קצת יותר בדיוק... לפי דברי הפסיכולוגיה, אדם מחפש בבן זוג השני את מה שמודחק ומוכחש אצלו, וכאשר זה מוחצן אצל בן הזוג השני, קיימת ביניהם כימיה.
[/quote]
לדברייך כנראה שלא הייתה לי אף פעם כימיה...
ברשותך אציין מקרה שדי מפריך.. אבי הוא טיפוס רגוע ושליו והעצבים אצלו מודחקים והוא משתמש בהם לעיתים נדירות אם בכלל.. יפגוש בריקי בת טובים אך בעלת פיוז קצר.. תהיה כימיה? מקסי פיצוץ כימי..
זיגמונד מתהפך בקברו לשמע הדברים הללו..
מדוע?! ושמא הרגוע ירגיע את הפחות רגוע? האם רצונך שפרופסור מפוזר יקח פרופסורית מפוזרת!?!
נשלח ב-7/5/2010 18:21
ברור שלוקחים בן אדם ע"פ מה שהוא עכשיו ולא ע"פ שאיפותיו תמיד אומרים שאחרי חתונה לא משתנים הרבה אז לא מבססים על זה את ההחלטה העיקר שפחות או יותר הקו דומה.
וניוטרל צודק שקט לא יקח שקטה אחרת מי ידבר בזבזן לא יקח בזבנית אחרת כסף לא ישאר ועל זו הדרך אין מה לעשות ניגודים משלימים....
_________________
גם אם נדמה לך שאתה מיואש ולא הולך לך-
אל תשכח זה רק נדמה לך...
נשלח ב-7/5/2010 18:34
שאיפות מעיד על אופי לא מעבר, לא מתחתנים עם שאיפות מתחתנים עם חומר גלם, אבל ע"י השאיפות אנחנו יודעים ממה הוא עשוי.
הבעיה הגדולה שבהרבה מקרים בפגישה מציגים את מי שאתה רוצה להיות, או גרוע מכך את מי שהיא רוצה שתהיה!
המשפט מבחינת הפסיכולגיה, אנחנו מחפשים בבן הזוג את מה שטמון בנו, מוזר א. בגלל מה שכתבו לעיל כך שזה משפט לא חד משמעי. ב. הייתי מבין את מה שחסר בנו, ברוב במקרים מה שמדחיקים אנחנו לא רוצים, למה שנרצה בבן הזוג?!
נשלח ב-8/5/2010 22:10
יצא לי לחשוב על זה.. כי אני מייחסת הרבה מקום לשאיפות. אבל תכלס- איפה שהבנ"א שם הוא נמדד. ולא איפה שהשאיפות. מה זה שאיפות? שאיפות זה דבר שלא נתפס. הבחור/ה יכול לדבר בלה בלה..על שאיפות, אבל האדם נמדד לפי מעשיו ולא לפי מחשבותיו, רצונותיו ושאיפותיו.. איך אומרים:-הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.
ברבירב, מה שאנו מדחיקים זה לא תמיד מה שאנחנו לא רוצים, אלא לפעמים זה דבר שקשה לנו להתמודד איתו למרות שאנחנו מבינים בערכו של הענין.
נשלח ב-8/5/2010 22:40
הדחקה – סילוק של דחפים או מחשבות מן המודע אל הלא-מודע בשל איומם על האני. מנגנון חזק ויעיל מאוד, המאפשר לשלוט בדחפים חזקים שמנגנוני הגנה אחרים אינם מצליחים לשלוט בהם. הדחקה נעשית באופן חד פעמי, אך בהמשך ישנה השקעה מתמדת של אנרגיה נפשית הנדרשת לשמירת התכנים במצבם המודחק, כיוון שהם ממשיכים לפעול בלא-מודע. הדחקה היא מנגנון יעיל אך מסוכן ביותר, שכן הניתוק מן האני של חלקים שלמים מחיי הנפש, הרגש והיצר עלול לפגוע באישיות ולהוות בסיס ליצירת מחלות נפש. השקעה של אנרגיה כה רבה בשמירת ההדחקה מגבילה את כמות האנרגיה הזמינה להתנהגויות יצירתיות ובונות. אופיינית במיוחד השכחה של מאורעות, בני אדם ומקומות.
נשלח ב-8/5/2010 22:48
לא שמעתי על זה "מחפשים בבן הזוג את מה שטמון בנו" מה הכוונה? באמת מה שאנחנו מדחיקים?
לי נראה שמחפשים את מה שחסר, את מה שאנחנו רוצים להיות או מה שאותו דבר כמונו... אותו ראש מה שנקרא.
וכן, אני כן חושבת שצריך לתת משקל לשאיפה זה פשוט מראה גם שהבנאדם לא רדום וזה הכי חשוב!!
בעצם, באחוזים אני שוקלת כמה צריך לתת לכל עניין, מה דעתכם? 50%-50% 60%-40% ???
נשלח ב-8/5/2010 23:13
אני אומרת שזה כן יכול לקרות(ועדיף שלא)- ענין ההדחקה. לפעמים קשה לנו להתמודד עם מצב מסוים, ובונים על הבנזוג שיהיה חזק באותו ענין, ועל זה נאמר- מחפשים בבן הזוג את מה שטמון בנו.
קטנה, לא תמיד שאיפה מראה שהאדם לא רדום. כי אין ממש בשאיפה. בנ"א יכול לדבר ולנאום על שאיפות וכד'.. אבל זה עלול להישאר בשאיפות ואפילו לא בא לידי ביטוי בדרך חיים שלו. נכון שבנ"א עם שאיפות, ואחד כזה שכל הזמן נמצא במצב של התקדמות- מראה שהוא לא רדום. אבל שאיפות לבד לא אומר לי כלום. בגדול- אני נותנת משקל באחוזים: 90% מעשים. 10%שאיפות.
נשלח ב-8/5/2010 23:18
תודה על ההסבר, וזה נכון לגמרי!! קראתי לזה "רוצים שיהיה בנו" העניין, שיש בנו, רק טמון, צריך להוציא מהכח אל הפועל...
ברור לחפש שאיפה והתקדמות! ואני חושבת ש 10% זה קצת... הרי בפגישות אנחנו רואים ושומעים בעיקר על שאיפות ומזה מנסים ללמוד על המעשים צריך לתת לזה יותר
נשלח ב-9/5/2010 09:45
את מי שהוא. פעם עוד האמנתי שאנשים יכולים להשתנות. רוצים להשתנות. ישתנו אחרי כל מה שראיתי בחיי אני אקח את מה שהוא, בלי להאמין שהוא יהיה טוב יותר
