בפי היקר:
אני לא שופט אותך לא לכף זכות ולא לכף חובה...
אין לי לא עניין ולא הזכות לשפוט אף אחד...אני רק מפטפט.
נועם, ואני מניח שגם הרבה אחרים סבורים שערב רב הוא מי שכופר
בקב"ה ותורתו, ובכלל מתנגד לדת...אבל לצערנו לא כך הם פני הדברים, ובקרוב מאוד
כולם/כולנו נצטרך לעמוד מול אמיתות קשות ומפתיעות (את רובנו),
כבר דובר והובא גם בפורום זה שישנם 5 כיתות/סוגים של ע"ר, ואחת מהם היא כת
"הגיבורים" והם מחזיקים גם ברוב הדת!
"גבורים" מינא תליתאה עלייהו אתמר: "המה הגבורים... אנשי השם", ואנון מסטרא דאלין דאתמר בהון (בראשית י"א): "הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם", ובנין בתי כנסיות ומדרשות ושויין בהון ספר תורה ועטרה על רישוי ולא לשמא דייה אלא למעבד לון שם, הדא הוא דכתיב: "ונעשה לנו שם", ובסטרא אחרא מתגברין על ישראל דאנון כעפרא דארעא וגזלין לון...עכ"ל הזוהר.
והם מרבים מחלוקות בעם ישראל, ומתגודדים, והם בבחינת הסובין שדבק בתבואה...
הגר"א ז"ל כותב ב"אבן שלמה", שישראל נמשלו לתבואה, שנאמר "ראשית תבואתו" (ירמיה א'),
בתבואה נדבקים שלושה סוגים של פסולת, מוץ, תבן, וסובין,
כאשר הסובין מייצג את בחינת הע"ר, מכיוון שהוא דבוק חזק מאד
בעם ישראל קדושים...כמו שהסובין דבוק חזק בתבואה,
ולכן קשה ומר מאוד
הבירור ממנו, וזה יהיה תפקידו של המשיח בן דוד ירום הודו, לברר את ישראל
מהע"ר ובפיו ימית רשע וכו'.
והסיבה העיקרית שהמשיח יתגלה בגבורות/דינים קשים, היא הע"ר, ולא עם ישראל,
ואת עם ישראל אפשר באמת לדון לכף זכות משום הוא יותר
נוטה לצערנו להיות מושפע וקל דעת מכל מיני אנשים בעלי ידע וכבוד, חילוניים ודתיים,
מה לעשות...כנראה שהתמימות שירשנו מאבותינו הקדושים והטהורים,
פועלת גם לרעתנו...ולכן הקב"ה ינקום בע"ר על כל סוגיו בנקמות גדולות,
בחינת "חרב לה' מלאה דם"...בשביל שישראל יראו, יפחדו, ואז ודאי יעשו תשובה (כמו שצריך)!
בכל מקרה מדובר במיעוט, זה המצב.
הסיבה שהע"ר דבוק חזק בישראל היא בגלל שיש לו זכויות,
זכויות שבאות גם מכח התורה שלו!!!
הע"ר החילוני הכופר דבוק בנו בגלל שהוא פעל להקמת המדינה הזאת,
והזכות הזאת עדיין עומדת לו לצערנו...
והע"ר הדתי/חרדי דבוק בנו מכח התורה שהוא לומד...
אבל בגלל שהתורה הזאת היא לא לשמה, בחינת שפחה כי תירש גבירתה
כידוע...ותחת שלוש רגזה הארץ וכו'...תהיה להם מפלה וקץ לשלטונם!
יש להבין היטב את הדברים של הנביא הקדוש יחזקאל, פרק ל'ד:
"
המעט מכם, המרעה הטוב תרעו, ויתר מרעיכם, תרמסו ברגליכם; ומשקע-מים תשתו--ואת הנותרים, ברגליכם תרפושון.
יט. וצאני--מרמס רגליכם תרעינה, ומרפש רגליכם תשתינה."
אני ארעה צאני ואני ארביצם, נאום אדוניי יהוה.
טז את-האובדת אבקש, ואת-הנידחת אשיב, ולנשברת אחבוש, ואת-החולה אחזק; ואת-השמנה ואת-החזקה אשמיד, ארענה במשפט."
"כה-אמר אדוניי יהוה, הנני אל-הרועים ודרשתי את-צאני מידם והשבתים מרעות צאן,
ולא-ירעו עוד הרועים, אותם; והצלתי צאני מפיהם, ולא-תהיינה להם לאוכלה."
"והקימותי עליהם רועה אחד, ורעה אתהן--את, עבדי דויד; הוא ירעה אותם, והוא-יהיה להן לרועה."
פעם אחת כשהרה"ק החוזה מלובלין זצ"ל היה סגור בחדרו בליל שבת קודש קודם קידוש, פתח פתאום את הדלת לבית המשמשים והבית היה מלא אדמורי"ם וזקנים מגדולי תלמידיו כולם מלובשים בגדי לבן, ויפנה אליהם החוזה ואמר להם, הנה כתיב
"ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" ופירוש שם אונקלוס "ומשלם לשנאוהי טבוון דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון" וכו', אם כן שואל אני אתכם:
בשלמא אם הרשע להוט אחר תאוות ממון או תאות הכבוד, נותנים לו ממון או כבוד הרבה, אבל אם הרשע אינו אוהב לא כבוד ולא ממון אלא אוהב להיות רבי ואדמו"ר ובעל מדריגות, במה משלמין לו העובדין טבין בהאי עלמא?
אלא על כרחך בוודאי כך הוא,
שמי שאוהב להיות רבי נותנים לו מן השמים להיות רבי בכדי להאבידו מעלמא דאתי חס ושלום, ותיכף סגר הלדת, ונפל על הנאספים שם פחד גדול מדברי החוזה, וטרם הספיקו להתיישב בדבר הלך אל השלחן לסעודת ליל שבת קודש, (ס"י).
הרבה בריאות.
