מקור המושג של "קרבנות"

התשובה היא שהקרבנות אינם מיסודי הדת.
כתיב אם ארעב לא אומר לך.
וכתיב כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח.
הענין הזה כבר דובר רבות, ורק אזכיר את הרמב"ם המפורסם במורה נבוכים שעיקר ענין הקרבנות הוא למלא אחר תשוקת העובדים.

הבה נתבונן בשער הבחינה בחובת הלבבות, האיך שהוא מאריך בנפלאות הבורא שביצירת בריאיו. וא"כ מדוע שנחשוב שע"י איבוד ברואיו הנפלאים הללו יש לא קורת רוח? (ואגב, מכיון שהקרבנות הם כ"כ חשוב ודחוף לאלוקים, מדוע אין לא צורך עכשיו לענין נשגב הזה?).

בוויקי מצאתי מקור והסבר (לפיה זהו רעיון ישן מאוד, ואולי התחיל מאלו שחשבו שיש לאלוקים שיניים, פה ולשון, ויש לא צורך באכילה):

http://en.wikipedia.org/wiki/Animal_sacrifice Ancient Greece, animal sacrifice originated from the homo sapiens. It was on the hunt, that man discovered he felt guilt for killing the animal. From this, they turned it into a celebration of life by offering the animal to the gods as a token of thanks. Usually, the animal would be slaughtered and then carved for eating. The thigh bones would be left for the gods while the people involved in the ritual would eat the rest of the animal. So, not only was this a tribute to the gods but also a way to eat food. This new idea of, sacrificial ritual, was eventually spread throughout all of Greece and became accepted throughout all of society.

אם כן לא באת לשאול, אלא באת להגיד - יותר נכון להעתיק המון הבלים מויקיפידיה. אבל אם תמשיך בשיטה זו תקצר היריעה. על כן אציעך שאם באת להעתיק, העתק נא דברי טעם בלבד, הנתונים לויכוח. זהו המתכון לדיון פורה ולא זולת.

תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 22/04/2010 23:02:20

אדם הראשון לא צוּוה מאת ה' להקריב לו קרבנות. בני ישראל הם הראשונים (לבד מאברהם בפרשת העקדה) להקרבת הקרבנות בציווי מאת ה', זאת כדי להגבילם מעבודת אלילים.
דהיינו, בני ישראל המוזהרים על בל תוסיף לא היו יכולים להקריב קרבנות מרצונם הטוב, אילו לא היו מצווים מאת ה', וטובה עשה עמהם הקב"ה שמילא אחר תשוקתם זו, כדי שלא יזבחו לשעירים.
אלא שמכיון שהעולם היה מוצף בתועבות בדרכי עבודתם את האלילים, וכדי שלא יעתיקו ממעשיהם, (קדש וקדשה, אשרה, העברת בנים ועוד תועבות), על כן נולד צורך לפרט את פרטי ההלכות כדי שיקריבו כהוגן, ולא על ידי המעשים ההם.
הפרטים הרבים - שלא ידוע לנו טעמם - אינם סותרים את דברי הרמב"ם שדיבר על כללות ענין הקרבנות. וכל הפרטים האלה נועדו לקרב ולקדש לתקן ולכפר את מי שיודע טעם הדברים או העושה על דעתו.

לבי אומר לי - ואיני אומר קבלו דעתי - שבתחילת הדרך היו כאלו רך הלבב שהתנגדו לכל הענין, ורצו להתפשר ולומר שדי ויותר נכון להקריב מפרי האדמה, ולא שמעו להם. ומזה נולד סיפור של קין והבל - ככתב פלסתר - נגד מקריבי פרי אדמה, שהכומרים/שוחטים הוכיחו שרכי הלבב הם המה הרוצחים, ולא הכומרים. ודו"ק