| נשלח ב-7/1/2003 16:38 |
 |
| |
חשיבה מעקרונות - למעיישה (לפגית)
פגית שאלה מה התוצאה המעשית מכל הדיבורים המיתדברים בגינה של הפארק.
כידוע, ומסתמא אשכול בשם דומה ישנו כבר, יש חשיבה שטחית ויש המעמיקה עד לעיקרון.
והנה ויכוח בין שני צדדים המייצגים את שתי החשיבות:
תינוק צורח וידוע הדבר כי אם ישתה משקה פלוני יירגע. האחד טוען שיש להוסיף מעט מים קרים וליקח סיכון החיידקים למנוע את בכיו הרב של התינוק, השני חושש ומחכה עד שהבקבוק יתקרר תחת מים זורמים.
אם אנו לוקחים את המערכת מבחינה שטחית
הרי שיש ב' "איסורים"
א' עירוב מעט מים קרים בבקבוק
ב' שהתינוק יסבול וייתסכל מרעבון
וכעת כשהם מתנגשים אין בידנו הכרעה.
אך אם נבחין בעיקרון
יש רק עיקרון אחד
והוא:
מניעת נזק והפרעה לתינוק
מעתה לפי דרך ב' קרוב לוודאי ששניהם היו מכריעים להוסיף מעט מים קרים, כי "איסור" זה סיכויי נזקו קלושים לעומת ההפרעה והצער הוודאי של הצריחה.
הרי מקרה שחשיבתנו העקרונית יכולה לשנות את מעשינו
שומר מחשבה מהבל
שומר נפשו מחולי
תוקן על ידי - יהוסף on 1/8/2003 1:47:50 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2003 18:27 |
|
| |
יהוסף
בתור אבא מנוסה,
עדיף תמיד לחכות שהבקבוק יתקרר תחת מים זורמים.
החיים שלנו מכילים הרבה בכיות, למרבה הצער, וצריך לדעת שכמו שאין להתעלם מבכי, וצריך להשתדל למנוע צער מכל בריה, וגם מתינוק קטנטן, כך צריך להיזהר לא לסכן אותו בגיל הרך עם מים שלא הורתחו...
לכן, כמדומה לי שלכו"ע יש להמתין...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2003 18:43 |
|
| |
יהוסף
בתור אם בעלת נסיון, אני מצטרפת למיימוני.
ראשית, מים לא רתוחים לתינוק עלולים לגרום לבעיות עיכול ועוד (תלוי בגיל).
ועקרונית, יש עדיפות לאינטואיציה הנשית, שמבוססת על הרבה מידע, גם ממה שקיבלה בבית, וגם מהתייעצות עם חברות, שכנות וכו'. מרכז עיסוקן שלהן הוא הבית והתינוקות.
וגם, הטיפול בתינוק אינו משוואה מתמטית, שהשיקול השכלי הטהור הלוגי הוא האבן בוחן לפעולה זו או אחרת.
שאל את אשתך מה היא מרגישה עם הניתוח הלוגי שלך בזמן הצרחות, ובזה שלקחת את מקומה בהחלטה בדבר האוכל של הילד.
תוקן על ידי - הפנחסית - 1/7/2003 6:43:36 PM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2003 21:11 |
|
| |
יהוסף,
סליחה שאני (אורח פורח) מתערב, אבל נראה לי שיש שגיאה לוגית במסקנה ההגיונית-כביכול שהעלית.
ההגיון הוא דבר מורכב יותר מכפי שתיארת אותו.
אשתמש בדוגמה שלך: כאשר אתה משוה בין "איסור" א' ל"איסור" ב', ניתן להשוות כמה בחינות שלהם. אתה צודק בזה ששניהם ביטויים שונים של אותו איסור-על, אבל מכאן ואילך אפשר להמשיך גם אחרת. אפשר להשוות, כפי שעשית אתה, בין סבירות-הסיכון של כל אחד מהאיסורים המשתמעים; אבל אפשר גם להשוות בין הסיכון המירבי בכל אחד מהם.
ההשואה יכולה להראות כך: אם נערב מים קרים בבקבוק אנו מסתכנים במחלה, ח"ו. אם לא - אנו מסתכנים רק בצער קצר וחולף. ולפיכך, ודאי שנבחר בדרך השניה.
בפועל, החלטה מושכלת מתבצעת תמיד מתוך שקלול של כמה סוגי השוואות בין האפשרויות העומדות לבחירה. כאשר ניקח בחשבון כל אחד מקני המידה בהם ניתן להשוות בין האפשרויות וניתן לכל אחד את משקלו הנכון, תהיה לנו האפשרות להחליט באופן הגיוני.
אם נחזור לדוגמת הבקבוק, האשה רואה בעוצמת הסיכון שיקול מכריע ("זה מסוכן!"), לעומת הבעל שנותן משקל גדול יותר לסבירות הסיכון ("אבל התינוק בוכה!").
ולכן, אני חושב שלמעיישה מיימוני והפנחסית צודקים, אבל לא בגלל האינטואיציה וההרגשה של האשה, אלא דוקא בשל השיקול הלוגי הקר התומך במקרה זה בדעתה.
אפשר לדון בזה ביתר עומק: לשניהם, הבעל והאשה, יש נטיות שגורמות להם לבחור את דרכי השיקול שלהם. ואכמ"ל.
תוקן על ידי - עוצו - 1/7/2003 9:29:19 PM
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2003 00:50 |
|
| |
יהוסף:
לא אכנס לדיון אם הסיכון שווה או לא, כי כבר קבלת מספיק תשובות על כך, ולדעתי מספקות.
ברצוני רק להעלות נקודה שאולי לא חשבת עליה:
אין סיכון עצמך דומה לסיכון ילדך, בנוגע לעצמך אתה יכול לעשות חשובי כדאיות,(לותר על בריאות לטובת נוחות) לא כן בנוגע לבן מחובתך לשמור על בריאותו ביתר שאת.
-------
לעצם הדברים:
הבאת דוגמא לישום מעשי של הלימוד, במטרה להוכיח את תועלתו.
אקוה כי לא אשמע בוטה, וסלח לי אם אשמע כך:
אם הלימוד עלול לגרום להפעיל שיקול דעת מוטעה במקום בו דרושה אינטואיציה פשוטה אז אולי...
תוקן על ידי - פגית - 1/8/2003 8:54:22 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2003 10:08 |
|
| |
יהוסף
שתי תשובות בדבר.
א. אין ביכולתנו בתור בני אדם, המוגבלים מטבעם, לספק לילדינו את כל מאוויהם. תמיד יהיה המקום שבו ייחסמו מהתקדמות במישור הגשמי. עליהם ללמוד להתגבר על תיסכול ולראות שהחיים ממשיכים. אין מחובתנו לקנות דירה עם חדר נוסף עבור התינוק החדש שיוכל לזחול לו כאוות נפשו.
ב. בריא לאדם שיכיר, במקום כלשהו, את הגבול. התינוק צריך ללמוד להכיר את ההבדל בין גופו לבין העולם. הזחילה שלו, המעשים שהוא עושה, מאפשרים לו להכיר את יכולותיו ואת מה שהעולם מציע לו. כמובן, אין אנו חושפים אותו לסכנות המרובות שאורבות לילד בגילו. בשום גיל אין עושים זאת. אך החיים מעצמם מציבים בפניו את הגבולות, שלהם הוא זקוק כדי להגדיר את עצמו, להגדיר את יכולתו, וללמוד שגם אם הרצון הטבעי להתפשט ולהתקדם לכל הכיוונים נבלם, הרי ששום דבר בלתי הפיך לא קרה. יש דברים שאפשר להשיג ושווה להשקיע בהם, ויש דברים שאי אפשר להשיג, ולא שווה להשקיע בהם.
הרעיון האחרון הזה הוא רעיון שהתרבות המערבית המקיפה אותנו והמחלחלת אלינו לא זכתה להכיר. ולדעתי, ולא רק לדעתי, זה אחד משורשי הרע. כפי שאנו רוצים להעניק לצאצאינו מכל טוב, כך עלינו גם להעניק להם גבולות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2019 21:46 |
|
| |
תקפצה לשם תיחזור חוקן מחוק (למנהלים, ניתן למחוק כך שימחק, והכל יחזור למקומו הטבעי בשלום)
|
|
|
|
|
מה היא?????
