ינוח
<נוצרים היו כת יהודית, לכן מקור למוסיקה שלהם יש להניח היה יהודי>
מספר "יוסף אומץ" (לר' יוסף יוזפא זליגמאן) סימן תרב:
"אין לעשות ניגונים בליל שבת ומוצאי שבת בניגוני זמרי הנכרים כמו כל מקדש וברכות עתים וכיוצא וכל שכן שלא יעשו ניגונים אלו בבית הכנסת ולא כמתחכמים למצוא להם היתר באמרם שכל ניגוניהם גנובים הם אתם מאתנו בזמן שבית המקדש קיים, שהרי מצינו מצבה שהיחח אהובה לפני המקום בזמן האבות אכן על ידי שעשאוה חכנענים חק לעבודח זרה שנא
אותה הקדוש ברוך הוא ואסרה".
מוזיקה נוצרית קדומה.
הנצרות החלה ככת יהודית קטנה ונרדפת. תחילה לא היה נתק בין האמונה היהודית לכת החדשה; הנוצרים המשיכו להתפלל בבתי כנסת ולפקוד את בית המקדש בירושלים ממש כמו ישו, ואפשר להניח, שהם המשיכו לאחוז באותן מסורות מוזיקליות בהתכנסויותיהם הנוצריות הנפרדות. התיעוד היחיד של שירה קיבוצית בברית החדשה הוא המפגש האחרון של תלמידי ישו לפני הצליבה.[3] באיגרות השליח פאולוס אל האפסים ואל הקולוסים הוא מעודד אותם להשתמש בתהילים, מזמורים ושירי דת.[4]
