|
|
| נשלח ב-17/5/2010 12:48 |
 |
| |
זה לא בין יום, וחוצמזה, לפעמים, הדרך לא התהוותה, היא צמחה משטיפות מוח... (בעיקר בסמינרים ה.. איך משהי כינתה את זה פה, ה'כבדים')
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 12:52 |
|
| |
בס"ד
ודאי שטובים השניים מן האחד.
כשאת לבד וכשאת מועדת את ישר נכנסת ליאוש
ואילו כשאתם שניכם יחד-אזי אם אחד נופל יש את
השני שתומך ומאזן.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 12:59 |
|
| |
בזוגיות או שעולים ביחד או שיורדים ביחד .....
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 14:38 |
|
| |
מהכרות אישית ועדות של הרבה חברות נשואות,
המון פעמים (ואני לא רוצה להתבטא בד"כ) יש איזשהי ירידה רוחנית אחרי החתונה!
תוקן על ידי גילו_לי ב- 17/05/2010 14:41:04
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 14:40 |
|
| |
| רננות כתב: |  | בזוגיות או שעולים ביחד או שיורדים ביחד .....
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 15:12 |
|
| |
| טיע כתב: | | משתוקקת, אני לא מסכים. יש מקום לשינוי גם אחרי גיל 20, וייתכן שאותן בנות מצאו משהו שיותר מתאים להשקפותיהן האמיתיות, רק שבגיל צעיר יותר לא היה להן עצמאות מחשבתית מספיק לברור להן את דרכן.
לעזוב דרך חיים שהתהוותה במשך 20 ו---- שנים בין יום???
לא נראה לי נורמלי!!! |
|
הפוך, התכוונתי לבנות שמגיעות מבתים קצת יותר פתוחים, אבל עם כניסתן לסמינר "יישרו קו" עם ההשקפה שמסביבם. בנות כאלה, אם יתחתנו מייד אחרי הלימודים, סביר שיילכו לכיוון חרדי יותר, אבל עם השנים הן ייצאו גם לכיוון של דתי לאומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 17:34 |
|
| |
| גילו_לי כתב: | | מהכרות אישית ועדות של הרבה חברות נשואות,
המון פעמים (ואני לא רוצה להתבטא בד"כ) יש איזשהי ירידה רוחנית אחרי החתונה!
|
|
לא כולם, כמו שהקפדת להדגיש.
אבל גמני ראיתי את זה אצל הרבה שמרשות לעצמן הרבה דברים שלא הרשו לעצמן כשהיו רווקות.
(ברוחניות, בצניעות וכו'...)
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2010 02:35 |
|
| |
נזכרתי בעוד אשכול טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2010 11:05 |
|
| |
עוד פרט, כמו שאם אדם רעב קשה לו להתרכז בלימוד, כך אם אדם רעב לקשר משמעותי קשה לו לעלות ברוחניות. אני יודע על עצמי אם אני נפגש עם בחורה טובה, זה ממש גורם לי לעלייה ברוחניות.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 16:14 |
|
| |
נראה שזה אצל כולם כך, לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 17:33 |
|
| |
אני הייתי מקשר את זה לאשכול המצוין של המשגיחשליטא
לימוד תורה במישור (לא פחות, ולא יותר) האינדווידואלי
שיוצא מזה איכשהוא שיש לכולנו דרך כללית, שצריך להקריב בשבילה קצת במישור האישי
מה שקורה, זה שכשמתבגרים אז בעצם החברה שלנו שבנויה במערך מסוים
לא מספקת את צרכיו של המזדקן המצוי
ולכן יכולים לקרות שני דברים, או שלוקחים את העצה של המשגיח, ומתמקדים ברצון הבורא מאתנו
ושיקפצו כולם (אם צריך)
או (וזה מה שרובנו עושים) סובלים, וממשיכים את אותם החיים שבנויים לצעירים יותר, בתקווה
שהנה אוטוטו עוד רגע, עוד שניה זה יבוא
וכשובחרים בדרך השנייה, שהיא לא דרך שבנויה לנו, זה יכול ללגרום לתופעות המוזכרות באשכול _________________
תוקן על ידי ננחנחנח ב- 03/10/2010 17:45:32
לעתים, למען השלום, צריך לוותר על הצדק
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 21:21 |
|
| |
כשנלחמים לבד, הרבה יותר קשה לנצח, וכל יום הרי יש לנו מלחמה חדשה... אל תשכחו שבחור שנשאר בישיבה נשאר כל הזמן במסגרת, לנו הרבה יותר קשה לשמור על מסגרת לעצמינו וצריכות המון מודעות וכח... שלא תמיד יש... אי אפשר לשכוח את החברה שמשפיעה... באופן אישי אני מכירה דוקא רווקות שישרו קו עם הצוות בעבודה, וממש קשה לשחות נגד הזרם . בעיקרון תמיד אפשר ליפול, לא משנה איפה נמצאים, אבל כשיש בסיס משותף יותר קל להחזיק ולהיתמך אחד בשני.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 23:09 |
|
| |
ברמה העקרונית,
ודאי שבזוג הרמה הרוחנית הרבה יותר גבוה.
|
|
|
|
|
