|
|
| נשלח ב-15/5/2011 12:16 |
 |
| |
יחזקאל פרק מה
(כא) בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם הַפָּסַח חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל:
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 12:18 |
|
| |
האם אכלו מצות כל ספירת העומר?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 12:40 |
|
| |
אפשר גם להבין כי רק ביום הראשון אכלו מצות כפי שהחיוב באמת.
זה לא ספר תורה והנביא לא התכוון לכל המצוות- הוא קרא לחג הפסח שבועות- שכנראה הסיום היה בשבועות. חול ומועד קצר עם הדינים שלו וחול ומועד ארוך-עם הדינים שלו, כאמור הנביא הכיר את מה שהרמב"ם פסק כי הנביא לא פוסק הלכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 15:30 |
|
| |
יתכן שכוונתו למספר 7 ולא לחג השבועות.
כלומר הו' מיותרת וצריך לקרוא :שבעת ימים מצות יאכל.
תוקן על ידי צענערענע ב- 15/05/2011 15:33:21
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 15:46 |
|
| |
צענע
רש"י מפרש- שבועות- כי מתחילים לספור שבע שבועות.
הרד"ק והמלבי"ם סוברים כדברייך.
לטעמי היות וחג השבועות הוא חלק אינטגרלי מהספירה המתחילה בפסח- אין לו כאמור תאריך משלו. נקרא על סופו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 15:58 |
|
| |
מכיוון שמדובר על אכילת מצות ספירת שבעה שבועות לא נראה לי מתאים.(זה לא מסתדר גם עם סדר המילים בפסוק-חג (ספירת) שבועות ימים מצות יאכל?)
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2011 10:19 |
|
| |
הערה נוספת: מנחות סו ע"א בדיון על ממחרת השבת מוכיח ר' שמעון בן אלעזר ששבת היא יום טוב ראשון של פח: רבי שמעון בן אלעזר אומר כתוב אחד אומר (דברים טז) ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר (שמות יב) שבעת ימים מצות תאכלו הא כיצד מצה שאי אתה יכול לאוכלה שבעה מן החדש אתה יכול לאוכלה ששה מן החדש כלומר ששת ימים כוללים את שביעי של פסח. בפסחים קכ ע"א: תניא כוותיה דרבא (דברים טז, ח) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות מאי טעמא הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא יכול אף לילה הראשון רשות כלומר שששת ימים אינם כוללים את שביעי של פסח והנה רבא עצמו במנחות אומר שעל ר' שמעון בר אלעזר אין פירכא.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2016 15:26 |
|
| |
בפורום הסמוך
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2016 22:46 |
|
| |
כמובן שהרעיון של חג מתן תורה עם קביעת הלןח הוא שטות, אבל בהחלט רואים שמדובר בחג מאוחר (בית שני?). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2016 16:10 |
|
| |
אריאל
ראה רש"י במגילה לא ע"א:
והאידנא דאיכא תרי יומי עבדינן כתרוייהו ואיפכא - דקאמרי אחרים דאינהו בתראי לתנא קמא בחדש השלישי ומפטיר במרכבה ביום הראשון קרינן להו ודקאמר תנא קמא בעצרת שבעה שבועות ומפטירין בחבקוק קרינן ביום השני ואיפכא דמתן תורה בששי בסיון:
ולא לחינם אחרים אמרו שקוראים בחדש השלישי, שכן לאחרים אין בין עצרת לעצרת אלא ארבעה ימים, ושבועות תמיד נופל בששי בסיוון, אבל לת"ק אכן קוראים שבעה שבועות, כי שבועות יכול ליפול גם בה' ובז'.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2016 23:23 |
|
| |
אבל גם לת''ק מפטירים בחבקוק. ואשר לתאריך, ההסבר לדעת ת''ק / אחרים / רב יוסף / כולהו תנאי ואמוראי דקודם הלוח הוא ששבועות לא נקבע לו' סיון אלא ל50 יום אחרי פסח, שזה היה סכום הימים שחלפו מיצ''מ למתן תורה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2016 10:46 |
|
| |
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2633225&forum_id=1364
א"ה (אני אני הוא)
ניתן להבין ששני מועדי העצרת נקבעו כחגי התורה – מול שני חגי השבתון שכנגדם וכנ"ל – כאשר בשבתון אנו רוצים לכפר על מעשינו ולעורר רחמי שמים עלינו – מכוון מעלה, שהרי לא עשינו איזה פעולה הראויה לגמול אלא "חוק" בעלמא, ובחגי התורה – העצרות - אנו מעוררים רחמי שמים ע"י התאמצות ונסיון מעשי להדבק בדרכי ה'. בתשרי זו תענית מול שמחה (בדרך דרש זה נסיון להדמות למלאכים בשמחת התורה), ובניסן צמצום בגבולות העוה"ז הרגילים – אל מול הרחבת החכמה בעוה"ז (שבמתן תורה התורה ירדה ממעוז המלאכים אל מסגרת העוה"ז).
האמת, כבר יש לי גירסה חדשה הרבה יותר מפורטת למאמר ההוא, אבל גם זה מספיק כדי להבין
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 10/06/2016 10:47:22
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2016 22:55 |
|
| |
הסבר אפשרי, שלמעשה יוצא מתוך דבריי הנ"ל, ואעפ"כ אפרשהו -
מתי צריך תורה? לבעלי חיים אין "תורה", כי אין להם רכוש שצריך להסדיר את ענייניו. אבל האדם - מרגע שמתחיל לצבור רכוש - הרי צריך בשבילו חוקים עבור יישוב העולם, דיני גזלה, והסגת גבול, ולקט שכחה ופאה, וכל המשפטים כולם. ומתי אדם מתחיל לצבור את רכושו? הוי אומר: בקציר, ובפרט קציר החטים, שתחילת זמנו בשבועות. אך הגיוני הוא שבזמן זה תינתן התורה.
|
|
|
|
|
