כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה

פרק 129 - שני שליש יגוועו
קול דממה דקה 57
מסר מהאוטיסט בנימין גולדן ז' אייר תש"ע

המהלך של העולם היום מוכיח שאנחנו בסכנה גדולה מאד. כל העולם, לא רק היהודים, אבל היהודים מקבלים מסרים ישיר מן השמים. למשל, ה' גרם לעולם זעזועים קשים מאד בתקופה האחרונה. רק להזכיר לכם, בחודשיים שלשה האחרונים ראינו הרבה מאד רעידות אדמה חזקות ביותר וזה מדהים. כל העולם רועד.

מי שמבין, מבין שבעיקר זה מסר לעם ישראל [''א"ר אלעזר בר אבינא: אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל (ליראם כדי שיחזרו בתשובה-רש''י)'' (יבמות סג)]. הקב"ה מכין את העולם למצב קשה ביותר והוא יעביר אותנו, היהודים, דרך האש [''ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו, כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים'' (מלאכי ג)], כדי לטהר אותנו מהעבירות של העולם הזה ולהביא אותנו למצב של ביטחון מלא בקב"ה כדי שנוכל לקבל משיח צדקנו [''עיקר נתינת התורה לישראל הוא כדי שישימו ביטחונם בה'...שעיקר הכל הוא הביטחון השלם והוא כולל כל המצות'' (הגרי''א, משלי כב, וראה דברים ח, ג)].

לאומות העולם זו אזהרה שגם הם, לפחות חלק, צריכים לעשות תשובה. אבל לרוב הגדול של הגוים זה מסר שהסוף שלהם הגיע יחד עם העונש העצום בגלל כל הצרות שהביאו על בני ישראל במשך הדורות. זה יהיה מפחיד מאד, קשה מאד, יותר קשה ומפחיד מהמכות של יציאת מצרים.

אבל העולם בקושי מרים את הראש ומסתכל על כל המסרים האלה. לכן יש עוד מסר מאד חזק שהעולם קיבל שהתחיל לפני שבוע בערך, באיסלנד. הר געש התפרץ ומההתפרצות הזאת נוצר מצב שבכל אירופה לא היה מטוס אחד שהמריא או נחת.

אם הייתה התפרצות קשה של הר געש ובכל זאת המטוסים היו טסים, אף אחד לא היה שם לב לזה, חוץ מכמה איסלנדים שהיו צריכים לברוח מהבית. אבל מאחר שזה פגע בטיסות שכל כך אהובות על כל העולם, לפחות מרימים ראש ואומרים ''אוי ואבוי, מה נעשה, איך נטוס השבוע לפריז או איך נגיע לבר מצוה בבלגיה, או איך נגיע לטיול באוקראינה''. ולכן פותחים קצת את העינים.

אבל יש בעיה עוד יותר קשה לכולם: המצב הכלכלי של אירופה, ובכלל של כל העולם. אם חמישה ימים אין טיסות בתוך אירופה ומחוץ לאירופה, אז כל העולם מושפע כלכלית לרעה. וזה מסוכן. כי אם המצב הכלכלי יחמיר, ובנקים וכו' יפלו, זה יפגע מאד בחיים של בני אדם.

אז ברוך השם בגלל הכסף, שמים לב לנס שהקב"ה עשה. אבל לא גמרנו עם הסכנה. הרי הגעש האלה, שני האחים, יעשו עוד הרבה צרות לעולם. אני מקווה שמהסיבוב הבא יתחילו להבין שיש בורא לעולם ושרק הוא הכל יכול, ומי שמתנגד לו, יעלם [''ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי וגו'' ואין מידי מציל'' (דברים לד) וזה מבואר בהרחבה בס' דעת תבונות].

אבל ההר געש הזה והשני, לא יביאו לסוף העולם. יהיו עוד מכות. וכמו במצרים, כל מכה תביא לעולם יותר פחד מה'. וכל זה בא בעיקר לעורר את היהודים, כדי שיעשו תשובה. לפי גדולי הדור הקודמים, רוב היהודים בסוף, לפני משיח, הם מנשמות הערב רב והערב רב לא ישרוד [''נראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור, המה בעוה''ר רובן מערב רב'' (דברי חיים עה''ת, השמטות לפרשת ויקהל) כבר אמר האר''י ז''ל על דורו שרוב היהודים הם מן הערב רב (ליקוטי תורה, פרשת ואתחנן)].

אל תחשבו שכל החילונים הם ערב רב. זה לא נכון. ולא לחשוב שאף אחד מהחרדים לא ערב רב. גם זה לא נכון. גם בין החילונים יש יהודים טהורים שטועים בדרכם, אך ברגע הנכון יתאוששו ויבינו ויקבלו את האמת - שרק הקב"ה מלך מלכי המלכים, אין עוד מלבדו, רק הקב"ה ותורתו [''וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד'' (דברים ד)].

אבל יש בין החרדים הרבה ''כאילו חרדים'' שלא מאמינים באמת בקב''ה ושצריך לבוא משיחו. הם תפוסים בעגל הזהב והשקר של העולם הזה. לכן ה' שולח מכות ומכה את הגוים, כדי להעיר את היהודים [''הכרתי גוים, נשמו פינותם, החרבתי חוצותם...אמרתי אך תיראי אותי, תקחי מוסר'' (צפניה ג)]. לפי הנבואות, בסופו של דבר תהיה מלחמה קשה, ושני שליש מהעולם יחרב [''והיה בכל הארץ נאום ה', פי שנים בה יכרתו יגוועו, והשלישית יוותר בה'' (זכריה יג)].

אבל לא לחשוב שכל היהודים ישרדו. לא לשכוח שבמכת חושך רק חמישית מהיהודים נשארו [וי''א אחד מחמישים וי''א אחד מחמש מאות (מכילתא בשלח א)]. ועכשיו הערב רב לא ישרוד, ויש יהודים עם זקנים ארוכים ופאות ארוכות והם לא ישרדו. כי עם כל הלבוש החיצוני, הלב לא עם הקב"ה [שזה העיקר ש''רחמנא ליבא בעי'' (סנהדרין קו, ע''ש כל הענין)].

במשפחה אחת של יהודים, יכול להיות כאלה שהם ערב רב וכאלה שלא ערב רב. זה לא הולך לפי משפחות. יכול להיות משפחות מיוחסות מאד, יהודים שהם בן אחרי בן מגדולי הדור, וזה לא אומר שהם לא ערב רב. רוב החילונים, ברור, לא יבינו על מה אני מדבר. אבל גם הרבה מהחרדים לא יבינו, והמצב הזה עגום מאד.

ומי לא ערב רב? יהודי עניו שמשתדל כל הזמן כל כולו להאמין ולבטוח בקב"ה ולעשות רצונו ית' [''והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה''' (מלאכ' ג)]. אם בסוף, לפני משיח, יש לאדם הספק הכי קטן - הוא פסול.. לא יכול להיות ספק, ספק זה הרס, ספק זה יצר הרע. משה רבנו ביקש מהקב"ה לתת רשות לקחת את הערב רב ממצרים. מהי הבעיה של הערב רב ?

הספק !!!

למי שיש ספק יכול היה לצאת ממצרים, אבל לא יכול לקבל משיח צדקנו.

שאלה: מה הכוונה ספק?

תשובה: אם לא מאמינים שהקב"ה הוא הכל יכול, והוא עושה את הכל לטובה [''כל דעביד רחמנא לטב עביד'' (ברכות ס)], אפילו שזה לא נוח לנו, או שההגיון שלנו אומר אחרת. אנחנו חייבים להיות כפופים לגמרי לקב"ה, לתורה שלו, ולכל מה שחז"ל אמרו. הכל אמת, משה אמת ותורתו אמת [וזה התיקון של בני קרח (בבא בתרא עד)]. זה הכל.

ומי שיש לו ספק הכי קטן בזה, לא יכול להצטרף לאלה שמקבלים משיח צדקנו. אדם שמאמין באמת בקב"ה ולא בעולם הזה והשקר שלו, לא תהיה לו שום בעיה לעבור את המבחן הזה. ספק זה הרבה יותר גרוע מעבירה של חולשה לרגע, הרבה יותר קשה, כי על זה מאד מאד קשה לעשות תשובה.

עם ישראל, תפתחו את העינים!

אחרי המכה הזאת שעוד לא נגמרה,

יהיו עוד מכות, כל אחת יותר מפחידה ויותר קשה מן הקודמת.

וברור שזה יפגע קשה מאד בכלכלה. במצרים לא נשארה למצרים בכלל כלכלה אחרי המכות ואחרי קריעת ים סוף, וזה יהיה המצב של העולם.

ה' ורק ה' יהרוס שני שליש של העולם [כנ''ל בזכריה יג],

ואז לא יהיה ספק מי שולט בכל העולם -

רק הקב"ה !!! (כן יהי רצון אי"ה במהרה בימינו ...)

וכל הגוים וכל הרשעים יראו את האמת בסוף, אבל לא יוכלו לשנות את עצמם. יתפסו את האמת ברגע האחרון, אבל זה יהיה הסוף שלהם.

כמו המצרים שנכנסו לים סוף, שקעו בבוץ הגדול בתוך המים. עלו וירדו, ותפסו את האמת [''וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם...וידעו מצרים כי אני ה''' (שמות יד)]. אבל לא יכלו לעשות דבר להציל את עצמם. וכך יהיה הסוף עכשיו.

יהודים, עם כל מה שקורה בעולם, על טבעי וכביכול טבעי, כל האיומים של מלחמת העולם השלישית, עם כל זה אתם מסתובבים בבועה ורודה כאילו שלא קורה כלום. אם זה יהודים בארץ, אפוא שלערבים יש טיל כמעט על כל יהודי בארץ, שלא נדע, או באמריקה, או באירופה. ממשיכים את החיים פחות או יותר כמו פעם, ומקווים שהכלכלה תעלה ונחזור לזמנים כביכול הטובים יותר.

אבל אני אומר לכם, הזמן הזה, זה הטוב ביותר. זה הזמן שמתגלה האמת [של האפסיות של כל הגשמיות והבלי העולם הזה], ומה יותר טוב מהאמת. מה מרגיע, מה משמח, מה יותר טוב מהאמת של הקב''ה?

אבל אדם שהוא רחוק מהקב"ה, מעדיף את השקר. להסתובב ברחוב רבי עקיבא בבני ברק, קונים בגדים לא צנועים, הולכים למסעדות. או ברחוב מלכי ישראל בירושלים מלקקים גלידה ואוכלים כל מיני מאכלים המתאימים לגוים - אמנם עם הכשר.

מתלבשים כמו גוים ורוצים להנות מכל העולם הזה, הנאות כמו הגוים - אבל עם הכשר או עם ''היתר''. העיקר שכביכול לא עוזבים לגמרי את המסגרת של היהדות.

אבל בעתיד הקרוב יהיה בירור קשה ביותר [''והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא...יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים וגו''' (דניאל יב)] וכל אלה שלא עומדים בדרישות האמיתיות של הקב''ה בתורתו יעלמו [''ואת כל הרשעים ישמיד'' (סוף אשרי)].

ואלה שמחזיקים חזק באמת ישמחו מאד, ויעברו לעולם של משיח, בבית המקדש השלישי, שזו השמחה האמיתית והנצחית [כמבואר בהרחבה במסילת ישרים, פרק א'].

מסר מהאוטיסט דניאל ט' אייר תש''ע

אני שמעתי את מה שבנימין אמר ורוצה להוסיף כמה נקודות. יש הרבה אנשים שלא רוצים לדעת כמה שהעולם בסכנה. הם מעדיפים לשקר לעצמם ולהגיד שהעולם מתנהל כמו תמיד. אז מה אם יש רעידת אדמה בצ'ילה או בהאיטי או לא משנה אפוא ומה אם זה 8.8 בסולם ריכטר? אז מה אם הר געש התפרץ ובגלל זה כל התעופה באירופה השתתקה?

אחרי כל דבר ומפחיד ומדאיג שקורה, רוב האנשים רק מחכים לרגע שיכולים לחזור בשקט לגשמיות שלהם. זה בעיקר מסר ליהודים. כל האסונות, גם של הטבע וגם הנגרמות כביכול על ידי טעות אנוש, באים לומר ליהודים: הגיע הזמן, עכשיו ברגע זה לחזור בתשובה. לחזור לקב"ה ולתורת אמת.

אבל האסונות העולמיים והאישיים שאירעו בעולם בשנים האחרונות, לא עושים עליהם רושם. פחדו קצת זמן כשנפלו התאומים, נדהמו קצת זמן עם הצונאמי, וכו' וכו'. אבל רוב האנשים אומרים ''שטויות, החיים ממשיכים, אין מה לדאוג, תפסיקו לדאוג לשטויות'', כאילו זה לא נוגע אלינו.

לפני שהיהודים יצאו ממצרים, היו עשר מכות. כל פעם ה' הכה את המצרים מכות קשות ביותר וזה נמשך זמן מה, וכאשר זה ניגמר שכחו. הרוב שכחו, והמשיכו עם השנאה כלפי היהודים. כל פעם זה חזר על עצמו: פחדו, סבלו מהמכות, אבל אחרי זה שכחו וחזרו להיות רשעים. גם היהודים שראו את המכות התחזקו באמונה ובטחון בה'.

אבל כאשר נגמרו המכות, גם היה קשה ליהודים לזכור מה שה' עשה ולהיות בטוחים שה' ימשיך בעתיד לשמור עליהם ולהוציא אותם ממצרים. ואנחנו במצב מאד דומה.

זה כבר הסוף של העולם כמו שאנחנו מכירים את זה. ה' כבר התחיל לתת בעולם מכות קשות. כל פעם שבאה מכה, אומרים כל מיני דעות על זה, כולם מתרגשים, רואים את זה בכל העולם בטלוויזיה, שומעים את זה ברדיו ומתרגשים מאד, ואפילו מפחדים. אבל באיזה שלב זה נרגע וחוזרים לעסקים כרגיל כביכול.

כבר התחלנו לקבל את המכות מהשמים לפני הסוף, וזה צריך לשמח אותנו, ולהביא אותנו ליותר אמונה ובטחון בה'. אבל רוב האנשים לא שמים לב שאלה מכות שאנחנו מקבלים הן מן השמים כדי להעיר אותנו. לעזור לנו לרצות להיות בני חורין, יהודים שלא תלוים בשום דבר גשמי, רק בקב"ה.

ואחרי כל מכה שאנחנו מקבלים, אנחנו רוצים לשכוח מזה, כאילו שלא היה. כי אנחנו רוצים את העגל הזהב [הגשמיות] שלנו. אבל עוד מעט כשיבוא משיח צדקנו, הוא יתגלה לכולנו בעז"ה וילחם את המלחמות של היהודים נגד הגוים וינצח בעז"ה. ואז רק היהודים האמיתיים יוכלו לקבל את פניו ולהנות הנאה רוחנית גדולה ביותר [ראה מסילת ישרים פ''א].

עם ישראל, אני מבקש מכם,

תסתכלו טוב טוב מה שקורה בעולם.

אם תסתכלו טוב,

אתם תתחילו לראות את הכיוון ולהבין לאן ה' מביא אותנו. !!!

למרות כל הניסיונות האישיים שלנו ושל הכלל, אנחנו חייבים לבטוח לגמרי בקב"ה בלי שום ספק, ולרצות עם כל מהותנו להיות עם ישראל, הכלה של הקב"ה במדבר [ראה ירמיה ב, ב]. עם ישראל, הילדים שלו, הילדים האהובים ביותר של הקב"ה.

אלה שלא יוכלו לעזוב את הספק [ביחוד ה'], וישארו עם עגל הזהב, ישארו ב''מצרים'' כביכול. והיהודים שמתגעגעים לבית המקדש ולמשיח, ולעולם יותר שלם, ולהיות מתחת לשלטון של משיח צדקנו, היהודים האלה, יצאו מהגלות ויהיו בני חורין אמיתיים. יהיו זמנים קשים ואסור לנו לשכוח שזה רק מבחן של ביטחון בה' לכל היהודים, ולא כדאי לנו לעזוב את החבל שמחבר אותנו לקב"ה ולא משנה כמה שהקב"ה כביכול מנענע את החבל ועושה לנו ניסיונות קשים.

אנחנו היהודים חייבים לחזור לאבינו שבשמים, שהרבה מאתנו ברחו מבית ה' ולא רוצים להכיר את אבינו שבשמים. הגיע הזמן שכולנו נחזור לגמרי, הרחוקים והקרובים. כי הסוף מגיע, ועולם השקר יעלם ועולם האמת יבוא במקומו , עם כל היופי והכוח הרוחני שלו [מבואר במהר''ל, נצח ישראל, פל''ט ועוד]. אנחנו צריכים להיות ראוים לחיות בעולם שכולו טוב. עולם שהתורה היא החיים שלנו, ולא שום דבר אחר. כל היום, עשרים וארבע שעות, שבעה ימים בשבוע.

וזה מה שיהודי צריך לעשות: להפריד את עצמו מהשקר של העולם הזה,

עם כל הרשלנות. וכשאני אומר רשלנות, אני מתכוון שלא מקיימים הדברים החשובים ביותר כגון אהבת ה', לימוד תורה לשמה, קדושה, צניעות, שמירת העינים, והלשון, והברית [ראה זהר בשלח נז:], ואהבת לרעך וכו' [מבואר בהרחבה בהקדמה לס' חובת הלבבות]. היהודים חייבים להפריד את עצמם מהחומריות והשקר של העולם הזה, כדי שיוכלו לחיות בעולם שכולו טוב, עולם בלי יצר הרע [''ומל ה' אלקיך את לבבך וגו''' (דברים לב, ע''ש ברמב''ן)].



זה מאד חשוב שכל יהודי יצא שוב מ''מצרים'' ושוב יקבל עול מלכות שמים. זה יביא אותנו לסוף הגלות ולקבל את פניו של משיח צדקנו, ונזכה להקריב קורבנות בבית המקדש השלישי.

למסר של דניאל שכתוב - הבאתי הנה את נבואת ירמיהו ד' - המתארת חלקית את דבריו של "דניאל" המובאים בהמשך - ומחזקת דבריו - לזיכויי הרבים ...

ירמיהו ד'

{טז} הַזְכִּירוּ לַגּוֹיִם הִנֵּה הַשְׁמִיעוּ עַל יְרוּשָׁלִַם נֹצְרִים בָּאִים מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק וַיִּתְּנוּ עַל עָרֵי יְהוּדָה קוֹלָם:{יז} כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב כִּי אֹתִי מָרָתָה נְאֻם יְהוָה:{יח} דַּרְכֵּךְ וּמַעֲלָלַיִךְ עָשׂוֹ אֵלֶּה לָךְ זֹאת רָעָתֵךְ כִּי מָר כִּי נָגַע עַד לִבֵּךְ:{יט} מֵעַי מֵעַי (אחולה) אוֹחִילָה קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִישׁ כִּי קוֹל שׁוֹפָר (שמעתי) שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי תְּרוּעַת מִלְחָמָה:{כ} שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר נִקְרָא כִּי שֻׁדְּדָה כָּל הָאָרֶץ פִּתְאֹם שֻׁדְּדוּ אֹהָלַי רֶגַע יְרִיעֹתָי:{כא} עַד מָתַי אֶרְאֶה נֵּס אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר:{כב} כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ:{כג}כג} רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם:{כד} רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ:{כה} רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם נָדָדוּ:{כו} רָאִיתִי וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר וְכָל עָרָיו נִתְּצוּ מִפְּנֵי יְהוָה מִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ:{כז} כִּי כֹה אָמַר יְהוָה שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל הָאָרֶץ וְכָלָה לֹא אֶעֱשֶׂה:{כח} עַל זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְקָדְרוּ הַשָּׁמַיִם מִמָּעַל עַל כִּי דִבַּרְתִּי זַמֹּתִי וְלֹא נִחַמְתִּי וְלֹא אָשׁוּב מִמֶּנָּה:{כט} מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת בֹּרַחַת כָּל הָעִיר בָּאוּ בֶּעָבִים וּבַכֵּפִים עָלוּ כָּל הָעִיר עֲזוּבָה וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ:{ל} (ואתי) וְאַתְּ שָׁדוּד מַה תַּעֲשִׂי כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ:{לא} כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ אוֹי נָא לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים:

ומכאן הפירוש לפסוקים בנביא - ירמיהו ד'
ט"ז
מצודת דוד הזכירו . כאלו הקול אומר הזכירו אלה לאלה בעבור העמים הבאים למלחמה להיות נשמרים מהם כי הנה הם נאספו לבוא על ירושלים : נוצרים . בעלי מצור באים מארץ מרחק לצור ועל ערי יהודה נתנו קולם לאיימם ולהפחידם : (מצודת דוד)
י"ז
רש"י שדי . כמו שדה : אותי מרתה . הקניטה כמו ממרים הייתם ( דברים ט ) מרגזין : (רש"י)

מצודת דוד כשומרי שדי . כשומרי שדות אשר יסבבום מסביב כן היו האויבים על ירושלים מסביב : כי אותי מרתה . כי הקניטה אותי במעשיה ולכן באה עליה האויב מסביב : (מצודת דוד)

מצודת ציון שדי . כמו שדה : מרתה . ענין מרד והקנטה : (מצודת ציון)
י"ח
מצודת דוד עשו אלה לך . ר''ל הם גרמו לך מרבית הצרות האלה : זאת רעתך . הפורעניות הזאת היא על רעתך כי בעבורה יימר לך : כי נגע . ר''ל קרובה היא והגישה אליך ונגע עד לבך : (מצודת דוד)

י"ט
מצודת דוד מעי מעי . כפל המלה כדרך הנוהים וצועקים מכאב וכן ראשי ראשי ( מ''ב ד ) ור''ל בעבור הכאב שיש לי במעי מצער דאגת הפורעניות המעותד לבוא לכן אהיה מלא מחלחלה : קירות לבי . מגודל התוגה מקשקש לבי בקרבי וכתלי הלב משמיעים לי קול הומיה : לבי לא אחריש . לא אוכל להחריש ולהשתיק את לבי מהמייתו : שמעת נפשי . בנבואה שמעה נפשי שיבוא קול שופר ולתוספת ביאור אמר תרועת מלחמה ר''ל שיבוא האויב ויריע בשופר כדרך הנלחמים : (מצודת דוד)

מצודת ציון אוחילה . מלשון חיל וחלחלה : קירות לבי . כתלי לבי ואמר בדרך השאלה לפי שהלב יש בו דפנות וחללים : (מצודת ציון)
כ'
מצודת דוד שבר על שבר נקרא . פורעניות על פורעניות יבוא במקרה רעה כי בראשונה גלו עשרת השבטים ועתה יגלה יהודה : כי שדדה . בזה יפרש מהו השבר על שבר ואמר כי ראשונה שדדה כל הארץ היא ארץ עשרת השבטים ועתה פתאום שודדו אהלי וזהו בה''מ : רגע . ברגע אחת שודדו יריעותי והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

כ"א
מצודת דוד עד מתי . ר''ל עד מתי תעמוד הגזירה במקומה ואראה במראה הנבואה כאלו האויב בא ונושא הנס לפניהם וקול שופר מתרועת מלחמה אשמע בנבואה : (מצודת דוד)

כ"ב
מצודת דוד כי אויל עמי . אמר במקום ה' כמשיב על דבריו לומר הלא זה הוא בעבור כי עמי הוא אויל ואינם נותנים לב לדעת אותי : בנים וכו' . כפל הדבר במ''ש : להרע . להערים לעשות הרע : לא ידעו . אינם נותנים לב להערים לעשות הטוב : (מצודת דוד)

מצודת ציון אויל . שוטה : סכלים . טפשים : (מצודת ציון)
כ"ג
מצודת דוד ראיתי . זה מאמר הנביא שאמר לכן ראיתי במראה הנבואה את הארץ והנה היא תוהו ובהו כי גלו אנשיה : ואין אורם . האור שהיה בהם מאז הלך לו והוא משל על הצרה כי מי שהוא בצרה העולם חשוך בעדו : (מצודת דוד)

מצודת ציון תהו . שממה : ובהו . ענין ריקות וכן והארץ היתה תהו ובהו ( בראשית א ) : ואל השמים . כמו ואת השמים וכן אספרה אל חוק ( תהלים ב ) : (מצודת ציון)
כ"ד
רש"י התקלקלו . נתקו ונזרקו ממקומן ועם קלקל בחצים ( יחזקאל כא ) חברו מנחם : (רש"י)

מצודת דוד והנה רועשים . הוא משל על אבדון השרים והגבורים : (מצודת דוד)

מצודת ציון רעשים . מלשון רעש ותנועה חזקה : התקלקלו . ענין השחתה ובדרז''ל וכל המקלקלין פטורין ( שבת קו ) : (מצודת ציון)
כ"ה
מצודת דוד אין האדם . אין מי מבני האדם שהיו בה כי כולם גלו : נדדו . הלכו להם מן הארץ לגודל השממון : (מצודת דוד)

כ"ו
רש"י והנה הכרמל . ארץ הנטוע כל טוב ככרמל נהיה מדבר מדרש אגדה ראיתי ההרים אלו האבות וכל הגבעות אלו אמהות כלומר זכותן תמה , אין האדם , זכות משה שנאמר בו עניו מכל האדם ( במדבר יב ) והנה הכרמל אליהו : (רש"י)

מצודת דוד הכרמל המדבר . מקום הכרמל נתהפך להיות מדבר : וכל עריו . כל ערי הכרמל נתצו ונהרסו מפני ה' וחוזר ומפרש מפני חרון אפו ולא במקרה תהיה כל זאת : (מצודת דוד)

מצודת ציון הכרמל . כן נקרא מקום שדות וכרמים וכן ונוער בשן וכרמל ( ישעיה לג ) : נצתו . מלשון נתיצה והריסה : (מצודת ציון)
כ"ז
רש"י וכלה לא אעשה . ביושביה כי אותיר פליטים שילכו בגולה : (רש"י)

מצודת דוד וכלה . אבל לא אעשה כלה ביושביה : (מצודת דוד)

כ"ח
רש"י תאבל . תחרב . זמותי . ל' מחשבה : על כי דברתי . הפורענות הזה ואקיימנה : ולא אשוב . ולא אנחם לחשוב מחשבות טובות עליהם : (רש"י)

מצודת דוד על זאת . על הדבר האמור למטה תאבל הארץ וחשכו השמים אשר ממעל : על כי וכו' . ר''ל בעבור זה תאבל הארץ וכו' על אשר דברתי מחשבתי לעשות הארץ שממה ולא נחמתי על הדבר ההוא ולא אשוב ממנה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

מצודת ציון תאבל . ענין השחתה כמו אבל אומללה ארץ ( שם ) : וקדרו . ענין חשך ושחרות וכן שמש וירח קדרו ( יואל ב ) : זמותי . ענין מחשבה כמו זממו אל תפק ( תהלים קמ ) : נחמתי . ענין הפוך מחשבה : (מצודת ציון)
כ"ט
רש"י ורומה . כמו רמה בים ( שמות ט ) : באו בעבים . ביערות עבים מקום סיבוך קוצים להטמן : ובכפים עלו . סלע מתורגם בכיפיא : (רש"י)

מצודת דוד מקול פרש . מקול קבוצת הפרשים והמורים חצים בקשת יברחו כל אנשי העיר : באו בעבים . יבואו להסתתר ביערים העבים והמסובכים באילנות : ובכפים עלו . יעלו בין הסלעים להסתתר שמה : עזובה . מיושבים ולתוספת ביאור אמר ואין יושב בהן איש : (מצודת דוד)

מצודת ציון פרש . כן יקרא רוכב הסוס הרגיל בזה : ורומה . ענין השלכה וכן ונושקי רומי קשת ( שם עח ) : בעבים . מלשון עב ור''ל ביערים עבים ומסובכים : ובכפים . תרגום של סלע היא כיפא וכן חורי עפר וכפים ( איוב ל ) : (מצודת ציון)
ל'
רש"י כי תלבשי שני . להתנאות ולמצוא רחמים לפני השודד : תקרעי בפוך . לשון קריעה שהפוך נראה כמרחיב קרע העין כך שמעתי וגם מנחם לא חלק במחברת קרע : פוך . ל' כחול : עוגבים . המשחקים עם הנשים בצדי מיני ניאוף כמו ותעגבה על פלגשיהם ( יחזקאל כג ) : נפשך יבקשו . מבקשים להרגך : (רש"י)

מצודת דוד ואת שדוד . אתה יהודה שסופך להיות עשוק ביד האומות : מה תעשי וכו' . ר''ל מה תועיל אשר תלבשי מלבושי תולעת שני אשר תקשטי עצמך בעדי זהב אשר תתמידי לצבוע עיניך בצבע הפוך להיות נראית יפה להלהיב לבות הנואפים : לשוא תתיפי . על חנם עשית עצמך יפה ומהודרת כי החושקים מאסו בך מעתה ומבקשים לקחת נפשך ממך והוא ענין משל לומר מה תתרצי אל העובדי כוכבים בשוחד הנה כל זה לא יועיל לך כי נהפכו לך לאויבים : (מצודת דוד)

מצודת ציון שדוד . עשוק : שני . תולעת שני והוא מין צבע אדומה : תעדי . מלשון עדי וקשוט : תקרעי . מרוב ההתמדה לכחול העינים נראה כאלו קורעת פתיחת בית העין : בפוך . הוא הכחל שצובעין בו העינים וכן ותשם בפוך עיניה ( מ''ב ט ) . לשוא . לחנם : תתיפי . מל' יפה : עוגבים . חושקים ואוהבי הניאוף כמו ותעגב על מאהביה ( יחזקאל כג ) : (מצודת ציון)
ל"א
רש"י כמבכיר' . כאשה המבכרת תחלת לידתה : תתיפח . תייליל ותצעק גניחו' קונפליינ''ט בלעז כמו ויפח חמס ( תהלים כז ) ל' דיבור : אוי נא לי . כך אומרת : (רש"י)

מצודת דוד כי קול . שמעתי קול כקול מצודת דוד חולה : צרה . צעקת צרה שמעתי כאשה שמבכרת שחבליה חזקים : קול בת ציון . והוא הקול של עדת ציון אשר תרבה אמרים כדרך המקונן : תפרש כפיה . משברת כפיה זה בזה כדרך המצטער : אוי נא לי . צועקת מר ואומרת אוי עתה לי כי נפשי עיפה בעבור ההורגים אותנו : (מצודת דוד)

מצודת ציון כמבכירה . יולדת בכור : תתיפח . ענין אמירה ודבור כמו ויפח חמס ( תהלים כז ) : תפרש . מלשון פרוסה ושבירה כמו פרשה ציון בידיה ( איכה א ) : נא . עתה . עיפה . ענין יגיעה : להרגים . בא הלמ''ד ובמקום בעבור וכן פתח פיך לאלם ( משלי לא ) ור''ל בעבור האלה : (מצודת ציון)