שיטת המלבי"ם בלימוד דרשות חז"ל וחשיבותו

אין כל חולק שהיו כללים לדרשות חז"ל. במאמר המוסגר אני אף אגיד שאין להקשות: אם כן למה לא מסרו לנו את הכללים הרבים ההם, ולמה אין כל רמז לעברם? - זו אינה פירכא. גם רוב כללי טעמי המקרא לא נמסרו מעולם, ואף על פי כן בדורות האחרונים 'הוחזרו רובם על ידי פלפול'.
בעל דורות הראשונים אף אינו חולק על העקרון שעל ידי הדרשות היה ביכולת החכמים להכריע בין דין לדין. הוא רק לא אבה לאמץ את הרעיון שעל ידי הדרשות הרחוקות המציאו דינים חדשים ללא כל צורך נראה לעין. על דבר זה הוא עומד וצווח שאינם אלא קבלה.
ואף המלבי"ם לא מצא פתרון לזה. הוא רק מיטיב (לדבריך) להסביר איך למדו מתוך הכתוב, אבל לא למה מצאו לנחוץ ללמוד דין זה או אחר.
לאור זה אין לנו לעת עתה אלא להסיק שהדינים האלו קדמו להדרשות המשמשות להם אך כאסמכתות, יהיה הגיונם בהיר ככל שהם.

הצעתך מקובלת עלי, הנה אני בעצכ"ח (עכצח קאפ אין וואנט).

אחזור ואציע לקרוא את 'ההלכה הצדוקית' מאת אייל רגב.

"המשכילים האירופיים" - אין הכונה לכל מי שרכש השכלה כמובן.. הכוונה לאלה שמאסו באורתודוכסיה, כפי שהבהרתי.
"האם מדובר בכל המשכילים או בחלק מהם?" - זאת לא אדע. ייתכן שאחד או יותר התחבאו..

עיין לדוגמא בפירוש שד"ל ויקרא ז, יח: "אחרי כמה שנים שהייתי תמה על חז"ל למה עקרו הכתוב מפשוטו, היום זכיתי להבין מהו ראו על ככה, וכן בכל מקום שנטו רז"ל מפשט הכתובים, איננו טעות שטעו, אבל הוא תקנה שתקנו לפי צורך הדורות, ומי כמוהם ריפורמאטור" וכו'.