"באשר למילה ערך - אתה שואל אם יש ערכים ראוים. בשפה העברית יש המון מילים פחות או יותר נרדפות למילה ערך וזו תופעה פסיכולוגית מעניינת ולצערי היא גורמת לבילבול רב. את השאלה שלך אני מתרגם למילה האם יש ערך מוערך. המילה ראוי - עליה ראוי לשאול ע"פ איזה קריטריון, ע"פ איזה ערך?"
טוב, ציטטת אותי רק חלקית. אני לא העליתי את השאלה אם ישנם ערכים ראויים אלא האם ישנם ערכים שראוי שכולם יחזיקו בהם - וזו לא אותה שאלה - למרות שזה נשמע דומה.
לביטוי: "ערך v הוא ראוי" ישנה את הצורה הלוגית:
Wv
אגב, גם בצורה זו, ניכר לעין שלא מדובר בטאוטולוגיה גרידא אלא בייחוס תכונה לאובייקט. באותו אופן הטענה "נוזל a הוא נוזלי" איננה כה טאוטולוגית כפי שזה נשמע על פניו. למשל, מים הם נוזל – אבל קרח הוא מצב צבירה של מים. ולכן ניתן לשאול האם על פני מאדים הנוזל הזה, מים, הוא נוזלי או מוצק.
אבל אני שאלתי משהו אחר.
לביטוי "מן הראוי שכולם יחזיקו בערך "v יש בכלל את הצורה הלוגית:
W(Ax(Pxv))
כלומר:
ראוי ש[עבור כל x]x מחזיק בערך v]]
זו כבר טענה מסדר שני – כלומר, טענה במטה-שפה. לענייננו, אם טענה כמו "לרצוח זה רע" היא טענה אתית, הרי שטענה כמו " על כל בני האדם להכיר בכך שלרצוח זה רע" היא טענה מטה אתית.
אותו דבר אמור אם מדובר במערכת ערכים וכו'
עכשיו, ניתן להגיד, כפי שאתה עושה, שהיות ערך מסויים ראוי להיות מוחזק ע"י פלוני תלוי במערכת ערכים כלשהי או בערך כלשהו. וזה אולי נכון. אבל ערך w עצמו לא הופך עצמו לראוי להיות מוחזק ע"י פלוני – אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אם זו התמונה שאנו רוצים לשרטט, הרי שאנו צריכים להניח מטה-ערך (או מערכת-מטה-ערכים או מטה-מערכת של ערכים) v' שהוא ההופך את v לראוי להיות מוחזק ע"י פלוני. אבל אנו רואים כבר עתה שזה יוביל אותנו לרגרסיה אינסופית. לכן, אם רצוננו להחזיק בתמונה מטה-אתית זו, עלינו להניח [איפושהו במעלה ההיירארכיה] ערכים מוחלטים כלשהם שלאורם ראוי שפלוני יחזיק בערך מסויים (נגיד, חיי אדם. או מערכת ערכים מסויימת. נגיד, היהדות), פלמוני יחזיק בערך אחר וכן הלאה.
ניתן להפוך את היוצרות ולהגיד שמה שהופך ערך (או מערכת ערכים) לראוי להיות מוחזק בו ע"י פלוני הוא שהמעשים המתחייבים ממנו [או שהכוונות המתחייבות ממנו] הם עצמם ראויים. כלומר, להניח שהיות דבר מה ראוי קודם לערך כלשהו או למערכת ערכים כלשהי. נגיד, שהעובדה שרצח הוא בלתי ראוי קודם לערך חיי אדם. אם כך, אז יוצא שאמנם יכול להיות שאין ערך אבסולוטי או מערכת ערכים אבסולוטית, אבל ישנם דברים שראוי לעשות (או להתכוון וכן הלאה) – וזאת באופן אבסולוטי.
בשני האופנים בהם ציירתי את התמונה המטה-אתית לעיל, אמנם יש בהחלט מקום לכך שאנשים יחזיקו בערכים שונים ו/או במערכות ערכים שונות, אך כל זה מתאפשר על רקע של מטה-אתיקה אבסולוטית – המקצה לפלוני מערכת ערכים אלמונית.
ונחוץ להניח מטה אתיקה כזו גם אם ברצוננו לטעון משהו יותר חלש מהתמונה שציירתי לעיל. למשל: שראוי שכל אדם ינהג על פי הערכים שהוא מחזיק בהם (או, בלשוננו, שלא יהיה צבוע) או שראוי שכל אדם יחזיק במערכת ערכים כלשהי וכדומה.
אבל אם אנו כבר מניחים מטה אתיקה כזו, אנו גם יכולים לטעון באופן קוהרנטי שישנה מערכת ערכים שעל כל בני האדם להחזיק בה או, לחילופין, שישנם מעשים שעל כל בני האדם לעשותם. וכן הלאה. זה בהחלט יפשט את התמונה, וזו כבר נקודה לזכות תמונת עולם כזו.
ניתן גם לדחות את התמונות לעיל ולקבל את הצעתי (שלא אני המצאתי אותה, כמובן, אלא דוד יום) ולטעון שאם מילה כמו "ראוי" מופיעה בתוך משפט, הרי שאותו משפט איננו מבטא טענה. לשון אחר: שאין תנאי אמת למשפט כזה, ואי לכך, אין לו ערך אמת. למשל, אם אני אומר לפלוני: "תעביר לי את המלח", הוא לא יגיד לי "אתה טועה". מקסימום הוא יגיד לי: "לא רוצה". וזאת משום ש"תעביר לי את המלח", הגם שהוא משפט תקני בשפה, איננו מבטא טענה אלא ציוויי ולכן איננו אמיתי ואיננו שקרי (יכול להיות שהוא במקום או שלא במקום וכן הלאה אבל זה נושא אחר). באותו אופן, ניתן להגיד שהמשפט "לא ראוי לרצוח", למרות הצורה הלכאורה-טענתית שלו, למעשה שקול ל"לא תרצח" – ולמשפט זה בוודאי אין תנאי אמת. עובדה היא שישנם רוצחים בעולמינו, ואעפ"כ משפט זה איננו שקרי בשל כך (וגם לא אמיתי, כמובן).
עכשיו, שים לב שהאפשרות האחרונה שניסחתי איננה אמורה למנוע פלוני מלדרוש מאנשים אחרים, המחזיקים במערכות ערכים אחרות ממנו, מלדרוש מהם להישמע למערכת הערכים שלו. זאת בניגוד לשתי האפשרויות הראשונות – שם, למרות שאנו חייבים להניח דבר מה אבסולוטי, עדיין ייתכן שמה שראוי עבור פלוני איננו ראוי עבור פלמוני – ולא במובן הטריוויאלי הדסקריפטיבי, שאנשים שונים מחזיקים במערכות ערכים שונות, אלא במובן הפרסקריפטיבי, שראוי שאנשים שונים יחזיקו במערכות ערכים שונות. בצורה האחרונה שניסחתי, פלוני איננו יכול להיות טועה כשהוא דורש מפלמוני שהלה יישמע לערכים של פלוני. לפחות לא במובן הלוגי של "טועה" – כלומר, אין הוא אומר דבר מה שקרי (בעל ערך אמת F). אולי אין הוא נוהג בטוב טעם או בחכמה – אבל זה נושא אחר, שקשור בנימוס.
גם יוצא שאין שום טעם לדון על ערכים מסויימים – לפחות לא דיון בירורי-אינפורמאטיבי-הגיוני. כל מה שניתן לעסוק בו בהקשר זה הוא רטוריקה, איומים, השפעה באמצעות תכונות אישיותיות – כגון נוכחות, כאריזמה וכו', וגם דוגמה אישית, כמובן.
מה שזה אומר, גם, הוא שכשפלוני אומר "לרצוח זה רע" (או משהו כזה) אין הוא מבטא אלא את רחשי ליבו. הוא לא צודק או טועה. יוצא שאין הבדל בין זה לבין "פלאפל זה איכסא" [כלומר, אולי יש הבדל בעוצמה של הרגשות המבוטאים כאן אבל לא מעבר לזה].
וזו מסקנה שהיא כמובן לא אינטואיטיבית במיוחד וגם קשה לקבלה.
לכן אני אומר שאני מתלבט בנושא זה.
אני בכוונה הבאתי את הדוגמה של רצח. כי קל לנו להתייחס לצויים מוסריים מסויימים כאל משהו תלוי תרבות או ככללי נימוס בלבד או כאיזה משחק חברתי. למשל, על "לא תגנוב" ניתן להגיד שזהו צו מוסרי התלוי בחברה המקצה רכוש מסויים לפלוני ורכוש אחר לאלמוני ושמחוץ לשום חברה אין רכוש כלל [זה בערך מה שמארקס טען לגבי ה"ראיפיקציה" של הרכוש]. אבל יש תחושה שונה כשמדברים על רצח.
"
אם עומדים על הגדרת המושג ערך אז רואים שאין כזה דבר ערך אבסולוטי.
"
אני לא חושב שניתוח הגדרות יפתרו לנו בעיות ערכיות או בעיות אחרות כלשהן – שאינן סמנטיות. סמנטיקה ומטפיזיקה (ופיזיקה וכו') אמנם אינן בלתי-תלויות-זו-בזו, אך גם אינן זהות.
" זה שאם יש לכלכלנים נתונים - הם יכולים להציבם במשוואות - זה גם יכול הירקן בשוק. "
זה ברור. גם במחשב כל ילד יכול להשתמש – אבל לא כל ילד יכול לפתח מחשב...
את המשוואות מי פיתח אם לא הכלכלנים?
" אני רוצה להתמקד ביכולת החיזוי של הכלכלן - ועל יכולת זו אני רוצה לערער. "
אם כוונתך ליכול של הכלכלן לחזות את תנודות הבורסה, הרי כבר ערערנו עליה דיי..
ואם כוונתך לתחזיות יותר כלליות – כמו "ביקוש גבוה למוצר מסויים מעלה את מחיר המוצר הזה" – האם רצונך לערער גם על חוקים כאלה? אתמהה. ניתן הרי לבדוק אמפירית שחוקים אלו מתקיימים.
" הלא החלקים מהם מורכב הגל הם חלקיקים פיזיקליים הכפופים לחוקי הפיסיקה וכן גם שהם תור קבוצה ואילו הרצון האנושי לא!"
חוקי התנועה של הגל אינם בנויים על [או: אינם פונקציה של, אינם תלויים ב] חוקי התנועה של המולקולות הבודדות. כך חוקי השוק אינם בנויים על הרצונות האינדיבידואליים.
תשאל: היאך זה אפשרי?
זה אפשרי משום שתנועות של מולקולות בודדות מנטרלות האחת את האפקט של השניה.
באותו אופן, מצב הרוח של הסוחר בשוק הכרמל, והמריבה המשפחתית של המזכירה של ביל גייטס והמאוהבות של ווארן באפט אינם משפיעים על כך שביקוש גבוה יוצר מחיר גבוה, מיסים נמוכים יוצרים מקומות עבודה וכן הלאה.
כן יש לגורמים אלו, אולי, השפעה כלשהי על תנודות הבורסה (במיוחד אם מדובר בבאפט ולא בסוחר משוק הכרמל) אבל על זאת כבר הרי הסכמנו – שהכלכלן לא יכול לחזות את תנודות הבורסה...
עתה כשצלחנו את המהמורה הזאת וקבענו שמעשי האינדיבידואלים לא משפיעים על חוקי הכלכלה, אם כבר אתה מעלה את הנושא האם המעשים של האינדיבידואלים נקבעים על ידי חוקי הטבע, אני חושב שאין סיבה שלא:
הלא מעשינו הם (גם) תנועות של גופים (שלנו) וגופים אנושיים הם עצמים פיזיקאליים [על זאת יסכימו הן האיטראקציוניסטים, והן הדואליסטים, והן הפרלליסטים, והן האפיפנומנאליסטים, והן המוניסטים האנומאליים, ובוודאי המטריאליסטים למיניהם (בין אם מדובר בביהייוויוריסטים, ובין אם מדובר בפונקציונאליסטים וכן הלאה)] וככאלו הם נשמעים לחוקי הפיזיקה. כך שהחוקים הפועלים על כל עצם פיזיקאלי – מורכב ככל שיהיה – וקובעים את תנועתו – פועלים גם על הגופים האנושיים.
במידה ותיאוריה פיזיקאלית מסויימת איננה חוזה בהצלחה את תנועתו של עצם מסויים – וזאת בהינתן שיש בידי החזאי את כל הנתונים הנדרשים על ידי התיאוריה לשם ביצוע החיזוי – הרי שהתיאוריה מופרכת מיניה וביה.
לכן, באופן עקרוני (גם אם זה לא יקרה בפועל), אם נדע "עד הסוף" איך בנוי המוח האנושי, לכאורה לא אמורה להיות מניעה לחזות את מעשי פלוני על פי מצב מוחו והתנאים בהם פלוני נמצא.
אם תיאוריה פיזיקאלית מסוימת לא תעבוד, אנו נדחה אותה ונחפש תיאוריה אחרת. לא נגיד הרי שקרה פה נס.
במילים אחרות, ישנה הנחה אפריורית של המדע על כך שחוקי הטבע – ויהיו אשר יהיו – פועלים תמיד (אחרת לא יהיו אלו חוקים כלל).
שים לב: כל הדיון שלי כאן לא נוהל מנקודת מבט מטריאליסטית דווקא. את הנפש ניתן לשים בצד בכל הדיון הזה. היו שחשבו שמצבי נפש מסויימים אינם נקבעים סיבתית. שיהיה [אני, כמובן, אינני מסכים לזאת, אבל לא צריך להסכים על כך כדי להסכים על מה שאמרתי לעיל].
" וחוץ מזה אין כזה דבר רצון קולקטיבי."
א. רצון קולקטיבי אולי אין, אבל אינטרסים קולקטיביים יש ויש – ועל זאת כבר דיברנו..
ניתן להגדיר אינטרס קולקטיבי, ואפילו אינדיבידואלי (!) באופן אפריורי, בכלל בלי לבחון מי האינדיבידואלים המרכיבים את הקולקטיב (או מיהם אותם אינדיבידואלים שאת מעשיהם אנו רוצים לחזות), וכך במידה רבה לחזות את ההתנהגות של הקולקטיב ושל האינדיבידואלים המרכיבים אותו.
למשל, בדוגמה שהבאתי בהודעתי הקודמת של הכדורגל, ניתן אפריורי לקבוע שהאינטרס של הכדורגלן – בהיותו כדורגלן – הוא לעזור לקבוצתו להבקיע שער.
במקרה בו יותר מידי מבין השחקנים לא רואים באינטרס זה את האינטרסט הפרטי שלהם, הרי שבכלל לא מתקיים פה משחק כדורגל – וזה מהר מאד ייתן את אותותיו. משחק כדורגל לא יכול להתקיים ללא שחקנים.
עכשיו, לא ניתן לחזות אפריורי כמה אנשים בפועל יחליטו להשתתף במשחק – אבל כן ניתן לחזות באופן האפריורי שכל עוד המשחק מתנהל, הוא מתנהל ע"פ חוקיות מסויימת ולא אחרת. וכך ניתן לספק תחזיות מסויימות גם מבלי לקחת בחשבון את אישיות השחקנים וכדומה.
אותו דבר אמור על הכלכלנים כשהם באים לבחון את המשחק הנקרא "פעילות כלכלית".
עכשיו, כמובן שאנאליזה אפריורית לא תעזור לך לחזות איזו קבוצה תנצח, ובאותו אופן, אנאליזה אפריורית (כמו תורת המשחקים, למשל) לא תעזור לך לחזות איזו מנייה תעלה ואיזו תרד מחר [על זאת כבר הסכמנו].
כל האמור, כמובן, לא טוען שחוקי הכלכלה הם רק אנאליזה אפריורית – אבל בהחלט יש מקום גם לזה. ודוק: אפריורי אין פירושו טריוויאלי. אם אנאליזה אפריורית הייתה טריוויאלית, לא היה צורך במתמטיקאים....
ב. אולי לקולקטיב כקולקטיב אין רצון משלו [אם כי יהיו שיחלקו על קביעה זו – למשל, מארקס, למשל, רוסו, למשל, הפרשנות ממורכזת-הגזע (species centered) לתורת האבולוציה, למשל, ניתוח מערכות, כשהוא מיושם במערכות אנושיות] אבל בהחלט ישנם רצונות המשותפים לרוב המוחלט של כל בני האדם.
כמעט כולם רוצים לשרוד, לאכול, לשתות, להתרבות (או לפחות לעשות סקס), מעמד חברתי מכובד, וכן הלאה.
[אגב, אולי תטען שכולם פונקציה של הרצון לשרוד, או שהזן ישרוד, או להמשיך את הגנים וכדומה – ואני חלקית מסכים וחלקית לא מסכים:
כשאדם רוצה לאכול, בד"כ אין הוא רוצה לאכול בגלל התוצאות שזה יביא – שרידה וכד' – אלא פשוט יש בו דחף לאכול. עכשיו, בדיעבד, עצם זה שיש באנשים דחף כזה (ותיהיה אשר תיהיה הסיבה לכך) כמובן מאפשר את הישרדות הזן האנושי – אבל אין לבלבל בין תוצאה שבדיעבד של מעשה לבין הרציונאל שלו או הסיבה לעשייתו]
נראה בפשטות שרצונות אלו קשורים להיותנו יצורים ביולוגיים מסוג מסויים, הומו סאפיינס.
בכל אופן, מאחר ורצונות אלו אנו חולקים עם בעלי חיים מסויימים אחרים אין סיבה להניח שרצונות אלו נמצאים בנו מסיבה אחרת מאשר בהם. ומכיוון שאנו מניחים שהסיבה להמצאות רצונות אלו בשאר בעלי חיים היא ביולוגית, הרי שאין הצדקה ראציונאלית שנמציא הסברים מיוחדים עבור הימצאות רצונות אלו בקרב בני האדם (אם אנו עושים זאת – כנראה שזה מסיבות פסיכולוגיות: שלא נעים לנו לחשוב על עצמינו כעל כלי משחק ביולוגיים).
עכשיו, ברור שלא כולם רוצים להיות עורכי דין ולא כולם רוצים לשמוע מוזיקה קלאסית ולא כולם אוהבים בלונדיניות, אבל לא תהיה זו השערה מרחיקת לכת לטעון שהרצונות המיוחדים לאינדיבידואלים אינם אלא מערכת הרצונות הכלל אנושית כפי שהיא מתיישמת באינדיבידואל בהתאם לנסיבות שהוא נתון בהן [וזה כולל אינסטינקטים מותנים, חינוך, תהליך ההריון של אמו (למשל: כמות ואיכות ההורמונים שהוא קיבל ברחם), איכות הזרע של אביו, חוויות הילדות שלו וכו וכו וכו. ]
ניתן לסייג קביעה זו גם באופן הבא:
מכיוון שלא כל התכונות הגנטיות משותפות לכלל האנשים (נחשוב על צבע עור, או על גובה), הרי שלא מן הנמנע הוא שישנן גם וואריאציות באשר לרצונות האנושיים – וזאת עוד ברמה הגנטית – בלי שום קשר לנסיבות האינדיבידואליות בהן הפרוגראמה הגנטית מתיישמת.
אבל סבורני שהוואריאציות אינן יכולות להיות גדולות מידי – הלא בכל זאת, גזע אחד אנו – צאצאים של אותו יצור (נזכור שבביולוגיה שיתוף של גנים פירושו שיתוף של ייחוס) – הרוב המוחלט של הגנים שלנו משותפים ויש מקום מאד קטן לוואריאציות.
[האמת היא שיש לנו כמעט 90% גנים משותפים עם אמבה, אבל זה סיפור אחר. בכל אופן, ברור שכשמדובר באותו זן – כזה היכול להזדווג בתוך עצמו – המקום לוואריאציות קטן בהרבה]
ויתר על כן, אנו גזע המותאם לחיים חברתיים. אם הוואריאציות היו גדולות מידי, זה פשוט לא היה עובד...
נראה שאם ישנן וואריאציות ברצונות האנושיים שאינן תלויות בנסיבות השונות בהן נמצאים האנשים, הרי שאלו קשורות לעוצמה של דחפים מסויימים. למשל, לפלוני מאד חשוב המעמד החברתי שלו ולפלמוני פחות חשוב. גם בטבע, ישנם זכרי אלפא וישנם זכרי אומגה - וזה גנטי, לא תלוי בנסיבות הגדילה.
אבל בכל אופן, סטיתי מאד מהנושא. בשביל שיתקיים מדע הכלכלה, לא צריך להניח את כל זה.
לסיכום רציתי להגיד את הדבר הבא:
רצונך לטעון שחוקי הכלכלה [ודוק: לא כל תחזית שמספק איזה כלכלן נובעת מחוק כלכלי] – או כל מערכת חוקית שאנו מנסים לחזות בעזרתה התנהגות אנושית [כגון אתולוגיה, פסיכולוגיה וכו'] –אינם יכולים לעבוד – וזאת אתה אומר בהסתמך על שיקולים אפריוריים כגון: שהרצון האנושי איננו כפוף לחוקיות וכדומה.
אך מה תעשה אם יציגו בפניך עובדות המראות שחוקים כאלו כן עובדים?
האם תדחה את ההנחה האפריורית שלך? או תדחה את העובדות? או תדחה את ההיסק שעשית מההנחה האפריורית שלך למסקנתך?
אני כמובן אינני כלכלן ואינני פסיכולוג ואינני יכול להציג בפניך עתה עובדות מוצקות כאלה [אם כי באופן כללי ידוע לי שישנן עובדות מוצקות מהסוג הזה. אין זה כמובן אומר שכל היוצא מפי כלכלן או פסיכולוג או.. הוא עובדה מוצקה כזאת]. אבל זוהי בכל אופן שאלה שכדאי לשקול את התשובה עליה – וזאת באופן אפריורי, עוד לפני שהציגו לפניך את העובדות הללו [תחשוב על עקרון ההפרכה של פופר, למשל].
