בס"ד
הפטרת השבוע - "קדושים"
"לספרדים"
מתוך: יחזקאל כ' - פס' - א' - כ'
א וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית בַּחֲמִשִּׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִדְרשׁ אֶת-יְהֹוָה וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי:
ב וַיְהִי דְבַר-יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:
ג בֶּן-אָדָם דַּבֵּר אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה הֲלִדְרֹשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים חַי-אָנִי אִם-אִדָּרֵשׁ לָכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה:
ד הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם הֲתִשְׁפּוֹט בֶּן-אָדָם אֶת-תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם:
ה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:
ו בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל-אֶרֶץ אֲשֶׁר-תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל-הָאֲרָצוֹת:
ז וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל-תִּטַּמָּאוּ אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:
ח וַיַּמְרוּ-בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת-שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת-גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם:
ט וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
י וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל-הַמִּדְבָּר:
יא וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת-חֻקּוֹתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם:
יב וְגַם אֶת-שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהֹוָה מְקַדְּשָׁם:
יג וַיַּמְרוּ-בִי בֵית-יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּחֻקּוֹתַי לֹא-הָלָכוּ וְאֶת-מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ אֲשֶׁר- יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר לְכַלּוֹתָם:
יד וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִים לְעֵינֵיהֶם:
טו וְגַם-אֲנִי נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְבִלְתִּי- הָבִיא אוֹתָם אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַתִּי זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל-הָאֲרָצוֹת:
טז יַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת-חֻקּוֹתַי לֹא-הָלְכוּ בָהֶם וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ כִּי אַחֲרֵי גִלּוּלֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ:
יז וַתָּחָס עֵינִי עֲלֵיהֶם מִשַּׁחֲתָם וְלֹא-עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה בַּמִּדְבָּר:
יח וָאֹמַר אֶל-בְּנֵיהֶם בַּמִּדְבָּר בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל-תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל-תִּשְׁמֹרוּ וּבְגִלּוּלֵיהֶם אַל-תִּטַּמָּאוּ:
יט אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּחֻקּוֹתַי לֵכוּ וְאֶת-מִשְׁפָּטַי שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ אוֹתָם:
כ וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:
ומכאן הפירוש של הרד"ק ע"ה ל"הפטרת קדושים"
[כ, א]
ויהי בשנה השביעית -
לגלות המלך יהויכין ובכל שנה היה אומר לו האל יתעלה נבואה אחת להוכיחם ואף על פי שהיו ביניהם נבואות אחרות, בכל שנה הייתה הנבואה זאת שאמר עליה בשנת פלונית ובכל אחת מהם היה עם בני הגולה או עם זקניהם תחלה בשנה החמישית לגלות המלך יהויכין.
וכן: ויהי בשנה הששית וזקני יהודה יושבים לפני.
ועתה בשנה השביעית בחמשי בעשור לחדש באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' וישבו לפני ספור החדש וימי החדש, רמז כי בזה הזמן תחרב ירושלם והיה מאת ה' לבא בזה היום הזקנים לפני הנביא כדי שישמעו התוכחת ביום ההוא, כי בעונם ובעון אבותם חרב הבית ואלה הזקנים באו לדרוש את ה' וצדיקים היו מאותם שגלו עם יהויכין.
ומה שאמר להם אם אדרש לכם, בעבור עון דורם אמר, אולי הם באו לדרוש על הגולה אם תשוב לארץ ומה שאמר להם: הבדרך אבותיכם אתם נטמאים, כנגד הדור הרע אמר כמו שאמר למשה רבינו עליו השלום: עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי.
ובסדר עולם:
<*>מי היו אלה זקני ישראל?
חנניה מישאל ועזריה היו.
ויתכן שבאו לדרוש את השם בעבור הנותרים בארץ מה יהיה אחריתם אם יגלו אם לא, לפיכך אמר להם הבדרך אבותיכם אתם נטמאים, כי אותם שגלו לבבל לא עבדו עכו"ם אחר שגלו.
[כ, ג]
ויהי, בן אדם, את זקני ישראל -
כמו עם או אל.
אדרש -
האל"ף בחירק.
[כ, ד]
התשפט -
תירגם יונתן:
<*>התווכח יתהון התווכח בר אדם,
כלומר תרצה לשפוט אותם ברשעתם הוכח אותם על מעשיהם הרעים והודיעום גם כן את תועבות אבותם, כי מקדם הכעיסוני במעשי ידיהם.
[כ, ה]
ואמרת, ביום בחרי בישראל -
החי"ת בקמץ חטף לתפארת הקריאה החל התוכחה מעת שהיו לעם בגלות מצרים ויום שבחר בהם, הוא יום ששלח להם תחלה נביאיו.
ומי הם?
משה ואהרן מרים, וזה הענין והתוכחה שהוכיחה במצרים על ידי נביאיו לא ראינו אלא מדברי יחזקאל במדרש, הרי שנאה זו הייתה כבושה לפני המקום קרוב לתשע מאות שנה משהיו במצרים עד יחזקאל והיתה אהבתו מחפה עליהם ועל ידי שהיו עתה מרבים לפשוע, נתעוררה השנאה ועל זה נאמר: שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה.
ואשא ידי -
כמו שנאמר אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב וכאן פירש לזרע יעקב, כי מה שנתן לאברהם וליצחק בעבור זרע יעקב אמר.
וכן אמר שם: ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'.
ואודע להם -
נודעתי להם על ידי נביאי ששלחתי להם ואשא ידי להם כמו שאמר אני ה'.
אני ה' -
שבועה וכן נשאתי את ידי, ואשא את ידי.
ויונתן תרגם:
<*>קיימית במימרי,
וכמו: כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם.
[כ, ו]
ביום ההוא -
כמו שאמר לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם.
צבי היא לכל הארצות -
תפארת וחמדה לכל הארצות היא כי היא הנוף האמצעי והוא משובח משאר הנופות ואוירה מזוג וטוב מכל הארצות.
וכן אמר: יפה נוף משוש כל הארץ.
ותירגם יונתן:
<*>צבי -<*><*><*> היא תושבחתא היא לכל מדינתא.
[כ, ז]
ואומר אליהם -
קודם לכן אמרתי להם על ידי הנביאים הראשונים, שנבאו להם משה רבינו עליו השלום.
איש שקוצי עיניו השליכו -
כי העינים מביאות האדם לחטא, כמו שאמר: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם.
וכן אמר בפרשה זו, כי אחרי גילוליהם לבם הולך ואמר אחר כן ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם.
ואמרו רז"ל:
<*>עינא וליבא סרסורי דחטאי נינהו.
ובגלולי מצרים -
כתרגומו:
<*>ובפולחן טעות מצראי לא תסתאבון.
[כ, ח]
וימרו בי -
לשפוך חמתי לכלות אפי - כפל הענין במלות שונות, כי כשישפוך אדם מה שבכלי הוא מכלה ממנו מה שבתוכו.
[כ, ט]
ואעש, לבלתי החל -
מבנין נפעל וצרי החי"ת מקום פתח.
וכן: כי תחל לזנות והם עניין חלול.
אשר נודעתי -
על ידי הנביאים.
לעיניהם -
כי המצרים היו שומעים בדבר אליהם הנביאים והיו מבטיחים אותם להוציאם מתוכם אף קודם משה רבינו ע"ה, כי משבא אליהם משה רבינו עליו השלום בשליחות האל לא החזיקו במעשיהם הרעים, שהרי אמר: ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל והאמינו במשה מפני האותות שעשה לעיניהם ולא עשו כן הנביאים הראשונים.
ובדברי רבותינו ז"ל:
<*>כי אף משבא אליהם משה רבינו עליו השלום בשליחות האל, היו בהם רשעים ולא שבו מדרכם הרעה ואותם מתו בג' ימי אפילה, כדי שלא יראו המצריים במפלתם וישמחו להם.
[כ, י]
ואוציאם, ואבאם -
חסר יו"ד.
[כ, יא]
ואתן, וחי בהם -
כתרגומו:
<*>וייחי בהון לחיי עלמא.
וכן תרגם אונקלוס:
וחי בהם אני ה'.
[כ, יב]
וגם את שבתותי -
אמר וגם כי היא מתנה טובה נתנה אלוהים לעמו ישראל, כדי לזכור להם בו את יום המנוחה שהניח להם והוציא אותם מעבדות לחירות וזהו האות שהוא בין האל ובין ישראל שהוא קדשם והבדילם מן האומות והפרישם מגלולי מצרים ונתן להם תורה קדושה, חקים ומשפטים צדיקים.
ואמר שבתותי –
לשון רבים, כלל בו שביתת המועדים כי גם הם זכר ליציאת מצרים ולפי שמצוות שבת גדולה ושקולה כנגד כל המצות, אמר כמה פעמים בפרשת תוכחות חלול שבת.
[כ, יג]
וימרו בי, בחקותי לא הלכו -
שצוה אותם במרה, כמו שכתוב: שם שם לו חוק ומשפט.
חללו מאד -
כי שבת ראשונה חללו שיצאו ללקוט המן, לפיכך אמר מאד וגם החקים והמשפטים אשר צום עברו עליהם, כמו שאמר: עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי.
ואומר -
מבואר הוא.
[כ, טו]
וגם אני נשאתי את ידי להם -
בדבר מרגלים שאמר ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ.
[כ, טז]
יען -
מבואר הוא.
[כ, יז]
ותחס עיני, ולא עשיתי אותם כלה -
כי השארתי בניהם אחריהם, להביאם אל הארץ.
[כ, יח]
ואומר, בחוקי -
בוי"ו עם הדגש וכל הענין הוא מבואר.
חזק חזק וניתחזק ...
ואתם הדבקים ב - ה' אלוקיכם חיים כולכם היום !!!
ובברכת שבת שלום ומבורך (-:
לנו ולכלל עמו ישראל יתברך בכל אשר ה"ן ...
 |
|
|
