| נשלח ב-24/5/2010 23:51 |
 |
| |
מה בין סם חיים לסם מיתה?
זהו האשכול הראשון שאני פותח בפורום, ואני מקדיש אותו לנושא שמטריד אותי זמן רב.
אפתח בציטוט של הפיסיקאי (והאתאיסט הקולני) סטיבן ויינברג:
With or without religion, good people can behave well and bad people can do evil; but for good people to do evil—that takes religion
ויינברג שכח לציין צד אחר של הקוביה: הדת גם גורמת לאנשים רעים לעשות מעשים טובים. אבל הוא בוודאי צדק בחלק שכן אמר, ובו אני רוצה לעסוק. כולנו יודעים על עוולות שנעשות בשם התורה וההלכה, דבר יום ביומו, ממעשי אלימות של קנאים כלפי נערות ועד להסתרת אונס ופדופיליה, בצידוק הלכתי-סופיסטי (ע"ע ר' מנשה קליין). אין צורך להרבות דוגמאות, בוודאי לאחר אירועי השנה האחרונה, כי ב"ה פורום זה נקי מן המתכחשים למציאות. שוב ושוב אני מהרהר, שמא העולם יהיה מקום טוב יותר אילו אנשים מסויימים לא היו שומרים מצוות ולא היו לומדים תורה. האם יש בתורה עצמה אספקט שמעוות את החשיבה, את המוסר הבסיסי ביותר? אמרו חז"ל (יומא עג: ועוד) זכה - נעשית לו סם חיים, לא זכה - נעשית לו סם מיתה אולי אותם אנשים, ככל שלומדים יותר תורה, סם המוות חודר עמוק יותר ויותר אל תוך נשמותיהם? אולי במקום להעניק לגדולי תורה חסינות (ברמה מסויימת) מפני ביקורת, צריך להבין שדווקא גדולתם בתורה ערלה את לבם? מקרא מלא קראנו: כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם
פסוקים רבים מספור אנו קוראים בספר תהילים על סגולתה של התורה לתקן את המידות. אבל לא כך כותב הרמב"ם, פ"ד מהל' תלמוד תורה ה"א: אין מלמדין דברי תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו, או לתם. אבל אם היה הולך בדרך לא טובה, מחזירין אותו למוטב, ומנהיגין אותו בדרך ישרה, ובודקין אותו; ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש, ומלמדין אותו. אמרו חכמים, כל השונה לתלמיד שאינו הגון, כאילו זרק אבן למרקוליס, שנאמר "כצרור אבן במרגמה, כן נותן לכסיל כבוד" (משלי כו,ח): ואין "כבוד" אלא תורה, שנאמר "כבוד חכמים ינחלו" (משלי ג,לה). וכי למה? נלמדהו תורה לאותו תלמיד, וכך נעשהו להגון! כיצד רוצה הרמב"ם ש'נחזיר אותו למוטב וננהיג אותו בדרך ישרה' מבלי ללמדו תורה? וכי מה עוד יש לעולם הדתי להציע בימינו? קאנט? דוסטוייבסקי? אל תגע בזמיר?
שמעתי וורט בשמו של (אחיו של?) הגר"א: "יערוף כמטר לקחי" - התורה נמשלה למטר. מטר מצמיח דרדר ומצמיח חיטה, בהתאם לזרע. כך התורה יכולה להצמיח צדיק ויכולה להצמיח רשע, אין זה תלוי בתורה אלא בלומד. ושאלתי לחכמי הפורום: מה בין זה לבין זה? מהו הקריטריון (החיצוני?) שקובע אם נהנה מסם החיים או נלקה בסם המוות?
תוקן על ידי מקסוול ב- 25/05/2010 00:27:33
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2010 00:35 |
|
| |
אולי הא גופא מעשיו המתוקנים או חלילה לאו יעידו עליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2010 01:32 |
|
| |
מקסוול
אכן בחרת בנושא חשוב וגם מעניין.
יש לדון בשאלתך משני היבטים. המקורות והדינמיקה. מה כתוב במקורות לדורותיהם וכיצד זה עובד בפועל.
---
מקורות
---------
בגמרא הביאו את הסיפור הבא.
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב
אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי. = מצא שמואל את רב יהודה תלמידו שעון על הדלת ובוכה.
אמר ליה: שיננא, מאי קא בכית? = שאלו: שיננא (מחודד, ויש עוד פירושים), למה אתה בוכה?
אמר ליה: מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן = ענה לו: וכי דבר קטן הוא שנאמר על חכמים? כדלקמן.
"איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים". (פסוק בישעיהו ולא בדקתי מה משמעותו המקורית "בפנים")
איה סופר - שהיו סופרים כל אותיות שבתורה
איה שוקל - שהיו שוקלים קלין וחמורין שבתורה
איה סופר את המגדלים - שהיו שונין שלש מאות הלכות במגדל הפורח באויר = בדיני טומאת אהלות הקשים ביותר.
ואמר רבי אמי: תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר. = ואמר רבי אמי כי דואג ואחיתופל היו חכמים וחריפים כל כך עד שהיו להם 300 חקירות בנידון האחרון הקשה כל כך!
ותנן: שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא = אבל הם נזכרו במשנה בתור שנים מאלו שאין להם שום חלק לעולם הבא!
אנן מה תהוי עלן? = אז מה יהיה עלינו? וכי אין אנו בסכנה? ואולי אין אנו מודעים כלל לכך שאנו בעצם יורשי גהנום ומחשיבים את עצמנו לתלמידי חכמים וצדיקים כעת? וגם אם נאמר שבינתים הכל בסדר, מי יודע מה ילד יום?
אמר ליה: שיננא, טינא היתה בלבם. = ענהו: המקרה שלהם היה יוצא דופן. היתה טינה בליבם.
עד כאן ההעתקה (כמובן מפרוייקט השו"ת זכור לטוב).
רב יהודה, הידוע כצדיק גדול (במובן המודרני) חושש כי החריף אין לו ערבות שהתורה תגן עליו מפני רשעות מהסוג הגרוע ביותר. ואדרבה, אולי היא תורמת לרשעותו. (הכינוי "שיננא" אולי אינו הולם את דמותו ההיסטורית אבל הוא מקבל משנה משמעות אם הכוונה ל"חריף". החריף בסיכון יתר!).
אמנם, שמואל מנחמו. שני אלו הם יוצאי דופן בגלל שהיתה בליבם טינה.
ולא נתבאר כאן מהי טינה ואיך מזהים אותה. ומדוע אחיתופל ודואג, לפי גישת מדרש זו, לא ידעו להגן על עצמם.
עוד הקשו מפני מה נכשל אחר ויצא לתרבות רעה. ואמרו שאביו גידלו לתורה לא לשם מצוה. ומפורסם תירוצם של בעלי התוספות שלעולם ילמד אדם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, אך לא אם כוונתו להישאר עולמית במצב של "לא לשמה".
כל המונחים האלו טעונים ביאור.
החפץ חיים, במבוא לליקוטי הלכות, מציע מהלך פסיכולוגי. הוא טוען שאדם רשע שיעסוק בתורה סופו להשתנות לטוב מעצם העיסוק הקבוע בתורה.
אך כיצד יבאר את הגמרא בחגיגה לשיטתו?
עוד יש להזכיר מה שכבר הובא פעם בפורום, לגבי ההיתר ללמוד מרשע. רבי מאיר למד מאחר ולא התקלקל. שידע לקחת את התוכן ולזרוק את הקליפה. וכך סבר גם בעל השערי יושר (וראוי להעתיק את דבריו המופלאים בהקדמה לספרו שבהם הוא מחלק בין לומד מאישיותו של הרב, שאז צריך רב כמלאך, לבין לומד משכלו, שאז אפשר ללמוד מכל אדם). וכנגד זה זכור לי כמדומה שהש"ך אוסר ללמוד מרשע ודוחה את הנהגתו של רבי מאיר.
עד כאן מקצת מקורות.
מה מצאנו? שיש מקום לומר שלימוד תורה מתקן את האדם ומביא אותו להתעלות (וצריך לבאר למה הכוונה) אבל יתכן גם שיהיה להפך. התורה לא תגן ואולי אפילו תדחוף לרעה.
מה ההבדל? אפשר שזה תלוי במניע המודע של הלומד או של מחנכיו בגיל צעיר (מעשה באחר ותוס'). אפשר שזה תלוי בפנימיות אישיותו של הלומד (רש"י על הסברו של שמואל, ש"רשעים היו מעיקרא", וזה סותר ממבט ראשון לדברי הח"ח).
אם ניתן לסכם, וחוששני שלא, אזי אפשר להציע כי התורה מחנכת את האדם לא רק מבחינה אינטלקטואלית אלא גם בונה את אישיותו. (זכור לי עכשו במעומעם היכן שהוא במאירי כי כאשר אדם לומד דיני איסור וממונות הוא לומד להיזהר בנושאים אלו ומתוך הפעולות מתפעלת הנפש).
אבל אדם שמגיע לכתחילה עם רשעות פנימית (וצריך ביאור מהי) התורה יכולה לרוממו מבחינה אינטלקטואלית אבל לא תצילנו מרדת שחת.
לעומת זאת, אדם שהגיע לבגרות אינטלקטואלית יכול גם לעמוד בקשר עם רשעים וללמוד מהם. כמו רבי מאיר.
האם האדם יכול לסמוך על עצמו? לפי רב יהודה בהווה אמינא, לא. לפי שמואל, איני יודע. אולי הוא זקוק לרב שישמור עליו. אך מי יודע אם הרב עצמו אינו בין הרשעים כדואג ואחיתופל? איך יודעים?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2010 01:39 |
|
| |
דינמיקה פסיכולוגית
----------------------
כמדומה שאנו יכולים להעיד מנסיוננו שהתורה מקדמת את האדם מבחינה אינטלקטואלית. כוונתי קודם כל ללימוד התלמוד כפי שמקובל אצלנו. אם זה נעשה נכון, האדם קונה כישורים אינטלקטואליים כמו הבנת הנקרא, ניתוח טקסטים, זיהוי הנחות יסוד ועוד.
הדיון הישיבתי והחינוך למוסר יכולים לפתח ענווה, התחשבות, מתינות. צאו וראו ברשימה בפרקי אבות. (יש כאן הנחת יסוד לא פשוטה לפיה יש רצף היסטורי בין לימוד תורה - ומהי תורה - לבין הלימוד ה"ישיבתי". נניח לשאלה זו...).
וכמובן, הדקדוק במצוות מרגיל את האדם לשמור על מרחק מן הכשלונות הנפוצים של גזל, חמדנות, שקר (למטרות רעות), ועוד.
האמונה בהשגחה פרטית ויראת השמים (יראת העונש) אף הם מסייעים להרחיק את האדם מן העבירה.
כל זה יכול לקדם את האדם ולרומם אותו. והמנגנונים הפסיכולוגיים מובנים.
אבל אין טוב בלי רע. ואין תועלת בלי סיכון.
פיתוח יכולת אינטלקטואלית יכול לרתום את הכישורים למטרות רעות. האדם מסוגל לרמות את עצמו ולמצוא לעצמו היתרים והצדקות למעשים רעים. (אדם ירא שמים יכול לעבוד באינקויזיציה בלי לחשוש שהוא חוטא ויש לו על מה לעשות תשובה). המיומנות של מציאת צד שני בכל סוגיה (תלמיד חכם יודע להתיר את השרץ, כלומר לראות צד שני לסברה הראשונית שלו) יכולה לשמש כדי להצדיק את המעשים המתועבים ביותר... האם צריך לציין שכבר היו דברים מעולם? לא הרבה, אבל היו ואולי אף ישנם.
כלומר, אם התורה תסייע לפתח רק חלק מן הכישורים והיכולות של האדם, הוא הופך למסוכן יותר ואולי גם לרשע יותר.
האם זה עונה על השאלה?
מי שהתורה מפתחת ומשפיעה על כללות אישיותו, זכה לסם החיים.
מי שהתורה פיתחה אצלו (כלומר שלקח מהתורה אך ורק) כישורים מסויימים ועשה בהם שימוש פסול, הרי זה בבחינת סם המוות.
איך מבדילים?
באמת, איך מבדילים?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2010 01:43 |
|
| |
["שמעתי וורט בשמו של (אחיו של?) הגר"א:"
הובא בספר "מעלות התורה" לר' אברהם, בשם אחיו הגר"א]
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2010 08:03 |
|
| |
- לגבי השפעת התורה – איני יודע אם יש לה השפעה "סגולית" (איני מבין בכגון דא, ואיני מכיר מישהו שמבין), אבל מסתבר שאדם שכל היום עוסק בהגבלות על המעשה ועל הקניין מושפע מכך במידה מסויימת.
- דעת הרמב"ם (ראה בש"פ) כמו ניסוחו של חוה"ל כי אחר הפעולות נמשכים הלבבות וממילא קיום מצוות מעדן את האדם (אם כדעת הרמב"ם שכל מצווה מכוונת למידה מסויימת, או שעצם ההתרגלות להגבלות היא זו שעובדת).
- איני מבין כל כך את התהיה, לאנשים יש נטיה לנצל לטובתם כל דבר, והדת בכלל. זה קיים בכל דבר בעולם, כולל כל הדתות וכל האידיאולוגיות.
- מלבד 3, גם לאחר השפעת הדת לטובה, עדיין קיימות כמה סיבות להשפעה גרועה של הדת: א. הדת הממוסדת בנויה על היררכיה ותמיד יהיו אנשים שיעדיפו לממש עצמם ולהרויח באמצעות טיפוס בהיררכיה הדתית. זו אולי הסיבה שבדרג דתי מסויים היושר האישי נמוך מאשר הממוצע. ויותר - הדת היהודית תובענית ולפחות לפי הפירוש החרדי היא תובעת התמסרות מוחלטת (ת"ת כל היום), אנשים מתחילים ו"נשברים" (וזה טבעי) ואז מנצלים את התשתית ש"קנו" (אם במיומנות לימודית ואם בהכרה ציבורית ואם ב"קשרים") לרווחתם. ב. אין כדת להשקטת המצפון. אהרוג, אגנוב וכו' ואח"כ אתן צדקה או אבקר בכנסיה ואתוודה.
- הערה צדדית - מחזירין אותו למוטב של הרמב"ם – מוסר אנושי בסיסי. אני מכיר הרבה אנשים מוסריים שאינם יודעים מי זה קאנט וק"ו לא דוסטוייבסקי (ואל תיגע בזמיר – לא ידעתי בכלל מה זה).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2010 08:52 |
|
| |
המימרה בשם אחיו של הגר"א נשמעת מאוד דטרמיניסטית. אכן?
לגבי נקודה 4א שהעלה תלמיד. יתכן וחשוב מאוד שכל אדם יהיה מסוגל לשמוע ביקורת.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2010 15:19 |
|
| |
| מקסוול כתב: |  | | ושאלתי לחכמי הפורום: מה בין זה לבין זה? מהו הקריטריון (החיצוני?) שקובע אם נהנה מסם החיים או נלקה בסם המוות? |
|
מקסוול: בהצלחה עם האשכול המוצלח,
כל סוגי התורות עשו אנשים טובים, וכל סוגי התורות ינצלו הרשעים,
אז מה ההבדל בין תורת משה לבין תורת הנאורות ??
אין שום תורה שגורמם לרשע להיות טוב, כל הטוב שלהם היא זמנית בכדי לשרת את רשעתם,
ב"ה שיש לנו ניסיון, בשני הצדדים,
בחורים רשעים בטבעם לא נהפכו לטובים בזה שהם יצאו בשאלה,
ובחורים רשעים חילוניים לא נהפכו לטובים בזה שהם חזרו בתשובה,
רשע אין לו תקנה,
והטוב לא יעשה רע לעולם, רק אולי בטעות, או שהתורה מחייבת אותו מצד לעשות טוב כמובן ונדמה לו שזה טוב,
ואין הבדל אם התורה היא דת, או התורה היא נאורות,
לעצם שאלתך
חייבים להוולד אדם טוב,
ואם לא ? לפחות שירצה להיות אדם טוב, אז כל התורות מכל הסוגים יהיה בשבילו סם החיים,
אבל אם הוא נולד רשע, ולא ירצה להיות טוב, אז הוא ינצל כל סוג תורה בכדי לעשות רע כל היום,
למה באמת הגשם יכול להצמיח דרדר וחיטה ? התשובה היא באמת כמו שכתבתה " בהתאם לזרע"
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2010 17:12 |
|
| |
ההבדל התקף ברוב המקרים הוא בין אלה שמעמידים את עצמם לרשות התורה לבין אלה שמעמידים את התורה לרשותם לשון אחר: בין אלה שרוצים לשמוע את דברה של התורה לבין אלה שרוצים לדבר בשמה
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2010 17:25 |
|
| |
בהמשך לדברי מיימוני לעיל, אומר את הדבר הבא: תיהיה אשר תיהיה התורה בה מחזיקים, ראוי לקחת אותה בעירבון מוגבל ולהיות ביקורתי כלפיה. אנו, בהיותינו אנשים ולא תוכנות מחשב, יכולים לצאת מהתיאוריה שאנו מחזיקים בה ולהסתכל עליה "מבחוץ" - הן מבחינת התאמתה למציאות והן מנקודת מבט מוסרית. ודוק: ביקורתיות אין פירושה ספקנות. על זאת כתבתי בהרחבה פה http://www.hydepark.co.il/topic.asp?whichpage=4&topic_id=2788246&forum_id=1364 בהודעה הראשונה שלי בעמוד באמצע ההודעה [לגבי ספקנות]. ועוד: בכל דור ודור ובכל חברה וחברה, ישנם תיאורטיקנים "אדוקים" שבקיאים מאד בתיאוריה זו או אחרת השלטת באותה חברה ושופטים על הכל מתוך אותה תיאוריה: ויהיו אלו שיפוטים מציאותיים [דסקריטפטיביים] או מוסריים [פרסקריפטיביים]. אבל בכל חברה קיימים גם אנשים שהידע שלהם בתיאוריה השלטת בחברה הוא שטחי או שבכל אופן, אינם "נעולים" עליה ומרשים לעצמם לבצע שיפוטים "מהבטן". עכשיו, ה"אדוקים" נוטים לזלזל בכאלו אנשים ולראות בהם במקרה הטוב בעלבתים או אנשים בלתי רציניים, ובמקרה הרע כופרים, או חיים בשקר, או משלים את עצמם, או בוגדים, או "סרטן בגוף האומה" וכו וכו אבל דווקא מאנשים כאלו צומחת הישועה: הרבה התקדמויות רציניות שהיו בתחומים רבים באו מצד אנשים "פרילנסרים". אם זה בפילוסופיה: לא דקארט ולא וויטגנשטיין לא היו מקצוענים גדולים. אם זה במדע: גליליאו לא היה פיזיקאי באוניברסיטה. ובמה זכו אלו? בכך שלא היו נעולים על שום תיאוריה ואי לכך הראש שלהם היה פתוח לחשוב מחדש על דברים. ותיזכרו בהזדמנות זו ב"בגדי המלך החדשים" מאת אנדרסן. הרי מי שאת כל חייו הקדיש ללימוד שיטת אריסטו (למשל) עם פרשניו, המחלוקות ביניהם וכו' לא יואיל לזרוק הכל לפח ופשוט להגיד שאריסטו טעה. הרי זה בנפשו. הרי אם כך, חייו בובזו לריק. הוא לא יעיז להרשות כזו אפשרות שתישמע ברבים. למשל, עד ימי גליליאו, היו סבורים שגוף כבר נופל יותר מהר מגוף קל. וזאת על סמך שיקולים רמי מעלה כגון: שגוף כבד יותר, יש בו יותר פוטנציאל לנפילה שאמור להשתחרר וכן הלאה. ובא גליליאו ופשוט הפיל בבת אחת שתי אבנים במשקל שונה ממגדל פיזה והראה שהן הגיעו לקרקע (בערך) באותו זמן. צחקו עליו האקדמאים המכובדים: אנו פה נוברים בכתבי הפילוסופים הקדמונים, בכתבי אבות הכנסיה, בכתבי הקודש, בפרשנים של כל האמורים, מקשים קושיות ומתרצים תירוצים, דנים במושגים רמים כמו "בכוח" ו"בפועל", "חומר ו"צורה", "יסודות" ו"הרכבים" וכן הלאה. ועל זמך שיקולים דקים-מן-הדקים הללו הגענו למסקנה שאבן כבדה נופלת יותר מהר מן הקלה. והנה בא לץ זה ומפיל שתי אבנים ממגדל פיזה? איזו מן ראיה זו? אם הוא רוצה להביע את דעתו בנושא, יתכבד וילמד את דברי הקדמונים וכו' ויואיל להסביר לנו את השיטה החדשה שהוא מפתח במונחים שאנו מבינים אותם וינמק אותה ע"פ השיקולים המתאימים לנסיבות. ואז אולי נועיל לקבל דבריו. אבל להפיל אבנים? זה בפירוש ראיה המתאימה לשכל-של-בעלבתים. על ביקורת מוסרית על תיאוריה כתבתי כאן http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=2774874&forum_id=1364על ביקורת דסקריפטיבית ראו דבריו של קארל פופר בתרגום לעברית [אגב, זה בהיר וקצר - רק שמי שהקליד את זה עשה כל מיני שגיאות כתיב מצחיקות - אבל אפשר להתגבר על זה]: http://poli.haifa.ac.il/~levi/res/popper.rtfעל בעלבתים שבכל דור, ראו את דבריו של ישעיה ברלין על הקיפוד והשועל [לא מתורגם]: http://berlin.wolf.ox.ac.uk/published_works/rt/HF.pdf
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2010 22:07 |
|
| |
רוב המגיבים תלו את ההשחתה בנפשו של לומד התורה בכוונות עקמומיות שקוננו בו מעיקרא. וכמאמר חז"ל בסוכה (מט:) עה"פ "ותורת חסד על לשונה":
וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד? אלא, תורה לשמה זו היא תורה של חסד, שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד
לפי דברים אלו, התורה אינה אלא מעצימה את הנטיות הראשוניות. עם הלימוד, נבל מתנבל יותר ונבר מתבר יותר, אבל אין בכוחה של תורה להביא אדם מצד אחד של המתרס לצד השני.
טוב, חשבתי שכולם יסכימו עם ההנחה שזו סגולתה של תורת ה' תמימה מחכימת פתי, ויהיה על מה להתדיין. כנראה שטעיתי.
אז נשארתי רק עם הספק השני.
תלמיד כתב:
<
הערה צדדית - מחזירין אותו למוטב של הרמב"ם – מוסר אנושי בסיסי. אני מכיר הרבה אנשים מוסריים שאינם יודעים מי זה קאנט וק"ו לא דוסטוייבסקי (ואל תיגע בזמיר – לא ידעתי בכלל מה זה).
>
בוודאי שאפשר שאדם כזה יהיה מוסרי. אלא שאני תוהה, כיצד אפשר לקחת אדם לא-מוסרי ולהפכו למוסרי. אם התורה מסרבת להפעיל את הקסם שלה אא"כ נותנים לה לעבוד עם חומר טוב מלכתחילה, מה יש לך להציע לערסים שאני שומע ברגעים אלה ממש מקללים אחד את השני בקולי קולות בגן השעשועים השכונתי?
אולי בכלל הכוונה ב'להחזירו למוטב' היא לתת הוכחה כוזרית לאמיתותה של היהדות וכמה סיסמאות מוסר'דיקיות על תכלית האדם בעולמו?
תוקן על ידי מקסוול ב- 29/05/2010 22:11:27
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2010 23:43 |
|
| |
האם אכן תורה מוטלת בקרן זווית וכל הרוצה ליטול יבוא וייטול?חילוקי דעות בין שלשה מרבני צוהר לבין רבנים מהעתון בשבע:
" צרות אופקים
(בתגובה ל"צוהר ללימוד התורה?", גיליון 393)
קל ופשוט לאדם דתי לצייר את החילוני כ'רע'. ללא ערכים, מופקר, בליין ומתהולל. אבל אדם חילוני שמתעניין במורשת ישראל? שמקדיש זמן ללימוד מקורות יהודיים: תורה, תושב"ע ומחשבה, וחובר לכלל ישראל בלימוד תורה בליל שבועות? עם זה, מסתבר, קשה לאנשי 'בשבע' להתמודד, ולכן מה שנשאר להם זה לעמוד מהצד ולהשמיץ. להשמיץ את רבני 'צהר' ומפעלם המבורך, להשמיץ את ישראל עם קדושים ואת כל מי שהולך ללמוד תורה לא בדרך מסוימת אחת.
חבל ששוב הוכיחו אנשי 'בשבע' שהם שייכים לקבוצה קטנה, מתבדלת ואליטיסטית הדוגלת ב"הכל או כלום", ואינה יכולה להכיל דרכים שונות ומעשים גדולים של אחרים הפועלים להגדיל תורה ולהאדירה. אחרים שלא נבהלים מגוונים שונים ומדרכים בלתי סלולות בעבודת ה', נותנים מענה לכל שבטי ישראל ופותחים שערי תורה בלי פחד, בעוז ובענווה. "תורה מונחת בקרן זווית - כל הרוצה יבוא ויטול".
תהילה פרוידיגר, ירושלים
תגובת מערכת 'בשבע':
לא רק ל'בשבע' מייחסת הכותבת דעות שבדתה מליבה (החילוני הוא חסר ערכים, מופקר, בליין ומתהולל) אלא גם לחז"ל, שבאמרם "כל הרוצה יבוא וייטול" התכוונו למי שאמנם אינו מיוחס, אך ניגש ללימוד התורה מתוך אמונה בקדושתה. על מי שעוסק בתורה תוך כפירה במקורה האלוקי ובמחויבות למצוותיה אמרו חז"ל "נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו", ופירושים המסלפים את התורה מתוך אמונות זרות הוגדרו ע"י חז"ל "דרשות של דופי".
לא יצאנו לבדוק בציציותיהם של חילונים שלומדים את התורה כיצירה אנושית, רק תהינו האם ארגון רבנים לא מסוגל לארגן תיקון ליל שבועות שגם יהיה אטרקטיבי לקהל הרחב וגם יעלה על הבמה דברי תורה אמיתיים מפי חכמי תורה מלומדים. הניסיון מוכיח שאין סיבה לפחד, לטשטש או להתחנף. בציבור הרחב יש היום ביקוש לאלטרנטיבה תורנית בהירה ואמיתית לא פחות מאשר לליל מתן תורה שבמרכזו סלבריטאים, אנשי תקשורת, פוליטיקאים, אנשי אקדמיה ושלושה רבנים. "
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2010 07:53 |
|
| |
מקסוול – אתה אינך מכיר בחינוך שאינו תורני? ואולי חינוך תורני יכול לתת יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2010 09:16 |
|
| |
"הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב". מכאן יוצא שאדם יכול להגיע אל התורה מתוך מצב שלילי, ולצאת ממנה חיובי. התורה לא רק מגדילה את הווקטור, אלא גם משנה את כיוונו. ואכן שאלה גדולה היא כיצד. נדמה לי שהרב מיכי דן בכך פעם בהקשר שלא "מתוך שלא לשמה בא לשמה".
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2010 09:40 |
|
| |
אבות דרבי נתן פרק ב
(ט)
והעמידו תלמידים הרבה -
שבית שמאי אומרים, אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר.
ובית הלל אומרים, לכל אדם ישנה. שהרבה פושעים היו בהם בישראל, ונתקרבו לתלמוד תורה, ויצאו מהם צדיקים וחסידים וכשרים:
|
|
|
|
|
