ברעקינג: פסק דין פון בית דין הגר"ש וואזנער וועגן כהנים ארויפצוגיין אין מירון

עליית כהנים למירון

"אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו"

מי שעוקב אחרי חדשות המגזר החרדי יכול היה להתרשם במשך השנה האחרונה מכמות גדולה של סיכסוכים סביב קבר הרשב"י במרון. העימותים סבבו סביב תיקון הדרכים המובילות אליו, וביחוד סביב השליטה באתר הקבר. אף על פי שהסכסוך מתרחש בין פלגי נטורי קרתא, מלב ליבה של מאה שערים, הוא התנהל גם בבתי המשפט של מדינת ישראל, וגורמי ציבור שונים היו מעורבים בו.

לקראת ל"ג בעומר עצמו, ובתזמון נאה גם לקראת פרשת אמור, חלה התפתחות בפרשה, שהעיסוק בה הוא גם  מענייני הפרשה וגם ראוי לתשומת ליבם של קוראי "שבתון". מדיון זה אפשר ללמוד רבות על דרכי פסיקת הלכה ועל תפקידו של הדיון ההלכתי.

בראשית השבוע הוציא אחד מהמו"צים של פלג "תולדות אברהם יצחק", הרב משה ברנסדורפר, פסק הלכה  האוסר על כהנים לעלות לציונו של הרשב"י, בכל הדרכים המובילות אליו, בכל מקום שלמעלה ממושב מירון. וכך הוא כותב:

בכל השטחים שבצידי הציון נמצאו ונתגלו, בהם ובסביבותיהם, מערות קבורה רבות. בחלקם הם ממש בתוך הרחבות עצמם, ובחלקם הם מתחת לרחבות, ולא ידוע עד היכן הם נכנסים. כמו כן, כל הדרכים המובילות אל הציון כיום, הינן דרכים חדשות שנסללו ללא שום פיקוח ובדיקה, והדרכים הישנות נעלמו. ובכולם נמצאו סביבותיהם מערות קבורה, שבחלקם הם נכנסים מתחת לכביש, ולא ידוע עד היכן. ...ואשר על כן, כל הדרכים הרגילות המובילות לציון, אי אפשר להגיע דרכם אל הציון מבלי להיכשל בטומאת מת או בחשש טומאת מת - ואסורות לכהנים. וכן הוא בחלק גדול מן הרחבות והשטחים למיניהם, אשר ישנם בהם קברים בבירור.

רבני הפלג השני, "תולדות אהרן", ורבנים אחרים מיהרו להגיב. רבו של מושב מרון, הרב מאיר שטרן התייחס לפסק ההלכה: "ראיתי את המכתב. זה מכתב של עמרצות. זה בירור הלכה? ממש עמרצות".   הרב שטרן מוצא אירוניה בעובדה שדווקא בקברו של רשב"י, שעליו נאמר בגמרא (שבת לג:) (מקור הטקסט התלמודי מויקיטקסט)

אמר הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא ... אמר: איכא מילתא דבעי לתקוני?

אמרו ליה איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה אית להו צערא לכהנים לאקופי

אמר איכא איניש דידע דאיתחזק הכא טהרה

א"ל ההוא סבא כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה

עבד איהו נמי הכי כל היכא דהוה קשי טהריה וכל היכא דהוה רפי צייניה 

מתרחש ערעור שכזה על פעילותם של מצייני הקברים ופרנסי המקום. ראוי לציין שהמשך הגמרא הוא בדיוק דיון על סמכותו של רשב"י להתיר ספקות ועל עליונותם ההלכתית של העוסקים בסוגיא: (שבת לד.)

 אמר ההוא סבא: טיהר בן יוחי בית הקברות!

א"ל אילמלי (לא) היית עמנו ואפי' היית עמנו ולא נמנית עמנו יפה אתה אומר

עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו יאמרו זונות מפרכסות זו את זו תלמידי חכמים לא כל שכן?

יהב ביה עיניה ונח נפשיה.

על פי גמ' זו אולי יש היתר לרב מן החוץ שלא עסק בסוגיה לעורר על הדבר...

תגובה מנומקת להפליא יצאה מאת שנים ממורי הצדק של 'תולדות אהרן'. הרב יצחק רוזנבלט הוציא מכתב קריא להלל, בעברית משובחת, מחולק לנושאים ולסעיפים, ובו הוא מסביר את כל חלקי הדיון: דינן של מערות קבורה שנתפנו, שנסתלקה מהן הטומאה. קברים, ובוודאי מערות, החצובים בקרקע העולם כך שהיא מכסה עליהם מטמאים רק בתוכם ולא על גביהם, ועוד. הרב רוזנבלט מבאר עוד על גזירה שהוזכרה ברמב"ם לבדוק כ' אמה סביב כל מערה שנמצאה, שמא יש שם מערות נוספות, ואומר

"ואם נדון על בדיקת כ'  אמה אם כן נצטרך לחזור כמה דורות למפרע ולבדוק אף פה עיה"ק ירושלים את שכונות סנהדריה, עזרת תורה, גוש שמונים, קרית ויואל משה, ועוד שכונות שבכל אלו נמצאו מערות קבורה וסגרו מסביבם באוהל חוצץ ולא בדקו כלל סביבם, והכהנים נכנסים ויוצאים שם ודרים שם ... ואם נרצה לאסור את היישוב מירון אל לנו לטרוח צפונה כשהדבר מחייב הכרעה כאן ועכשיו בעירנו עיה"ק ירושלים"

כל העוסקים במלאכה, והם כיום השולטים במירון וסביבותיה, מעידים שבדקו היטב תחת כל הדרכים וסביבם, ולפיכך לא השתנה המצב מכפי שהיה בשנים הקודמות, ואם השתנה – השתנה לטובה.

גם הרב נתן גוטליב, כותב דברים דומים הן לגבי פסק ההלכה והן לגבי המציאות בשטח.

בכל הדיון הזה מרענן מאד לראות את אחינו החרדים נוטים ידם בכחא דהיתרא, מחפשים להם דרך "לברר את ההלכה ולא לטמא את הטהור", להקל באיסורי דרבנן במקום מצווה ובשעת הצורך, וכולי תקווה שדרך זו יבחרו להם מכאן ולהבא בכל הנושאים הציבוריים, וביה"ח ברזילי מכללם.


דאס איז שוין די פרומע תולדות אהרן