|
|
| נשלח ב-25/5/2010 08:02 |
 |
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | הוו מתונים בדין- בתי הדין העוסקים בגיור מצווים להיות מתונים, בלי חומרות קיצוניות, ועל יד כך כפועל יוצא--
תעמידו תלמידים הרבה- אל תפסלו אנשים מלימוד, גם המגויירים בדיוק כמו היהודים ילמדו, שיהיו תלמידים הרבה
ועשו סייג לתורה- לא על כל דבר חל דין תורה, צריכים לדעת לעשות סייגים לתורה |
|
כיוון שהמשנה הראשונה הזו מעוצבת, לענ"ד, כמעין חלון ראווה של כל המסכת (ולי יש הרגשה שעורכיה ביקשו לעצבה כחלון ראווה לכל המשנה כולה - לאוזני שלי היא נשמעת כמי שממש מתחננת להיות המשנה הראשונה במשנה, ומעניין לחשוב מדוע לא כך קרה...), היא מציגה מעין אקספוזיציה ספרותית - מי אנחנו, מאין באנו, מה אנחנו רוצים לעשות. לפי הבנה זו שלוש האמירות של אנהכה"ג פורשות את שלושת הפרוייקטים העיקריים של חז"ל (לפחות לפי עורכי המשנה הזו) והם - ניהול מערכת משפטית, חינוך ופיתוח של התורה מבחינה הלכתית.
מעבר לכך (ואני מתנצלת שלא קראתי את כל האשכול - אולי דנו בכך כבר), אני חושבת שעצם האמירה גם היא אמירה, במובן זה שהיא מציגה פרוייקט נוסף של חז"ל - אולי היסודי שבהם - והוא לומר בעצמם, להוסיף משלהם על מה שקבלו מרבותיהם ובניגוד לשאר הדורות המפורטים במשנה, שלדבריה פעלו כ"צינור" שמקבל ומעביר הלאה מבלי להשאיר חותם משל עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2010 10:36 |
|
| |
שמחתי מאד לראות כי פרקי האבות זכה והפך גם לפרקי אמהות!
אמא של שלום. הפרק הראשון של המשנה - למרות הדברים היפים שכתבת כרגיל,- היא ראשונה כרונולוגית, כי אנשי כנסת הגדולה היו הראשונים בסדרה הזו.
אולי ניתן את הדעת על השינויים כפי שהמשנה מקפידה לשנות- משה קיבל תורה, ליהשוע זה נמסר וכך נמסר בהמשך עד סוף בית ראשון,
הזוגות עד כמעט סוף בית שני- שוב קיבלו אחד מהשני,
עד להופעתם של הרבנים, הם כבר לא מסרו לאף אחד ולא קיבלו מאף אחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2010 11:50 |
|
| |
[ירוחם,
לא הבנתי. האם אתה מתכוון שהעובדה שנזכרים במשנה זו אנשי הכנה"ג הופכת את המסכת הזו לראשונה שנוצרה במשנה?
הדיוק שלך לגבי "מסירה" ו"קבלה" אכן מעניין, ובכ"ז נדמה לי שההבדל העיקרי בין אנשי הכנה"ג לבין הקודמים להם בשלשלת הוא העובדה שהם אומרים משהו על מה שקיבלו, ולא מעבירים אותו (רק) כפי שהוא. מה שניסיתי להגיד הוא שזה כשלעצמו סוג של "מוטו" לחכמים הבאים אחריהם ולמעשה (לפחות מבחינה ספרותית, אבל בודאי לא רק) זה מה שמאפשר לחכמים שאח"כ להציע את ה"מוטו" שלהם. כלומר, ה"ירושה" התורנית שהם מותירים אחריהם אינה רק בתוכן הדברים אלא גם בעצם אמירתם.]
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2010 11:59 |
|
| |
אםשלום
התורה גם מתחילה מבחינה כרונולוגית, זה ההגיון בכל ספר המדבר על
אנשים, ראשון- ראשון,
ואולי בנוסף גם המוטו שלהם שהוו מתונים בדין, משמש כמוטו
שמחבר פרקי האבות ניסה להעביר לדורות בספר מוסר והתנהגות זה. כפי שגם הברטנורא מבין
את מהות הספר הזה,
אנשי כנסת הגדולה תיקנו הרבה הרבה תקנות- את התפילות, קריאת
התורה, אכילת שום, והרבה הרבה אחרים.
הוו מתונים בדין היא גם תקנה- שאותה משום מה לא רוצים לאמץ.
תוקן על ידי - ירוחםשם - 25/05/2010 12:02:34
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2010 10:55 |
|
| |
משנה מסכת אבות פרק א
משנה יג
הוא היה אומר נגד שמא אבד שמיה ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף קטלא חייב ודישתמש בתגא חלף:
משנה יד
[יג] הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי:
מה הקשר בין המשנה הראשונה לשניה?
הלל אומר בברכות- אסור להשתמש בשמש עם הארץ.
כאן הוא אומר המשתמש בתגא חלף- כלומר אסור להשתמש בת"ח.
נו אז מה יעשה האדם כשהוא רוצה לשתות כוס תה?
אומר הלל- אם אין אני לי מי לי?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2010 20:05 |
|
| |
ירוחם
תמהני על פירושך ומסתבר לי שאלו דברי בדיחות לפתיחת הלימוד כמעשה אחד האמוראים, אם גם יש בהם יסוד גדול.
האמנם "המשתמש בתגא חלף" בא לאסור להשתמש בתלמיד חכם? האם אין הכוונה שהאדם עצמו לא יחפש לעצמו גדולה גם אם הוא באמת תלמיד חכם במובן הנאות של המילה?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2010 21:01 |
|
| |
הרב מימוני תמה אתה?
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כח עמוד ב
תנן התם: ודאשתמש בתגא חלף, תני ריש לקיש: זה המשתמש במי ששונה הלכות,
בית הבחירה למאירי מסכת אבות פרק א
ודישתמש בתגא חלף פירוש כל שהוא מקבל תשמיש מצורבא מרבנן שהוא נקרא עטרה
מילתא דבחיותא אכן, אבל נכונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2010 21:55 |
|
| |
הרב מימוני ועל עירורך על פירושי הוו מתונים בדין
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסחא א פרק א
היו מתונין בדין כיצד מלמד שיהא אדם מתון בדין שכל המתון בדין מיושב בדין שכן מצינו באנשי כנסת הגדולה שהיו מיושבין בדין שנאמר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה ולא שהעתיקו אלא שהמתינו בדין. אבא שאול אומר לא שהמתינו אלא שפרשו:בראשונה היו אומרים משלות שיה"ש וקהלת גנוזין היו שהיו אומרים משלות הן ואינן נכתבין עמדו אנשי חזקיה מלך יהודה וגנזום עד שבאו אנשי כנה"ג ופירשום. מה כתוב בהן וארא בפתאים וארא בבנים נער חסר לב עובר בשוק אצל פנה דרך ביתה יצעד בנשף יום אישון לילה ואפילה הנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארב. החזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי על כן מצאתי יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך מרבדים רבדתי ערשי הטובות אטון מצרים. נפתי משכבי מור ואהלות וקנמון לכה נרוה דודי עד הבקר נתעלסה באהבים כי אין האיש בביתי הלך בדרך מרחוק. צרור הכסף לקח בידו יום הכסא יבא ביתו:
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 11:50 |
|
| |
משנה מסכת אבות פרק א
משנה טו
[יד] שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:
ולעומתו
שבת דף ל : תנו רבנן: לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי
האם יש למישהו הסבר הגיוני ויפה לתרץ את הסתירה כביכול
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 19:20 |
|
| |
לאחר שנים של ותק בהייד פארק, איבדתי הודעה מושקעת שטרחתי עליה. כתבתי, סימנתי, העתקתי
לזכרון, וכיון שהדפדפן (פיירפוקס) משום מה לא הגיב ל"שלח תגובה", הפעלתי אותו מחדש. ואז התברר
שכל ההודעה אבדה מהזכרון!!
קודם ציינתי מראי מקומות בשפע והעתקתי כדי שיהיה ברור. עתה אין לי זמן לחזור. אז בקיצור:
היתה לנו שאלה כיצד לפרש את "המשתמש בתגא חלף" של הלל. לפי הבנתי מדובר באיסור להנות מדברי
תורה ומה שהובטח עונש כזה הוא, כפי סגנון המאירי, "על דרך ההפלגה" (ולא בדווקא) ולפי שיטתך,
המגובה בדברי המאירי עצמו, זה בא לאסור להשתמש בתלמיד חכם. וכן אמר ריש לקיש בגמרא, הכל
כדבריך. ועל ציטוטיך כתבתי: אי תניא תניא (=ביטוי מהתלמוד שמשמעו שאין לחלוק על פירוש מקובל).
אבל שוב בדקתי וראיתי שהרמב"ם פירש כדברי בפירוש המשנה שם. (ולא אעתיק כמו שעשיתי קודם.)
והוספתי שלדעתי המאירי לא פירש כן מפני שלמד שראשית דברי הלל כבר נועדה לאסור את השימוש הזה
(להתגדר בשם). ואף לגבי ריש לקיש הציע הרמב"ם בפירושו שם כי זה "זכר לדבר" כלומר לא פשט
הכוונה בדברי הלל.
מדוע חזר הלל פעמיים על דבר זה לפי שיטתי איני יודע. שמא אמר פעם כך ופעם כך ותלמידיו חיברו
את דבריו יחד.
***
לגבי מתינות, שפירשתי מלשון "המתנה" לא למהר את הדין כלומר לא להיות פזיז, ואתה פירשת משום לא
להחמיר, לא מצאתי ראיה בציטוטך החדש. בלשון ראשון מפורש כדברי, "להיות מיושבים בדין". ואילו
הפירוש של אבא שאול אינו נוגע כלל לנושא זה אלא למה שעשו חכמים למשלי.
על כן אני על משמרתי אעמודה לפרש כפי הבנתי.
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* language="">
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 19:22 |
|
| |
הפעם זה עובר כל גבול.
עזבתי את הכרום בגלל שהוא נתקע בשעה שמנסים לשלוח הודעה.
עברתי חזרה לפיירפוקס. והשתמשתי בו איזו תקופה.
מהיום, מעכשו, הוא חדל לעבוד אלא רק דרך "העורך הישן" וגם שם הוא מדביק את הפסקאות!
עד מתי?
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 19:23 |
|
| |
רק
לנסיון
כרום
לא
עף
אבל
מדביק
שורות ופסקאות
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 19:26 |
|
| |
מילא אני מתלוננן - אבל אתה המנהל! תעשה משהו!!!!!!
"הלא אם קטון אתה בעיניך - ראש שבטי ישראל אתה!!!!"
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 20:03 |
|
| |
הרב מימוני
לא טענתי כי פרושי הוא הפרוש היחיד, -אני מכיר את יתר הפרושים, גם לפרושי יש על מה ועל מי לסמוך,
( וכבר גיליתי דעתי בעבר- גם פרשנות שאינה מגובה על ידי פרשנים קדומים, עדיין יכול להחשב כפרוש לגיטימי, ואולי לפעמים טובה יותר תיותר מפרושים של קדמונים, כי הוא מבוסס על הפשטות המתחדשים כל יום .)
לפרוש המקובל של המשתמש בתגא חלף- יש המשך - ולא קרדום לחפור בו, - בעיקר מה שהרמב"ם מפרש שם.
מפאת כבודם של כמה מהכותבים\ שכן עושים זאת, לא כתבתי את הפרוש, מה עוד שזה לא התאים למילתא דבדיחותא שכתבתי.
אנשי כנסת הגדולה- כפי שאבא שאול מסביר- התיחסו גם לרובדים השלילים באופי האדם כפי שמשלי כותב- ולא התעלמו מהם, כפי שעשו עד אז. וכפי שעושים הרבה רבנים וגדויילים היום,
בשום מקום אגב לא מצאתי מתונים=איטיים. מתון = אורך רוח , אדם שמתיחס בהבנה גם לדעותיו ושל הזולת.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 16:14 |
|
| |
משנה מסכת אבות פרק א
שמעיה ואבטליון קבלו מהם שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתודע לרשות:
מדוע היום האנשים ששונאים את ה"רבנות"- למרות שהם בחרו ברב הראשי-. לא מקיימים את המחצית הראשונה של המשנה.?
הם לא אוהבים את המלאכה,
|
|
|
|
|
