|
|
| נשלח ב-21/5/2010 15:36 |
 |
| |
אני לא מבין על מה המהומה הגדולה
עצם הדיוק ההיסטורי אינו רלוונטי למשמעות הנשגבת שיש לנו ממתן תורה
את זה לא קיבלנו את זה יצרנו
ואנו ממשיכים לקבל לא לקבל מלמעלה אלא לקבל על עצמנו ואם לא נקבל מה תעזור הידיעה ההיסטורית
הרי כל מסורתי ממוצע ואפילו חילוני פשוט מאמין בתנ"ך ובכתוב בו ועשרת הדיברות הם סמלים עד היום נו? ולכן הוא עושה זאת?
ולעומת זאת החרדי ,הדתי החזק באמונתו ובדתו פעם התעסק בשאלה? ואם התעסק נהיה מאמין יותר?
לא,זה לא רלוונטי לעניין
כך הוא בצד האחד של המטבע- קבלת התורה. באותה המידה כך הוא בעניין השני-משמעות השבועות:מה איכפת לנו מה משמעותו ההיסטורית? (זוהי חשיבה פשטנית וחרדית שהקדושה נמצאת ביום עצמו) באמת הייתה משמעותו אחרת ונשתנתה (איך שני המשמעויות יהיו קשורות אחת לשנייה שהרי הם באותו היום,יהיה נחמד לדון אך זה לא רלוונטי למשמעותו כיום) והרי כולנו חשים בכך שצריך חג שיסמל את מתן תורה וכל עם ישראל מקשר זאת לשבועות ממילא הופך שבועות ל"יום מתן תורה" ואדרבא זה משמעותה האמיתית של קבלת התורה -בכל שנה מחדש ואצל כל אחד על פי מעלתו והתחברותו כך זה קבלת התורה אצלו!
"סוג של תורה"
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2010 21:27 |
|
| |
אתה צודק מאוד, סוג של.
אבל אני חושב שעם זאת שאנו יצרנו את החג, חשוב - ולכל הפחות מעניין - לדעת את ההשתלשלות ההיסטורית, מה קרה וכיצד ומתי השתנתה המשמעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2010 22:27 |
|
| |
השאלה פה היא עקרונית.
כמה אנחנו שייכים למקור? וכמה אנחנו מוסיפים ומוסיפים עד שמרוב הוספות לא ידוע המקור מהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2010 08:50 |
|
| |
מעשה לינקי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2010 12:45 |
|
| |
[quote] אכן עיינתי ברש"י, ולא הבנתי מה רצית להוציא משם. רש"י כותב 'אי לאו האי יומא - שלמדתי תורה ונתרוממתי'. אבל מדוע עשה זאת ר' יוסף דווקא ב'יומא דעצרתא'? האם לא בגלל ששבועות הוא חג מתן תורה? [/quote]
איני מוצא כעת את הרש"י אליו התכוונתי - ממנו מוכח כי יומא דעצרתא=חג השבועות אף טרם קביעת הלוח, ייתכן שרש"י זה הוא רק בדמיוני. מכל מקום זה מוכרח גם מתוך דברי הגמ' עצמם, כי הכל סובב על דעת רבי אליעזר שהיה קודם קביעת הלוח ואין לטעות בזה. ואם כן מה שייך כאן שני רבדים.
אולם אליבא דאמת אין צורך בשני רבדים; היארצייט של מתן תורה אינו נזכר ונעשה על פי ימי החודש, אלא על פי חשבון חמשים יום אחר יום שני של פסח, וכמוהו כחג השבועות. דהיינו שהמסורת היא שבאותה שנה היה ניסן מלא ואייר חסר, ועל כן יש לנו חמשים יום בין יום שני של פסח ועד מתן תורה.
ונראה לי שהוא אף לדעת חכמים שבז' סיון ניתנה תורה. ואף על פי שהגמ' בשבת פו: מכריחה שלדעתם היו שני החדשים מלאים באותה שנה, ואם כן הלוא יוצא שחג השבועות (נ' יום) יחול בה' סיון, ואבדה לנו החפיפה בין יום חג השבועות ליום מתן תורה, אולם קושי זה מיושב על פי דעת הכוזרי שספירת העומר לאו דוקא מיום שני של פסח, אלא אף ממחרת השבת כפשוטו, לפי זה ייתכן לומר שכיון שבאותה שנה היה ט"ו ניסן בחמשה בשבת (כדברי הגמ' שם), אם כן הייתה קיימת אפשרות שהספירה תחל יומיים מאוחר מכפי שבכל ספירת העומר רגילה, דהיינו שהספירה תחל באחד בשבת במקום בו' בשבת הקודם לו. ולפי זה גם נ' יום להלאה - חל בז' סיון.
תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 23/05/2010 13:01:15
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2010 21:02 |
|
| |
השבת נקרא פרשת ראה שיש בה פרשת מועדות
במשנה במגילה למדדנו שבפסח, יו"ט ראשון של סוכות ובראש השנה קורים בפרשת מועדות שבתורת כהנים, אולם בשבועות קוראים 'שבעה שבועות' שבפרשת ראה.
מדוע שבשבועות לא יקראו ג"כ בפרשת מועדות שבתורת כהנים?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2010 08:49 |
|
| |
יתכן שהסבה היא שבפרשת אמור כלל לא מוזכר חג השבועות בשמו.
הפרשה מתחילה בספירת העומר ומסיימת בהבאת שתי הלחם:
<
כג,טו וספרתם לכם, ממחרת השבת, מיום הביאכם, את-עמר התנופה: שבע שבתות, תמימת תהיינה. כג,טז עד ממחרת השבת השביעת, תספרו חמשים יום; והקרבתם מנחה חדשה, ליהוה. כג,יז ממושבתיכם תביאו לחם תנופה, שתים שני עשרנים--סלת תהיינה, חמץ תאפינה: בכורים, ליהוה. כג,יח והקרבתם על-הלחם, שבעת כבשים תמימם בני שנה, ופר בן-בקר אחד, ואילם שנים: יהיו עלה, ליהוה, ומנחתם ונסכיהם, אשה ריח-ניחח ליהוה. כג,יט ועשיתם שעיר-עזים אחד, לחטאת; ושני כבשים בני שנה, לזבח שלמים. כג,כ והניף הכהן אתם על לחם הבכרים תנופה, לפני יהוה, על-שני, כבשים; קדש יהיו ליהוה, לכהן. >
ולסיום
<
קראתם בעצם היום הזה, מקרא-קדש יהיה לכם--כל-מלאכת עבדה, לא תעשו: חקת עולם בכל-מושבתיכם, לדרתיכם. >
אם כן החג הוא חג שתי הלחם, לעומת זאת בפרשת ראה נאמר:
<
שבעה שבעת, תספר-לך: מהחל חרמש, בקמה, תחל לספר, שבעה שבעות. טז,י ועשית חג שבעות, ליהוה אלהיך--מסת נדבת ידך, אשר תתן: כאשר יברכך, יהוה אלהיך. טז,יא ושמחת לפני יהוה אלהיך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, והלוי אשר בשעריך, והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך >
כאן חג שבועות הוא חג ללא קשר לשתי הלחם וללא קשר למתן תורה, עיצומו של יום בלבד.
>
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 06/08/2010 08:49:34
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2010 09:36 |
|
| |
ולכן היא נקראת עצרת- רק על שם העצירה ממלאכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2011 09:18 |
|
| |
במגילה לא: בעצרת (דברים טז, ט) שבעה שבועות ומפטירין (חבקוק ג, א) בחבקוק אחרים אומרים (שמות יט, א) בחדש השלישי ומפטירין (יחזקאל א, א) במרכבה והאידנא דאיכא תרי יומי עבדינן כתרוייהו ואיפכא ופירש"י: והאידנא דאיכא תרי יומי עבדינן כתרוייהו ואיפכא - דקאמרי אחרים דאינהו בתראי לתנא קמא בחדש השלישי ומפטיר במרכבה ביום הראשון קרינן להו ודקאמר תנא קמא בעצרת שבעה שבועות ומפטירין בחבקוק קרינן ביום השני ואיפכא דמתן תורה בששי בסיון: מדוע חשוב לרש"י להדגיש שמתן תורה בששה בסיון, ועוד הרי בזמן שקדשו ע"פ הראיה שבועות יכל להיות בחמישי או בשביעי בסיון, או לחילופין שיאמר רש"י שעיקר יום טוב הוא היום הראשון ולכן קוראים בו פרשת מתן תורה. ייתכן שרש"י רצה להדגיש, שאם תורה ניתנה בשבת, הרי אותו יום היה יום חמשים ואחד לעומר שאינו חג השבועות, אבל הוא היה ששי בסיון (שמילאו את החדשים) ואם כן קריאת בחודש השלישי היא בגלל ששה בסיוון ולא בגלל חג השבועות. ועוד צ"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2011 07:40 |
|
| |
בפרשת אמור התורה תולה את חג השבועות בספירת העומר.
כידוע, יש ראשונים הסוברים שספירת העומר בזמן הזה היא מדרבנן, מדוע לשיטתם שבועות הוא מדאורייתא?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 12/05/2011 07:41:06
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 10:23 |
|
| |
כוזרי מאמר שלישי, סעיף מא <ממחרת השבת ואמור שלא נחלוק עם הקראים במה שהם טוענים עלינו מן המובן [ממילת] ממחרת השבת שהוא מיום ראשון, ואחר כן נאמר שאחד מן הכוהנים או השופטים או המלכים הרצויים עם דעת הסנהדרין וכל החכמים, ראה כי הכוונה מן המספר ההוא, לשום חמישים יום בין בכורי קציר שעורים ובכורי קציר חטים, ושמירת שבעה שבועות שהם שבע שבתות תמימות, ונתן לנו דמיון בתחילת יום מהשבוע, לומר אם יהיה ההתחלה מהחל חרמש בקמה מיום ראשון תגיעו במספר עד יום הראשון, להקיש ממנו שאם תהיה ההתחלה מיום שני נגיע עד יום שני. ו'החל חרמש' מונח אלינו בכל עת שנראה שהוא ראוי נתחיל בו ונספור ממנו. וקבעו אותו שיהיה יום שני של פסח, ולא יהיה בזה סתירה לתורה, והתחייבנו לקבלו לתורה, מפני שהוא 'מן המקום אשר יבחר ה' ' עם התנאים הנזכרים. ושמא היה זה בנבואה מאת הבורא, ויכול להיות, ונהיה נקיים מבלבול המבלבלים> (מתוך: http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kuzari/kuzari3.htm) לפי דבריו יוצא שיתכן והיה זמן שחגגו את שבועות כדעת הצדוקים (ואולי גם הרמב"ם יכול להודות לזה ואכמ"ל). ברור שאם כך שבועות אינו חג מתן תורה כי הרי שבועות הוא היום החמשים לספירת העומר שמתחילה משבת חול המועד או משבת שאחרי הפסח, ואילו מתן תורה הוא בששי או בשביעי לסיוון.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 11:36 |
|
| |
בפרשת אמור התורה תולה את חג השבועות בספירת העומר.
כידוע, יש ראשונים הסוברים שספירת העומר בזמן הזה היא מדרבנן, מדוע לשיטתם שבועות הוא מדאורייתא? בזמן הבית לו יצוייר שלא ספרו (נניח לצרכי הקצנה – אף אחד לא ספר, ויש גוי שספר) לא יחול שבועות ביום ה 50? לכאורה יחול כי החג ביום ה50 אך אינו תלוי ספירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 11:37 |
|
| |
תלמיד
זו בדיוק השאלה, (וידועים דבר הליובאוויטער על קו התאירך).
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 12:06 |
|
| |
מה זה משנה עם ספרו או לא ספרו חמישים יום מפסח חל חג השבועות. הנביא יחזקאל קורא לפסח חג השבועות.
לפי זה חג השבועות הוא בעצם סופו של חג הפסח,
הגמרא אומרת שחג השבועות בעצם יכול להיות בשלשה ימים שונים בסיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 12:13 |
|
| |
היכן ביחזקאל?
|
|
|
|
|
