לטראכטבעסער:
סקירה לא רעה. רק כמה הערות:
"לוק, שראה את העולם (הכי דומה לדעה העממית הרווחת) כרקע מרחבי המתמשך בזמן המכיל עצמים פיזיים-מיכניים מרובים, והשכל האנושי קולט-מצלם-חש את מציאותם כמו שהם, היינו ממשותם גודלם מראיהם צבעיהם ריחותיהם קולותיהם חוקי ויחסי הגומלים שביניהם וכל מאפיניהם המוכרים."
לוק הבחין בין תכונות ראשוניות ותכונות שניוניות של עצמים.
תכונות ראשוניות הן תכונות (משוערות) של העצמים כשלעצמם בעוד שהתכונות השניוניות הן תכונות שנוצרות כל אימת שאנו תופסים עצם זה או אחר.
צבעים, ריחות וכו' , כלומר, נתוני החושים שלנו, הם תכונות שניוניות של העצמים בעוד שהתכונות הראשוניות תיהיינה דברים כמו מסה, מיקום וכו'.
עכשיו, לוק, בניגוד לברקלי, היה אמפיריציסט מתון ואי לכך לא שלל קיומם של העצמים וגם לא שלל קיומן של התכונות הראשוניות אך גם לא חשב שניתן לדעת עליהן בוודאות אלא כהשערה בלבד בהיסתמך על התכונות השניוניות של כל דבר הנגלות לחמשת חושינו.
כך שלא מדובר על "צילום" גרידא אלא על השערות בהתבסס על נתוני חושים. הוא וודאי לא טען שניתן לחוש את הדברים כפי שהם כשלעצמם. פה הוא שונה מדקארט. הוא שונה מדקארט גם בכך שהוא ראה ב"אני" גם כן ייש משוער בלבד - עצם - האמור להיות מצע לתחושות.
"כיון שאז טרם ידעו על גלי אור ממשיים וגלי קול תנודתיים באויר ועל חלקיקי טעם וריח ועל נוירונים וגלים חשמליים מובילי תחושות וכו וכו, היווה נושא הכרת תכונות הדברים בעיה קשה מאוד, כיצד המעבר בין הדברים הממשיים לחושי האדם. "
הידיעה באשר לגלי אור ונוירונים לא עוזרת לפתור את הבעיה הזאת. הבעיה הזאת קיימת גם היום. הענין הוא שגלי אור ונוירונים וכו' הם יישים משוערים - יישים תיאורטיים - בדיוק כמו שהעצם היה ייש תיאורטי עבור לוק. גם אם נגיד שתחושה מסויימת, נגיד, כאב, היא לא יותר מאשר גירוי עצבי c, עדיין, הרי זאת אנו יודעים לא מאיטרוספקציה (התבוננות פנימית) אלא מתוך התיאוריות שלנו לגבי העולם החיצון. תיאוריות אלה, יש להן סטאטוס של השערות בלבד.
את הכאב שלי אני מכיר באופן ישיר, אבל ככל שאסתכל לתוך עצמי, לא אמצא שם נוירונים....
עוד כתבתי על זה בפרוטרוט כאן (למטה):
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?whichpage=3&topic_id=2272938&forum_id=1364"ברקליי (נגד לוק), טען שכל מושאי תודעתינו דימיוניים,"
לא בדיוק. תלוי מה כוונתך ב"דמיוניים". מושאי התפיסה [לא הייתי משתמש ב"תודעה" בהקשר של ברקלי] הם רק מושאי התפיסה, אצל ברקלי, ואינם קיימים כלשעצמם. זה נכון. אבל הם אינם פירות הדמיון. לא אני יוצר את מושאי תפיסתי בדמיוני אלא אני פיסיבי בכל התהליך הזה - מושאי התפיסה כפויים עלי.
""פירוש הדבר שאין שום דבר מחוץ לתודעה"
"
גם לא מדוייק. עבור ברקלי, "להתקיים פירושו להתפס". אבל מה שאנו תופסים איננו ה"תודעה" אלא דווקא מושאים "חיצוניים" - עצים, אבנים וכו'. מה שכן, עצים ואבנים אלא אינם קיימים בתור עצמים (בניגוד ללוק) אלא רק בתור מושאי תפיסה - כלומר, מקבצי תחושות. זה נכון.
"זה שישנם עוד אנשים זולת ברקליי הוא יכל לפתור בשני צורות או שגם מציאותו של הזולת זה דמיון שמתרחש במוחו של ברקליי ,"
זה פתרון שלא יעבוד: כי אינני תופס את הזולת בחושיי בתור "זולת" אלא רק בתור מראות מסויימים [שאני קורא לו "גוף הזולת"], צלילים מסויימים [שאני קורא להם "קול הזולת"] וכן הלאה. מהחושים בלבד אין אני יכול להסיק שיש שם יישות תופסת ולא רק נתפסת.
ועוד הערה: ה"דמיון" שאתה מדבר עליו [שכבר הערתי שאיננו בדיוק דמיון] לא מתרחש ב"מוחו" של ברקלי - מוח הוא עוד אובייקט של התפיסה ואיננו הדבר שתופס. הסובייקט, אצל ברקלי, בדיוק כמו אצל שאר הפילוסופים של העת החדשה שהכירו בקיומו, הוא יישות בלתי נתפסת ו"רוחנית" - כלומר, היא סובייקט תופס ולא אובייקט נתפס.
כמובן שזהו קושי גדול לשיטת ברקלי - שהרי אצלו להיות קיים פירושו להתפס - וא"כ, לא ברור איך יישות בלתי נתפסת כמו סובייקט, או כמו אלוקים [שגם הוא סובייקט, אצל ברקלי] יכולה להתקיים לשיטתו.
"או אם להיות הוגנים ישנם הרבה מודעיות זהים שתודעתם משותפת "
זו השאלה לשיטת ברקלי - א. מנין לנו (לכל אחד ואחת מאיתנו, דהיינו) שישנם אנשים אחרים? ; ב. איך באופן עקרוני, מבחינה מושגית, בכלל יכול להתקיים סובייקט, אליבא דברקלי?
לא ברור איך "להיות הוגנים" יעזור פה.
"כי הרי בין כה הכל מתרחש בתודעת אלוהים (אליבא ברקליי) המשפיע תודעתו לכל המודעיות שתחתיו (בכך ברקליי הרי פתר את זה שמתרחשים דברים גם כשאיננו מודעים להם, שהם דמיונות בתודעת אלוהים היודע כל דמיון ומשפיע לנו בהתאם לנסיבות.
"
כן, זהו באמת פתרונו של ברקלי. אבל עליו הקשיתי בהודעה קודמת כלשהי שלי פה: איך אלוהים, שאיננו נתפס אלא תופס ו"מתפיס" בלבד, לשיטתו, יכול בכלל להתקיים לשיטתו?
אגב, פה צריך לשים לב למשהו חשוב ביותר (!):
"תפיסה" אצל הפילוסופים של העת החדשה היא אך ורק תפיסה בחמשת החושים. אינני יכול "לתפוס" תחושת אהבה, למשל. אני כן יכול לחוש אהבה. מכאן ברור אילו דברים מרובים ברקלי חותך בתערו של אוקהם כשהוא מכריז: להיות פירושו להתפס!
"היו שפירשו את קאנט שהתופעות החיצוניות עצמם הנקלטים על-ידינו הם למעשה הדבר כשלעצמו שהרי זולתם אין לנו שום מקור הנחה שישנו דבר נוסף. "
היו שפירשו כך את קאנט אבל פירשו אותו לא נכון. הוא ידע על כך ומחה בתוקף. את "הקדמות" הוא כתב כדי לשלול פירוש זה.
"ולכן נסתפק במה שחושינו מכירים וחשים בלא כל מידע על עוד אפשרויות חושים "
אמרת פה שני דברים שאינם מחייבים האחד את השני.
קאנט היה מסכים שלא תיתכנה תפיסות שאינן דומות לתפיסות שלנו מבחינת צורתן - וזאת באופן
אנליטי - אפילו לא סינתטי אפריורי - כי "תפיסות" עבור קאנט הן סוג הדברים ש
אנו קוראים להם "תפיסות" וכשאנו מייחסים תפיסה לזולת, הרי שאנו מיחסים לו דבר מה הדומה לתפיסות שלנו. תחשוב על "עקרון החסד" של דוידסון בהקשר זה.
[כמובן שהצורות הקונקרטיות של התפיסות האפשריות הן כבר ידע סינתטי אפריורי - לא אנאליטי. ]
אבל קאנט לא שלל
קיומו של דבר מה בלתי נתפס ו/או בלתי ניתן להיות נתפס.
"למשל כיום ידוע על ספקטרום ענק פי כמה מהניתן לראיה"
קאנט היה, כמובן שולל אפשרות כזו. הוא היה אומר שה"ראיה" המדוברת פה איננה ראיה כלל.
אבל באופן כללי יותר, אתה צודק: המדע מאז סוף המאה ה-19 מתבסס על הנחות שאינן מתיישבות כלל עם תורתו של קאנט. לכן אני גם אומר שהשקפתו איננה מאד פרספקטיבית.
"לא בדיוק ברור האידאילזם הגרמני"
נכון שהם כתבו מאד לא ברור. על פיכטה ידוע שהוא אמר על עצמו שאף אחד לא מבין אותו וגם הוא לא מבין את עצמו לעתים. :-)
אבל בכל אופן, במה שאתה אמרת עליהם אין שום דבר לא ברור. את השקפתם דווקא ביטאת נכון מאד (בגדול).
"כיום אנחנו הרבה יותר חכמים בקשר לפועלים על החושים, כמו גלים אלקטרו-מגנטיים גלי קול ואור פרודות מולוקולריות המשפיעות על תאי ריח וטעם וכו וכו."
לאט לך. חכמה לא קשורה לפה. היום מדברים על גלים אלקטרומאגנטיים ואז דיברו על עצמים - אבל הדיון על היחס בין אלו לבין נתוני החושים שלנו הוא אותו דיון.
"השאלה היא מעבר לכל התיאוריות. האם יש לנו איזה מידע והכרה כיצד הכל פועל תודעתית."
מה זה "פועל תודעתית"?
"השאלה היא מעבר לכל התיאוריות. ... האם הכל אידיאלי או הכל חומרי או אפשרויות נוספות שטרם נהגו."
זה לא "מעבר לכל התיאוריות". המדע בהחלט מניח דבר מה בנושא הזה:
השקפה אידיאליסטית [במובן בו משתמשים במונח זה בפילוסופיה החדשה - השקפות כמו זו של לייבניץ, ברקלי, קאנט, פיכטה, הגל וכו'] לא מתיישבת עם הנחותיו הריאליסטיות של המדע.
כמובן שאין זה בהכרח מוכיח שהאידיאליזם מוטעה, אבל מי שמאמץ השקפה אידיאליסטית, ראוי שיידע מה הן השלכותיה.
מה שחשוב לי להסב את תשומת ליבך אליו הוא שגם המדע, וגם כל אדם באשר הוא, כולם נוקטים בגישה מטאפיזית זו או אחרת - גם אם באופן מובלע ולא מפורש וגם אם בחיים לא שמעו על מילים כמו "אידיאליזם", "מטאפיזיקה" וכו'
כך שאי אפשר להמנע מדיון על נושאים מטאפיזיים כשאנו באים לדון על כל-דבר-שלא-יהיה ברצינות ולעומק.
וזו התשובה לדבריך: "או אולי להכיר בעובדה שחקירות כאלו על מהותן של הדברים היא בכלל לא אפשרית בתודעתינו, וכל נסיונותינו להבהיר את מהות ההכרה היא סה"כ דימויים מתוך צורת ההכרה עצמה כפי שהיא מוכרת לנו והשלכתה ליצור מודל של המציאות."
אמנם "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" אבל על סמך מה שעיניו רואות הוא נאלץ לדון גם על מה שעיניו לא רואות ואין לו ברירה.
המדע וודאי לא מפחד מכך וגם מצליח בכך בצורה יפה מאד - כך שאין זה נכון "שחקירות כאלו על מהותן של הדברים היא בכלל לא אפשרית בתודעתינו" - אפשרית גם אפשרית - נוע תנוע!
"כל מה שיש לנו הוא נסיון הטיית הגדרת התחושות והחוויות, בלא שום ביאור."
זה משפט שהבנתי כל מילה בו אבל לא הבנתי איך המילים מתחברות לידי טענה בעלת מובן. מה אמורה לבטא הסמיכות המשולשת: "נסיון הטיית הגדרת התחושות והחוויות"? איזה מין "ביאור" אתה רוצה? ומה פירוש "כל מה שיש לנו"?
"ורצון ליצור כאילו מציאות וישות (אידיאלית או אחרת), בלא להודות שאין לנו מלבד תיאורים נטולי כל הסבר, ומשמעות-צללים כלום."
טוב, פה אתה חוזר לדיבורים על חוסר משמעות וכו' - תראה מה שכתבתי לך בתגובה להודעתך הקודמת.
כמו כן, מה זה "נסיון ליצור כאילו מציאות"? מי מנסה ליצור מה? מה זה "תיאורים נטולים כל הסבר"? איזה מין הסבר אתה רוצה? מה זה "משמעות צללים"?
