בעוד כחודש יציין מאיר (שם בדוי), תושב הצפון, את חגיגת הבר־מצווה שלו עם בני משפחה וחברים באירוע מושקע, שיתקיים באולם וגם בכותל המערבי, שבו תיערך העלייה לתורה.
עד כאן הסיפור נשמע שגרתי למדי; אלא שעד לא מכבר לא חלמה המשפחה לחגוג למאיר בר־מצווה כלל, בשל המצוקה הכלכלית שבה הם שרויים. האירוע המפואר יתאפשר הודות לסיוע שמגיע ממקור בלתי־צפוי - קבלן ערבי־מוסלמי מנצרת, ששמע על המקרה מהמעסיק של אבי הילד והחליט להתגייס למענו.
הפתעה גמורה
נפגשנו בשבוע שעבר עם הנער והוריו בביתו - בית דל עם ריהוט מינימלי. האב סובל מבעיה רפואית ועובד בחצי־משרה, והאם עובדת בשתי עבודות. מדובר במשפחה קשת יום, ולהורים היה ברור שלא יצליחו לממן לבנם חגיגת בר־מצווה.
"בננו יודע היטב מה המצב בבית ואפילו לא ביקש חגיגת בר־מצווה", מספרת האם, "אבל ראינו את הצער הגדול בעיניו והחלטנו לארגן סעודה בבית הכנסת שבו אנחנו נוהגים להתפלל. גם בזה היינו אמורים לקבל סיוע".
מעסיקו של האב, שהבחין במצב־רוחו הירוד ושאל אותו על כך, שמע על מצוקתו והחליט לסייע בסעודה בבית הכנסת. לאחר מכן אף הגדיל לעשות כשפנה לקבלן
מנצרת שעובד איתו וסיפר לו על מצוקת המשפחה.
הקבלן התרגש מאוד מהסיפור ולא נשאר אדיש למצב. הוא החליט לקחת על עצמו לארגן את חגיגות הבר־מצווה לנער באולם לכ־100 מוזמנים, בני משפחה וחברים, על כל המתלווה לכך. "משהו בסיפור הזה נגע ללבי", הוא מסביר את החלטתו. "לא חשבתי בכלל על מי מדובר, חשבתי רק מה הייתי מרגיש אם הבן שלי היה צריך לחגוג אירוע חשוב ולא היו לנו אמצעים, זה כל מה שעלה לי בראש".
הקבלן והמעסיק יצאו לבשר את הבשורה לאב הנדהם. "בכיתי כמו ילד קטן", מספר האב בהתרגשות. "לא האמנתי שהבן שלי יזכה לחגוג ככה, ועוד שיהיה מי שיתרום את הכל. במיוחד ריגש אותי לראות שאהבת אדם גוברת על כל מחלוקת, באמת שהופתעתי".
"משהו בסיפור נגע לליבי" (אילוסטרציה) (צילום: Shutterstock)
מתקליטן ועד מגנטים
אחרי שהודיעו לאב את הבשורה הנדיבה והמשמחת, ביקש הקבלן לזַמן אליו את הורי הילד כדי לתכנן את האירוע הגדול. הפגישה נערכה במשרדו של הקבלן, וגם אשתו לקחה בה חלק. "התרגשתי מאוד כשבעלי סיפר לי על כך, הבנתי איזה איש יש לי", היא אומרת.
במהלך תכנון האירוע הפציר הקבלן בבני הזוג שלא יחסכו בכלום. "הם כל הזמן התביישו ולא אמרו את כל מה שהיו רוצים, ואני רציתי שיהיה לילד אירוע מיוחד", הוא מספר.
הקבלן ואשתו החליטו לממן אולם לפי בחירת ההורים, צלם, תקליטן, בלונים, מגנטים ואפילו ביגוד לכל בני המשפחה. הקבלן ביקש גם לממן רכישה של ערכת תפילין מיוחדת לחתן הבר־מצווה, והודיע שיממן לו אפילו עלייה לתורה בכותל. ההורים הנרגשים והמופתעים ביקשו מהקבלן שיגיע בעצמו לעלייה לתורה.
"התרגשתי מזה מאוד", מצהיר הקבלן. "מעולם לא הייתי נוכח בטקס כזה. אני יודע שבטח אתרגש מעצם האירוע, שהוא מיוחד כל כך עבור בני המשפחה. אני מסתכל עליהם ועל ההתרגשות שלהם ואני יודע שעשיתי את הדבר הנכון".
שאלנו אותו השבוע אם אנשים בסביבתו יודעים על תרומתו זו ומה היו התגובות. "אני לא נוהג לספר על התרומות שלי, לא על אלה שאני תורם לערבים ולא ליהודים, כי אני לא רוצה שיבקשו ממני אחר כך תרומות. אני מעדיף לבחור בעצמי למי לתרום", הוא מסביר.
"המשפחה המצומצמת שלי, שיודעת על התרומה, התרגשה יחד איתי וכל אחד גם ביקש לתרום את חלקו. אני לא רואה הבדל למי ניתנת העזרה, מה שמניע אותי זה האדם שעומד מולי ולא הדת או המוצא".
"דמעות בעיניים"
הוריו של חתן בר־המצווה לא פרסמו ברבים את עניין קבלת הסיוע, וגם העדיפו שלא להצטלם לכתבה ולא להזדהות בה בשמם. "אנחנו לא מתביישים שערבי עזר לנו", הם מסבירים, "להפך, זה אִפשר לנו לראות את המגזר הערבי בעיניים אחרות. בגלל זה הסכמנו לשתף פעולה עם הכתבה. בעצמנו הופתענו, וזה שינה לנו את קו המחשבה. אבל אנחנו לא מפיצים את העובדה שקיבלנו תרומה, מחשש שילעגו לילד. רק מעטים יודעים על העניין הזה".
בסוף השבוע קיבל הילד את ערכת התפילין שהוזמנה עבורו, היישר מידיו של הקבלן: "יש לי חבר טוב, יהודי, שלקח אותי למקום שבו קונים תפילין. המוכר הופתע כשבאתי לשם וכששמע את הסיפור, בירך אותי. זה היה מרגש מאוד. כשנתתי את התפילין לילד, לכולנו עמדו דמעות בעיניים, גם להם וגם לי. זה היה רגע שאני לא אשכח".
בחודש הבא תיערך החגיגה, שאליה הוזמנו כמובן גם הקבלן ובני משפחתו, והתרגשות גדולה נרשמת משני הצדדים במהלך ההכנות.
"זה לא היה מתאפשר לולא נדיבותו", אומרים ההורים. "יש לנו כ־100 אורחים - ומבחינתו הוא היה מזמין עוד, אבל אנחנו רוצים לחגוג בצנעה. הילד בעננים והוא יוכל לחגוג, כמו כל חבריו. זה היה שיעור מצוין לחיים לכולנו, גם לילדים וגם לנו כהורים", סיכמו השניים.
