אני קורא כאן הרבה זמן אע"פ שמעולם לא כתבתי וזאת מפני שגדולים עלי משתתפי הפורום הנ"ל בידיעותיהם וחריפותם.
אבל באשכול הזה כמדומני שיש לי מה לתרום מכיוון שבנערותי ובילדותי לא הייתי אדם שומר מצוות, וגדלתי בחברה "חילונית למהדרין". איני מתיימר לייצג את כלל הציבור הלא-דתי בישראל אלא את ההרגשה הפרטית שלי כילד במרכז הארץ למשפחה ציונית שאינה שומרת מצוות וסביבתה הדומה לה.
יום השואה הוא בעצם אחת משתי החוויות הדתיות היחידות שהכרתי עד בגרותי, יחד עם יום הזכרון. לילד חילוני ציוני כמו ההוא שהייתי, נכד לסבא אשר ניצל מכל התופת הזו ומשפחתו לא, הייתה חוויה עמוקה של יציאה מחיי היום-יום לאיזו שהיא משמעות רחוקה של עולם עלום ומוזר שם רצחו ורמסו והשפילו את סבי ועוד 5,999,999 יהודים חסרי אונים ומוכי גורל. ואני הקטן הייתי מרכין ראש בצפירה, והדמעות זלגו לי מהעיניים, בעיקר הדמעות של אמא שלי שידעתי שזולגות עכשיו כמו נהר פורץ על כל הזוועה שלא הייתה בה אבל גדלה בה.
אבל זה רק פן אחד, אישי משפחתי. הפן החזק יותר הייתה הגאווה שלנו, של מה שראינו בו אז (וחבריי עדיין רואים בו) עם ישראל.
"דוד שלך טס עכשיו במטוס של חה"א הישראלי עם מגן דוד כחול לבן מעל אשוויץ, מוציא לנאצים ימ"ש את העיניים, היטלר מתהפך בקברו" ככה סיפרה לי בגאווה המחנכת שלי בכיתה ח' על דודי שאז היה גם טייס בכיר. באמת הרגשנו משהו משונה, הזדהות ישראלית אמיתית, רגשית.
היום אני אדם מאמין, שומר מצוות. נכנס לי תוכן רוחני לכל מיני דברים שלאדם שאינו שומר מצוות הם רק ימי כיף או מסורת לא ברורה. פסח, ראש השנה, יום כיפור. כולכם מכירים אני מניח (אע"פ הרציונליות היתירה שלכם) את ההרגשה.
אבל אודה ואתוודה שלהרגשה ההיא, של יום השואה ויום הזכרון, אותה חוויה דתית עמוקה בין זו הפרטית שלי ובין זו של הכלל שנהפך לאחד ממש, לא זכיתי להגיע כאדם דתי.
כמובן ההסבר הפשוט הוא שחוויתו של ילד חזקה יותר מחוויתו של אדם בוגר.
אבל המורם מכל האמור הוא שדברי פותח האשכול על קיומו של יום השואה ע"י חילונים אינם נכונים לענ"ד
נשלח ב-1/4/2011 01:41
אבי, הדברים שהובאו בשם הרב טייטכעל להם אתה קורא אפיקורסות גמורה , הם פסוקים מפורשים בתורה "סג וְהָיָה כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. ומפרש"י "כן ישיש ה'" - את אויביכם עליכם להאביד וגו'.
אני יודע שמאוד לא קל לשמוע את זה ובמיוחד לעקל את המשמעות של זה בין למי שמגדיר את עצמו כמאמין ובין למי שמגדיר את עצמו כלא מאמין, אבל זו עובדה.
בעלטש, הסיבה לכך נוגעת בתורף הנקודה של הציונות החילונית לעומת העולם החרדי-דתי של אז (ובמובנים רבים גם כיום) לטוב ולמוטב. הציונות החילונית הבינה שהיהודים הם חלק מהעולם ושעליהם לפעול כדי לשנות את מצבם, כדי לעשות את זה היא זנחה את המסורת היהודית שנתפסה בעינהם כמנותקת מהעולם ולא מציאותית (כמובן הם אמרו את הדברים באופן הרבה יותר בוטה ומתריס ממני...), ולכן יצרה מציאות אלטרנטיבית ובצידה טקסים וחגים שיקימו ויתנו משמעות ואתוס ל"כאן ועכשיו" הזה. כיון שהטקסים קשורים היטב לטבורו של העכשוי והקונקרטי הם השפיעו עמוקות על מי שחי את המציאות הזו, אבל כאן גם תורף הבעיה , שאחרי 50, 60 או 70 שנה המציאות שהיתה כ"כ חיה אז, הולכת ומתמוססת היום, ובהעדר קשר למסורת ולזהות האישית שלנו כעם, אין מה שיקיים את האתוס הציוני, ואנחנו חוזרים במובנים רבים לימים של ראשית הציונות, אם השאלה האם באמת השיבה לארץ היא התשובה הניצחת למציאות חיינו, בפרט שיש כאן בסביבה עוד כמה מיליונים של ערבים שמעדיפים אותנו במקום אחר. (אם בכלל...) בכל מקרה זה הנושא (עם דגש רעיוני על הה"א) הקיומי המטריד ביותר את ההויה היהודית בארץ מיום היוסדה , ואנחנו רק בתחילת הברור שלו לענ"ד. אולי זו פתיחה טובה לחודש ניסן הממשמש ובא. בכל מקרה תודה על העדות היפה שכתבת, ושבת שלום.
תחילה אפתח בהסכמה עקרונית עם דברי בעלטש, שדומים להם נכתבו בתגובות קודמות גם לא ברור לי למה חוסר הבנה של השואה מונע את לימודה כעובדה היסטורית ואת האבלות עליה. אני לא צריך נביא כדי להתאבל על מוות של חבר, ומרדכי לא היה צריך נביאים כדי לקבוע את תענית אסתר או את חג הפורים. מרדכי ואסתר קבעו עובדה וחז"ל הכשירו אותה (ובכך אולי רק פן אחד במחלוקת יותר מהותית בנוגע לתפקידו של האדם בעולם).
גם ההתייחסות של פותח האשכול לאופן בו העולם החילוני משמר את זכר השואה לענ"ד שגוי לחלוטין, כמו גם הנימוק (השערורייתי בעיני) של "הגדלת תשלומי הפיצויים".
גם לאופן הזכרון: הן ב"דקת דומייה", והן ב"צפירות", אישית אני רואה לצורות אלו מקורות מפורשים בתורה: והרי כשלאהרון נודע על מות בניו בהקריבם אש זרה- תגובותו היא כידוע "וידום אהרון". גם לנו, אני לא יודע אם יש דרך יותר אמיתית להביע את אבלנו על מותם של קדושי השואה או על אלו שחרפו את נפשם לשם הגנת העם. ידוע כי "לך דומייה תהילה", ואין אנו מבינים את השגחתו של הקב"ה, את חשבונו של עולם ואין לנו אלא את השתיקה והדממה אל מול רצונו של הקב"ה וזה לענ"ד ממש בבחינת "ואחר האש קול דממה דקה": הדמה כמבטאת את נוכחותו של הקב"ה.
ועניין הצפירות, גם אם רחוק מעט, לענ"ד יש לכך עוגן בדברי הרמב"ם בהלכות תענית: "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור. שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות. כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו"
לא מדובר בטכסים ריקים כלל וכלל. ייתכן וכן הייתה מגמה ליצור סמלים חדשים, אבל אני לא בטוח למה זה פסול. נכון, לחברה לחילונית יש בעייה של חוסר בסמלים, ולכן היא יוצרת אלטרנטיבות. שיהיה לבריאות.
זכורני במוסד בו למדתי בתקופת הבר מצווה, בו בזמן הצפירות ביום הזיכרון היו מקריאים פרקי תהילים. כבר אז זה הפריע לי, והיום אני יכול לומר שזה דומה בעיני למישהו שקורא קריאת שמע בקול רם בזמן בו הקהל כולו באמצע תפילת שמונה עשרה. זו תפילה וזו תפילה, אך "לכל זמן ועת".
תוקן על ידי hobbes ב- 01/04/2011 15:42:37
נשלח ב-1/4/2011 15:58
מישהו זוכר את עשרת השבטים שאבד לנו ?? לא ולא כי זה מעלה תמיהות, ולכן אמרו שהם פה או שם, באיזה חור חבויים,
כך יהיה גורל השואה,
זה גורלם של אומה שלא לומדת לקח מההיסטוריה שלה, וחז"ל כבר דברו וכוונו לזה והנה מה שכתבתי פעם,
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד ב
לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם - ימחו על קדושת שמך. אמר: אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר ליה: בניך חטאו. - אמר לפניו: רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך. - אמר: לא בסבי טעמא, ולא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. - אמר לפניו: רבונו של עולם, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך ? ועוד, כמה חטאו ? כמה שנותיו של אדם - שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו - פשו להו חמשין. דל עשרין וחמשה דלילותא - פשו להו עשרין וחמשה. דל תרתי סרי ופלגא, דצלויי ומיכל ודבית הכסא - פשו להו תרתי סרי ופלגא. אם אתה סובל את כולם - מוטב, ואם לאו - פלגא עלי ופלגא עליך. ואם תמצא לומר כולם עלי - הא קריבית נפשי קמך. פתחו ואמרו: (כי) אתה אבינו. אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסין לי - קלסו להקדוש ברוך הוא, ומחוי להו יצחק הקדוש ברוך הוא בעינייהו. מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים +ישעיהו סג+ אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך,
הגמ' הנ"ל קשה להבנה, הרי ברור לנו שכל זה מליצה ולא נבואה,
ולמה לא נבואה, 1,) כי ר' ישמאל לא היה נביא 2,) מה פירוש אלוקים יאמר לעתיד ואברהם יענה כך וכך ? הרי גילנו לאברהם מה הוא יענה לפני שאלוקים שאל אותו בכלל, וכן ליצחק ויעקב, הייתכן ?
ולכן ברור לנו שזה מליצה,
ומה חז"ל רצו לומר לנו עם המליצה הזה ??
ובכן צטטי כבר כמה פעמים את הספורנו והרמב"ם במורה בעניין הסתר פנים, והנה שוב
המורה: חלק א פרק כג והסתרתי פני מהם והיה לאכל. כי כשנעדרה ההשגחה הופקר, ונשאר מטרה לכל מה שאפשר שיבא ויקרה, ויהיה טובו ורעתו כפי המקרה, "ומה קשה זה היעוד", ובעבורו כנה באמרו אלך אשובה אל מקומי:
הספורנו:
ורוב האומה הישראלית זולתי יחידי סגולה הם בלי ספק תחת הנהגת הטבע והגרמים השמימיים הנכבדים מאותם בני אדם כשאר מיני בעלי חיים אשר לא תפול השגחה אלהית באישיהם אבל במיניהם בלבד כי בהם תשלם כונת הממציא יתברך.
הרמב"ם והספורנו ועוד גאונים וראשונים ידעו מה שכל חכם יודע שיש הסתר פנים הכל ביד המקרה, "טובו ורעתו כפי המקרה" במילא אין השגחה פרטית במובן צדיק וטוב לו ורשע ורע לו, כלומר גרלינו בידינו,
אז נוווו, מה יהיה על עמך ישראל, כלומר על עובדי השם מתוך יראה ??? לא יישאר מהם כלום אם הם ידעו שזה פירושו של הסתר פנים, הרי כל עבודתם את אלוקים זה בגלל יראה או בגלל שכר טוב, ברגע שהם ידעו שגרלינו בידינו ואין ממש עונש ישיר ואין שכר ישיר, אז לא יישאר מעם ישראל זכר ח"ו
התשובה להם זה הדרש, כלומר להמשיך את הנבואות לדורות הבאים ואז יפחדו ולא יחטאו,
אבל יש לזה כמה חסרונות גדולים
1,) כי יכול להיות שהם אף פעם לא ירגישו זכאים ואז יהרגו כצאן לטבח בפני שונאיהם, כלומר לא יתקוממו נגד שונאיהם,
2,) ובוודאי לא יעיזו לחזור לארץ ישראל כי הם לא זכאים, אז מתי תתגשם הנבואות הטובות לעתיד ?
3,) השיטה הזאת לא יכול להמשך הרבה דורות כי יתחילו להבין מה קורה כאן ואז יקרה מה שזעק ר' חייא
"אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת (משלי ל' ו') תני ר' חייא שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר שלא יפול ויקצץ את הנטיעות, ר' חייא מנבא לנו את השואה הרוחנית שהיה בזמן ההשכלה לפני מאתיים שנה, שמעל 90% מהעם קיצצו בנטיעות,
וכן כל זה באמת קרה לעם ישראל במשך אלפיים שנה, שואה רוחנית ושואה גופנית,
השאלה היא איך חכמינו לקחו כזה אחריות גדולה כלפי מיליוני יהודים במשך אלפיים שנה רוחנית וגופנית,
הם יכולים לטעון שזה בידינו, כלומר אם אנחנו היינו צדיקים היינו מרגישים זכאים ואז לא היינו נותנים לאויבינו ושונאינו לטבוח בנו בלי שנשיב בכפליים, וגם היינו כבר מזמן מתארגנים לעלות לישראל, והכל היה יכול לבוא בשלום,
אבל בכל זאת זה אחריות גדולה מאוד, ועובדה שזה לא עבד, קיבלנו שואה גופנית בכל דור ודור
וגם שואה רוחנית ובמיוחד בזמן ההשכלה כנ"ל,
על זה עונים חכמינו במליצתם הנ"ל
לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם - ימחו על קדושת שמך.
אמר ליה: (ליעקב) בניך חטאו. - אמר לפניו: רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך, זה עומק דבריהם: מה אתה מקס החכמולוג טוען לנו, שיש סיכוי שיהרגו כצאן לטבח ?
תשובתינו שעדיף שכך, שימחו על קדושת השם, הרי בלי הדרשות והמשך הנבואות הם לא יחזיקו מעמד דור או שנים, כי לא יהיה להם יראת השם כי הם עובדים את השם מתוך יראה ובשביל שכר,
ולטענתך מקס שיש סיכוי של שואה רוחנית ?? הרי במילא בשב ואל תעשה זה גם יקרה כנ"ל,
ולמה מליצתם של חכמינו היא דווקא על האבות ?
כי לדעת חכמינו זכות האבות על בניהם, כלומר האב יכול לטעון כלפי בנו כך: תשמע בני, זה שאני ויתרתי אל חיי והקדשתי את חיי בשביל להוליד אותך ולקיים ולגדל אותך, הכל בתנאי שתהיה אדם טוב ולא אדם רע,
ולכן חכמינו במליצתם אומרים שכביכול תשאל את האבות עצמם מה היה כוונתם בזה שהלידו את העם,
תשובתם תהיה שכוונתם הייתה שנהיה אנשים טובים,
במילא כביכול לחכמינו הייתה את הסכמתם של אברהם ויעקב לקחת את הסיכון הגדול,
ולמקס לא היה תשובה רצינית לחכמים,
עד שבא יצחק אבינו, ודווקא יצחק אבינו במדת הדין שלו ???? היתכן ??
אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. - אמר לפניו: רבונו של עולם, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך ? ועוד, כמה חטאו ? וכו' וכו'
יצחק זה דין וצדק: קודם הם בניך ולא רק בני איך אני יכול להסכים לקחת סיכון כזה גדול
כלומר חכמינו אומרים שאי אפשר לקחת כזה אחריות כי אין זכות אבות מוחלטת על הבנים כי הם גם שייכים לאלוקים, וקשר לאלוקים לשאול אותו אין לנו כהיום, אז איך נקח על עצמינו סיכון גדול כל כך ועוד על חשבון בניו של אלוקים ?
וחכמינו חושבים שאם נשאל את אלוקים הוא בוודאי לא יסכים ולכן הוא מסכים עם יצחק ולא טוב לו עם תשובתם של אברהם ויעקב במליצה,
נווו מה עכשיו ?
ולכן חכמינו שולחים את מליצתם דווקא לעתיד לבוא (לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם:וכו' וכו')
ולמה ? שהחכמים בעתיד יראו מה התוצאה של ההחלטה שלהם האם טוב להמשיך איתם או לא,
(ולכן זה היה המחלוקת מאז הראשונים בין חכמי אשכנז לבין חכמי ספרד,)
ובכל זאת השיטה הזאת כמעט גרם ויגרום לסוף של עם ישראל, רוחנית וגופנית, וחייבים להפסיק עם זה מיד,
1,) כי זה פוגע בחוסן של העם בישראל כלומר בחוסן של חיילינו מול אויבינו ושונאינו,
2,) כי זה היה טוב אולי רק כגדרים של חכמים לצורך העם בגלות, אבל מי היתיר לעשות כך שאנו כבר בארץ ?
הרי הנבואה של ר' חייא התגשם ותתגשם בהמשך, תני ר' חייא שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר שלא יפול ויקצץ את הנטיעות, במילא אנו חייבים לדרוש מהעם אך ורק התורה נטו שזה כל יהודי יכול לחיות עם זה, ולהפסיק לדרוש מהעם על גדרי חז"ל כעיקר, רק כהידור ולא כחובה כעיקר תורה, במילא לא נרגיש את עצמינו כחטאים
ולא היפגע חוסן העם מול אויבינו ושונאינו,
ואם נשאל מה יהיה עם חטאו בני ?? תנו ליצחק ואלוקים לסדר ביניהם את הענינים והעיקר שזה לא יפגע בחוסן של העם בישראל כלומר שנרגיש זכאים וצודקים בצדקת דרכינו, והבינו,
_________________
נשלח ב-1/4/2011 17:07
תוקן על ידי אבי_בלום ב- 01/04/2011 17:10:09
נשלח ב-1/4/2011 17:07
אישציפור כתב:
אבי,
הדברים שהובאו בשם הרב טייטכעל להם אתה קורא אפיקורסות גמורה , הם פסוקים מפורשים בתורה "סג וְהָיָה כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
ומפרש"י "כן ישיש ה'" - את אויביכם עליכם להאביד וגו'.
אני יודע שמאוד לא קל לשמוע את זה ובמיוחד לעקל את המשמעות של זה בין למי שמגדיר את עצמו כמאמין ובין למי שמגדיר את עצמו כלא מאמין, אבל זו עובדה.
אכן זה חלק מהאזהרות שקבלנו בהתיישבות הארץ.
אך זה לא רצונו לנהוג כך בנו. אלא שע''פ התנהגות זו אינה הולמת את ישוב הארץ.
ע''כ נאבד את ארצנו הקדושה.
להזכירך הבטחת הארץ היא מתנת שמיים.
והיא מותנת בקיום המצוות כראוי.
אחרת גם קיבלנו את הקללה ''ארץ אוכלת את יושבה''.
כי כל כוונת הבורא היא שנלך בדרכו כפי שציווה לנו.
שאותם קיומי המצוות רק טובים בעדנו ובעד ארצנו.
נשלח ב-3/4/2011 14:47
יש התייחסות, הרב ואזנר, הרב ויסמנדל, האדמו'ר מבאבוב, מערלוי, ועוד, כתבו קינות על השואה, אלא שהרב שך וכו' לא רצו לומר אותם. האדמו'ר מסלונים בעל נת'ש כתב קונטרס על השואה, הרב אביגדור מילר דיבר על זה, ויש גם ויכוח אתו מהרב יהושע גלדציילר בספרו קדשי יהושע, ונגד זה כתבו תלמידי הרב מילר קונטרס תגובה בישיבות לא מלמדים כלום מלבד לומדות. בכל מקום שמלמדים הסטוריה כמובן שמלמדים גם על השואה,כך בבתי ספר של הבנות, ואולי של בנים תלוי באיזה מקום. רוב יהודים אשכנזים חרדים יודעים ושומעים על השואה מכלי ראשון, הרבה מהם נוהגים לדבר על זה בפסח [הגאולה] או בתשעה באב [החורבן] וגם בכל השנה, כך שהנושא לא יורד מתודעה שלהם ולא צריכים ללימוד הסטוריה או סיבות באופן שיטתי, אולי בעוד דור או שנים יצטרכו לזה, ואולי החילונים של מקשיבים כ'כ להוריהם וזקניהם צריכים לזה יותר אז אני לא רואה שום השאלה חוץ ממה שלא משתתפים ביום השואה שנקבע ע'י מדינת ישראל
נשלח ב-3/4/2011 14:55
למי שהיה קשר לשואה- אפילו עם הוא מאד רוצה לשכוח הוא לא יכול. הבעיה היא אם יצורים כמו אלו שציינת שרוצים להשכיח את הנושא. כי פשוט הם לא מסוגלים להתמודד עם הבעיה.
נושא האשכול היה מדוע לא מלמדים שואה במוסדות חינוך חרדיים. התשובה היא כי במערכת החרדית יש מונופול או קרטל של ההנהגות על שלושה מרכיבי יסוד:
א) מהו טוב ומהו רע ב) מה אסור, מה מותר ומה חובה ג) מה היה (מהי עובדה)
ממילא תוכן וצורה של מה כלול או לא כלול במערכות החינוך החרדיות תלוי במה משרת לכידות ומשמעת קהילתית.
לגבי שאלות של "היכן היה?" או "מדוע עשה?" וכד' לא ברור לי איך עדין שאלות אלה מסוגלות לעורר יצרים כאלה. גם אלישע ציין כל מיני מקרים שהוכיחו שאין דין וכו' כך ששאלות אלה עתיקות כאמונה עצמה. אבל אני סבור שיש כאן עניין שיש לתת עליו את הדעת: אם היה במשמהו במציאות להוכיח את האמונה - הרי היו כולם או עכ"פ הרבה מאד מאמינים. ולהיפך אילו היה משהו במציאות כדי לסתור את האמונה אז בודאי היו כולם עוזבים אותה. היות ולא כך ולא כך - יוצא שהקשר בין עובדות לאמונות הוא כחומר ביד היוצר המתבונן והמדמיין.
לשאלות על הוצאת דיבה על ציבורים בישראל (גם חרדים וגם חילונים) כבר נאמר כאן די ואין לי מה להוסיף.
מאז נפתח האשכול בראשונה וכתבתי תגובה כמדומה שלא הסתכלתי בו. וחבל.
מה יפו דברי הכותבים, גם החדשים כמו אלי בלום וכן בעלטש.
ואיקון ירוק להובס על דבריו. מאד התפעלתי מהתובנות שהופכות דווקא את העמידה בשתיקה בזמן הצפירה לזכר היפה ביותר לאבל. עד שאפילו אמירת תהלים פחות מדברת אל הנפש. (אם כי ראוי לדון אם אכן צריך להישאר עם השתיקה או להפך, להפוך אותה לתפילה. אבל אני מוסיף כהמחשה שגם המבקר את האבל פותח בשתיקה עד שיקבל רשות דיבור. ויתכן שגם זה מונצח ברגע הצפירה).
במקום לפלפל ולחשוב למה לא מלמדים שואה בתתי"ם חרדיים יש לי תשובה פשוטה למדי כל ילד חרדי יודע כמובן על השואה פחות או יותר זכורני בהיותי ילד בספסל הלימודים, הקדיש לנו המלמד שיעור ובו הסביר לנו על השואה, זה מה שקורה בכל התתי"ם שמדברים על זה אך לא בצורת שיעורים ממוסדים למה? כי חבל על הזמן של לימוד תורה, בתתי"ם לומדים תורה, ולא שיעורי היסטוריה, אפילו על השואה אז נכון שידיעת השואה חשובה קצת יותר מכל שיעור היסטוריה אחר, אבל עדיין לא כדי לבטל במקומה שיעורים של לימוד תורה
ואגב יש תשובה שלא אומרים אותה, יהדות אירופה היתה על סף התבוללות טוטלית בזמן טרום השואה
נשלח ב-27/6/2012 03:13
תוקן על ידי שימעןעליכם ב- 27/06/2012 03:16:48
נשלח ב-28/6/2012 05:32
שימען
ברוך הבא אל הפורום!
אני מבין שיש לך שתי תשובות לשתי שאלות.
א. מדוע לא עוסקים בשואה בתלמודי תורה, לא מספרים עליה ולא מסבירים למה קרתה? - מפני שזה ביטול תורה.
ב. מדוע באמת היתה השואה? - כי עם ישראל עמד על סף התבוללות מוחלטת.
אמנם גם אם התשובות עונות לשאלות, לא ברור לי אם התשובות מדוייקות.
א. האמנם אין מקום ללימוד היסטוריה? האמנם נושא כמו השואה אינו ראוי להתייחסות?
כמובן, צריך לדון מהו לימוד תורה וכיצד בונים תוכנית לימודים.
ועם כל זאת, האם אין מקום וזמן לקיים ולו שיעור אחד בכל שנות הלימודים על השואה, או שיחה אחת של פעם בשנה?
יש למרבה הצער מקום לשער כי המלמדים אינם מסוגלים לתת שיעור מפני שמה יש להם לומר? הרי הם עצמם לא למדו על הנושא, ואין התייחסות רשמית שאפשר להציג? (אם כי כמדומה שהצביעו כאן על רבנים או הוגי דעות שניסו להתמודד, ולאחרונה נסקרה תגובתו של הרבי הקודם מסלונים במאמר מחקרי מעניין הראוי לאשכול).
ב. הידע שיש לרובנו על השואה לקוח ממחקרים שונים. ממה שאני מכיר, מה שכתבת אינו תואם את העובדות. היו בעם ישראל קבוצות קבוצות. חלק היו ציונים ודגלו בעליה לארץ ובבנין הארץ. היו דתיים וחרדיים. והיו פורקי עול מסיבות שונות. המוזר הוא שמבין הנספים רבים היו דווקא אלו שהיו מחוייבים לתורה ולמצוות. נכון אמנם שכאשר ניתנה רשות למשחית אין הוא מבדיל בין צדיק לרשע (משפט הטעון בירור, אולם משמע ממנו שכאשר יש גזירה, ח"ו, היא עלולה להגיע למקומות שנראים לנו לא נכונים).
