שכלים נבדלים, עיגולים וכוח כבידה - (מעודכן)

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

"ז"ל הצ"צ באחד מדרושיו: רבינו ז"ל באמרותיו לבניו יום ג' פ' בלק שנת תקס"ב אמר וזה דבריו: להבין קושית התוכנים מאחר שהארץ היא כדורית ועגולה כתפוח למה אינם נופלים אותם בני אדם הדרים כנגדינו מלמטה באמעריקא ... ותירוצם אינו אמת ... ורבינו ז"ל אמר כי התירוץ הוא, דהנה מבואר בע"ח שהתשעה גלגלים מקבלים מבחי' עיגולים, ובהעיגול אין בו מעלה ומטה, ומהאי טעמא הנה אותם בני אדם שהם כנגדנו למטה, הרי הרקיע שעליהם הוא למעלה בהשואה אחת עם הרקיע שעלינו, והארץ דשם היא מטה לגבי הרקיע שעלי"'.

אך התנועה הסיבובית הזאת היא דווקא בתוקף ציור⁷ כלשהו. ציור זה קובע לו שינוע כך. אבל אין ציור אלא בשׂכל. מכאן שהגלגל בעל שׂכל. אך לא כל מי שיש לו שׂכל שבו הוא מצייר עניין כלשהו ויש לו נפש שבה אפשר לו לנוע - אכן ינוע בשעה שהוא מצייר, כי הציור לבדו אינו מחייב תנועה. דבר זה הוסבר בפילוסופיה הראשונה⁸. והדבר ברור כי אתה מוצא בעצמך שאתה מצייר עניינים רבים, ואתה יכול לנוע אליהם. אך - בהכרח אין אתה נע בגללם כלל, אלא אם כן נוצרת לך השתוקקות אל העניין הזה אשר ציירת אותו, ואז אתה נע כדי להשׂיג את מה שציירת. התברר אפוא שלא הנפש אשר באמצעותה תהיה התנועה, ולא השׂכל אשר בו יצויר הדבר, מספיקים כדי שתיווצר תנועה כגון זאת עד שתצטרף להם השתוקקות אל אותו עניין שצויר. מכאן נובע שגם לגלגל תהיה השתוקקות אל מה שהוא צייר והוא הדבר הנחשק והוא האלוה יתעלה שמו. בדרך זאת - אמר (אריסטו) - מניע האלוה את הגלגל, דהיינו, בכך שהגלגל ישתוקק להידמות אל מה שהוא השׂיג⁹, והוא אותו עניין שצויר, עניין אשר הוא בתכלית הפשטות ואין בו השתנות ולא חידוש מצב כלל, והטוב שופע ממנו תמיד. וזה אינו אפשרי לגלגל זה באשר הוא גוף, אלא בכך שתהיה פעולתו תנועת סיבוב ותו לא, כי זה קצה גבול מה שאפשר בְּגוף שתתמיד פעולתו בו. זאת התנועה הפשוטה ביותר שיש לְגוף, באופן שלא תהיה בעצמוּתו השתנות ולא בשפיעת הטובות המתחייבות מתנועתו¹⁰

הוא מדבר על תפישה (ציור) קבועה בתודעת המלאכים הגורמת, מן הסתם, ליציבות גם בתנועתם הממשית, תנועה קבועה ולא משתנית בתנועת הגלגל" )והוא אותו עניין שצויר, עניין אשר הוא בתכלית הפשטות ואין בו השתנות ולא חידוש מצב כלל, והטוב שופע ממנו תמיד .("וזו (היציבות) אינה קיימת אצל בני האדם .הגיוני גם להניח זאת בהתבסס על דבריו של הרמב"ם מפ"ו, ח"ב:

כבר הבהרנו בפרק קודם בספר זה⁶ שהמלאכים אינם גופים. זה גם מה שאמר אריסטו, אלא שיש שוני במינוח. הוא אומר "שׂכלים נבדלים"⁷ ואנו אומרים מלאכים. באשר לדבריו ששׂכלים נבדלים אלה הם אמצעי בין האל יתעלה ובין הנמצאים ושבאמצעותם נעים הגלגלים - דבר שהוא סיבה להתהוות המתהווים - גם זה נאמר מפורשות בספרים כולם, שהרי לעולם אין אתה מוצא מעשׂה שעושׂה אותו האל אלא על-ידי מלאך.

לכאורה יש כאן שימוש ישיר בשכלים אלו ('מלאכים' (כמפעילים של אותם גלגלים. ההשתוקקות הינה השתוקקות שמקורה בתפיסה שכלית "נבדלת", זאת ביחס לתפיסה שכלית "לא נבדלת" בבני אדם שכן, בני האדם הם מכלל היצורים מתחת לגלגל הירח. (בשאלת מקומו של האדם בשל מעלתו ביחס לגלגלים וליקום בכלל ראה מה שכתבתי בסוף הטקסט ב'הערה'). אולי יש מקום גם להעיר בדבר היותם של הגלגלים נעים בצורה מסובבת בלתי נגמרת בשל העובדה שכן ,הביטוי בחסידות) קבלה) לאותם שכלים הינו העיגולים (מה זה עיגולים? מה המשמעות שלהם ביחס לתפיסתו של הרמב"ם בדבר השכלים? אין שמץ.(

ועדיין נשארת התמיהה בדבר סיומו של הקטע בהיום יום:

 "ומהאי טעמא הנה אותם בני אדם שהם כנגדנו למטה, הרי הרקיע שעליהם הוא למעלה בהשואה אחת עם הרקיע שעלינו, והארץ דשם היא מטה לגבי הרקיע שעלי"

יש כאן בהחלט תפיסה קבלית משהו ו'אנטי פיזיקאלית' בפרשנות לכוח המשיכה. המשיכה של האדם לקרקע אינה נובעת מהטעם שהקרקע מצד טבעה מושכת, אלא מהטעם שהאדם מטבעו נמשך) או נדחה) למטה. יש כאן כביכול ביטוי מוחשי למושגי הדרגות בעליונות השכלים) לרמב"ם) והעיגולים ("היום יום" - עץ חיים). הגלגלים (אשר באופן מוחשי נמצאים מעלינו) מקבלים מהעיגולים (תפיסה רוחנית בלי תחילה וסוף) ומשום כך הינם גבוהים מאיתנו (אנחנו הנמצאים עם רגלנו על הקרקע). ומשום שגם ברוסלאנד וגם באמעריקע השמים הם אותם שמים (הביטוי של העיגולים ברוסלאנד הינו אותו ביטוי של גלגלים באמעריקע) על כן גם ברוסלאנד וגם באמעריקע האנשים נמאים עם רגליהם על הקרקע.

וכאן תמיהותי:

א)  חסידות חב"ד הינה מעיקרא רציונלית. נתינת הסבר קבלי לתופעה פיזיקאלית תוך שלילתו של ההסבר הפיזיקאלי מכל וכל (ביחס לעץ חיים - ניחא, הספר נכתב לפני הופעתו של ניוטון, וכזכור גם, שיטתו של ניוטון הפכה מקובלת אחר זמן מה. אך המקור החסידותי הנותן גושפנקא הינו בדרך מצוותיך להצ"צ, שחי בסביבות המאה ה -19 , יתר על כן, הרעיון מופיע שוב בספר היום יום שחובר בתש"ח.(

ב) חסידות תמיד מדגישה (כמו גם בפילוסופיה המודרנית, להבדיל) שהדברים אינם קוראים במרחק X ובעומק Z ביקום. חסידות תמיד מדגישה חזור ושוב שהכול קיים בתודעת תפיסתו של האובייקט (על דרך תפיסתו של קאנט, להבדיל, בדבר המהפיכה הקרופניקאית). נתינת הסבר קבלי - מיסטי לתופעות טבע מוחשיים ופיזקאליים אינה חורגת

להעיר: יש כאן גם, לכאורה, סוג של אי הסכמה (אם אפשר לכנות זאת כך) בין החסידות לגישתה עצמה בשאלת איכותם של הגלגלים: לפי תורת חב"ד, בחלוקתה הקבלית של העולמות (אצילות, בי"ע), נודעת עליונות לסוג המדבר, וכאן יש כביכול עליונות לגופים גלגליים שהינם חומריים (למרות היותם שכלים נבדלים). העליונות עליה מדברים, לכאורה, הרמב"ם ואריסטו, דהיינו, החומר החמישי (לרמב"ם אין סתירה זו קיימת כיוון שאינו מתעסק כלל בחלוקה מהותית בין עולמות שונים תוך הגדרת המדבר כנעלה בעולמו הוא).

תמיהתי בהערה זו ניתן אולי ליישב על ידי ההסבר הניתן בספר תפארת ישראל למהר"ל בעניין תכונת מהותו של המדבר. שם בספר הוא מגדיר את תרומת האדם למציאות על ידי קיום המצוות. הסברתו בנושא נעשית על בסיס החלוקה בין מצוות לא תעשה (אין חדש תחת השמש) ומצוות עשה ("יש חדש"), אשר מלך הטבע השולט ביקום הינו השמש. בהסתכלות שטחית בטקסט נראה שאכן לסוג המדבר אין כל מקום בעליונות על השמש, ואכן הגלגלים הם 'השיא' מבחינת עליונות הנבראים ורק היהודי (עם ישראל), לו ניתנה גם האפשרות לקיים מצוות עשה ("חדש מעל השמש"),  נעלה הוא מהנבראים בטבע (בכך שברשותו היכולת להוסיף 'תכנים' רוחניים שאינם קיימים בעולם מצד עצמו). אך בעיון מעמיק יותר ניתן אולי לאמר כי אף למדבר הסטטי, המדבר שאינו יהודי ו'רק' שומר על הטבע, גם לא היכולת להיות 'נעלה' יותר מהשמש בעצם שמירתו על הטבע שלא יחדול מקיומו הרצוי. הסתכלות זו יכולה להבסס בצורה ברורה יותר על פי התפיסה החסידית שמצוות לא תעשה מוסיפות אור רוחני אף נעלה יותר מההוספה הנעשית על ידי קיום מצוות עשה (או במילים אחרות, גם הלא תעשה הוא בעצם עשה), ז"א, מצוות הלא תעשה הינה בעצם מצוות עשה מצד המטרה שהיא משגת בקיום העולם.

אצטט כאן מהספר עצמו (תפארת ישראל, פ"ד):

דע, כאשר רצה השם יתברך לְזַכּות את האדם שיקנה הנצחיות על ידי מצוות האלוהיות אי אפשר שיקנה אותו רק על ידי שני מיני מצוות:

החלק האחד שלא יהיה משנה את מציאותו אשר נברא עליו, כי אם משנה את מציאותו אשר נברא עליו הרי יש לו שינוי מה שהוא ראוי למציאות האדם ויבוא הפסד למציאותו, ואלו הם מצוות לא תעשה, שכל אלו המצוות הם שלא יצא האדם מן מה שהוא ראוי אל מציאותו, כבעילת איסור וגזל וגניבה וכיוצא בהם מן המצוות. אף כי אנחנו לא נדע טעם המצוות, מכל מקום נדע בהם שכל מצוות לא תעשה הם יציאה מן היושר המציאות מה שהשכל מחייב. והיציאה מן היושר המציאות הוא הפסד ואיבוד אליו.

החלק השני הם מצוות עשה, שכבר אמרנו כי אין האדם במדריגתו האחרונה האלוהית וכאילו הוא בכוח בלבד, וצריך שיקנה השלמות בפועל על ידי המצוות האלוהיות. וכמו שהתבאר לך למעלה בפרקים הקודמים, שאף אם האדם קונה העולם הזה הטבעי החומרי, לא קנה עולם הבא שאינו גשמי כי אם על ידי הפעולות האלוהיות ועל ידם יזכה לעולם הנבדל. וכאשר תתבונן במציאות עולם הזה נחלק לשני חלקים כוללים כל המציאות.

נראה שיש כאן התייחסות מפורשת למעלת המדבר על פני שאר הנבראים (מדבר דייקא, לא רק יהודי), וזאת מב' טעמים:

א. באומרו "כאשר רצה השם יתברך לזכות את האדם שיקנה הנצחיות..", כוונתו הייתה, מן הסתם, גם לאדם הלא יהודי (כאל"כ היה כותב "לזכות את עם ישראל").

ב. באומרו "דע, כאשר רצה השם יתברך לְזַכּות את האדם שיקנה הנצחיות על ידי מצוות האלוהיות אי אפשר שיקנה אותו רק על ידי שני מיני מצוות" הרי הוא מתייחס להקניית נצחיות גם ע"י מצוות לא תעשה (השייכים בחלקם לאומות העולם).

על פי הדברים הנ"ל ניתן אולי ליישב את התמיהה באמירה שאכן אין מקום לעליונות של הגלגלים על האדם (אם אכן צורת האדם היא זו ששולטת על חייו, על ידי קיום מצוות לדעת המהר"ל), אך עדיין יש מקום לדון בהערה זו גם.

תוקן על ידי רדףהשיג ב- 18/04/2010 09:13:17

תוקן על ידי רדףהשיג ב- 18/04/2010 09:11:13