לזמן הזה – פתח או חיריק – סוף סיפור ומסקנות (ברכת שהחיינו)

.


אקדים רק ואומר, שאני מברך ב-ל' פתוחה, כמנהג אבותי.

אחזור שוב על שנכתב לעיל - מבחינה דקדוקית שתי הצורות אפשריות, ואין עדיפות לזו על זו. אוסיף על כך כי נדירות השימוש בתצורה מסויימת כלל אינה רלבנטית. המסורת היא הקובעת.

אוסיף רק כי אין משמעות, לענ"ד, שכן המשמעות של שתי הקריאות זהה לחלוטין.


אבל הטוענים כי המקור לכך בטעות, נשענים על סברה חסרת בסיס. יש תנא דמסייע חזק לאלו הקובים לקרוא דוקא ב-ל' חרוקה, והוא דוקא כתב יד בודפשט של המשנה.

ראו כאן, בסוף מסכת ברכות:












תוקן על ידי - מואדיב - 11/05/2010 12:30:51

_________________

_________________

אין סברא הסותרת לזמן בחיר"ק מכל וכל, אם כי סברתו וראיותיו של המטה משה ודאי מוטעות. הסברא היא רק שפת"ח עדיף, מכיון שהוא יותר נפוץ במקרא (ועל כן עוגן תחת כללי הדקדוק המקובלים).

ועתה אני שואל שלא מדעת: האם ידוע לך שכתב יד בודפשט הוא בר סמכא? האם אי מי מבעלי הדקדוק נתן לו הורמנא?

.


http://jnul.huji.ac.il/dl/talmud/mishna_intro.htm

יש אנשים עם בעיות. מה, אינך יודע זאת?

אם אין מחזירים אותו, איך צריך להיות כתוב בחומש, בסידור, האם זה לא משנה? ואמנם גם אם זה לא משנה באמת, אולם הלוא אנשים עושים פרנסה מזה. יש מנקדים/מנקדות, מגיהי ניקוד, עורכי סידורים, יש את האקדמיה וכו'.

אני דוקא תמה בקול על בעיות אחרות שיש לחברים פה בפורום, כמו למשל... (אין צורך במשל).

אם המבטא האשכנזי היה הקדמון, היינו נמצאים בבעיה. כי היינו צריכים לחקור איזה מבטא מן המבטאים האשכנזיים המגוונים - הוא המבטא הנכון; האם האשכנזי? הליטאי? הפולני? ההונגרי? - איזה מהם?!