העובד לאלהים אחרים כעע"ז ?

 אני מתנצל על הכותרת המבהילה, אך חפשתי במשנ"ת לרמב"ם היכן כתוב מפורשות שהאומר [- או החושב ] על נברא כלשהו שהוא עצמו אלוהים  [- כגון על הרבי שהוא עצמות וממשות, או על יש"ו שהוא האלוהים וכיו"ב ], שהריהו עובד אלוהים אחרים- וקבלתי הלם, כי תמיד מדובר על הנעבד כמליץ בלבד, ולא כעל אלוהים ממש !

 בכל הפרק הראשון מסביר הרמב"ם את טעותם הגדולה של דור אנוש, אך גם שם מדובר על מליצים בלבד .

[- אומנם לאחר מכן היתה התפתחות אצל ההמון

 א,ז  וְכֵיוָן שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים, נִשְׁתַּקַּע הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא מִפִּי כָּל הַיְּקוּם וּמִדַּעְתָּם, וְלֹא הִכִּירוּהוּ:  וְנִמְצְאוּ כָּל עַם הָאָרֶץ וְהַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים, אֵינָן יוֹדְעִין אֵלָא הַצּוּרָה שֶׁלְּעֵץ וְאֶבֶן וְהַהֵיכָל שֶׁלְּבִנְיָן, שֶׁנִּתְחַנְּכוּ מִקַּטְנוּתָן לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶן וּלְעָבְדָן, וּלְהִשָּׁבַע בִּשְׁמָן.

התפתחות זו התרחבה לאחר מכן והגיעה אף לגדולי אותו הדור  

א,ח  וְהַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ בָּהֶן כְּגוֹן הַכּוּמָרִין וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, מְדַמִּין שְׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ אֵלָא הַכּוֹכָבִים וְהַגַּלְגַּלִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ בִּגְלָלָן וְלִדְמוּתָן...

אך כנראה שלא על כך מדובר,  כי בגלל הטעויות הנ"ל נצטווינו -

שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל לְעַצְמוֹ; (ז) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל אַפִלּוּ לַאֲחֵרִים; (ח) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת צוּרוֹת אַפִלּוּ לְנוֹאי; ]

וכאן ישאל העובד אחד מן הנבראים -  היכן כתוב במפורש שהאומר על נברא כלשהו שהוא אלוהים, שהריהו עובד אלוהים אחרים ??

[-אני כבר שומע את החבדניקים צועקים  "יש אלוהים, ממ"ש..."  ]

 גם מה שכתב הרמב"ם בהל' ע"ז  פרק ב'  ש-

  עִיקַר הַצִּוּוּי בַּעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁלֹּא לַעֲבֹד אֶחָד מִכָּל הַבְּרוּאִים--לֹא מַלְאָךְ, וְלֹא גַּלְגַּל, וְלֹא כּוֹכָב, וְלֹא אֶחָד מֵאַרְבַּע הַיְּסוֹדוֹת, וְלֹא אֶחָד מִכָּל הַנִּבְרָאִים מֵהֶם.  וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹבֵד יוֹדֵעַ שֶׁה' הוּא הָאֱלֹהִים, וְהוּא עוֹבֵד הַנִּבְרָא הַזֶּה עַל דֶּרֶךְ שֶׁעָבַד אֱנוֹשׁ וְאַנְשֵׁי דּוֹרוֹ תְּחִלָּה--הֲרֵי זֶה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.

 אינו עוזר לנו כל כך, כי נראה שהדגש הוא על מי שעובד למליץ שבינו ובין א-להים [- או שמא נאמר כאן " קים ליה בדרבה מיניה ?? ]

אומנם נזכר עניין קרוב לכך בהל' תשובה ג,טו –

 [ז] חֲמִשָּׁה הֶן הַנִּקְרָאִין מִינִים:  הָאוֹמֵר שְׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ, וְאֵין לָעוֹלָם מַנְהִיג; וְהָאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ שָׁם מַנְהִיג, אֲבָל הֶם שְׁנַיִם אוֹ יָתֵר; וְהָאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ שָׁם רִבּוֹן אֶחָד, אֵלָא שְׁהוּא גּוּף וּבַעַל תְּמוּנָה; וְכֵן הָאוֹמֵר שְׁאֵינוּ לְבַדּוֹ רִאשׁוֹן וְצוּר לַכֹּל; וְכֵן הָעוֹבֵד אֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ, כְּדֵי לִהְיוֹת מֵלִיץ בֵּינוֹ וּבֵין רִבּוֹן הָעוֹלָמִים.  כָּל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה אֵלּוּ מִין.

אך גם כאן נמצא, שאפילו על הקרוב ביותר לענייננו בהלכה זו [ - והוא  .. הָאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ שָׁם רִבּוֹן אֶחָד, אֵלָא שְׁהוּא גּוּף וּבַעַל תְּמוּנָה] גם על כך הראב"ד מוצא לנכון לערער ולהשיג נמרצות על הרמב"ם !

והדרה בעיא לדוכתה  - מניין שהאומר [- וכ"ש הסובר ] שנברא כלשהו הוא האלהים עצמו דינו כעובד אלהים אחרים ?

יושל,

ראה ברמב"ם בפתיחה להלכות יסודי התורה "יש בכללן עשר מצוות, שש מצוות עשה, וארבע מצוות לא תעשה ...
א) לידי שיש שם אלוה
ב) שלא יעלה במחשבה שיש אלוה זולתו ה' ... (זולת ה' - הוא כל מה שאינו ה')

נמצאת למד, שלדעת הרמב"ם העובר על לא יהיה לך, עובר על מצוות עשה, ודינו כדין עובד עבודה זרה.