|
|
| נשלח ב-30/4/2010 11:49 |
 |
| |
אבות פרק א
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה .
מה הקשר להכנסת אורחים ולדיבור עם האשה?
הגמרא אומרת-ב"מ- אשה עיינה צרה באורחים
הגמרא אומרת, אם יש ריב בין איש ואשתו השכינה מסתלקת .
מה יעשה האדם הרוצה להכניס אורחים? יריב עם אשתו? הרי השכינה תיסתלק.
אומרת לנו הגמרא- גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה. אתה תקבל אורחים אפילו עם השכינה תסתלק.
וזה מה שהתנא אומר- יהיה ביתך פתוח לאורחים, ואל תרבה בשיחה עם אשתך- על תריב איתה- שתצעק. על תענה לה.
משהו-האיש מכניס אורחים, פותח שולחן. אבל מי צריכה לבשל? מי צריכה להגיש? מי צריכה לשטוף את הכלים ולנקות? זה פלא שאשה עינה צרה באורחים?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2010 11:38 |
|
| |
אבות פרק ב משנה ו
אף הוא ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון:
אף הוא ראה- מכלל שעוד מישהו ראה. הגולגולת של מי ראה? ומי עוד ראה?
משנה ח
רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי הוא היה אומר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי ואלו הן רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי הכהן ורבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך הוא היה מונה שבחן רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה רבי יהושע אשרי יולדתו רבי יוסי חסיד רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם ורבי אלעזר בכף שניה מכריע את כולם:
ריב"ז מנה את שבחן של תלמידיו- איזה שבח או ציון זה לתלמיד- אשרי יולדתו? מה לזה ולשבח לימודו, של ר' יהושע?
משנה ט
אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם רבי אליעזר אומר עין טובה רבי יהושע אומר חבר טוב רבי יוסי אומר שכן טוב רבי שמעון אומר הרואה את הנולד רבי אלעזר אומר לב טוב אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם רבי אליעזר אומר עין רעה רבי יהושע אומר חבר רע רבי יוסי אומר שכן רע רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום ברוך הוא שנאמר (תהלים ל"ז) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן רבי אלעזר אומר לב רע אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם:
כל התלמידים עונים את ההפך לטוב- כרע. חוץ מר' שמעון? מה הרעיון?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2010 17:01 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | | מה הקשר להכנסת אורחים ולדיבור עם האשה?
משהו-האיש מכניס אורחים, פותח שולחן. אבל מי צריכה לבשל? מי צריכה להגיש? מי צריכה לשטוף את הכלים ולנקות? זה פלא שאשה עינה צרה באורחים? |
|
1, פשוט שאם ירבה שיחה יצא שכרה בהפסדה,
2, ועל חשבון מי האורח אוכל ??
לדעתי הסיבה שהאורח גונב את תשומת ליבו של הבעל,
ירוחם כתב
< אבות פרק ב משנה ו
אף הוא ראה- מכלל שעוד מישהו ראה. הגולגולת של מי ראה? ומי עוד ראה?
משנה ח
ריב"ז מנה את שבחן של תלמידיו- איזה שבח או ציון זה לתלמיד- אשרי יולדתו? מה לזה ולשבח לימודו, של ר' יהושע?
משנה ט
כל התלמידים עונים את ההפך לטוב- כרע. חוץ מר' שמעון? מה הרעיון? >
משנה ו' המילה "אף" שייך לעיל, כלומר חוץ מה שאמר לעיל גם\אף ראה וכו' וכו'
משנה ח' נולד צדיק\חכם מבטן אימו
משנה ט' למה לווה הוא רשע ? כי הוא לא רואה את הנולד,
תוקן על ידי maxmen ב- 02/05/2010 17:28:36
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2010 11:03 |
|
| |
מקס
מה זאת אומרת על חשבון מי הוא מכניס אורחים? האם האשה היא לא שותפה של בעלה בביתה? האם רבקה אמנו כשלקחה שני גדיי עיזים לרמות את בעלה יצחק בקשה ממנו רשות?
זה בכלל לא משנה על חשבון מי היא או הוא מארחים, העבודה באירוח לפניה ואחריה הי א של האשה. עבודה קשה
משנה ו' המילה "אף" שייך לעיל, כלומר חוץ מה שאמר לעיל גם\אף ראה וכו'
מה זה לעיל? חוץ ממה? איפה הוא אמר? הרי המשנה הזו אין לכאורה קשר לא עם המשנה לפניה ולא לאחריה.
ראשית מחבר המשניות עוקץ את הלל- הוא כותב את דבריו בארמית-דבר לא מקובל ורגיל במשנה, שכולה נכתבה על טהרת העברית.
הסיפור של הגולגולת התרחש במעינות עוג'ה ליד יריחו, יוחנן הרג את אחיו ארסטובולוס, התיז את ראשו על המים,
הלל ראה זאת יחד עם המוני בני ישראל, כי הדבר נעשה בפומבי למען יראו כל נאמני אריסטובולוס, הלל כאמור בעוז ובאומץ רב אמר את המשפט החשוב הזה
והוכיח כי במקום שאין איש- במקום שכולם פחדו למחות על הרצח- הוא היה האיש
משנה ח' נולד צדיק\חכם מבטן אימו .
נכון אבל מה זה שייך לשבחו של ר' יהושע שהוא נולד כך?
משנה ט' למה לווה הוא רשע ? כי הוא לא רואה את הנולד,
לא הבנתי את תשובתך- האם כל מי שלווה הוא רשע? ורשע זה לא ההפך מהרואה את הנולד?
הרואה את הנולד- משלם את ההלואות שלו- כי הוא רןאה את הנולד ויודע אם לא ישלם יותר בחיים לא ילו לו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2010 10:40 |
|
| |
גיטין דף לא
רב הונא ורב חסדא הוו יתבי, חליף ואזיל גניבא עלייהו,
אמר חד לחבריה:- ניקום מקמיה, דבר אוריין הוא,
א"ל אידך:- מקמי פלגאה ניקום?
אדהכי אתא איהו לגבייהו,
אמר להו:- במאי עסקיתו?
אמרו ליה:- ברוחות.
לפני זמן שאלתי כאן-בחור ישיבה- מה הגמרא בא לספר לנו? שר' חונא ורב חיסדא אמרו דבר שקר?
הבאתי את השאלה שוב כאן, כי התשובה נמצאת בפרקי אבות
בעלי התריסין מוזמנים
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2010 11:40 |
|
| |
בשלב זה נשאר בשאלה, אולי יש משכיל דורש .
פרק ד
איזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר (תהלים קכ"ח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא .
איזו משמעות מעשית יש לאדם, שכל עושרו - שהוא שמח בחלקו?
איך הוא ממש את עושרו? כשבמכולת לא מוכרים לו לחם וחלב- בעושרו זה.
שאלה למחשבה ולעיון- האם האדם האוכל מיגיע כפיו- מתפרנס בכבוד מעבודתו, מובטח לו - עולם הבא. ולא סתם עולם הבא- כי עולם הבא טוב,
לעומתו כל אלו שלא מתפרנסים ואוכלים מיגיעת כפם, לא מובטח?!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2010 15:00 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | בשלב זה נשאר בשאלה, אולי יש משכיל דורש .
פרק ד איזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר (תהלים קכ"ח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא .
איזו משמעות מעשית יש לאדם, שכל עושרו - שהוא שמח בחלקו?
איך הוא ממש את עושרו? כשבמכולת לא מוכרים לו לחם וחלב- בעושרו זה.
המשנה לא אומרת השמח מה שאין לו, היא אומרת השמח מה שיש לו, כלומר שמח בחלקו שיש לו,
אבל ברור שלמי שאין בכלל חלק\חלקו אין לו במה לשמוח
שאלה למחשבה ולעיון- האם האדם האוכל מיגיע כפיו- מתפרנס בכבוד מעבודתו, מובטח לו - עולם הבא. ולא סתם עולם הבא- כי עולם הבא טוב,
לעומתו כל אלו שלא מתפרנסים ואוכלים מיגיעת כפם, לא מובטח?!
ולמה מובטח לו ? כי הוא אף פעם לא יגנוב (כי הנצרך לציבור במזיד זה גם גנבה)
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2010 15:46 |
|
| |
משנה כ
אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש והלומד זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק
מענין כי עורך המשניות הכניס למשנה עקיצה של -אחר- כלפי ר"ע
עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עומדים צפופים- כשאדם עומד על שלו בכל ויכוח- הדבר מאד דחוק וצפוף
אבל כמשתחוים- מותרים- בא הרווחה.
זה לא שלא היה בירושלים ברגלים- צר - והיה לכל אחד איפה ללון, הנס היה שהיהודים לא התלוננו,אף אחד לא אמר צר לי....
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2010 12:54 |
|
| |
אתגר שני
אמנם שיר של יום שני, אני מזמין לפרש אותו, הפרשנים לא כל מצליחים לע"ד, הפרוש הנכון בעייני טמון בפרקי אבות
ולכן הבאתי אותו כאן, תהלים פרק מח (א) שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח: (ב) גָּדוֹל יְדֹוָד וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ: (ג) יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב: (ד) אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב: (ה) כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו: (ו) הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ: (ז) רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה: (ח) בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ: (ט) כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר יְדֹוָד צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה: (י) דִּמִּינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּךָ בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ: (יא) כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶרֶץ צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ: (יב) יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ: (יג) סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ: (יד) שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן: (טו) כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת: _________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2010 17:51 |
|
| |
הרשע ש"לא הולך ולא עושה", הוא "לא הולך ולא עושה" בבית המדרש.... לעתיד לבוא ,אי"ה, כשיילך ויעשה זה יהיה לבית המדרש...
פירוש זה עלה בדעתי מהקשר אחר לגמרי... רוב היהודים כאן לא הולכים לבית כנסת... לא בשבת ולא ביום חול... בית הכנסת שאליו הם לא הולכים זה בית כנסת אורתודוקסי. נסה להכניס את רוב אלה לבית כנסת רפורמי או קונסרבטיבי הם לא יקבלו... כשיילכו לבית כנסת, אם יילכו - זה יהיה לבית כנסת אורתודוקסי.
ואותו הדבר בנידון כאן... המקום שאליו הרשע שלנו מתייחס זה בית המדרש שכעת הוא לא הולך אליו.. כשילך, אם ילך, זה יהיה לבית המדרש.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2010 13:54 |
|
| |
הסבר לשאלתי על שיר יום ב
ה) כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו:
(ו) הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ:
(ז) רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה:
ממה הם כל כך נבהלו? חיל כיולדה? כי הם ראו את עמוד העשן ישר
אבות פרק ה ולא נצחה הרוח את עמוד העשן
(ח) בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ:
(ט) כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר יְדֹוָד צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2010 20:11 |
|
| |
השבת החל המחזור השני בפרקי אבות כמה עיונים אקטואליים
משנה מסכת אבות פרק א
משנה א
[א] משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה הם אמרו שלשה דברים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה:
אנשי כנסת הגדולה, היו מיד עם שיבת ציון ובראשם עזרא נחמיה וכו' המצב של עם ישראל בא"י היה נורא מבחינה רוחנית
מבבל עלו עשרה יוחסין כל המישברך מבחינה שלילית
רק אלו שלא יכלו לגמור את חודש כלכלית ולא ידעו מאומה על התורה והמצוות\ טרחו ועלו מבבל, כמובן מלווים בנשים נוכריות ונוכרים רבים, כפי שכתוב בעזרא ונחמיה.
מנהיגי הדור כאמור נאלצו להתמודד עם הבעיה הזו, של גיור הגויים הרבים, ובאמת מהגיורים האלא יצאו הרבה מגדולי ישראל והוגיה, ר' עקיבא ר' מאיר, שמעיה ואבטליון- רשימה חלקית.
מתוך הדברים הרבים שאמרו ותיקנו אכה"ג, מצא מחבר המשנה לציין רק שלשה דברים, כאמור, כי הדברים הללו היו עיקר ולשד קיומם המנהיגותי ,שהקים כאמור את עם ישראל משפל רוחני לפסגה מנהיגות רוחנית גדולה.
הוו מתונים בדין- בתי הדין העוסקים בגיור מצווים להיות מתונים, בלי חומרות קיצוניות, ועל יד כך כפועל יוצא--
תעמידו תלמידים הרבה- אל תפסלו אנשים מלימוד, גם המגויירים בדיוק כמו היהודים ילמדו, שיהיו תלמידים הרבה
ועשו סייג לתורה- לא על כל דבר חל דין תורה, צריכים לדעת לעשות סייגים לתורה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2010 11:41 |
|
| |
ירוחם
הרשה לי לא להסכים עם חלק ממה שכתבת. ואלו נימוקי:
א. מבבל עלו עשרה יוחסין כל המישברך מבחינה שלילית
רק אלו שלא יכלו לגמור את חודש כלכלית ולא ידעו מאומה על התורה והמצוות\ טרחו ועלו מבבל,
לפי דבריך העולים היו עניים, בורים ופסולי ייחוש. ואני מבין עוד שהם עלו כי עדיף היה להם לעלות לישראל מאשר להישאר במקומם ולסבול.
ראשית, יש רשימת יוחסין של עולים בספר עזרא. מתקבל רושם שהם אינם פסולים ויש להם שושלות ברורות למדי. רק לקמן מוזכר שהיו כהנים שלא היה להם כתב יוחסין מלא ולכן נפסלו מלעבוד במקדש עד שיתברר עוד.
לפי המשנה, עזרא העלה את הפסולים כדי להפוך את בבל ל"נקיה" מבעיות ייחוס. כלומר, העולים הפסולים הצטרפו אליו בעקבות פעילותו ולא מצד עצמם. אם כי אפשר שזה וזה גרם. בכל אופן, ממה שאני זוכר, אין ראיה ברורה מספר עזרא לטענת הגמרא. ואין ראיה מספר עזרא והגמרא לטענותיך. אולי זו תיאוריה מהסוג של "מדוע היה לעולים לעלות לארץ ישראל הרחוקה וההרוסה? מאי לאו, מפני שקיוו לשפר את מעמדם הכלכלי". זו תיאוריה, במקרה הטוב (שהרי יתכן שעלו מפני שהיו ציונים) אבל לא עובדה.
ב. הצעת פירוש ל"מתונים" במובן של הפוך ממחמירים. נדמה לי שהפירוש המקובל ל"מתון" הוא "איטי, מדוד, בודק ושוקל" והפוך ל"פזיז". יתכן שהפירוש שלך אפשרי. אשמח על בירור נוסף של ההיסטוריה של המילה "מתון" בלשון המשנה. (דוגמא מהגמרא במעשה המפורסם על הרב שקרע בגד של אשה מחמת צניעות והתברר שהיא בכלל גויה... ואמר לעצמו: מתון מתון מאתיים שוים. משחק מילים בין מאתיים למתינות.)
ג. הרעיון ש"העמידו תלמידים הרבה" מכוון לטובת המתגיירים הוא מעניין מאד. ידוע כי החוקרים (כלומר לא החרדים או אף האורתודוכסים שביניהם) טוענים שהיתה יריבות בין הכהנים לבין הפרושים, והכהנים רצו לשמור את לימוד התורה בחזקתם. כלומר, היה כאן מאבק פוליטי. שוב, זו תיאוריה, ואולי תיאוריה מסתברת, אבל לא עובדה עד כמה שידוע לי. ובכל אופן, הטוענים לנכונות תיאוריה זו מייחסים אותה לשלהי בית שני ועל כל פנים לימי שמעון בן שטח ואחריו.
האם היו בימי עזרא גרים שרצו ללמוד תורה? התיאוריה מעניינת, שביקשו להכשיר את הגרים ללמוד. והא קמן (=זו ראיה) שיש לנו את רבי עקיבא בן גרים ואת שמעיה ואבטליון. אבל האם הקירוב והצורך לקרב נולד אצל אנשי כנסת הגדולה ובגלל שהיתה אז מחלוקת בנושא? האם "העמידו תלמידים הרבה" מרמז לזה? זו פעם ראשונה שאני נתקל בתיאוריה הזו, אבל היא ודאי מעניינת. כלומר, איקון ירוק. (בהסתייגות שיש לנו בשלב זה תיאוריה בלבד).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2010 12:40 |
|
| |
הרב מימוני
מה שאנחנו יודעים על ההיסטוריה של התקופה, היא מספרי עזרא וחמיה, ומהגמרא, אין לי מקורות אחרים אמינים יותר, כי אני מסכים אתך לחסר ההתאמה ביניהם.
הכוזרי מדבר גם הוא על הבושה הגדולה של עליית המעטים מבבל, והמדרשים, המשנה מדברת על עשרה יוחסין והתנ"ך מספר על הערלים והגוים שעלו איתם,
לא זילזלתי חלילה בעולים ארצה- להם מגיע הכבוד- אם זלזול הרי לאלו שנשארו בגולה,
עשיתי אנלוגיה בין העליה אז, שהיתה אליבא לכל הדעות עליה קשה יותר ומורכבת יותר בבעיותיה מאשר העליה היום.
ציינתי שדוורא מהעליה הזו צמחה היהדות האוטנטית, המקובלת עלינו היום. והגיורים ההמוניים לא גרעו רק הוסיפו לחוסנה הרוחני של העם.
מתונים בדין- האם לדעתך הם התכונו שיהו איטיים בדין- כמו היום- שימשכו הדיונים באריכות? או שיגלו אורך רוח? ושינסו להבין . ולא ההלכה היבשה תהיה לנגד עיניהם. כי אז אפשר לפסוק מיד ולא במתינות ואיטיות.
העמידו תלמידים הרבה- לא למתגיירים- אלא לכולם- גם לשתוקים לחררים ולבני הממזרים, גם אותם יש ללמד , גם מי שלא יודע יידיש מהבית צריכים ללמד,
את השומר על פתח בית המדרש העמיד אמנם רבי שמעון בן גמליאל, אבל המחלוקת כנראה קדומה לימי שמאי וכנרה שההחלה כבר בתקופת עזרא.
הפרושים- היו רק בתקופה הרבה יותר מאוחרת. והכהנים היו אסכולת צדוק הכהן, אבל זה לא היה בתקופת אנשי כנסת הגדולה.
בעניין התאוריה.- הרי כל מה שאנחנו יודעים זו תאוריה, בעייני תאוריה של אדם חי היום, אמינה יותר וטובה יותר מאשר תאוריות שאמרו אנשים לפני אלפי ומאות שנים.
ולו רק מהסיבה הטכנית כי הידע- הספרים הרבים שעומדים לפננו היום לא היו לאלו שהיו לפננו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2010 00:22 |
|
| |
ירוחם
א. נראה לי שיושבי הגולה כן תרמו להתפתחות ההיסטורית של היהדות. גם בלימוד תורה, גם מבחינה כלכלית, גם יש לשער מבחינות אחרות. עדויות לכך פזורות בספרי היסטוריה ובמקורותינו, אם כי, אני מודה, לא במישרין על תקופה זו שבה אנו עוסקים.
ב. מתונים - לדעתי מלשון לא להחפז ולחתוך את הדין לפני שחושבים על כל צדדיו. זה בא לומר, בפשטות, לא להיות פזיז ולומר את מה שעולה מייד על הדעת מצד ההבנה ועוד יותר מצד הרגש. המפתיע בכך הוא שבכלל צריך לומר זאת. הרי חכמים מבינים לבד שאין ראוי להיות פזיז. שמע מינה שכן חששו לזה גם אז.
כך הבנתי.
ג. פירושך ל"העמידו תלמידים הרבה" - איקון ירוק מאד.
ד. ועוד נקודה חשובה מאד שהתעוררתי אליה מדבריך, והיא ראויה לעיון רב.
חוקרים, במיוחד החל מגילת, טענו שההבחנה בין דאורייתא לדרבנן היא מאוחרת. יש אכן קצת ראיה לדבר בויכוח הלכתי בין רבי אליעזר לבין רבי עקיבא בסוף מסכת ידים כמדומה, ומן הסתם בעוד מקומות.
אך מה יעשו בעלי דעה זו עם המימרה שנותרה לנו מאנשי כנסת הגדולה, שאין להסתפק במה שקבעה לנו תורה ויש להוסיף תקנות וגזירות? הרי לפנינו שכבר אז הבחינו בין הדין לבין הסייג!
שמא יאמרו שהמימרה הזו מאוחרת ויוחסה אחורה?
קשה לי להאמין שלא נשאלה שאלה זו בעולם האקדמי. אם כן, מה התשובה?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
|
