| נשלח ב-29/4/2010 22:27 |
 |
| |
1
תוקן על ידי maxmen ב- 29/04/2010 23:08:20
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2010 22:33 |
|
| |
מה זה? ציור פוסטמודרני?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2010 22:40 |
|
| |
ציור פוסטמודרני הוא ציור שמרוויחים עליו כסף, וזה לא מתקיים כאן. רק אם הוא יצליח לתלות זאת במוזיאון ולקבל על זה כסף זה יהפוך לציור פוסטמודרני. ודוק היטב.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2010 22:40 |
|
| |
 קרעת אותי, באמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2010 22:57 |
|
| |
ר' מיכי אולי זה יקרה יום אחד, הרי יש זכויות יוצרים והמלצה של ר' מיימוני:
"יח. החומר המתפרסם כאן הוא ברובו ברמה גבוהה ועשוי לשמש לפירסומים בידי הבעלים. לכן, אין להשתמש בחומר מקורי מכאן ללא קבלת רשות ולכל הפחות ללא איזכור המקור.
יט. הנהלת הפורום שומרת לעצמה זכות להשתמש במתפרסם כאן בפירסומים מודפסים שאנו מקוים לזכות ולהוציא ביום מן הימים. בפירסומים אלו יוזכר השם של כל כותב (ניק) על הדברים."
אולי אני יכול להציע פרשנות ליצירה -
ביצירה זו באה לידי ביטוי תפיסת האלוקים המונותאיסתית המוחלטת של האדם הדתי, החוויה של אחדות פשוטה שאין עוד מלבדה, האחד עם קווים ברורים שחור ע"ג לבן, מלא עוצמה והוד שחודר לכל העולמות ומרטיט את נימי לבו של האדם.
מצד שני של המתרס, ברווח מנותק מהטרנסצדנטי, חלש יותר, קטן יותר, רואים את האנושי שמסומל כתיקון, אף פעם לא שלם, אף פעם לא חד, לא מוחלט.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2010 23:03 |
|
| |
תוקן על ידי שומר_תוכחת ב- 29/04/2010 23:34:55
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2010 23:52 |
|
| |
"שחור על גבי לבן"
זה כבר שני דברים - לא אחד
וזה מסמל את הכשלון של כל שיטה מוניסטית באשר היא
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2010 07:39 |
|
| |
אחד התנאים האכזריים שמאפשרים שמירה על רמה גבוהה הוא מחיקה ביד חזקה של כל מה שהוא חסר ערך.
האם מה שיש כאן נכלל בקטגוריה הזו?
מה כוונת המשורר?
אני מוכן לדון לכף זכות.
אולי זה נסיון לבטא מוניזם.
אולי זה נסיון לבטא את הכשל בביטוי של מוניזם.
אם כן, הבה נשנה את שם האשכול ונעניק לו סיכוי לחיים.
אני מציע הגדרה לנושא: האם המוניזם אינו סותר את עצמו? למצער, הרי המוניזם שולל קיום של כל דבר מלבד עצמו. אז איך יתכן לחלק בין האחדות לבין תיאור האחדות?
השאלה הזו היא, כמובן בעיני, מבוססת על טעות. ובכל זאת, היא ממשיכה להופיע מפרמנידס ועד הפורום שלנו.
*** מוניזם: גישה פילוסופית הטוענת שהכל אחד.
פרמנידס: פילוסוף יווני, מראשוני הפילוסופים בהיסטוריה. לא הרבה נותר מדעותיו. המשפט המפורסם ביותר: "היש ישנו והאין איננו". משפט קצר זה מביע בעצם הרבה. לפי פרמנידס, לא ניתן להשתמש במשפטים כמו "אין דרקונים" מפני שעל מנת לשלול את קיומו של הדרקון, צריך קודם כל להכיר במציאותו על ידי אמירה.
שפינוזה: פילוסוף יהודי שניסה לסדר את כל המציאות על כל מה שיש בה כ"תארים" של יש אחד שרק הוא קיים במציאות. ביקורת אפשרית על שפינוזה אינה רק שהוא טעה, אלא שמה שביקש לומר הוא חסר משמעות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2010 09:32 |
|
| |
מיימוני, יישר כוח! לגבי השאלה אם המוניזם אפשרי כשיטה: העובדה היא שכל השיטות המוניסטיות שבינתיים נוסחו (אני לא יודע לגבי שיטות עתידיות - תמיד אפשר לנסות) כן, בסופו של דבר, נאלצו להניח דואליזם מסוג זה או אחר. למשל, שפינוזה מבחין בין הטבע הטובע לטבע הטבוע. למשל, אפלטון מבחין בין עולם האידיאות לעולם התופעות, קאנט מבחין בין נאומנון לפנומנון. פארמנידס ניסח שיטה אחת שהיא מוניסטית (שהיא האמת, לדעתו) ושיטה אחרת (שהיא "סברא" - ודוק, לא שקר, אלא סברא) שהיא דואליסטית, המניחה יום ולילה [כלומר, אש והעדר אש. אש בעקבות הרקליטוס (כלומר תנועה - אותה פארמנידס שולל בשיטתו השניה, ה"אמיתית")+ העדר אש (העדר שאת אפשרותו הוא שולל בשיטתו השניה)] - וזאת כדי להסביר את עולם התופעות. אפילו לוגיקה מודרנית (שהיא מינימאליסטית מטבעה ומשתדלת להמנע מלהגיד משהו על המציאות) מבחינה באותו אופן בין קבוצות לאובייקטים. אותו דבר אמור לגבי שיטות מוניסטיות מזרחיות: האדוויטה וודאנטה, למשל, לא נותנת הסבר מספק למה בכלל יש דבר כזה - עולם התופעות - אם הכל אחד וכו וכו [אגב, משה קרוי , עם כל מופרעותו הנפשית, עלה על בעייתיות זו בה - ראה פה http://www.e-mago.co.il/e-magazine/kroy2.html ] ראה דוגמה מודרנית לשני מוניסטים שמנהלים בינם ובין עצמם דיון על המוניזם אבל לא מצליחים להמנע מדואליזם: http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/558/717.html
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2010 10:19 |
|
| |
נ.ב. אפילו ברקלי שרצה להמנע מה"דבר כשהוא לעצמו" ולהניח רק את קיומן של תופעות, עדיין חרג מפרוגראמה זו כשהניח עצמים תופסים (אנשים) ועצם תופס ו"מתפיס" (אלוקים)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2010 10:28 |
|
| |
כמה הערת לאשכול הפוסטמודרני ניהיליסטי הזה:
1. למה לקחת את הדיון לשם? אפשר לדון על אמנות פוסטמודרנית. אגב, ההגדרה שאותה הצעתי היא הגדרתו הפוסטמודרנית של גדעון עפרת לאמנות, בסוף ספרו 'אמנות מהי' (או משהו כזה): אמנות היא מה שמוצג במוזיאון. והן הן דבריי. הטעות היחידה שלו היא שזו לא ההגדרה לאמנות, אלא או ההגדרה הפוסטמודרנית לאמנות, או ההגדרה המודרניסטית לאמנות פוסטמודרנית.
2. אבל אם כבר התחלתם, השאלה היא האם ניתן לדבר על אחדות בעולם מושגי שבו אין ריבוי. לשון אחר: האם ניתן לדבר על שחור בעולם שבו אין גם לבן. ככל הזכור לי, רמח"ל ב'דרך תבונות' טוען שהנהגת הייחוד (להבדיל מהנהגת המשפט) זוקקת את ניגודה כדי להבין אותה.
טענת רדף מצויה במישור של היכולת שלנו לדון על אחדות. וטענות מיימוני עוסקות באחדות כשלעצמה. ייתכן מצב של אחדות מוחלטת, אלא שאז היא לא תיתפס כאחדות כי לא יהיה משהו אחר. אבל בעולם המושגים שלנו ניתן להעלות על הדעת אחדות מוחלטת.
משל לדבר: שם טוב גפן טוען שלפי קאנט אין משמעות לשאלת גיל העולם. אם הזמן הוא צורת התבוננות שלנו ולא משהו שקיים במציאות, אזי אין משמעות לשאלה מה היה לפני שנוצרנו. גיל העולם הוא כגיל האדם, שכן רק אז נמוצר המושג 'זמן'. אך זוהי טעות, שכן לאחר שהמושג קיים והוא בשימוש, ניתן לחזור ולשאול לפני כמה זמן נוצר העולם. אני מתבונן על העבר במשקפיים של ההווה, וזהו 'מכאן ולהבא למפרע' של הגרש"ש.
3. טענו כאן, שאם לא היה המספר 2 המספר 1 לא היה מייצג אחדות. וכאן המקום להעלות כמה תהיות שנוגעות לשאלת העצם והמקרים (משל הפיל של הרמב"ם). אם יבוא המספר 2 לקב"ה וימחה מדוע לא הוא המספר הראשון? התשובה תהיה שאם הוא היה המספר הראשון הוא היה 1 ולא 2. כלומר היותו שני היא חלק ממהותו, ולכן אין מקום למחאה לגביה.
לשון אחר: האפשרות שקיימת בפני הקב"ה היא להכחיד את המספר 2 וליצור שני מספרי 1 (יש דבר כזה?). אין לו אפשרות לעשות את המספר 2 ראשון.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2010 10:36 |
|
| |
"טענת רדף מצויה במישור של היכולת שלנו לדון על אחדות. וטענות מיימוני עוסקות באחדות כשלעצמה.... בעולם המושגים שלנו ניתן להעלות על הדעת אחדות מוחלטת."
האם אין יפים דבריו של וויטגנשטיין למקרה זה?:
"על מה שעליו לא ניתן לדבר, אודותיו יש לשתוק"
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2010 10:40 |
|
| |
נ.ב. למען הסר ספק: אינני סבור שגבולות השפה הם אלו שקבע וויטגנשטיין - אבל גבולות כלשהם בהחלט יש לשפה - ואתמהה אם זהו איננו מקרה מובהק לחריגה מגבולות אלו
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2010 11:56 |
|
| |
ובנוגע לטענת הרב שם טוב גפן (שבמקרה גמור נתקלתי בה לפני כמה שנים - כשחבר אחד שלי שאל אותי לדעתי לגביה):
מה הרב אברהם (בתור פיזיקאי ופילוסוף) אומר על טענתו של סטיבן הוקינג שהשאלה: "מה גרם למפץ הגדול?" לוקה בבלבול מושגי מכיוון שהזמן החל רק עם המפץ הגדול ולכן שום דבר לא קדם לו - ומכך שלא יכול היה לגרום להתרחשותו
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2010 11:59 |
|
| |
זוהי טענה עקבית (אם כי לא נכונה). שכן בפיסיקה מדובר על היווצרות הזמן עצמו, ולא על היווצרות התפיסה באמצעות זמן (כמו במקרה הקאנטיאני). כשאין זמן אין טעם לשאול על הזמן ההוא.
\מדוע היא לא נכונה, זה כבר אופרה אחרת ומסובכת, ואכ"מ.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2010 12:03 |
|
| |
תודה!
|
|
|
|
|
