נתקלתי במאמר הזה ולמדתי כמה דברים מעניינים.
מקור: הארץ.
זה ההפטוגלובין שאשם
מאת מרית סלוין
מי מחולי הסוכרת מועד לסיבוכים קשים בעקבות המחלה? מחקר חדש של חוקרים מהטכניון מצא כנראה את התשובה
*-- one picture in article *
*-- displaying lines right to the picture *
מחלת הסוכרת היא המחלה הכרונית השכיחה ביותר בעולם המערבי. בישראל 7% מהאוכלוסייה חולים בסוכרת, רובם בסוכרת מסוג 2 (סוכרת מבוגרים), ומספר החולים עולה בכל שנה. בישראל מגיעות הוצאות מערכת הבריאות על טיפולים בחולי סוכרת למיליארד דולר, בעיקר בשל סיבוכי המחלה.
מכיוון שגופו של החולה הסוכרתי אינו מייצר אינסולין - המחדיר את הסוכר מהדם לתאים - או שאינו מסוגל להשתמש בו ביעילות, הסוכר מצטבר בדם ברמות גבוהות ומתפרק לתוצרים בעלי פוטנציאל חמצון גבוה (רדיקלים חופשיים). בתוך כך נוצרת בגוף עקה חמצונית, שבעקבותיה עלולות הכליות להפסיק לתפקד עורקי הלב עלולים להיות מוצרים ורשתית העין יכולה להיפגע.
הסיכוי לפתח סיבוכים אינו אחיד אצל החולים. פרופ' אנדרו לוי ממכון רפופורט בפקולטה לרפואה של הטכניון ניסה למצוא מענה לשאלה מי מהם מועדים לסיבוכים. במחקרים קודמים שערך מצא שהמבנה הגנטי של חולי סוכרת קשור למידת ההגנה מעקה חמצונית, ועל כן חיפש חלבון שמווסת מצבים של עקה חמצונית, שעשוי להסביר את השוני בין החולים. אחד המועמדים היה החלבון הפטוגלובין.
הפטוגלובין נוצר בכבד ותפקידו לקשור את חלבון ההמוגלובין המצוי בדם ולפנות אותו לכבד לצורך פירוק - או לתאי דם לבנים (מקרופאגים) שבולעים אותו. ההמוגלובין מצוי בתוך כדוריות הדם האדומות וקושר את מולקולות החמצן, אך במצבים שבהם כדוריות דם נהרסות, כמו במצב סוכרתי, ההמוגלובין משתחרר לזרם הדם, מתפרק, והברזל שבו מגרה יצירת רדיקלים חופשיים שגורמים את העקה החמצונית. הקישור בין ההמוגלובין להפטוגלובין מונע מהרדיקלים החופשיים להיווצר.
בבני אדם מצויים שני טיפוסי הפטוגלובין - טיפוס 1 וטיפוס 2. אצל כל אדם מצוי הגן המייצר את החלבון הפטוגלובין בשני עותקים. שני העותקים יכולים להיות מטיפוס 1 (1-1) או מטיפוס 2 (2-2), ואפשרות נוספת - עותק אחד יהיה מטיפוס 1 והשני יהיה מטיפוס 2 (1-2). לוי וצוותו ניסו לבדוק אם יש קשר בין המבנה הגנטי של ההפטוגלובין בחולי סוכרת ובין סיבוכי המחלה.
למחקר הצטרף ד"ר שני בלום, גם הוא ממכון רפופורט, והחוקרים וצוותם אספו דגימות דם של חולי סוכרת מאותה קבוצת גיל החולים זה כעשר שנים, ובדקו את סוג ההפטוגלובין שלהם ובאיזו מידה הם מפתחים סיבוכי סוכרת. "התוצאות הראו שחולי הסוכרת שאצלם ההפטוגלובין הוא מסוג 2-2 היו בסיכון גבוה פי חמישה להתקפי לב, שבץ מוחי ושאר הסיבוכים, בהשוואה לאלה מטיפוס 1-1", מספר בלום. "בדקנו אלפי דגימות דם, והתוצאות חזרו על עצמן. ואז התחלנו לחפש למה זה קורה.
"אנחנו יודעים מהספרות שבחולי סוכרת תוצרי החמצון בדם גבוהים יותר בגלל כמות הסוכר הגבוהה בדם, שמשחררת רדיקלים חופשיים. היום מאמינים שהם האשמים העיקריים בסיבוכי הסוכרת", ממשיך שני. "יודעים גם שאצל חולי הסוכרת כדוריות הדם שבירות יותר ונהרסות בקלות. כתוצאה מכך יש יותר המוגלובין חופשי בדם. היות שהפטוגלובין קושר המוגלובין חופשי, ציפינו שיהיה שוני ביכולות של הפטוגלובין 1 והפטוגלובין 2 לקשור את ההמוגלובין, ושזה יהיה הגורם המשפיע על העקה החמצונית".
בשלב ראשון נבדקו תרביות רקמה ונמצא שהפטוגלובין מטיפוס 1-1 מצליח לקשור טוב יותר את ההמוגלובין ולסלקו במהירות מזרם הדם ולגרום לשחרור חומרים נוגדי חמצון. לעומת זאת, הפטוגלובין מטיפוס 2-2 נקשר אף הוא להמוגלובין אך לא מצליח לסלק ביעילות את ההמוגלובין מן הדם ולא מונע היווצרות חומרים מחמצנים. "הממצאים בתרביות הרקמה והתוצאות של המחקרים הסטטיסטיים בבני אדם פרשו בפנינו תמונה אחידה, אבל היתה חסרה בה חוליה אחת: להראות שהפטוגלובין 2-2 הוא גורם הסיכון לסיבוכי הסוכרת", אומר שני. הצוות החליט לבדוק זאת בעכברי מעבדה. בעכברים אפשר לבודד גן אחד, לבדוק אותו, וכך לקבל תוצאות אמינות.
בטכניקות של הנדסה גנטית יצרו החוקרים עכברים חולי סוכרת הלוקים בסיבוכים בלב, שבהם נמצא הגן הפטוגלובין מטיפוס 2-2. בעכברים האלה בדקו את גודל הנזק ללב ונוכחות של חומרים מחמצנים בדם, בהשוואה לעכברים דומים בעלי הפטוגלובין מטיפוס 1-1. "מצאנו שלעכברים בעלי הפטוגלובין מטיפוס 2-2 היו התקפי לב חמורים יותר וחומרים מחמצנים רבים יותר בדם, עם מחסור משמעותי בנוגדי חמצון", אומר שני. "זוהי הוכחה ישירה שהפטוגלובין 2-2 הוא האחראי לאותו נזק מוגבר. אנחנו מניחים שמנגנון דומה קיים בבני אדם".
תוצאות המחקרים נשלחו לפרסום מדעי ובלום ירצה עליהם בשבוע הבא בכנס של האיגוד הקרדיולוגי האמריקאי. האיגוד האמריקאי בחר בבלום כאחד מארבעה מועמדים לתחרות החוקר המצטיין, ובפעם הראשונה זהו חוקר ישראלי.
בעקבות תוצאות המחקר החליטו החוקרים לנסות לטפל בחולי הסוכרת בעלי הפטוגלובין 2-2 בחומרים נוגדי חמצון, כדי להיווכח אם באופן זה יפחיתו את רמות החומרים המחמצנים בדמם ויקלו את סיבוכי המחלה. בעכברים הראה הצוות, שמתן נוגדי חמצון הוריד במידה משמעותית את סיבוכי הסוכרת. הניסויים הקליניים בבני אדם מתנהלים עתה, ומשתתפים בהם כ-3,000 חולים מרחבי הארץ. בלום מציין כי התוצאות ייבדקו בתוך כשנתיים.
בישראל 15% מהאוכלוסייה הם בעלי הפטוגלובין מטיפוס 1-1 וכ-40% הם מטיפוס 2-2. היתר הם מטיפוס 1-2. ברחבי העולם היחס הזה שונה. בהודו, למשל, יותר מ-80% הם מטיפוס 2-2, ובמדינות מסוימות באפריקה אחוז זה מגיע ל-90%.
מכיוון שטיפוס ההפטוגלובין נקבע באופן גנטי ואינו משתנה במשך החיים, רופאים יכולים להשתמש בבדיקת ההפטוגלובין כדי לקבוע אילו חולים מצויים בקבוצת סיכון לפתח סיבוכים. סיווג כזה יאפשר לרופאים לטפל ביתר יסודיות במי שמצויים בקבוצת הסיכון הגבוהה.
*--end switch about number of pictures in article*
*-- AddThis Button BEGIN *
******* type="text/" src="http://s7.addthis.com/js/250/addthis_widget.js#username=htzbutton">
*-- AddThis Button END *
******* charset="utf-8" src="http://dclk.haaretz.com/js.ng/site=haaretz&adsize=1x1&hposition=350&hlayer1=ha">
*-- Fallback Ad 05*
******* language="1.2" type="text/">
function GetPath22(){
var linkPath = '' + * ; // convert the object to String
var start = linkPath.substring(0,linkPath.indexOf(";"));
var end = linkPath.substring(linkPath.indexOf("?"),linkPath.length);
if(start != ""){
linkPath = start + end;
}
for(i=0;i
