|
|
| נשלח ב-7/12/2011 13:18 |
 |
| |
| תמניא_אפי כתב: |  |
כשהחסך משמעותי אני חולק לחלוטין על קביעתך, ומנסיון למדתי שחייבים לטפל בחסך הנפשי לפני שאפשר בכלל להתחיל לדבר על משהו אחר.
|
|
נכון, אני מסכים.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2011 15:05 |
|
| |
אני לא מומחה לעניני יצר הרע ולא פסיכולוג ולא יודע להסביר מה קדם למה?. ולמה זה קרה?
אני יודע מה קורה עכשיו ומה קרה בשנים האחרונות
אני כותב ומוחק כותב ומוחק כבר עשר פעמים...
מפחד שבטעות אחשוף את עצמי
מקווה שאני עוזר לאלו שנפלו או שהם בתחילת הדרך
תפנו לעזרה (ולא לרבנים! ) מקצועית לפסיכולוג/ית פסיכיאטר מוסמך רצוי כזה שיש לו מומחיות בהתמכרויות
כשכואב השן לא הולכים לרב ! התמכרות זו מחלה / הפרעה שדורשת טיפול .
בקבוצות למכורים מקובל להגיד שמי שלא מטפל סופו הינו ב
בית חולים בית משוגעים או בית קברות
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2011 19:23 |
|
| |
זמיר
אבל אתה הרי אומר שהטיפול לא עוזר לך, אז למה אתה מייעץ ללכת לטיפול?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 03:22 |
|
| |
תלוי איזה רב,לא כל רב מתאים לנושא,לא אמרתי שתפנה לרב שטינימן או לר' חיים,אבל אם היתה פונה לדוגמא לר'מיכל יהודה הוא היה מפנה אותך למטפלים טובים שהוא מכיר,ויש עוד הרבה רבנים מתאימים לכך צריך רק לבדוק
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 11:55 |
|
| |
האשכול הזה מדהים
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2012 15:42 |
|
| |
לאחר תקופה קשה , קשה למשפחה אשה ילדים וכל מי שמסביב
שוב אני מנסה לעלות על דרך בעזרת החברים קבוצות מטפל ובעזרת השם כמובן ורק בזכותו
ומגלה שיש חיים מאד מוזרים ללא "הריגוש"
המסכה נופלת "חומות ההגנה" אינם ויש להתמודד עם החיים. האדישות אינה פתרון לכל בעיה.
ריקנות- חסר את הדחף, את המשמעות את ההתלהבות הגדולה והדעיכה שהיה כל פעם לאחריה זה היה סוג של מילוי מצברים ועכשיו "סתם חיים" אשה ילדים פרנסה
עצבים- אני מאד לא רגוע כשהדברים לא בדיוק כמו שאני רוצה ומתפוצץ כשהדברים לא מסתדרים.
כנות - לא נוח לשקר ולהסתיר כשנמצאים בכיוון של להעלות על הדרך אך מצד שני להתחיל לספר לשתף את זוגתי זה גם לא תענוג גדול. מבחינתי הסוד הגדול וההסתרה הם חלק משגרת החיים.
בקיצור בלאגן שצריך לסדר אבל יש דרך וכוון .
מפחד שאני אפול עוד פעם, כל נפילה אני נגרר לתהומות עמוקים יותר...
פגשתי שבוע שעבר חבר במסעדה בחור צעיר שמעד ונפל קם ונפל קם ונפל
בחודשיים האחרונים הוסיף לריגוש סמים והוא נמצא בהתדרדות גופנית קשה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2012 15:58 |
|
| |
עצוב לשמוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2012 20:53 |
|
| |
כפי שכבר כתבתי יש מצבים שאין דרישה מאדם לדאוג לעבר ולעתיד,אתה במצבך צריך לדאוג רק לרגע העכשוי,לטפל בך ובמשפחתך ולחפש דרכים לשמחה ,לעשות דברים שאתה אוהב וכו.,אם תיפול זה לא הבעיה שלך אתה עושה כל שביכולתך להמשיך בחיים וזו חובתך בלבד,תשכח מהעבר על תחשוב על העתיד ובע"ה תצליח
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2012 16:53 |
|
| |
בהחלט עצוב,
ראיתי ילד בן 8 מחפש בליל שבת את אבא שלו לשווא בבית הכנסת
זה היה הילד של החבר.
אבא שלו בבית כנסת לא היה!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2012 17:04 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2012 17:06 |
|
| |
תוקן על ידי zamir919 ב- 05/02/2012 17:11:10
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2012 01:56 |
|
| |
זמיר,
אני מאד מאד מעריכה את זה שאתה משתף גם בשעות האור הקטן...
הסיפור שלך מאוחסן טוב טוב במוחי ואני מהרהרת בו רבות!
המון כח!!
איתך!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2012 18:39 |
|
| |
במסגרת צעד 4 של התוכנית יש "לנקות" את השולחן
לכתוב את רגשות הטינה שיש כלפי אחרים ולתאר מדוע זה מפחיד אותך מפריע לך ומאיים עליך
אני מאד מתחבר לצעד הזה מכיוון קצת שונה של אהבת הביקורת אני טיפוס שמבקר כל דבר שזז וציני להחריד
במיוחד סבלתי מביקורת עצמית בגיל צעיר ברמה מאד לא רצויה.
בהיותי נער בישיבה הכרתי נערה חרדית "שלי" שמה. היא הייתה בחורה מאד יפה כריזמטית ואיטלגנטית
מעל הממוצע שהכירה אותי בנסיבות מסוימות "מפגש אקראי" ונתנה לי את מספר הטלפון שלה ממש נדלקה עלי
הייתי מאד עצור ולא ידעתי כיצד להתקדם הקשר נמשך (לסקרנים ...לא קשר מיני ) ובהחלט קשר מוזר בשל ההתנהלותי ככה לסירוגין במשך שנתיים.
ביום אחד סגרירי הבחורה שכנראה סבלה מדיכאון נמצאה בנסיבות כואבות ללא רוח חיים במיטתה
כשאני מנסה לכתוב צעד של טינה יש בי מלא תחושות מול הסיפור הזה
כועס על הממסד החרדי אני שונא אותו מאשים אותו לחלוטין במה שעובר עלי
אני בז לעסקונה החרדית
כועס על אמא שלי
כועס על עצמי
כועס (מתלבט אם לכעוס ) על הנערה
חי בתחושה של החמצה מול הסיפור הזה
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2012 21:05 |
|
| |
זמיר זמיר!
אני מרגישה עדה לתהליך הטיפולי שאתה עובר למרות שאני חושבת שאולי אתה לא רואה אותו..
החמצה על מה? אולי מה? לקשר היה יכול להיות המשך פורה ונכון מבחינתך?
אני רוצה שתדע שכשאתה שונא וכועס ומנקה אני בוכה ומצטמררת וכשאתה מרגיש בודד מול כל העולם שנגדך, דע שאתה לא!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2012 21:38 |
|
| |
זמיר, מעריכה מאד את האומץ והכנות, זה קשה, אמא'לה כמה זה קשה! לתת לעצמך להציף את הכל, למרות הפחד לטבוע... מה שנותן את הכח, זה הידיעה שכח עליון-אבא שבשמים איתך, אוהב, מתחשב, מבין ותומך. וחוצמיזה- ישנו פחד יותר גדול לא לעשות צעד 4, מאשר לעשות....
ציפור, השאלות שלך מצוינות, אבל לטיפול סטנדרטי. בצעדים, משתדלים לא לחפור יותר מידי, צעד 4 הוא צעד שביני לבין אלוקים בלבד, ואם דברים עולים מאליהם בזמן הכתיבה, כותבים אותם, פורקים אותם על הדף, אבל צריך להיזהר מאד לא לחפור כי עלולים להגיע למקומות לא רצויים.
החפירה בסגנון הזה מתבצעת בצעד 5, מול החונך, וגם אז, רק אם עושה הצעדים עצמו מעוניין לשמוע מבט מהצד, -שאלות והסתכלות חיצונית על הדברים המדוברים, ושוב, לא מתוך לשפוט את אותו מעשה או את עושיו, אלא מתוך רצון למצוא את פגמי האופי שהביאו אותו לסיטואציות האלו.
זמיר, מאחלת לך שיהיה לך הרבה אומץ להמשיך בתהליך ההחלמה עד לקבלת חופש מוחלט.
תוקן על ידי דבי148 ב- 13/02/2012 21:41:28
|
|
|
|
|
