרון שלך לבעיה שהעליתי, למעשה (בלי לשים לב) הנחת את קיומו של העתיד כבר בשעת הדיבור עליו בעבר.
אתה כותב (דגשים והערות בסוגריים הם שלי – שים לב לזמן של כל שם פועל):
"טענה שקרית היא [באנגלית היית אומר 'is' – שם פועל בזמן הווה – במקום 'זה' – לא 'would' בזמן עתיד – זה פירוש הדגשים שלי למילה "זה" כאן ובהמשך ולמילים כמו "זו", "היא", "הוא" שגם הן תרגום של is] טענה שלא תואמת את האמת [האם בשעת אמירתה היא כבר לא תואמת את האמת?]. והאמת במקרה שלנו, זה מה שיקרה בעתיד. אם הוא טען כלפי העתיד טענה שלא תיארה [כבר אז?] נכון את המציאות העתידית [שכבר הייתה אז קיימת או שלא הייתה עוד קיימת אז?], הרי שהיא טענה שקרית [כבר ברגע אמירתה?]. אם הוא טוען טענה שמתארת נכון [כבר בשעת אמירתה?] את מה שיקרה בעתיד, הרי זו [is it] טענה אמיתית [כבר בשעת אמירתה?] ."
12. " לפנינו יש אדם ויש מאכלים, האדם מסתכל על המאכלים ורואה שלא לכל המאכלים יש את אותו הצבע ואת אותו המרקם החיצוני. הוא אוכל וטועם שלא לכל המאכלים יש את אותו הטעם ואת אותו המרקם הפנימי. ואז הוא מחלק בין לפי דמיון משותף של צבע מרקם וטעם בין סוגי מאכלים. המשותף בין כל סוג זה החוויה הדומה שהאדם חווה בין כל הפרטים. כעת רושם החוויה נותר בזיכרונו של האדם, ובעזרתו הוא יכול לרצות לחוות שוב את הטעם, ולחפש את המאכל בעזרת זיכרון חווית המראה (מקווה שלא עקרוני להיכנס לסוגיית השפה). "
שוב, אזניך לא שומעות מה שפיך שח: " לא לכל המאכלים יש את אותו הצבע ...[לאפוקי מאכלים שכן יש להם אותו צבע שנוכל לסווג על פיו את המאכלים בעלי אותו הצבע כקבוצה אחת]".
משמע שהצבע איננו חלל זמני, שהרי המאכלים נמצאים במקומות שונים בו בזמן ואילו הצבע אותו צבע!
א. (1) משל למה הדבר דומה: אם אני ואתה חושבים על משפט פיתאגוראס בו בזמן, האם אנו חושבים על אותו משפט?
כן! [אחרת לא היה נכון לקרוא לו באותו שם]
האם הוא נמצא בו בזמן בראש שלי ובראש שלך? בשני מקומות שונים בו בזמן?
נגיד שכן (אני אומר שלא – אבל נניח לצורך הדיון – אם לא נניח זאת, אגב, אז שוב תצטרך להודות שדבר מה איננו חלל-זמני).
האם כל המשפט, על תכונותיו, נמצא גם אצלי וגם אצלך בראש?
כן! [הרי שנינו חושבים על כולו]
ובכל זאת, כולו נמצא בשני מקומות שונים!
והרי כל האקסטנציה החללית של עצמים חלל זמניים לא יכולה להיות בשני מקומות שונים בו בזמן – אחרת אין בשני המקומות את כל האקסטנציה אלא רק את חלקה!
[אקסטנציה חללית של דבר מה היא תכונה שלו. עכשיו, אמרנו שכל משפט פיתאגורס, על תכונותיו, נמצא גם אצלי וגם אצלך בראש. משמע, שאם הייתה לו אקסטנציה חללית, היא הייתה אמורה להיות כולה בראשי וכולה בראשך. וזה בטל. ]
משמע שלמשפט פיתאגורס אין אקסטנציה חללית.
אם תחליף "חללי" ו"חללית" ב"זמני" ו"זמנית" בהתאמה ו-vice versa – תוכל לראות שניתן להוכיח כך גם שאין למשפט פיתאגורס אקסטנציה זמנית...
כלומר, משפט פיתאגורס איננו חלל זמני אלא מופשט [אבל ממשי ואובייקטיבי].
(2) אבל פה אולי תזדעק:
לא כל משפט פיתאגורס נמצא אצל כל אחד מאיתנו בראש אלא חלקו. ובפרט: לא כל האקסטנציה החללית נמצאת אצלי בראש כשאני חושב על משפט פיתאגורס.
ניחא,
אבל זה לא יעזור לך – כי כדי שנוכל להגיד ששנינו חושבים על אותו המשפט (ולא על חלקים שונים ממנו) – נצטרך להניח שיש מרכיב כלשהו במשפט שנמצא כולו אצלי וכולו אצלך – על תכונותיו. ובין תכונות אלו לא יכולה להיות אקסטנציה חללית – אחרת נקלע לאותה בעיה.
משמע, שבמשפט פיתאגורס ישנו מרכיב שאיננו חלל זמני.
אם זאת הוכחתי, דייני...
ב. אותו דבר אמור לגבי הצבע האדום, למשל. דמיין שני תפוחים אדומים באותה מידה הנמצאים זה ליד זה. הצבע שלהם הוא אותו הצבע. לשני התפוחים הללו, יש את התכונה הזאת "היות אדום" (או כל גוון שתרצה) – במלואה – וזאת, למרות שהם בשני מקומות בזמן נתון. משמע שהתכונה הזאת איננה בעלת אקסטנציה חללית.
13. " לא הבנתי, האם החלל לא נמצא בתוך החלל מכיוון שהוא החלל בעצמו, כלומר למרחב התנועה (לא"ד שלנו ולא"ד בפועל) אנו קוראים חלל אתה שואל באיזה מרחב תנועה המרחב תנועה עצמו נמצא למה אתה מניח שהמרחב תנועה חייב להימצא בתוך מרחב תנועה ע"מ להתקיים אגב זה יוצר שרשרת אין סופית שאין לי סיבה להניח את קיומה וגם אם אניח את קיומה היא לא תסביר את עצמה אני רואה שיש מרחב תנועה ומסתפק בזה."
אתה שואל: " למה אתה מניח שהמרחב תנועה חייב להימצא בתוך מרחב תנועה ע"מ להתקיים ". זה לא אני מניח. אני לא מניח זאת. אני חושב שישנם דברים שאינם נמצאים בחלל ו/או בזמן. אבל אתה זה שמניח שכל הדברים הם חלל זמניים – ודוק.
14. " יש דברים חלל זמנים והעולם עצמו הוא חלל זמני."
זה לא עובד – כפי שהראית בעצמך לפני שתי שורות – בלי לשים לב – בדבריך לגבי החלל והזמן...
15. "יפה, אך האם בשביל זה אין צורך להניח שהאמת נכונה אפריורית. ובשביל לומר שהאמת נכונה אפריורית האם אין צורך להניח דטרמיניזם סיבתי."
קודם כל, בוא נעשה סדר במושגים:
(א) אמת היא תמיד נכונה (אמיתית, ז"א אומרת ) – וזאת אנו יכולים לדעת אפריורי. אם אנו יודעים על טענה מסויימת שהיא אמת, מיניה וביה, אפריורי, אנו יודעים שהיא נכונה.
(ב) טענה, לעומת זאת, יכולה להיות או נכונה או בלתי נכונה [לא "נכונה אפריורי" או "לא נכונה אפריורי" – אלו ביטויים בלתי מדוייקים] (כל טענה היא T או F).
היא נכונה אם היא מתארת מצב ענינים קיים ואיננה נכונה אם מתארת מצב ענינים בלתי קיים.
(ג) אמת היא או ידועה אפריורי או שאיננה ידועה אפריורי. כמו כן, אמת או יכולה להיות ידועה אפריורי או שאיננה יכולה להיות ידועה אפריורי.
"אפריורי" מציין אופן השגת ידע אודות טענה p – לא אופן אמיתות של p.
(ד) מן הסתם ב"נכונה אפריורי" אתה מתכוון ל"הכרחי" – אבל בקשר להכרח ראה לעיל.
(ה) אגב, גם אמת שיכולה להיות ידועה אפריורי יכולה בפועל להיות ידועה אפוסטריורי: תשאל כל אחד שמשתמש במחשבון...
(ו) מאידך, אמת הכרחית יכולה להיות גם בלתי ידועה בהכרח. משפט אי השלמות של גדל אומר שבכל מערכת אקסיומאטית ישנן אמיתית שאינן ניתנות להיות ידועות מתוך מערכת זו.
אבל שים לב שלמרות שאינן ניתנות להיות ידועות, הן הכרחיות!
16. "אסביר גם אם אני טועה, בשביל שתוכל למצוא את נקודת הטעות או האי הסכמה.
אמת נכונה אפריורית אמת שהיא לא תלוית מציאות (קודמת לנסיון)."
לא:
א. "אמת" (שם עצם) היא טענה אמיתית .
[לא לבלבל זאת עם "אמת" כשם תואר, כמו במשפט: "טענה זו היא אמת" – כלומר "טענה זו אמיתית". ולא לבלבל את שניהם עם ערך האמת "אמת" – שנקרא גם "האמת".
ולא לבלבל בין "האמת" כערך אמת ל"האמת" במובן של קוניונקציה (חיבור של טענות ע"י הקשר "וגם") של כל הטענות האמיתיות: "הירח קטן מהשמש, וגם ביבי הוא ראש ממשלה.." ולא לבלבל את האחרון עם הגדרת אמיתות של טארסקי: p"" אמתית אמ"ם p. ... מצטער על הבאלאגאן בראש – לא אני יצרתי אותו אלא ירשנו אותו מקודמינו]
ב. טענה היא אמיתית או עבור עולם נתון או עבור כמה עולמות או עבור כל העולמות... היא יכולה להיות אמיתית באופן על-עולמי אם היא כוללת (במפורש או במובלע) הוראה על עולם כלשהו.
למשל, הטענה "2+2=4" אמיתית בכל העולמות אבל הטענה " הטענה "2+2=4" אמיתית בכל העולמות" היא טענה אמיתית באופן אל-עולמי – כי היא כוללת הוראה על עולם כלשהו (במקרה זה, הוראה על כל העולמות).
ג. עכשיו, אם אנו יודעים אמת מסוימת אנו יודעים אותה או באופן אפריורי או באופן אפוסטריורי (אמפירי).
למשל, דמיין שאתה עומד ליד דלת סגורה של חדר. נתון לך שהחדר ריק ונתון לך שאין דרך אחרת להכנס לתוך החדר אלא מבעד לדלת שלידה אתה עומד.
ואז אתה רואה שבאה ג'ירפה ופותחת את הדלת ונכנסת לחדר. אח"כ באה ג'ירפה נוספת ונכנסת לחדר. (כל הזמן הזה, אתה לא מציץ לתוך החדר).
ואז אני שואל אותך: כמה ג'יראפות ישנן בחדר?
אתה יכול לנקוט באחת משתי אסטרטגיות (או בשתיהן – אם אתה לא סומך על אחת מהן בלבד) כדי לענות לשאלתי:
או לפתוח את דלת החדר, להציץ לתוכו ולראות כמה ג'יראפות יש בו ואז לענות לי.
או לעשות חישוב בראש ש- 1+1=2 ולענות לי ישר שיש בחדר 2 ג'יראפות.
במקרה הראשון, אתה לא מסתמך על ידע אפריורי כדי לענות על שאלתי.
במקרה השני, אתה כן מסתמך (גם) על ידע אפריורי (חשבון) כדי לענות על שאלתי.
ד. ישנן אמיתות שאנו יכולים לדעת אותן רק בהסתמך על ידע אפוסטריורי.
כך, למשל, בדוגמת הג'יראפות, הידע המתימטי בלבד לא היה עוזר לך לדעת שיש בחדר 2 ג'יראפות – היה צריך לראות אותן נכנסות לחדר.
אבל את הידיעה ש-1+1=2 אינך חייב לרכוש באופן אפוסטריורי (כך אנו מניחים) – אינטרוספקציה מספיקה לשם כך..
ה. עכשיו, כל אמת היא "תלוית מציאות" – במובן שמה שעושה אותה לאמיתית היא שהמציאות שהיא מתארת מתקיימת.
ישנן טענות שאמיתיות עבור העולם שלנו אבל לא עבור עולם אחר.
נגיד, "אני יושב מול המחשב" אמיתי עבור העולם שלנו אך שקרי עבור עולם אפשרי בו מחשבים לא הומצאו בכלל.
ישנן טענות האמיתיות עבור כל עולם: כך אנו מניחים לגבי אמיתות הלוגיקה והמתמטיקה.
ישנן טענות השקריות עבור עולמות מסויימים והאמיתיות עבור עולמות אחרים וישנן טענות השקריות עבור כל עולם. אנו מניחים כי סתירות לוגיות וטענות הנוגדות את אמיתות המתמטיקה שקריות עבור כל עולם.
ישנן טענות האמיתיות באופן על-עולמי: למשל "ישנם עולמות אפשריים בהם ביבי קיים"
וישנן טענות השקריות באופן על-עולמי: למשל "ביבי קיים רק בעולם אפשרי אחד",
[אם אנו מאמינים באלוקים, הרי שאנו טוענים שעבור כל עולם, הטענה "אלוקים קיים" היא אמיתית והטענה " "אלוקים קיים" עבור כל עולם" היא אמיתית באופן אל-עולמי.
בקשר לזה, ראה את גרסתו של גדל (כן, ההוא ממשפט גדל) לגרסתו של לליבניץ להוכחה האונטולוגית לקיומו של אלוקים http://en.wikipedia.org/wiki/G%C3%B6del's_ontological_proof ]
בכל אופן, הידע שלנו יכול להיות מושג בהסתמך על מציאות בעולם אפשרי נתון ויכול, לעתים, להיות מושג ללא הסתמכות כזאת. אולי לזה התכוונת כשאמרת "אמת שהיא לא תלוית מציאות (קודמת לנסיון)".
17. "לא תלוית מציאות, פירושו שלא משנה מה אני יעשה היא תישאר באמיתותה. אך זה בלתי אפשרי, שכן אני יכול לעשות מעשים שונים ואף סותרים. לכן בשביל שהיא תישאר באמיתותה, נצטרך לומר בהכרח שלא אוכל לעשות מעשים שונים. כלומר, שבהכרח אעשה את המעשה המסוים הזה ואין שום אפשרות שאעשה מעשה אחר. = דטרמיניזם. "
נראה לי שההסברים שנתתי לעיל דיי עונים על השאלה שלך.
אבל אבהיר כמה נקודות:
א. צריך להבחין בין "אפשרות" שהיא חוסר ידע, לבין אפשרות מודאלית. למשל, בד"כ כשאני אומר "אפשרי שמחר יירד גשם" אין אני מתכוון להגיד את האמת הבאנאלית שישנו עולם אפשרי בו מחר יירד גשם – זה לא חידוש גדול - אלא שאני אינני יודע אם מחר יירד גשם בעולם שלנו אם לאו.
(בקיץ, למשל, אני יודע שמחר לא יירד גשם, אבל בחורף אפשרי שמחר יירד גשם).
ישנו גם מובן אחר של אפשרות (הקרוב למובן הקודם) שהוא העדר וודאות. לא וודאי לי שמחר לא ירד גשם, אז אני אומר: "יכול להיות (או: אפשרי) שמחר יירד גשם".
(אין זה המקום להכנס להבדל שבין ידיעה לבין וודאות. יספיק אם אומר שוודאות היא מצב פסיכולוגי. פלוני יכול בוודאות לחשוב שהארץ שטוחה. ידע, לעומת זאת הוא מצב אובייקטיבי – ולאו דווקא מלווה בוודאות. אבל אכמ"ל)
המקבילה של אפשרות כזאת איננה הכרח, אלא ידע/וודאות.
ב. אז אנו מניחים באמת שאצל אלוקים אין חוסר בוודאות ואין חוסר בידע. אז במובן הזה של "אפשרות" - באמת לא ניתן להגיד על שום אמת שהיא רק אפשרית לגביו.
אבל במובן המודאלי של "אפשרות" ו"הכרח", מונחים אלו עדיין משמעותיים לגביו. למשל, הבאת דוגמה של מעשה שאעשה מחר.
אז וודאי לאלוקים שאעשה מחר את המעשה הזה בעולם הזה, אבל עדיין מעשה זה בגדר אפשרי בלבד (במשמעות המודאלית של "אפשרות") – כי ישנו עולם אחר בו אינני עושה מעשה זה מחר.
ג. זאת ועוד, כשאנו מדברים על דטרמיניזם סיבתי, אנו מתכוונים לכך שכל מאורע נקבע סיבתית ע"י המאורעות שקדמו לו (האמת היא שבפיזיקה ניוטוניאנית גם ע"י מאורעות שבאו לאחריו אבל אכמ"ל).
אבל כשאנו מדברים על הכרח לוגי, אנו לא מניחים סיבתיות כלל.
היות 2 ועוד 2 שווה ל-4 איננו מאורע ואיננו נגרם סיבתית ע"י שום דבר.
כך שלא לבלבל בין השניים.
ד. כשאנו מדברים על חירות, אנו בד"כ מתכוונים לומר שמעשה מסויים של פלוני (או מצב מסויים שפלוני נמצא בו – ויהי זה מצב פסיכולוגי "פנימי" בלבד) לא נקבע סיבתית על ידי הנסיבות בהן פלוני היה נמצא באותה עת.
במובן זה, אפילו אם ישנו איזשהו הכרח לוגי שפלוני יעשה כך וכך, אין זה עוד אומר שהוא לא פעל מתוך חירות
[אא"כ תגדיר "חירות" כאי הקבעות לוגית. אבל אז גם אם יוסי רצח מתוך הקבעות סיבתית, עדיין הוא היה בן חורין – שהרי בעולם אפשרי אחר הוא לא רצח – כי הנסיבות לא כפו אותו לרצוח...]
אני אגב, דטרמיניסטי סיבתי – אבל אין זה המקום...
18. " יוצא שרוב הדתיים שאני מכיר פאנאנתאיסטים למרות שהם גורסים לא פעם שלילת התארים, אמנם לא במובן שהרמב"ם התכוון להבנתי. בכ"א אני בטוח שאם תסביר להם מה הם מקבלים בתור פאנאנתאיסטים בלי להשים לב, הם יזעקו זעקה גדולה ומרה.
כ"כ לפי הנכתב בעבר, האל של שלילת התארים לא יודע בשום אופן שהוא בעל משמעות עבורנו, וא"כ לא נכון לומר שהוא יודע."
אני לא בטוח שרוב הדתיים פאנאנתיאיסטים.
אתה צודק שהם אמנם בד"כ לא ממש מאמינים בשלילת התארים כי הם לא ממש מבינים אותה [וזאת משום שאי אפשר להבין אותה – כאן אני מסכים איתך במאת האחוזים].
אבל הדחייה של שלילת התארים לא גוררת בהכרח פאנאנתיאיזם. ניתן לשלול מהאל תארים מסויימים ולא אחרים. אני שולל חלל -זמניות מהמספר 2 ולכן אינני חושב שישנו "הווה" לגביו אבל אינני שולל את היותו נחלק ב-2 בלי שארית...
אתה צודק שרוב הדתיים אינם עקבייים במיוחד בתיאולוגיה שלהם – אבל זה קשור למורכבות של הנושא הזה – לא לכך שהם "בעצם" מאמינים ב-X בעוד שהם טוענים שהם מאמינים ב-Y. ותעיד על כך העובדה שהם יזדעקו אם תייחס להם אמונות מסויימות הנובעות מאמונות אחרות שלהם. כל מה שזה אומר הוא שאינם עקביים.
חוסר עקביות הוא דבר טבעי לחלוטין. כל אחד מאיתנו הוא בלתי עקבי בדעות אלו או אחרות שלו.
אנו, כפילוסופים, מנסים להפוך את דעותינו לעקביות – אך בד"כ איננו מצליחים...
19. "נ.ב: כמה עולה הקורס בהתכתבות הזה? "
J
.
