| נשלח ב-25/4/2010 15:04 |
 |
| |
שמיטה כהלכתה - שיעור באמונה וביטחון
"וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו.
וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים"
(ויקרא כה, כ-כא).
יקב הררי קדם: הזכייה בזכות השמיטהבעלי יקב "הררי קדם" ביצהר שזכה ב-3 מדליות: הזכייה בזכות שמירת השמיטה ובזכות גידול הענבים בנחלת יוסף הצדיק.
פרסום ראשון: 23/04/10, 12:27 אורנית עצר
 הכרם ביצהר . לאחר ההכפשות בתקשורת, קצת נחת לתושבי יצהר: יקב "הררי קדם" ביצהר זכה בשלוש מדליות בתחרות היוקרתית "אשכול הזהב".
בקטגוריות המשמעותיות והפופולאריות ביותר בתחרות, קטגוריות יקבי הבוטיק - בהן התחרו כמחצית מהיקבים המתחרים - בלטו היקבים בשומרון ובבנימין שזכו ב- 7 מדליות, 50% מהמדליות. הכוכב של הערב היה יקב "הררי קדם" מיצהר, שזכה בשלוש מדליות: שתי מדליות זהב ומלדיית כסף. כשעלה לבמה בעל היקב, אריאל בן שטרית, על מנת לקבל את מדליות הזהב ונתבקש לומר את "נאום הזכיה המסורתי" אמר למאות המשתתפים, המומחים, התיירים והעיתונאים כי הזכיה במדליות היא בזכות העובדה שהענבים ששימשו לייצור היין גדלים בנחלת יוסף הצדיק בשומרון וכן בשל העובדה ששמר בכרם שמיטה כפשוטה. בן שטרית הדהים את קהל המאות בסיפור על היינות הזוכים, שנעשו מענבי בציר שנת תשס"ז, 2007, השנה השישית שלפני השמיטה: לקראת שנת השמיטה התלבט אריאל רבות מה לעשות עם עבודות הכרם. אריאל החליט כי לא יחפש פתרונות הלכתיים ו"יפקיר את הכרם", כפשוטו של מקרא, זאת למרות למרות אזהרותיו של המדריך החקלאי, כי ללא זמירה קיים חשש שהגפנים יקרסו לחלוטין. התוצאה הפתיעה לא רק את המדריך אלא גם את אריאל עצמו: כמות הפרי שהכרם הניבה בשנה הזו, השנה השישית שלפני השמיטה, הייתה פי שלושה מהמקובל - "ממש התגשמות דברי התורה שהאדמה תיתן את השישית, השביעית והשמינית" – כדברי בן שטרית. העובדה המדהימה הנוספת היתה כי למרות שמקובל שההצלחה של הענבים נמדדת בדרך כלל או באיכות הענבים או בכמותם, בבציר המדובר היתה גם כמות של פי שלושה וגם האיכות היתה ייחודית ביותר, כפי שמעידות שלושת המדליות.
יקב "ההרי קדם" ביצהר הוא אחד היקבים בייחודיים בארץ בכך שגם הכרם וגם היקב הינם אורגניים. כמו גן כל העבודות בכרם וביקב נעשות בעבודה עברית. בשנים האחרונות החלה התעוררות גדולה בגידול ענבי יין בהרי השומרון ובבנימין ובהקמת יקבי בוטיק בשומרון ובבנימין. הגובה, האקלים, טיב האדמה והמשקעים יוצרים יין בטיב שמתחיל לבסס את עצמו כיין הטוב בישראל, אף יותר מיינות רמת הגולן. בשומרון בלבד פועלים שישה יקבי בוטיק: יקב טורא ברחלים, יקב הר ברכה בישוב הר ברכה, יקב הררי קדם ביצהר – כאמור אחד היקבים האורגניים היחידים בארץ, יקב "ארנון" בגבעות איתמר, יקב בוטיק" גת שומרון" בקרני שומרון ויקב בוטיק נוסף המתרכז ביין ליצוא בישוב שערי תקוה.
ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, בירך את בעל היקב אריאל בן שטרית על זכייתו במדליות, "אני מברך את החקלאים והיזמים המשקיעים מכספם ובמפריחים את השומרון באהבה, והאדמה מחזירה להם אהבה. המדליות והפרסים של יינות השומרון הם התשובה הניצחת להכפשות ולהשמצות כנגד השומרון. בימי אבותנו היה השומרון חבל הארץ המשובח ביותר ליין, וכפי שאמר הנביא 'עוד תטעי כרמים בהרי שומרון' - אנו שמחים ליצור מחדש את רנסאנס היין של ישראל בשומרון".
תוקן על ידי eman0n ב- 25/04/2010 15:07:25
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 17:15 |
|
| |
לק"י ארץ חמדה טובה ורחבה...
בשורה מרנינה תודה... 
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2010 00:02 |
|
| |
טוב מראה עיניים...
ב"ה
תודה יערה !
האמת שאין בדבר שהבאתי שום חידוש, הרי זוהי הבטחה אלוקית, שבהתגשמותה חזו הרבה יהודים אמיצים, עוד הרבה מלפני קום המדינה.
משום מה הבשורות המרנינות הללו לא הובאו מעולם לידי פרסום ובאופן מגמתי, כאילו להראות ש'הטבע' גדול יותר מ'אלהים',
מה ששגוי לגמרי באופן כמותי-מתמטי (גימטריה).
על המגמות הללו ארצה לכתוב בתגובה אחרת באשכול זה בהמשך ב"נ.
בינתיים, טוב לראות את הדברים שהבאתי למעלה באופן מוחשי, או כדברי הרב אמנון יצחק שליט"א המודפסים על קלטות האודיו הישנות שלו, 'בוידאו רואים טוב יותר'.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2010 21:21 |
|
| |
השמיטה – התבטלות לרצון ה'. (שיעור מפרשת בהר-בחוקותי).
בס"ד "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַה'" (ויקרא כה, א-ב). מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצוות נאמרו מסיני? – אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה (ופרטיה) ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני. (רש"י). מלבד פירושה הפשוט של דרשה זו, שהתורה באה ללמדנו שכל פרט ופרט מפרטי המצוות כולם קבלנו מפי הקב"ה מסיני, יש עוד רמז בזה שכל המצוות הוקשו למצות שמיטה, שכן מצות שמיטה היא מצוה מיוחדת מאוד בין מצוות התורה, והיא מקרינה את אורה על כל המצוות כולן. ידוע שעם ישראל בארץ ישראל היו מתפרנסים בעיקר מחקלאות, וכמבואר פעמים רבות שהברכה שמבטיח הקב"ה על שמירת המצוות היא - "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ" (ויקרא כו, ד). עם ישראל לא התפרנסו ממכרות זהב וכסף או בתי חרושת, אלא שדות וכרמים המיוחדים בטיבם. והנה כאשר מגיעה שבת קודש והאדם שובת ממלאכתו, יש בכך ביטוי להתבטלותו אל הקב"ה, להראות שפרנסתו וחייו מסורים הם ביד ה', אבל עדיין, עובדה זו לשבות יום אחד בשבוע אינה סותרת את מערכת הפרנסה של האדם. לא כן מצות שמיטה, שנה שלימה להוביר את השדות - דבר זה בטבע צריך להמיט אסון על כל מערכת פרנסתו של האדם. וכן פרטי המצוה, כגון: להפקיר את השדה לדריסת כל אדם, ושמיטת כספים - כל הפרטים הללו מבטאים קשר הדוק ועצום שאין כמוהו, והתבטלות לרצון ה' שנתן תורה מסיני. ומזה צריכים אנו ללמוד לכל שאר מצוות התורה. הנה תשאל מישהו: למה לא הגעת אתמול לשיעור תורה? - היתה לי פגישה חשובה בתל-אביב. למה ברחת בבוקר לפני גמר התפילה? - איחרתי לקום והייתי חייב לרוץ שלא לאחר לעסקי. וכיו"ב דוגמאות לרוב המראות שהמצוות הן בעצם שניות בחשיבותן אצלנו, לעומת חשיבותה העליונה של פרנסת ביתנו. על לזה בא הרמז, שכל המצוות כולן נלמדות משמיטה, כמו שמיטה, שכל דקדוקיה מבטאים קשר והתבטלות לבורא, כן בכל המצוות עלינו לדעת שהן מצוות ה', הוא ית' הזן ומפרנס אותנו, וכל מלאכתנו ומעשינו צריך שיהיו טפלים בחשיבותם אל המצוות. והרי במצות שמיטה נאמר (ויקרא כה, כ-כא): "וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת: הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית", כלומר אדרבא, דוקא מצות שמיטה מביאה ברכה יותר מכל מצוות התורה, כי מי שמפקיד את עסקיו בידיו של הקב"ה, הקב"ה בעצמו דואג לו שתהיה ברכה מרובה בביתו. (מתוך "תפארת שמשון").
_________________
 אין יום שאין בו טוב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2010 02:56 |
|
| |
חשבון שבעים שנות שמיטה ויובל שלא נשמרו
ב"ה
תודה על הדברים הנפלאים 'חסד לאלפים',  הנה עוד דבר יפה שכדאי לקרוא חשבון שבעים שנות שמיטה ויובל שלא נשמרו הרב יצחק זילבר
אמרו חכמינו ז"ל (אבות פרק ה' משנה ט'): "גלות באה לעולם על ע"ז ג"ע וש"ד ועל שמיטת הארץ".
הנה השוו אותה לחמורות שבחמורות של חייבי כריתות ומיתות ב"ד שאמרו דוקא עליהם יהרג ואל יעבור וצ"ב למה מחמירים כ"כ בשמיטה שבגללה באה גלות הארץ?
ונראה שהביאור נמצא בדברי תורת כהנים בפרשת בחוקותי פרשה ב' ט' "אני אמרתי להם שיהיו זורעים שש ומשמיטים לי אחת בשביל שידע שהארץ שלי והם לא עשו כן לפיכך יגלו ממנה והיא תשמט מאליה כל השמיטין שהיא חייבת לי שנאמר והארץ תעזב מהם ותירץ את שבתותיה בהשמה מהם והם ירצו את עוונם". עכ"ל התו"כ עפ"י הגהת הגר"א. היינו ששמירת השמיטה מציינת שהארץ שייכת להקב"ה ומשום כך התחילה התורה בלשון "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לד'". כשיש בעלים על הארץ הוא קובע מתי לעבד את האדמה ומתי לא ובשמירת השמיטה אנחנו מראים שהקב"ה הוא הבעלים על הארץ והוא קובע, ואם ישראל לא מראים בהתנהגותם את בעלות הקב"ה על הארץ אז הקב"ה מראה בעלותו על הארץ ומגרש אותם ממנה.
בפרשת בחוקותי בתוכחה כתוב:" והיתה ארצכם שממה ... אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ... כל ימי השמה תשבת את אשר לא שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה" (ויקרא כ"ו ל"ג- ל"ה).
"את אשר לא שבתה" כתב רש"י: "שבעים שנה של גלות בבל, הן היו כנגד שבעים שנות השמיטה ויובל, שהיו בשנים שהכעיסו ישראל בארצם לפני המקום, ארבע מאות ושלושים שנה, שלש מאות ותשעים היו שני עונם, משנכנסו לארץ עד שגלו עשרת השבטים. ובני יהודה הכעיסו לפניו ארבעים שנה משגלו עשרת השבטים עד חרבות ירושלים, הוא שנאמר ביחזקאל (ד' ד') ואתה שכב על צדך השמאלי וגו' וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום, ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לגלות המלך יהויכין, ועוד עשו שש שנים עד גלות צדקיהו הרי ארבעים ושש… צא וחשוב לארבע מאות ושלשים ושש שנה שמיטין ויובלות שבהם. הרי לארבע מאות שנה ששים וארבע, לשלשים ושש שנה חמש שמיטות הרי שבעים חסר אחת ואותו יובל שגלו שלא נגמר בעונם נחשב להם. (וזו כנראה הגירסא הנכונה עי' רש"י יחזקאל ד' ו' שכתב כן בפירוש) ועליהם נגזר שבעים שנה שלמים וכן הוא אומר בדברי הימים (דברי הימים ב' לו) עד רצתה הארץ את שבתותיה… למלאות שבעים שנה". עכ"ל.
לפי שיטת רש"י עבדו אדמת א"י ס"ט פעמים בשנות שמיטה ויובל, ושנת היובל האחרונה, שהיתה י"ד שנים אחר החורבן נחשבת להם, כיון שרוב היובל לא שמרו.
אבל באדרת אליהו להגר"א ז"ל דברי הימים ב' ל"ו כ"א חלק על רש"י, וזה לשונו:
"דברי תימה הם, כי לא די שנגלו בעוונם אלא שנענשו על שנגלו, (ואם לפ"ז יענשו על כל השמיטין ויובל שבטלו בימי גלותם ע' שנה שיגלו בעוונם) ... ועוד, כי צירף רש"י כל פרטי השנים כולם כאחד וחלקם לשמיטות, והרבה מהן שחטאו ולא הגיע לשמיטה אחת, ופעם שחטאו ח"י שנים ועברו בהם ג' שמיטות גם יובל. והנה אפרש חשבון הנכון בקצרה ע"פ לוח משנות השופטים והמלכים ושנות השעבודים והקלקולים שהיה בימי כל אחד לפי חשבון הישר מסדר השמיטין והיובלות", ולא זכינו לחשבונות שמיטין ויובלות מהגר"א ז"ל.
נכדו של הגר"א ז"ל כתב סדר שנות השופטים והמלכים ושנות השמיטין ויובלות (נדפס באדרת אליהו על נ"ך). החישוב להלן בנוי בעיקרו על סדר זה של נכד הגר"א ז"ל.
נקדים חשבון שנים שבהן נאמר שעשו הרע בעיני ד', וודאי באותם תקופות לא שמרו שמיטה, שלכך זקוקים להיות בעלי אמונה ובטחון, ולא לחינם נאמר על שומרי שמיטה "גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו".
א) בימי כושן רשעתים (שופטים ג' ז-ח): "ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ד' ... וימכרם ביד כושן רשעתים ... שמונה שנים".
ב) "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד', ויחזק ד' את עגלון מלך מואב ... ויעבדו בני ישראל את עגלון מלך מואב שמונה עשרה שנה" (שופטים ג' יב-יד).
ג) "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד' ... וימכרם ד' ביד יבין מלך כנען ושר צבאו סיסרא והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה" (שם ד' א-ב-ג).
ד) "ויעשו בני ישראל הרע בעיני ד', ויתנם ד' ביד מדין שבע שנים" (שם ו' א).
ה) "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד' ... וימכרם ביד פלישתים וביד בני עמון ... שמונה עשרה שנה" (שם י' ו-ז-ח).
ו) "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד', ויתנם ד' ביד פלישתים ארבעים שנה" (שם י"ג א'). ובהם נכללו שנות אבצן, אילון, עבדון ושמשון.
ז) בימי עלי הכהן כתוב על בניו שהיו "בני בליעל, לא ידעו את ד'" (שמואל א', ב' י"ב). ואם על בניו לא השפיע, והעם הביט עליהם בבוז ולא עלו לרגל, אם כן גם על דורו קשה היה לו להשפיע. ובימי שמואל, כתוב: "ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות, ויעבדו את ד' לבדו" (שמואל א', ז' ד'). אם כן בודאי לא שמרו השמיטה בימי עלי.
החישוב המדויק של חשבון השמיטות תלוי במחלוקת רבנן ור' יהודה במסכת ערכין י"ב ע"ב, לדעת רבנן שנת החמישים היא שנת היובל בלבד, ומהשנה שאחריה מתחיל מנין שנות השמיטה החדשה, ואילו לר' יהודה שנת היובל עצמה היא השנה הראשונה לשמיטה החדשה.
להלן חשבון השנים לפי רבנן.
חשבון השמיטות והיובלות שלא נשמרו בימי השופטים
מספר השמיטות והיובלות | שנים | 1 (שנה 7 של כושן) | 8 בימי כושן רשעתיים | 3 (שנה 3, 10, 17 של עגלון) | 18 בימי עגלון | 4 (שנה 1, 8, 15, של סיסרא,
ושנה 16 שלו-יובל) | 20 בימי סיסרא | 1 (שנה 4 למדין) | 7 בימי מדין | 3 (שנה 3, 10, 17 ) | 18 בימי פלישתים
ובני עמון | 7 (שנה 2 של אבצן, שנה 4 של אילון,
שנה 5 של אילון-יובל, שנה ג' של עבדון, שנים 17,10,3 של שמשון) | 40 בימי פלישתים
(אבצן 5, אילון 9,
עבדון 7 שמשון 19) | 6 (שנים 5, 12, 19, 20 - יובל, 27, 34) | 39 בימי עלי |
סך הכל: שנות השופטים 111 – 25 שנות שמיטה ויובל.
נכד הגר"א מעיר: "לא אכחד כי מצאתי כתוב בכתבים אשר לפני (כנראה של הגר"א), אצל עלי עד כאן עברו 25 שמיטות, וחסר לפני שש שמיטות, ושערתים מדעתי למצוא אותן אצל אבימלך תולע ויאיר, ועליהם אמר הכתוב "ויוסיפו לעשות הרע" (שופטים י', ה) מכלל דמעיקרא עשו רעה ג"כ, ואף כי לא ידעתי למה שש, הלוא נוכל למצוא ז' שמיטות", ע"כ הג"ה.
ובאמת שנות תולע ויאיר היו 6 שמיטות + יובל (בשנים 26, 25, 18, 11, 4 – יובל, 33, 40), אם כן יתקבלו לא 25 שמיטות כמו שכתב הגר"א רק 26, וכפי שתמה נכד הגר"א שם ונשאר בתמיה.
ונראה שיש לחשב את שנות עלי, ולא שנות תולע ויאיר, וכך יתקבלו בדיוק 25 שנים, וגם רש"י ביחזקאל (ד' ה') מנה ימי עלי משנות החטא. והראיה מ"ויוסיפו" אינה ראיה שסמוך לפני זה חטאו, כמו שכתוב אחרי אהוד "ויוסיפו לעשות הרע" ובימיו לא חטאו, ויש עוד מקומות שכתוב "ויוסיפו" ולפני זה לא חטאו, אך הכוונה "ויוסיפו" לשנים שלפני דלפני.
אחר זה מצאתי סדר עולם רבא בהגהות הגר"א פרק כ"'ו (נעתק מכתב יד הגר"א כפי שכתב ר' מנחם מענדיל משקלאוו בהקדמתו שם): 390 שנים שחטאו ישראל הם 240 של מלכי ישראל מירבעם עד שגלו ועוד 111 השעבודים בימי השופטים ול"ט של עלי הרי ש"צ 390 = 39 + 111 + 240 .
והן השנים שנאמר ביחזקאל (ד' ה-ו) "ואני נתתי לך את שני עוונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל. וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית. ונשאת את עוון בית יהודה, ארבעים יום יום לשנה, יום לשנה נתתיו לך". ועי' ברש"י שם.
חשבון השמיטות והיובלות שלא נשמרו בימי מלכי ישראל *
מספר השמיטות והיובלות
| שנים
| 3 (שנה 2, 9 16 מלכו) | 21 ירבעם בן נבט |
| 1 נדב בנו | 5 (שנה 1, 8, 15, 16 –יובל, 23 ) | 23 בעשא |
| 1 אלה בנו |
| ז' ימים זמרי | 1 (שנה 6) | 11 עמרי | 3 (שנה 2, 9, 16) | 21 בנו אחאב |
| 1 אחזיהו בנו | 3 (שנה 1, 8, 9 – יובל) | 12 יהורם | 4 (שנה 4, 11, 18, 25) | 28 יהוא | 2 (שנה 4, 11 ) | 17 יהואחז | 3 (שנה 1, 2 – יובל, 9) | 14 יהואש | 7 (שנה 38,37,30,23,16,9,2 - יובל) | 38 ירבעם |
| 1 זכריהו | 1 (שנה 6) | 10 מנחם |
| 2 פקחיה | 3 (שנה 1, 8, 15) | 20 פקח בן רמליהו | 3 (שנה 2, 9, 16) | 19 הושע בן אלה ** |
סך הכל: שנות המלכים 240 – 38 שנות שמיטה ויובל.
חשבון השמיטות והיובלות שלא נשמרו בימי מלכי יהודה *
מספר שמיטות
| שנים
| 3 (שנה 3, 10, 17) | 22 מנשה *** |
| 2 אמון | 2 (שנה 1, 8) | 11 יהויקים |
| 1 יהויכין | 2 (שנה 3, 10) | 11 צדקיהו |
סך הכל: שנות המלכים 47 – 7 שמיטות.
סיכום כללי: בימי השופטים 25 שמיטות ויובלות,
בימי מלכי ישראל 38 שמיטות ויובלות,
בימי מלכי יהודה עד הגלות 7 שמיטות.
סך הכל: 70 שנים בדיוק !
הערות
* שנות המלכים נכתבו כך, שלפעמים שנה אחת עולה לזה ולזה, ויש מקרים שמלך בחיי אביו. ** שנת ה- 17 של הושע היתה צריכה להיות שנת היובל, אבל היובל כבר בטל ורק מנו יובל לקדש שמיטות, בטבלה שנדפסה ע"י נכד הגר"א נרשם ג' שמיטות ויובל, ושכח, כי משגלו בני גד ובני ראובן (שמונה שנים לפני גלות עשרת השבטים) בטל היובל(ערכין לב,ב). ובמקום 4 שנים שעבדו באיסור אדמת א"י בימי הושע בן אלה צריך לחשב 3, כך במקום 71 יהיו 70 שנים בדיוק. *** מנשה חטא 22 שנים בתחילת מלכותו ואחר כך עשה תשובה.
|
|
|
|
|
|
