שמעתי היום מפרופ' שלום רוזנברג את הדברים הבאים (בלשוני ובקיצור): אינני מקבל כל הסבר לשואה, לא דתי ולא מדעי, לדבר על הנאצים כ"שטן" זה לא פחות רציונלי מלדבר על "שגעון קולקטיבי", משום כך אין מקום לדבר על "לקחי השואה". אולם יש לשואה משמעות עצומה בשבילי, אני לא עמדתי במעמד הר סיני והתוודעתי להיותי בן לעם הנבחר, אולם בשואה השטן בחר בי, כמי שהוא לא מסוגל לחיות במחיצתו, וגם את נוכחותם של ספריו ותרבותו אין הוא יכול לשאת, שם נהייתי בן לעם הנבחר מחדש.
מילים יפות. אבל את השואה הבאנו על עצמינו. וכך כל הגלות אפי' גלות מצריים. עם נבחר זה לא זכות רק חובה. היהודי היה צריך להיות הראשון להבין מהי קניין ומהי כסף הדמיוני ולא להשתמש בהם לגזול עמים אחרים. בשביל מה קיבל תורה ושמיטה וארץ ? בכדי להיות בגויים ועם משחקי הקניינים והכסף לגזול מהם את נחלתם ? זה לא מצדיק את השואה כמובן אבל אין לנו להאשים רק את עצמינו. כי אי אפשר להצהיר עם ברית המילה שאנו לא מקבלים את דגליהם וחוקותיהם ומצד שני לשחק עם חוקותיהם הדוגמטיים ולגזול מהם את נחלתם. המקום שלנו זה ארץ ישראל נחלת אבותינו וכמה שיותר יהודים יעלו ארצה ויולידו הרבה ילדים ? כך בטבעיות נזכה לארץ אבותינו ונקיים בו את התורה כפשוטו. ביטול הכסף והקניינים וחלוקת הארץ לפרטים בשווה וכמובן גם את משאבי הטבע. וכמובן איסור ריבית ואי מכירת הנחלה לצמיתות.
נשלח ב-1/5/2014 00:48
צודק פרופ' רוזנברג אודות היותו בן לעם הנבחר. אלא שגם העם שבחר בהתנהגותו להיות "שטן", הגדיר אף הוא את עצמו כ-"עם נבחר".
במכתב מיוחד שכתב אב בן לפליטי שואה, לביתו שנסעה לפולין, מועלית ההתנגשות בין 2 עמים אלו שראו עצמם כנבחרים, בצורה מיוחדת.
אלחנן אוי לו למי שזהותו העצמית נבנית רק כתגובה למתנגדיו (וכבר עמד על כל ליבוביץ)
נשלח ב-1/5/2014 17:56
ל-תלמידטועה נראה לענ"ד שהכותב לא התכוון לציין שזהותו נבנית כתגובה למתנגדיו. ההפך מכך. הזהות העצמית של העם היהודי נבנית על חובותיו לעצמו ולזולת ולא באמצעות שלילתם. אבקש להפנות תשומת לבך להבט מעניין שבכתבה. אכן, הסיבות המצויינות בתורתנו הקדושה ע"י הקב"ה לבחירתו בעם ישראל הן שתיים: האחת, היא "והייתם לי סגולה מכל העמים". נראה ש"סגולה" כוונתה לא לבחירה המרוממת אותנו מזולתינו, אלא הקרנת קדושתו והודו של הקב"ה ע"י התנהגות נכונה (כפי שרב הגדיר בבלי מהו קידוש השם). הסיבה השניה היא הבטחתו לאבות. אלא, שגם בהבטחתו ליצחק ויעקב יש דגש שזהו המשך בירכתו לאברהם אבינו ע"ה, ולא כהבטחה פרטנית ליצחק או ליעקב. במקום אחד בלבד הקב"ה מציין את סיבת הבטחתו ובחירתו באברהם. כותב המאמר מציף את העובדה שמייד, בסמוך ובצמידות לאמירתו זו של הקב"ה בדבר הסיבה לבחירת אברהם, יש את הוויכוח הגדול שלו עם הקב"ה "האף תספה צדיק עם רשע". אברהם לא התווכח על זרעו אלא על האפשרות של האדם הבודד שיינצל מהפיכת סדום המתוכננת. נראה שדרך זו שהכותב נקט, היא לאור המסורת של פרשנינו מרש"י ואילך לדרוש את סמיכות הפרשיות.
