המייל שלכם - המילה שלנו

בתחילת התיקון מה הוא אומר? 

 יהי רצון מלפניך שלא יארע דבר תקלה על ידי הגבאים, ותהיה שתייה חמה ובורקסים משובחים כל הלילה, ותצילני מבורקסים זולים ובלתי מזוהים,

שלא אטעה ואומר על גבינה שהוא תפוח אדמה ועל תפוח אדמה שהוא גבינה. ושלא אכשל ואתפתה ללכת לשיעור עם שם פרובוקטיבי מבטיח כמו "האם גוליית היה גמד?",

רק כדי לגלות שגוליית היה בעצם ענק.

 ותצילני משיעורים המתרגשים לבוא לעולם שבסופם המילה "האומנם", דוגמת: "יוסף הצדיק. האומנם?", שתוכם אינם כברם, ובניגוד לכותרתם הם משעממים פחד.

 ושלא אכנס בטעות לשיעור עם שם לועזי מפוצץ דוגמת "ההיסטוריוגרפיה בספר מלכים ב' לאור המחקר הדטרמיניסטי"

שניתן על ידי רב שהוא גם דוקטור או דוקטור שהוא גם רב, שתוכם כברם, ולא רק את שמם לא ניתן להבין – אלא גם את תוכנם.

 ותזכני להיכנס לשיעורים שניתן להירדם בהם מהמשפט הראשון ועד המשפט האחרון דוגמת "הלכות בורר בשבת" או "דעת הריטב"א בסוגיית פסח שחל בשבת".

 ותזמן לי איש גבוה שיישב לפני ויסתיר אותי נרדם, ואשמח בו, ותסדר מאחורי איש נמוך וישמח בי.

 בסוף התיקון מה הוא אומר? 

 מודה אני לפניך ששמת חלקי מיושבי החלק האחורי של בית המדרש, ולא שמת חלקי מיושבי השורה הראשונה. שאני נרדם והם נרדמים. אני נרדם לחצי שיעור כולל נחירות,

והם נרדמים לחצי שנייה ומייד מהנהנים לדובר כאילו הם מקשיבים.

אני אוכל והם אוכלים. אני אוכל מתי שבא לי להתחמק החוצה לחדר הכיבוד, והם אוכלים את השאריות שאני משאיר להם. אני משתעמם והם משתעממים. אני משתעמם וקורא את הפרסומות שבעלוני השבת, והם משתעממים ובוהים בדף המקורות המשמים שלפניהם.

ותצילני היום ובכל יום מחזן רע המנגן ניגונים ב-4 לפנות בוקר ומחבר רע שנוגח בכתפי כל עת שנרדם ומתפילה משונה בסגנון קרליבך. ותחזירני הביתה לשלום, במהרה בימינו והערב נא בפי את עוגת הגבינה של אשתי. אמן.

עשיר גדול היה נוהג לצאת מפעם לפעם לטייל בשוק, לראות מה קורה בקרב העמך.

יום אחד לבש את מיטב בגדי המעצבים שלו ונעל את הנעליים החדשות והיוקרתיות שלו ויצא לטייל והנה באמצע השוק, מעשה השטן, נעל ימין נקרעה.

מצא העשיר סנדלרייה עלובה ונכנס פנימה, הסנדל לקח את הנעל, חתך הדביק ותפר, העשיר בא לנעול את הנעל והנה הוא מבחין שהתפירה של הסוליה עקומה והתיקון מכוער.

"מה קורה לך, זאת עבודה של בעל מקצוע, אתה סנדלר אתה?" גער בו העשיר, "אנא סלח לי" פונה אליו הסנדלר,"אני עני ובקושי מתפרס למחייתי, יש לי שמונה בנים ובנות שיהיו בריאים והנה הבת הגדולה הגיעה לפרקה ואין לי במה לחתן אותה. ראשי מלא דאגות עד כי אינני מסוגל להתרכז בעבודה". כך אמר לו הסנדלר ומירר בבכי.

לקח אותו העשיר לביתו, נכנסו לבית, העשיר ניגש לכספת והוציא משם כיכר זהב,"כל פעם שתצטרך לחתן מישהו מילדך פרוס לך פרוסת זהב".

אחז הסנדלר בהתרגשות בכיכר הזהב, הלך לביתו ושמר אותה במקום מסתור. מאותו היום החל הסנדלר לעבוד בשמחה כשהוא חסר כל דאגה ליום המחר. שמע עבודתו המדויקת יצא למרחקים, והחלו לבוא אליו אנשים מכל הכפרים והעיירות שמסביב, ובמשך הזמן הקים הסנדלר מפעל לנעליים והפך לאחד מעשירי הארץ.

יום אחד יצא הסנדלר העשיר לטייל בשוק והנה הוא רואה אדם ממרר בבכי. שאל אותו על מה ולמה הוא בוכה וכשהאיש הסביר לו שהוא עני ואין לו מה לאכול לא לו ולא לילדיו הזמין אותו לביתו ונתן לו את כיכר הזהב, "כשתצטרך כסף פרוס לך פרוסת זהב מכיכר זו מכור אותה וכך לא תצטרך לדאוג יותר".

הבן אדם לקח את כיכר הזהב מלא בספיקות וכשהגיע לביתו לקח פטיש והכה על כיכר הזהב ולהפתעתו אכן רק ציפוי דק של שכבת זהב הייתה בכיכר ומתחת למעטה הזהב הדק היה גוש ברזל חלוד.

נדהם וכועס רץ לביתו של הסנדלר העשיר וקרא בכעס - "למה רימית אותי, כיכר זו כולה ברזל ורק הציפוי שלה זהב", התבונן הסנדלר באיש ובכיכר הברזל שבידו ולאחר רגע של שקט אמר לו - מעניין גם אני קיבלתי ברגע של ייאוש את כיכר הזהב הזו, אלא שהגישה שלי הייתה שונה משלך. אני האמנתי במתנה ואילו אתה הִטלת ספק במתנה. אתה מבין פנה הסנדלר לאיש, "האמונה היא כיכר הזהב האמיתית, ובזכות אמונתי הצלחתי להגיע למה שהגעתי".

שימו לב במה אתם בוחרים להאמין, כי האמונות שלכם מעצבות את המציאות שלכם.

סיפור נחמד מהמאה האחרונה מתאר את אופן החשיבה של לומדי הגמרא: (קבלתי במייל)
אברך יהודי מאודסה, קיבל רשיון לבקר במוסקבה. הוא עלה על רכבת ומצא מושב ריק.
בתחנה הבאה עלה בחור צעיר והתיישב לצידו .
האברך הביט בבחור הצעיר וחשב: הבחור הזה לא נראה כמו איכר, ואם הוא לא איכר
סביר להניח שהוא מגיע מהמחוז בו אנו נמצאים. ואם הוא מגיע מהמחוז הזה, הוא
מוכרח להיות יהודי, משום שזהו, לאחר הכול, מחוז יהודי. מצד שני, אם הוא יהודי,
לאן הוא יכול לנסוע? אני היחיד בכל המחוז שזכיתי באישור כניסה למוסקבה.
רגע - ממש ליד מוסקבה ישנו כפר קטן שנקרא סמווט, ולשם אין צורך באשרה מיוחדת .
אבל למה שהוא ייסע לסמווט? כנראה הוא נוסע לבקר את אחת המשפחות היהודיות שם.
אבל כמה משפחות יהודיות יש בסמווט? רק שתיים - משפחת ברנשטיין ומשפחת שטיינברג.
הברנשטיינים הם משפחה איומה, אז בטח הוא נוסע לבקר את שטיינברג.
אבל למה הוא נוסע? לשטיינברגים יש רק בנות, אז אולי הוא החתן שלהם. אבל אם זה
מה שהוא, אז למי מהבנות הוא נשוי? שרה התחתנה עם עורך-דין נחמד מבודפשט, ואסתר
נשואה לאיש עסקים מז'יטומיר. אז זה מוכרח להיות בעלה של שרה. מה שאומר שקוראים
לו אלכסנדר כהן, אם אני לא טועה.
רגע, אם הוא מגיע מבודפשט, עם כל האנטישמים שיש שם, הוא בטח שינה את השם שלו.
מה המקבילה ההונגרית לכהן? קובאץ'.
אבל אם הוא שינה את שמו, בטח יש לו מעמד מיוחד. מה זה יכול להיות? דוקטוראט
מהאוניברסיטה ..
בנקודה הזאת פונה האברך אל הבחור הצעיר ואומר "מה שלומך דוקטור קובאץ'?"
"טוב מאוד, תודה." עונה הנוסע, "אבל מאיפה אתה יודע איך קוראים לי"
"נו," משיב האברך, "זה הרי ברור מאליו ."

(דרויאנוב)

התיקון המתוקן, חזק מאוד!

יש אשכולות שמראש אני לא פותח אותם, וכמעט שהפסדתי תענוג שכזה..