|
|
| נשלח ב-16/5/2010 22:13 |
 |
| |
יש להאריך בדברים אלו, ומסתבר לי שמצוה להאריך בדברים אלו.
אני מזכיר כמה נקודות שכבר עלו בפורום בעבר.
א. האם לא זו היתה שאלתו של איוב? הוא לא הבין מדוע ה' עושה לו כך. היכן הצדק. אבל מי יכול לשפוט בינו לבין ה'?
זה מילכוד שאין ממנו מוצא.
ה' התגלה אליו והניח את דעתו, אם כי במה בדיוק ה' השיג את התוצאה הזו, ואיך ענתה התשובה על השאלה, זה לא ברור לי.
על כל פנים, נמצאנו למדים שאדם יכול להציג קושיות גדולות מאד על האלקים, וזה לא ייחשב לו לעוון, ואולי דווקא למצוה. ואולי גם לא ימצא תשובה עד שה' יתגלה אליו ויענה לו אישית.
ב. מצד שני, אם נלמד מרעי איוב, אזי אין לבעל השאלה לצפות שאחרים יראו בו צדיק ויצדיקו את שאלתו. כמו רעי איוב, הם ידונו אותו לשלילה.
יש מחיר חברתי לחיפוש האמת גם אם החיפוש בא מתוך מצוקתו של השואל.
ג. איך זוכה אדם להתגלות של ה' אישית בימינו?
אולי בתוך חדרי ליבו?
יש כמובן לבאר למה הכוונה, והרי זו יומרה גדולה שאדם יחשוב שבתוך ליבו הוא ימצא את ה'.
ובכל זאת.
כאשר אדם חש שה' איתו, וליבו מתמלא שמחה ואהבה, האם אין זו בחינה של גילוי אלקים?
זה דבר שקשה מאד להעביר לאחרים, ובוודאי שאי אפשר להוכיח. יתכן גם שהאדם, לאחר מעשה, יתחיל לפקפק, ויאבד את הודאות שהיתה לו קודם.
אבל באותו רגע, זה אחרת. העולם נראה אחרת. החיים נראים אחרת. ואשרי מי שזוכה.
איך מגיעים לזכות לכך?
סליחה אם אענה תשובה שנראית שלא ממין הענין. הרי אין אני (ולא רק אני) חסיד של תשובות משגיחיות, שעונות "לך תתקדש" במקום לענות לשאלה.
ובכל זאת.
אחת הדרכים לזכות לגילוי האלקים בתוך הלב, כפי שניסיתי לתאר מבחינה פנומנולוגית (=להסתפק בתיאור בלי להוכיח שעומד מאחוריו משהו. והמפרש יפרש)., היא על ידי התקדשות.
התקדשות, תפילה, רצון, חיפוש וביקוש.
***
דברים פרק ד
(כט) וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(ל) בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ:
(לא) כִּי אֵל רַחוּם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם:
שלוש הדרכים:
א. בקשה אישית. חיפוש בכל הלב.
ב. מתוך הצער והייסורים.
ג. מתוך התחברות להיסטוריה ולמסורת.
(אני זוכר כי רבנו הגרי"ד סולוביצ'יק כתב מאמר גדול בשם זה, "ובקשתם משם" אבל חלפו השנים ושכחתי את רוב דבריו. ואולי הם נוגעים גם כן לכאן).
הכותב וחותם בשם עצכח
מיימוני, שלא רצה להחליף את שם המשתמש בחזרה לשלו כי עדיין יש עבודות ניהול, רק שהשאלה קראה לו להשיב כמיטב יכולתו.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2010 22:16 |
|
| |
הודעת הנהלה:
השפה הרשמית בפורום היא עברית, כמבואר בחוקה.
המבקש לכתוב בשפה אחרת, יתכבד ויוסיף תירגום עברי שוטף לצד השפה הזרה. ואם יש ספק, גם אידיש היא שפה זרה לפי חוקת הפורום.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2010 23:55 |
|
| |
מקסמן א. קראתי זאת כביטוי מליצי גרידא הבא לבטא את עניינך בדבר ותו לא. אם הייתי יודע שאתה מציע ברצינות הייתי חושב פעמיים משתי סיבות. א. בגלל הכסף. ב. בגלל שזה מראה עד כמה הדבר חשוב לך. מכיוון שכל אדם יכול לכתוב זאת קשה ללמוד על החשיבות האמתית של הדבר בעיני הכותב. אא"כ אתה עשיר עד כדי כך שגם כשאתה מציע לשלם זה לא מראה שהדבר חשוב בעיניך. ב. הסיבה הראשונה בסעיף הקודם, היא בצחוק. עד כמה שאני מכיר את עצמי לעולם לא הייתי מעלה בדעתי לקבל פרוטה עבור זה. ג. כוונתי לביהמ"ד חי שמתקבצים בו אנשים, גם אם הוא לא מפורסם ככזה מסיבות מובנות. כ"כ נותרו שאר המטרות העצכ"חיות, אם אתה מוכן אולי נעבור לפרטי, וכמובן כדאי שהמנהלי הפורום וותיקיו יהיו מנהלי ומקבלי ההחלטות בעניין הזה. ד. בכ"א מכיוון שזה לא מעניין האשכול כדאי שנעבור לפרטי. לילה טוב
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 00:40 |
|
| |
ואחד הדברים שמשעשעים אותי לפעמים, ומעציבים אותי מאוד בפעמים אחרות, היא העובדה שה' לא אומר כלום לפחות כבר אלפיים שנה [מאז שהנבואה הפסיקה רשמית. לפני כן, זה כבר תלוי בויכוח]. וכל הויכוחים והדיונים מה הוא כן אומר ולא אומר, ומה הוא סבור ומה הוא אוחז. ואת מי הוא אוהב ומי הוא שונא, הכל הכל הם דברים שאנשים אמרו בשמו. כי הם הרגישו או חשבו כך, והחליטו לנכס לאלוקים את מחשבותיהם. והוא - גם על זה הוא לא מגיב.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 01:02 |
|
| |
אם אתה מאמין שהוא דיבר עד לפני אלפיים שנה, ומאז החליט לשתוק- כנראה בשביל שנתנהג עפ"י מה שמסתבר לנו בהתאם למה שהוא כבר גילה לנו. מה הבעיה שלך עם זה, תעשה איך שאתה חושב שאתה מתבקש על-ידו.
לגבי מה שאנשים מנכסים לו, זו בעיה אישית של כל אחד לשפוט בשכלו האם לקבל את הדברים האלו אם לאו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 01:29 |
|
| |
אין לי שום הסבר מדוע הוא החליט מאז לשתוק. ההסבר היחיד ההגיוני שיש לי, הוא שגם לפני כן לא דיבר, אלא שאז היה מאוד באופנה להאמין שהוא כן מדבר, והיו אנשים שכולם היו משוכנעים שהוא מדבר עמם.
וזה עצוב עוד יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 01:54 |
|
| |
שמע נא, זה החלטה שלך.
אבל השתיקה לא מוכיחה דבר.
כי מי שמאמין שיש כאן בריאה עם תכלית לעבודת הבורא, והאנושות מעלה בתפקיד זה. לא מוזר לסבור שעכשיו אנו מצויים בעונש של כעס והסתר פנים, כדי שנזיע קצת לחזור למוטב באופן עצמאי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 02:46 |
|
| |
מיימוני: היקר
יפה כתבתה:
אבל דבר אחד אי אפשר להבין, כן רואה\יודע\מרגיש לא רואה\יודע\מרגיש את אלוקים,
אנחנו קיבלנו אותו כמתנה, והיא מתנה נפלאה, ונוסיף את התורה והספרים וכו' וכו'
ומעל הכל הנצחיות של עמלינו שהם הבנים,
כמה חברים של יעקב אבינו למשל יכולים לומר שנשאר מעמלם משהו אחרי 4000 שנה,
מה יש לאנשים נגד אלוקים רבונו של עולם ???
במיוחד קשה להבין את החכמים מביניהם,
מילא אנשים תמימים שחושבים שאלוקים יתן לו מה שבא לו, ואם לא, הוא יכעס עליו או יכחיש את קיומו,
אבל מדובר בחברה חכמים ונבונים ?
להאשים את אלוקים זה כמו אדם בן 70 שנה שמאשים את המורה בכיתה גן על כל צרותיו,
רוב הצרות מביא האדם על עצמו לבד, ואין לזה קשר לאלוקים, (כמובן שאני לא מתכוון למקרים נדירים,)
פרנסה, בריאות, ילדים טובים, הכל בידי האדם, נקודה,
הבעיה מתחילה שרוצים יותר מה שהוא יכול מטבעו להשיג, ורוצים את היום ואת העכשיו,
אם כל אדם היה משלים במה שיש לו ? והיה רואה לרחוק, היינו כל האנושות שמחים ועליזים,
הרי לא יעלה על הדעת שאדם שגר באפריקה שתוחלת החיים בממוצע היא 40\50 שנה או בזמביה 30\40 שנה,
שיתחיל להתבכיין על זה, אנא תעבור למדינות יותר טובות, (הנה אבותינו דאגו לנו לארץ שאין בו כמעט אסונות טבע, ותוחלת חיים טובה,)
כל מי שנפצע או נהרג בתאונה לא יכול להאשים את אלוקים בזה,
כל זמן שהוא ביודעין ידע שהנחיות של האנושות בלשתמש במכוניות, דורשות הרוגים ופצועים (עשר בשבוע רק בארץ)
האדם שלא שמר על בריאותו ולכן צאצאיו סובלים במחלות גנטיות, אין לו להאשים את אלוקים בזה, הוא יכול להאשים את אבותיו, אבל לא את אלוקים,
לגבי להבין את דבריו של אלוקים:
שאלוקים אמר לאברהם אבינו יָדעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:
(יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבדוּ דָּן אָנכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:
(טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה:
(טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמרִי עַד הֵנָּה:
וכמה יצאו ממצרים ?? אחד מחמש\מחמישים ??? (הרי חמושים וכו' דורשים שרק אחד מחמש או מחמישים אנשים יצאו,)
ואיפה דור רביעי שישובו הנה ??? כן, מצאנו אחד או שניים !!
וזה מה שאברהם הבין שאלוקים אמר לו ?? שכך תהיה התוצאה ??
אלוקים אומר לנו לבנות את המשכן במדבר בתשרי, משה רבינו גומר ומקים בחודש ניסן, בחודש אב היינו צריכים להכנס לארץ, ומיד הרי משה היה בונה את בית המקדש, נוווו ??? כל העניין של המשכן היה אמור להיות בשביל ארבע חודשים ???
פרשת השבוע שהיה, כל הסידור של השבטים והמחנות הכל בשביל ארבע חודשים ???
בקיצער: אין פסוק אחד שאפשר להבין, ומי מדבר בכלל בלהבין את אלוקים עצמו,
אבל את עשרת הדברים הבנו ??? את המצוות האנושיות הבנו ??? זה מספיק לנו !!!
נכון שלא כל המצוות מבינים, אבל זה מה שהביא אותנו עד הלום, כלומר הנצחיות של העם, אז למה שלא נרצה להמשיך עם הסגולה הזאת, קיבלנו דרכם ערכים טובים לנו ולזרעינו, קיבלנו דרכם ארץ טובה עם תוחלת חיים הגבוהות ביותר כמעט, ארץ שאין בא כמעט אסונות טבע,
אם נפרש את המושג "עולם הבא" כפשוטו, כלומר הנצחיות של זרעי\צאצאי עד סוף כל הדורות,
אז באמת כל מי שמפרש שעולם הבא הוא משהו מיסטי ?? הוא באמת אכל אותה,
הרי הטיפש הזה מרגיש עצמו חכמולוג (כלומר כן או לא מהאמין בעולם הבא,) ואז בועט בהכל, והוא בעצם לא מבין שהוא באמת מפסיד את הנצחיות של זרעו עד עולם כפשוטו,
הרי אם אלוקים הבין שהבטחה לאברהם בדור רביעי ישובו הנה מדובר אפי' בחמישית מזרעו, וזה מספיק לאברהם,
אז למה שאנו נהיה טפשים ??
אנחנו נמשיך בסגולת אבותינו, ונהיה בטוחים שלא ישכח מפי זרעינו וזרע זרעינו עד עולם, וניקח בחשבון שגם בזרעינו יהיה חכמולוגים שיאבדו את דרכם, אבל בכל זאת ישאר מאיתנו צאצאים שהולכים בדרך הטובה עד סוף כל הדורות,
תוקן על ידי maxmen ב- 17/05/2010 02:51:15
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 03:20 |
|
| |
מייימוני
רק הערה קטנה
כתבת שא-להים לא אומר תמיד את האמת והבאת ראיה מהנאמר אצל אברהם ושרה חשוב להדגיש שהפסוקים נכתבו שם בצורה שמלמדת אותנו על השקר הזה אין משם ראיה שיתכן שנמסרו לנו בכתבי הקדש דברים של ה' שאינם אמת בלי שתהיה לנו אפשרות לדעת על כך
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 08:19 |
|
| |
הדיון על השאלה מתוך התנ"ך או מהתגלות ה' לברואיו או (נניח מאיוב) מוביל למעגל שוטה היות וה"ידע" שיש לנו על ה' מהתנ"ך או מהתגלות הינו מדבר ה' ואם ה' (ח"ו) "עובד" עלינו (גם אם מטעמים "פוליטיים") יש להניח שהיטיב לעשות זאת וסידר בהתאם גם את התנ"ך ואת התגלויותיו ואת חדרי לבבנו. חושבני שלשאלה לא יכולה להיות תשובה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 08:41 |
|
| |
ובנוגע לתנ"ך, אין צורך אפילו להניח שה' עבד עלינו, יתכן שכותבי התנ"ך עבדו על עצמם.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 10:00 |
|
| |
כבר כתבתי לעיל שיש שתי שאלות.
א. מה עדות התנ"ך על ה' ודברו.
ב. האם לקבל את התנ"ך. כלומר, האם יש להאמין לו.
השאלה השניה יכולה להישאל בהקשר דתי, האם אנו רואים את המקרא כדבר ה'. ובהקשר היסטורי. האם זה ספר שממנו ניתן ללמוד היסטוריה.
עבור המטרה הראשונה, נראה במקרא ספר שנכתב בהשראה אלוקית. עבור המטרה השניה, נראה בו ספר שנכתב בידי מי שהיו לו מקורות היסטוריים והשתדל להקפיד על מידת האמת.
מאז הולדת ביקורת המקרא, מתייחסים למקרא בחשדנות. היו על כך אשכולות. אפשר להתחיל לדון שוב, רק שחשבתי שהנידון באשכול הוא אחר.
הבנתי שהשאלה היא מהסוג הראשון. האם כשאני לומד את המקרא, אני מגלה אלקים שאני יכול לבטוח בו. או שהוא מצטייר לי כנוקם, אכזר, אינו עומד בדיבורו חלילה.
כמדומה שהנחת היסוד של המקרא היא שיש לתת אמון בה'. זו הנחת יסוד של היהדות, אם אוכל להשתמש במשפט יומרני זה (שאמנם אני סבור שהוא נכון וכך יש להגדיר יהדות).
אבל האם אוכל להוכיח את הדברים? תלוי מה ייקרא הוכחה אצלנו.
בכל אופן, אם הנידון הוא השאלה איך יש לקרוא את המקרא, זה אחד הנושאים שנידון מפנים רבות בפורום. ואין לו רק תשובה כללית אלא דיון בכל מקום בהקשרו שלו.
לכן לירוק (ברוך הבא אל הפורום): מדוע לא תביא דוגמאות היכן כותבי התנ"ך עבדו על עצמם?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 10:16 |
|
| |
איני מצליח להבין את הדיון. כפי שהבנתי השאלה היא כך: ברור שיש ה' ושכוחו רב עימו ללא יחס אלינו. גם ברור שהמקרא מציג את ה כרחום ואמיתי וכו'. על זה קשה להתווכח. הבנתי שהשואל שואל – מנין שה' אינו (ח"ו) "עובד" עלינו. על זה מה יש לדון? ניתן להוכיח? כל הוכחה ממקרא, מהתגלות או מרגש כלשהו (העלו את אלו כאן) דחויות ועומדות ממילא כי הנחת השאלה היא אולי זו גופא "עבודה". חושבני שהגישה הנכונה היא – ונניח שעובד עלינו. אז מה? ציוונו לעשות ויש לעשות. להכירו בין כך לא תכירו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 10:48 |
|
| |
תלמיד
חושבני שהגישה הנכונה היא – ונניח שעובד עלינו. אז מה? ציוונו לעשות ויש לעשות
אבל השאלה- היא כפי שכבר כתב אותה ירוק-. האם באמת הוא, הוא, זה שציווה לנו לעשות? או שבני אדם דיברו בשמו?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 12:28 |
|
| |
ר' מיימוני לפי תפיסת יחס התורה לאל המונחת בבסיס השאלה ולאחר מכן בבסיס הדברים שכתבת, היה מקום להתייחס להעלמת אמת בנוגע לאמירות מדעיות - למשל סיפור הבריאה. שכן גם אם נקבל את ההנחה לפיה התורה איננה ספר מדע, שאלת פותח האשכול במקומה עומדת. משום שהקורא הפשוט, ואלו רובם של הקוראים, אינו יודע את ההנחה הזו, ולכן הוא מקבל את הדברים כתפיסה המדעית הנכונה שהרי האל יודע הכל. ומכיוון שלפי תפיסת האל הנ"ל אלוקים גם יודע את ההטעיה הרבתי שתיווצר מכך, קשה, מדוע הוא לא הבהיר זאת הרי הוא יודע שבכך הוא מטעה (סליחה על הביטוי) מיליארדי אנשים (גם גויים שמקבלים את התנ"ך, בריאתנים). והדברים נכונים גם ביחס לדור מקבלי התורה (שוב לפי ההנחות הנ"ל), מדוע אלוקים השאיר אותם בתפיסתם המוטעית ולא אמר להם את האמת בנושא. ושוב גם אם אין מטרתו מדעית אלא ערכית. הוא מחזק ומאמת את התפיסה המוטעית, ובכ"א יוצא שכתוב בתורה דבר שאינו אמת. ואולי כאן המפתח לתשובה. אם ננסה לשחזר את תפיסת הבריאה של עמ"י באותה תקופה ע"פ מקורות חוץ מקראיים, יעלו שתי טעיות מרכזיות. א. טעות ראשונה, שהתפיסה לא נכונה מדעית, כלומר לא תואמת את המציאות. ב. נוסף על זה קיימת טעות חמורה בהרבה שכן בתפיסת הבריאה מצויות בעיות אמוניות קשות של עבודה זרה (עיינו קאסוטו בספר "ספרות מקראית וספרות כנענית" בעניין "התנינים הגדולים" ועוד). פשוט שהתיקון המרכזי שהתורה מעוניינת בו זה התיקון של הע"ז, כעת, אם התורה תשלול את תפיסת הבריאה המקובלת, א. אפשר והדברים לא יתקבלו כלל, שכן הם אחוזים בה חזק מאוד ולכן הדבר יערער אותם יותר מידי. ב. היא תפסיד הרבה מהפעולה החינוכית. וזאת אבאר, לאורך כל הדורות אנשים יעסקו בתאוריות מדעיות בנוגע לתופעות הטבע ומקורותיו. התורה רוצה להקנות הנחות יסוד אמוניות, ולחנך לכך שלא משנה מה האדם יחשוב מבחינה התאוריה המדעית אין לו לעבור על אותם הנחות יסוד אמוניות. הדרך הטובה ביותר להנחיל זאת, ע"י הישארות מקסימלית בתאוריה המדעית המקובלת ולשנות נקודתית את הכשלים האמונים. כיוצרת דוגמא למה שהם היו צריכים להגיע, אם הם היו אוחזים חזק בהנחות האמוניות הנ"ל. מכאן עולים נימוקים נוספים להעדפת התורה ערכים אחרים על פני האמת. זה כמובן ביחס לדור מקבלי התורה, מה ביחס אלינו. זוהי שאלה שזוקקת דיון נפרד ואינה נוגעת רק לנושא הזה, אלא ביחס למצוות רבות שבאו כתיקון לדברים שהיו קיימים אז ולא היום (כמובן בהנחה שאין המצוות צורך גבוה כהמקובלים). רק אעיר שלפי המתודה העצכ"חית, הדברים פחות קשים. היושר האינטלקטואלי אומר שוודאי סיפור הבריאה אינו נכון מבחינה מדעית. היראת שמים רואה את הערכים המונחלים שם, ואולי מגיעה להבנה שכתבתי ועושה מזה יסוד לכל מקום. מכאן ניתן להוכיח שוודאי השם הניח/קיווה/רצה שכולם יהיו עצכ"חניקים. שימו לב שיוצא מכאן כלל חמור ומוזר. מחד, עולה שהתאוריות המדעיות שלנו מושפעות מתפיסותנו האמוניות, שכן איננו מוכנים לקבל תאוריות כופרניות. ומאידך, אנו דוחים את נכונות סיפור הבריאה מבחינה מדעית, למרות שהיא כתובה בתורה. אם כן לפי אילו קריטריונים אנו קובעים, אילו אמונות אנו דוחים בעקבות תפיסתנו המדעית, כגון סיפור הבריאה. ואילו תפיסות מדעיות אנו דוחים בעקבות אמונותינו, גם כגון סיפור הבריאה (ביחס לעמ"י)? השאלה מופנית לכולם. כמובן הדברים נידונו באשכולות שונים, אך למיטב ידיעתי לא עלו דברים מסודרים אנלטית ומנומקים לוגית בנושא. אם מישהו כן פגש, שיעשה איתי חסד ויקשר. יש להעיר הערה כללית (שאולי ר' מיימוני התכוון אליה ברמיזה, ובכ"א לא הבהיר זאת לגמרי): קשה למצוא למושג אמת מובן מוחלט (בפילו' החל מהדיאלוג גורגיאס אצל אפלטון). בכ"א ניתן להעיר על שני מובנים שיכולים להתקבל בקלות יחסית, 1. התאמה למציאות (באיזה מובן? י"ל ואכ"מ) מבחינה מדעית – היסטורית פיזיקאלית ביולוגית וכד' = אמת מדעית. 2. התאמה למציאות מבחינה התנהגותית, קרי, כך נכון להתנהג במצב נתון = אמת התנהגותית. האם תמיד ישנה חפיפה בין שני האמיתות הנ"ל? כלומר האם תמיד נכון להתנהג בהתאם לאמת המדעית. לדוגמא, נניח שילד בא לאימו ושואל אותה "האם את אוהבת אותי". מה לעשות אך האם הזו ר"ל שונאת את בנה (היא רצתה בת, הוא לוקח את כל הצומי של הבעל), אם היא תאמר את האמת המציאותית יחרב עליו עולמו. אם נאמר שהאמת ההתנהגותית נגזרת לחלוטין מהאמת המציאותית, יוצא שהאמת במקרה זה, היא שהאם תאמר "לא בני, אני שונאת אותך". אך ניתן להעלות לא מעט סברות לכך (ויש להאריך בכך אך אכמ"ל) שההתנהגות הנכונה במקרה זה כלומר האמת ההתנהגותית, היא, שהאם תשקר ותאמר "וודאי בני, אני אוהבת אותך עד מוות (כולל)". ולכן האמירה השיקרית מהבחינה המציאותית, היא האמירה האמתית (קרי, כך נכון לומר) מהבחינה ההתנהגותית ובמובן הזה האם אמרה את האמת. יש להוסיף שכל מה שכתוב בתורה זה התנהגות, כלומר איך אלוהים משה וכו' התנהג איתנו ועם אחרים. ובאופן ספציפי איך אלוהים התנהג עם אברהם ביחס לדברי שרה. וא"כ כל עוד מדובר בהתנהגות זוהי האמת הגמורה, כיוון שההתנהגות במקרה זה היא הכל. חשוב לי להעיר באופן מפורש יותר דבר נוסף. לדעתי, מסיבות מסוימות שעיקרם תפיסה מסוימת של האל, ומתוך כך וגם בנפרד תפיסה מסוימת של הנבואה. אין מקום לראות את התורה כמגיעה מהשמים במובן המקובל של המילה, אלא באופן כללי ביותר הכיוון הוא המונח העצכ"חי "שמים בתורה". מה המובן של מונח זה בעיני, ומניין לי נכונותו. כ"כ מהם התפיסות הנ"ל בנוגע לאל ולנבואה, ומה הוביל אותי אליהם. הדברים ארוכים, חשובים (לי) ודורשים זהירות, אני מקווה להעלותם (אולי בצירוף לאשכולות קיימים) מתישהו, שהרי תמיד יתכן שאני טועה, ואולי כך יפחת ולו במעט הסיכוי לכך. בכ"א נכון לרגע זה בהתאם לנ"ל, אין לקבל את ההנחה לפיה וודאי נותן התורה ידע את האמת המדעית ביחס לבריאת העולם. אמנם גם יראה לי, שנכון להניח שהוא עמד על כך שהתאוריה המקובלת אז בנוגע לבריאה איננה נכונה, וגם בזאת איני בטוח לחלוטין. מ"מ העניין החינוכי שכתבתי, עומד בעינו.
|
|
|
|
|
|
