טיפ לשימור מיקוד הדיונים בעצכח ובכלל

שלום שוב!

רציתי להציע נושא מטה-דיוני שלדעתי המודעות אליו יכולה מאד להועיל לאופי הדיון בעצכ"ח (ובכלל) ולהפוך את הדיונים פה (ובכלל) לממוקדים ולבהירים ולעניניים.

ואין כוונתי לנושאים כמו נימוס, המנעות מטיעונים לגוף האדם וכו וכו - על זאת כבר דנתם רבות ואין לי מה להוסיף בנדון.

כוונתי למבנה הלוגי של הדיונים פה ( שהוא גם המבנה הלוגי של דיונים במקומות אחרים רבים) הגורם לפעמים לדיונים על X להפוך לדיונים על "הכל" - וכך כבר אי אפשר למצוא בהם את הרגליים ואת הידיים.

מנסיוני, אני מכיר שזהו לפעמים הגורם הראשי להמנעותם של אנשים חכמים וסקרנים מלדון בנושאים חשובים והרי עולם אחד עם השני - שהם חוששים שהדיון יהפוך לדיון על כל העולם ואשתו ואין להם כוח לזה.

אבל ישנה דרך, אותה אני רוצה להציע לפניכם, להמנע מתסריט זה.


למה אני מתכוון? לתופעה השכיחה הבאה:


נגיד, פלוני רוצה לטעון טענה - p, נקרא לה. וכראיה לטענה זו, הוא מביא שתי טענות - q ו-r, נקרא להן.

למשל, פלוני רוצה לטעון שהארץ שטוחה, והוא מנמק את זה בכך שחפצים כבדים נופלים יותר מהר ושהירח עשוי מגבינה.

[אני בכוונה מביא דוגמאות אבסורדיות - כי אם בדוגמאות אבסורדיות כך, בדוגמאות יותר סבירות על אחד כמה וכמה]

עכשיו, התסריט השכיח הוא, שאנשים הרוצים לחלוק על מסקנתו של פלוני, על p, יתקפו את הנחותיו של פלוני, את q ואת r.

כגון, מי שירצה לחלוק על פלוני שהארץ שטוחה יחלקו עליו באשר לנפילת חפצים כבדים יותר מהר וגם באשר לכך שהירח עשוי מגבינה.

זה, בתורו, יביא את פלוני (או מישהו אחר הרוצה להגן על מסקנתו p) להביא ראיות ל-q ול-r : נגיד, s ו-t כראיה ל-q, ו-u ו-v כראיה ל-r. וחוזר חלילה - ואין לדבר סוף.

כגון שמי שירצה להגן על המסקנה שהארץ שטוחה, יתחיל להביא נימוקים לכך שחפצים כבדים נופלים יותר מהר - למשל, שכוח הכבידה גדול יותר בחפצים כבדים - ולכך שהירח עשוי מגבינה - כגון שהירח צהוב וכל דבר צהוב הוא גבינה.

וכך דיון על טענה אחת, p, הופך לדיון על טענות רבות - שהכמות שלהן מוכפלת  ומשולשת בכל שלב של הדיון.
 
וכך הופכים דיונים עניניים וממוקדים לדיונים מפוזרים ומבולגנים.



אבל אני מציע דרך אחרת לגמרי:


במקום לחלוק על הנחות הטיעון של בר הפלוגתא, לחלוק על ההיסק עצמו (היכן שאפשר).

כלומר, לא כל טענה אמיתית נובעת מכל טענה אמיתית אחרת ואם למשל p לא נובעת מ-q ומ-r , אזי גם אם אינך מסכים להנחות הטיעון, אין כל צורך לחלוק עליהן - מספיק להראות שהמסקנה לא נובעת מן ההנחות!

כלומר, למשל, מי שירצה לחלוק על הקביעה שהארץ שטוחה, לא צריך להתייחס לאמיתות הטענות בדבר היות הירח עשוי מגבינה והיות חפצים כבדים נופלים יותר מהר אלא רק לשאלה אם מכך שהירח עשוי מגבינה ושחפצים כבדים נופלים יותר מהר נובע שהארץ שטוחה.

בעוד שאת אמיתותן של q ו-r , אפשר לתת ליריב "במתנה" - כלומר, גם אם אינך מסכים להן, אפשר להניח את אמיתותן לצורך הדיון.

אפשר להניח לצורך הדיון שהירח עשוי מגבינה ושחפצים כבדים נופלים יותר מהר.

כך, הדיון יהפוך לדיון עניני וממוקד ויימנע מלהתפזר לכל הכיוונים. וכך אנשים לא יחששו להכנס לדיונים חשובים שמה לא ימצאו את ידיהם ואת רגליהם בו תוך כמה שלבים. 

יתר על כך, כך גובר הסיכוי לשכנע את בר הפלוגתא בצדקת דעתך. וזאת למה?
 
משום שבדרך כלל, לאדם ישנן אמונות יותר בסיסיות ובסיסיות פחות. הבסיסיות פחות לרוב נשענות על הבסיסיות יותר.
 
אצל רוב האנשים, האמונה בכך שאפשר לסמוך על לוח השנה היא בסיסית יותר מהאמונה שהיום ה-15/4.

אם אנו ננסה לערער אמונות בסיסיות של אדם כלשהו, למעשה אנו ננסה לערער את כל השקפת עולמו בבת אחת [או לפחות, בו בזמן אנו מערערים על כל האמונות הבסיסיות-פחות הנשענות על אמונה זו] . וזו משימה קשה לביצוע.

אנשים לא נוטים לשנות את כל השקפת עולמם כל שני וחמישי. 

את האמונות הבסיסיות פחות יותר קל לשנות אצל פלוני כי יותר קל לפלוני לוותר עליהן - כי זה לא דורש ממנו שידוד מערכות טוטאלי.  

אם אדם מאמין שהיום יום חמישי, לא תיהיה לו בעיה גדולה לוותר על אמונה זו אם מישהו פשוט יגיד לו "היי, היום יום שלישי", מה שאין כן באמונות יותר יסודיות.

שידוד מערכות אפיסטמי זה משהו שדורש מאמץ כביר שלרוב האנשים אין לא כוח ולא זמן, לא תנאים וגם לא צורך גדול בו.

יתר על כן, כשאדם כן משנה את דעתו, הוא בדרך כלל מתחיל משינוי בפני השטח תוך התקדמות לגרעין ולא להיפך. 
פרוצדורה הפוכה תותיר אדם לפני שוקת שבורה מבחינה אפיסטמית - שהוא פתאום יישאר ללא כל נקודת אחיזה ארכימדית בעולם - כלומר, יישאר ללא השקפת עולם. זהו מצב אנשים מנסים להמנע ממנו, ובצדק.
 

לכן, אם במקום להקשות על הנחות בר הפלוגתא נקשה רק על הדרך בה הוא הגיע מהנחות אלה למסקנה שלו, גובר הסיכוי שבר הפלוגתא ייטה לוותר על המסקנה הזאת שלו - כי זה לא דורש ממנו הקרבה גדולה - זה לא דורש ממנו לשנות אמונות יותר בסיסיות - את ההנחות שלו.



עכשיו, יש משהו בהצעה זו שנוגד את היצר שלנו: כי הרי חשוב לנו להבהיר את דעתינו על כל דבר - ואם אנו רואים שפלוני שוגה, חשוב לנו להעמידו על טעותו.

אבל זו מלכודת. והיא דומה למלכודת בה נופלים מתדיינים כשתוקפים אותם לגופו של אדם: מאד בוער לנו להגן על עצמינו ולכן , במקום להגיד "דמותי ואופיי בכלל לא שייכים לנושא המדובר" אנו נחלצים להוכיח את חפותינו וכך הופכים את הדיון - שעד כה אולי ידינו הייתה על העליונה בו - למשפט ראווה בו אנו הנאשמים ובו אנו מנסים להגן על חפותינו...

אולי ניתן אפילו לקבוע נוהג שדיון על הנחות, אם בכלל, ידרוש פתיחת אשכול נוסף...

מה תאמרו רבותי?

אני מקווה שאתה תסלח לי, אבל לא קראתי הכל.

לצורך התנהלות של דיונים, לפעמים נוצרים מצבים בהם אני מקבל איזו שהיא הנחת יסוד של הזולת, אבל בדרך כלל אני עושה זאת על מנת להראות מדוע היא שגוייה. העיניין הוא שאת הטעות אני מזהה בעזרת הקריטריונים שהזכרתי קודם, ובעזרת האקסיומות היסודיות והבילתי נמנעות של ההכרה האנושית.

 http://aynrandlexicon.com/lexicon/axiomatic_concepts.html

תוקן על ידי אפיקבנגב ב- 15/04/2010 22:00:15

אני קצת עייף, אז בוא נעשה אחרת- מה דעתך שתנסה לרשום את ההצעה שלך ב4-5 שורות בלבד?

לפי הודעתך האחרונה, אני מסכים ומקבל את המלצתך. לגבי השורה האחרונה, אתה מכיר מישהו שהתמודד עם ההגדרות של המושגים הללו בצורה נורמלית, ולא קוראים לו איין ראנד?