|
|
| נשלח ב-25/5/2010 02:37 |
 |
| |
בס"ד
ובכן דיון מעניין. לא קראתי את כולו עקב השעה המאוחרת.
יש המגדירים אותי אמן. ואני מגדיר את עצמי מספר סיפורים.
אני לא אוהב את המילה אמן כיוון שמבחינתי היא מגדירה דבר מאוד מסויים. הווה אומר: אדם שהוא אמן במקצועו=מנוסה מאוד במקצועו.
בכתבה שהבאת הבנות מתעסקות במשהו מוגדר. הן צריכות ליצור תמונה כלשהיא שלמרות שהיא לכאורה אינה מועתקת משום מקום אך היא מועתקת מהצורך להרישם את הצופה או לעורר בו געגועים. ובנסוף ישנו החלק הטכני שאמור להביא רעיון לכדי ביצוע טכני מרשים.
אין כאן חופש להביא לידי ביטוי מצוקה/חוויה/רעיון אישי.
כדי באמת להביא סיפור אישי צריך להיות אחד עם סיפור אישי.
לא לחינם אומרים שהאמנים הגדולים הינם האנשים ם הכי הרבה צלקות בחיים.
בציבור החרדי זה כמט ולא קיים בגלל אלמנט הפחד.
ההרגל להסתיר ולהחביא. כל דבר.
האומן שמספר סיפור בראשיתו הוא חושף את עצמו.
אומנת (כמו שאומרים) היא היכולת להביא לא משהו כמו... אלא משהו מיוחד שלך.
שלא מגובל בחוקים כלשהם מלבד חוקי הפיזיקה.
הבדיקה מבחינתי הכי נכונה לאומנות אמיתית היא האם המוצג מעורר בך מחשבות תהיות או שמא גורם לך להגיד "מה רבו מעשייך ה'" וכדו'
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2010 09:19 |
|
| |
כל אחד לגופו של אמן,! אי אפשר להשוות ולהחליט שכולם תואמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2010 09:37 |
|
| |
אדון יקר!
תוכל להבהיר את עצמך?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 02:01 |
|
| |
דבריו פשוטים:
לא הרי הסגנון של רביץ כסגנון של נבון.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 08:59 |
|
| |
איזה רביץ?
והאם התכוונת לצייר נבון?
בכל מקרה, הדברים שלכם אינם מובנים לי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2010 18:34 |
|
| |
הזדהיתי מאד עם תגובה מס' 28
תוקן על ידי גרפולוגיה ב- 09/06/2010 20:16:18
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2010 20:03 |
|
| |
אם יש לאדם מה לכתוב, הוא פשוט יכול לעשות זאת.
כתבתי כבר, כי כל אדם הוא באיזה-שהוא מקום - אומן.
הבעייה היא, מערכת הציפיות. כשאדם חולם על תוצרת מרשימה, אז קיימים הרבה חסימות.
מאידך, אם האדם עסוק בביטוי הטהור, אז הדברים נשפכים החוצה וקולחים בטבעיות.
את, שאת כותבת כה יפה, שאת תאמרי כך?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2010 20:05 |
|
| |
.
תוקן על ידי מקווה ב- 09/06/2010 20:33:44
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2010 23:32 |
|
| |
כתבתי כבר, כי האמנות - לפי היהדות - היא אמורה להיות ביטוי להבנת האדם את העולם סביבו.
ככל שהאומן ישקע ברצון להבין את מעשה האלוקים, כן יהיה אומן ברמה גבוהה יותר.
ולחילופין - ככל שינסה להיות אומן יותר מיוחד, כך תהה יצירתו יותר קיטשית ודוחה.
אנו כיהודים - מחפשים אמת. (לכן אנו גרועים כפוליטיקאים).
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2010 00:33 |
|
| |
 האם זוהי אמנות?
תמונה של מארק ינאי, מוצגת בגלריית מעיינות ברחוב קינג ג'ורג' בירושלים.
תוקן על ידי גרפולוגיה ב- 14/06/2010 08:23:14
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2010 08:31 |
|
| |
האם הציור הבא, הוא ציור נוצרי או יהודי? שימו לב למוטיבים היהודים והנוצרים שבו.  זהו ציור שצייר מארק שאגל, שם הציור: צליבה לבנה, צויר בשנת 1938, מוצג במוסד לאומנות בשיקגו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2010 14:15 |
|
| |
לגבי תמונתו של מארק ינאי:
להבדיל מן הקיטש המצוי, אותו הציגו לראווה נשות ב"ב, כאן ישנו ציור מעודן יותר, איסתטי מאד, ומבה להעתיק את המציאות. אין כאן כוונה להחניף למציאות אלא לתאר אותה עד תום.
ניתן כמובן לטעון, כי יש כאן אידיאליזציה של המציאות. שכן המציאות כוללת בתוכה לא רק יופי אלא גם כיעור.
עם זאת, יש כאן טעם אישי של האומן, שבחר בקטע אמיתי ויפה מתוך המציאות.
שמא יטענו: חכמה גדולה, הוא לקח אולי צילום והעתיק ממנו!
יתכן, זה לא אמור להפריע לי. מבחינתי הציור הוא לגיטימי גם כשהוא העתק מצילום.
אולם, למרות הכל, בציור חסר דבר מה חשוב ביותר, בכדי שיזכה לכותרת: יצירת אמנות מרשימה.
לאור כל מה שכתבתי כאן בעבר, אין לאיש מה לומר? מה חסר כאן?
מחכה לתגובתכם.
בברכה-
ישי ליפשיץ
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2010 22:25 |
|
| |
אמש, עוד טרם כתבת תגובתך זו, ניסיתי להגיב בארוכה, אולם נפלאות הפארק העיפו תגובתי לגנזים עלומים...
כתבתי בערך כך:
על העתק הנוף כתבתי כי הוא אסטטי, אולם חסר אמירה אישית, ואולי לכן קשה להגדירו כאומנותי.
על תמונת שאגל כתבתי, כי לא יתכן לכנותה יהודית. תמונה יהודית לא תכיל אלמנטים נוצריים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2010 22:45 |
|
| |
חבל על המעוף...פעם הבאה, העתיקי קודם השליחה.
עם התייחסותך הראשונה - אני כמובן מסכים.
לעומת זאת, עם התגובה על תמונתו של שאגל, הייתי מצפה ממך לתגובה יותר מורכבת.
אני אמתין עם תגובתי עד לתגובה אחרת של מישהו. אינני מבין למה אף אחד אינו מגיב.
הרי ישנם די הרבה צפיות. מה, אין לכם מה לומר?
|
|
|
|
|
