שית אלפי שנין, האם לא צריך להתכונן לזה הלכתית ??

מבין השיטין גיליתי פה חרדה סמויה על מי שלא ישרוד את הטרנספר בין העולם הזה לעולם הבא.

אפנה אליכם שאלה,
 האם למישהו באמת  איכפת שאלוהים יבטל ויאיין אותו לחלוטין והוא לא יגיע לעולם הבא?
הרי באותו הרגע שהוא מאויין, הוא חדל מכל תחושת הפסד והחמצה, לעולם לא ירגיש שהוא נכווה מחופתם של אחרים.
ומצבו יהיה זהה להרבה אנשים שכלל לא נוצרו ולא יווצרו, שלא חסר להם כלום.
א"כ האם כל החרדה לחיי העוה"ב היא סה"כ תסבוכת פסיכולוגית?

לטראכט

"א"כ האם כל החרדה לחיי העוה"ב היא סה"כ תסבוכת פסיכולוגית? "

כך שאלת.

האם אתה מעלה כאן את קושיתו של המלט":להיות או לא להיות?"



"להיות או לא להיות, הנה השאלה: מה נעלה יותר?

לשאת באורך רוח חיצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו,

או אם חמוש לצאת מול ים הייסורים, למרוד וקץ לשים להם.

למות. לישון. ולא יותר. ודעת השינה הזאת תשבית מכאוב הלב ואלף הפגעים,

זה חלק כל בשר, הנה היא התכלית, אליה יכסף אדם. למות, לישון, לישון! אולי לחלום!

הא, זו המכשלה: מה חלומות נראה בתרדמת המוות,

אחרי שננער חבלי עולם הזה, הנה המעצור! הנה הנסיבה לאורח ימיהם של יסורי אנוש!

כי מי ישא את שוט הזמן ולעגו;

חמס העריצים, בוזם של שחצנים, עצבת אהבה נכזבת, עינוי דין,


עזות השליטים וכל הבזיונות, אשר ינחל צדיק מיד חדל אישים,

אם הוא במו ידיו יכול לפתור הכל במחי פגיון אחד?

מי זה ימשוך בעול, גונחָ ממסע חיים לעייפה,

לולאי אימת דבר מה שאחרי המוות -

זו ארץ לא נודעת, שמכל באיה לא שב עוד הלך -

זו המביכה לבב, עדי אשר נבחר צרות שבעליל מחוש אל זולתם, אשר לא נטען.

וכך מתוך הגות נהיה לפחדנים,

ואודם הטבעי של עוז ההחלטה ילקה בחיוורונם של הרהורי הלב,

ועלילות הרבה נהדרות בכח יורדות ממסלותן מפני החשבונות, ולא יהלמן התואר מעשה.... "

לפי שיטה אחרת יש לנו עוד הרבה זמן. עי' סנהדרין צט.

שותףסוד

אולי תסביר לנו "הנאה" עתידית מה היא.

גם הנאות אינטלקטואליות או רוחניות, מתבטאות בריגושים גופניים [אמנם בסופו של דבר הם מורגשים בנפש, אך מקורם בפעילות נוירופיזיולוגית.]

א"כ בביטול הגוף מה היא ההנאה שתיתתכן כלל?.

אולי יהיו בכלל מערכות תודעה אחרות שאינם ידועים ומוכרים לנו.

וא"כ אולי כדאי לא לדבר על מה שלא יודעים אודותיו כלום.