נחום ברנע איז א באקאנטע שונא הדת, פון דעי מורידין ולא מעלין, וואס וועלן קיינמאל נישט האבן א תיקון ווי די גמ' זאגט.
ער איז א שרייבער אין דעם אפיקורסישן "ידיעות אחרונות", און האט זיך לעצטענס צולאזט קעגן די חרדים.
יוסף90 האט געשריבן אן הערליכן ארטיקל, ווי ער שטאפט איהם צו דאס מויל, און דרך אגב לייגט אריין בילדער וואס ווערט פארענפליכט דעם ערשטן מאל.
(לדעתי זעי איך נישט וואס מ'דארף ענטפערן, וואס דארף מען זיך צו טוהן מאכן וואס א חילוני שרייבט, פינקט ווי ממאכט זיך נישט וויסענדיג, וואס דער בלאט שרייבט)
ס'איז זייער א גיטען ארטיקל, און אפי' די חברה וואס זיכען איטער צורייסן כסדר די קנאים, זענען געבליבן מיט א פארמאכטען מויל.
ליינטס און האטס הנאה:
יוסף90 מוותיקי כותבי בחדרי חרדים עונה לנחום ברנע
ברנע "טוראי"
קוראי וגולשי בחדרי חרדים אשר רובם אינו מנויים אמונים על העיתון החילוני "ידיעות אחרונות", נהנו או תמהו לראות את הכתב והעיתונאי הבכיר של העיתון של המדינה, במקום להקדיש את טורו השבועי והפופלארי לנושאים מדיניים חשובים רמי מעלה דוגמת מאמצי נשיא ארה"ב אובמה להאצת המהלכים המדינים באיזור, או השפעת התרגיל הבטחוני הענק רחב ההיקף על המצב הבטחוני בגבול הצפון, או על פרשת "הולילנד" אשר הדה עדיין לא שכחה, החליט להקדיש במה נרחבת להפגנותיה של היהדות החרדית נגד החלטת הממשלה לחלל בית קברות יהודי קדמון באשקלון, בכדי לבנות חדר מיון ממוגן בבית החולים "ברזילי" הנמצא במקום.[
נחום ברנע
מר ברנע משחיז מצד אחד - ומבזבז מצד שני - מילים נגד ענק הרוח החרדי הגאון האמיתי ר' דוד שמידל שליט"א יושב ראש אגודת "אתרא קדישא", בכנותו "נמר של נייר", וקורא תיגר על אישיותו ומנהיגתו אשר שניהם ביחד - לדבריו - נחלו כשלון, ונטפל לשני עצרות מחאה אשר – לדבריו - אורגנה ע"י "אתרא קדישא" והשתתפו בה מספר מועט של אנשים.
לפני התייחסות רחבה לדבריו, יובהר ש"אתרא קדישא" עוסקת ומנהלת את הפעילות מול הגורמים הרשמיים להצלת הקברים ולמניעת חילולם, אבל לא בארגון הפגנות.
יודגש היטב שאגודת "אתרא קדישא" אשר קיבלה אימונה של מרנן ורבנן גדולי ישראל זצ"ל מעולם לא אירגנה מחאות והפגנות, תמיד היו לכך ארגונים אחרים שיעשו בעבורה את העבודה, דוגמת העדה החרדית ובית דינה הצדק וגדולי ישראל מכל החוגים נ"ע והחיים אתנו לאוי"ט, וארגון "הועד להגנת קברי ישראל", ארגון כלל חרדי המארגן את ההפגנות והמחאות ומאגדת בתוכה כל החוגים בציבור החרדי. מטבע הדברים הגר"ד שמידל כמרכז את הפעילות הענפה בתחום, וכהעומד בראשה, משמש כנואם הדומיננטי בכל עצרת המתקיים בהקשר של חילולי קברים, אבל את נאומו הוא מרצה לא כמארגן הפגנות, אלא כבעל הידע הרחב והבסיסי בנידון.
כך, שכל כשלון של מערכה או הפגנה – אם היה כדבר – אינו כשלון של הגר"ד שמידל, אשר הפגנות אינו תחום טיפולו.
לא אתפלמס עם מר ברנע אשר בקיאותו בשיטות ובקורות ההפגנות של היהדות החרדית הירושלמית ודרכי מלחמתה שואף לאפס, ובמקום לחזור לכותלי האוניברסיטה ולהתחיל לחקור ביסודיות את היסטוריות ההפגנות של הציבור החרדי, ובמיוחד ההפגנות בנושא מניעת חילול קברי ישראל, ודרכי הצלחתן במשך השנים, בחר להתנהג כ"טוראי" (זכר לטורו הישן) ובפזיזות כתב את טורו השבועי, כאשר הוא מכנה את המערכה להצלת הקברים באשקלון ואת הפגנות המחאה בעקבותיהן ככשלון.
לגופו של ענין, ההפגנה בבית הכנסת סאטמאר התקיימה רק בדמיונו הפורה והקודח של מר ברנע, עובדה המראה את דיוקיו של העתונאי מס' 1 בבואו לתאר את קורותיה של המערכה.
בעצרת המחאה שהתקיימה בבית הכנסת "זכרון משה" בירושלים, אין לראות כל כשלון במספר האנשים אשר השתתפו בה, כי כך דרכן של הפגנות בירושלים מימים ימימה, שבעצרת הפתיחה משתתפים ראשי העסקנים והגרעין הקשה, אשר תפקידם להפיץ את דבר המערכה לאלפי הציבור בכל השכונות שבירושלים, וההפגנות מתרחבות מהפגנה להפגנה וממחאה למחאה, מה גם שבנוסף לכך הוא אורגנה מיום ליום.
מר ברנע בחר להביא לטורו לדוגמה רק תיאור מעצרת המחאה הראשונה, אבל החסיר את דוגמת העצרת אשר התקיימה ימים ספורים לאחריה, שם השתתפו מספר גדול של טובי בניה של היהדות החרדית, בעצרת שאורגנה מספר שעות קדם לכן.
בעצרת זו הרעיש כ"ק הגאון רבי יצחק טובי' ווייס שליט"א רבה של העדה האורתודוכסית בירושלים, בהאשימו את השלטונות בהרס בית קברות, ובמקום לעצור את השוטרים האלימים לכלא, עוצרים אברכים מקדשי שם שמים.
העצרת המחאה על חילול בית הקברות באשקלון
לא עברה כמה ימים, ושוב התקיימה עצרת מחאה ובקשת מחילה מעצמות ישראל הנשדדות, אשר הובאו בארבעים תיבות לככר זופניק בירושלים ליד בניני העדה החרדית שם משכנם של חברי הבית דין צדק, גם שם השתתפו קהל גדול, וגם שם דבר קיום העצרת פורסמה יום קדם לכן.
עצרת בקשת המחילה בככר זופניק
למר ברנע חסר את הידע הבסיסי של הפגנות בהקשר של חילולי קברים. רק לפני חצי שנה התקיימה בירושלים מעמד "לוויית העצמות" של עצמות קדמונים אשר נשדדו ע"י ארכיאולוגים מ"רשות העתיקות" במהלך עבודה קבלנית בעיר התנאים "ציפורי", בעצרת זו השתתפו קהל אלפים רבים, אשר מר ברנע מסיבה כלשהוא בחר לא להביא את תיאורה בטורו, כדי שזה לא תקלקל את חגיגת ופוזת הכשלון שהוא בונה למותגה של המערכות שמנהל הגר"ד שמידל, ובמילים אחרות מר ברנע לא נותן לעובדות לדבר, אלא לרושם המטעה.
צא ולמד לחילוני כמו ברנע אשר לא קרא ולא שנה, שמספר המשתתפים בהפגנותיו ומחאותיו של הרב הצדיק המפורסם, לוחם מלחמת ד' בגאון ועוז, ר' עמרם בלויא זצ"ל מנהיגה ומייסדה של "נטורי קרתא" המיתולוגי, היו הרבה פחות ממספר משתתפי המחאה בבית מדרשה של "זכרון משה" המפורסמת בירושלים, ובכל זאת הפגנותיו הפכו למיתוס עליה צמחו וגדלו רוב רובה של מנהיגי ההפגנות של הציבור החרדי, והצלחותיה היו למעלה מן המשוער.
וכל זאת למה? כי הצלחתה של מאבק בכל תחום שהוא אינו רק פרי כמות המשתתפים שבה, אלא מידת הרצינות והעיקביות שלה, אשר לפעמים שווה בהרבה, מכמות המשתתפים.
ונעבור לעצם ההפגנות והמחאות נחלת המדינה הציונית יותר מ-60 שנות קיומה, ובפרט ההפגנות המאורגנות להצלת קברי יהודים מידי שודדיהם היהודים.
היסטוריית המחאות והפגנות נגד חיטוטי שכבי רבות ומגוונות הן, החל מהמערכה האדירה כלל העולמית נגד החפירות בטבריה בשנת תשט"ז (1955) ליד קברו של מאור ישראל היד החזקה רבינו הרמב"ם זי"ע, וההפגנות נגד אוניברסיטת "תל-אביב" אשר ביצעה ללא כל בושה מחקרים אנתרפולוגים בעצמות יהודים קדושים וטהורים בתשל"ז (1977), והפגנות האדירות נגד חילול קברי האמוראים אביי ורבא זי"ע באבנית בתשל"ח (1978), דרך ההפגנות הסוערות בעיר דוד בשנת תשמ"א (1981) שם חולל קברות קדמוני ישראל ע"י הארכיאולוג יגאל שילה אשר נפטר באופן טראגי בשנים מועטות לאחר מכן, ובמערכה האדירה נגד בניית מלון "גני חמת" בטברי'ה בשנת תשמ"ד תשמ"ה (1984-1986) שם חולל בית ית קברות העתיק של התנאים, ואודות למאבק עז הצילו את ציון המצויינת של ר' ירמי'ה, בהפגנות הגדולות בקיסרי'ה בשנת תשמ"ו (1986) שם ביצעה רשות העתיקות בשיתוף קבלנים שוד קברים לאור השמש.
וכלה בהפגנות אשר נמשכו בשנים (תשנ"א, תשנ"ב, 1991- 1992) המערכות האדירות להצלת הקברים במיתחם "ממילא", ובשטח "הגבעה הצרפתית", בשנת תשנ"ו (1996) במערכה הסוערת ביפו בשטח המכונה "גבעת אנדרומה" אשר כעת התחדשו העבודות וחילולי הקברים במקום לשם מגיעים מידי יום המוני אנשים אשר לא מפחדים להיעצר (ואשר מר ברנע משום מה לא מציינו כמאבק הבא, אלא בוחר לכך את חילול הקברים ב"נצרת" לדוגמה), ובשנות 2000 והילך בחפירות הארכיאולוגיות בכביש חוצה ישראל, באיזורים מזור, ורגבים, ובמערכה להצלת הקברים בעכו ובפרדס חנה, ובמנהרת הכרמל בחיפה.
לא נמנה את כל ההפגנות והמערכות אשר התקיימו משך השנים אשר לא כולם הגיעו לתודעת הציבור הכללי במדינת ישראל, כי היו הם מערכות קצרות אשר הכניעו את הרשויות כבר מיד בהתחלתן, אבל הצד השווה שבהן, שתמיד ההפגנות החלו בקול דממה דקה, והתרחבו מידי יום, עד אשר הקיפה את כל שדרות הציבור החרדי, ובחלקן הגדול נחלו הצלחה גדולה, כאשר הצליחו למנוע את חילולם של קברים וגזילת מנוחתם, ובחלקם החזירו את העצמות, אחרי מאבק עיקש אשר נוהל בחירוף נפש.
מה שברנע לא יודע, שבעודו היותו נער צעיר, כבר הגר"ד שמידל היה בעיצומם של המערכות הגדולות להצלת קברי ישראל אשר זיעזעו את אמת סיפיה של מדינת ישראל.
על העיקביות של הגר"ד שמידל (בניגוד למר ברנע המחליף את דעתו לפי הוראת שעה והחלפת שלטון) אשר אינו יודעת גבולות, נציין עובדה מאלפת, והוא המאבק האדיר נגד החפירות הארכיאולוגיות באיזור "בית שערים" אשר נוהל לפני 50 שנה, כאשר הגר"ד שמידל ניהל מאבק עיקש מול כל הגורמים משך כל השנים כמעט 50 שנה עד לתקופה האחרונה, להחזרת העצמות הקדושות של רבותינו התנאים והאמוראים אשר מקום מנוחתם היתה במקום זה, ומעולם לא התייאש ולא הרים את ידיו.
הארכיאולוגים "אנשי האמת" אשר בניגוד לפרשת ברזילי בה מצטדקים שהעצמות באשקלון הם של נוכריים, ידעו היטב שהעצמות הם של קדושי עליון מצוקי ארץ, אך כמיטב המסורת שלהם הכחישו ללא הרף שנשאר בכלל זכר מהעצמות מהחפירות דאז. הגר"ד שמידל שזכרונו אינו מטעה אותו אפילו בדברים שקרו לפני חמישים שנה, זכר היטב את הגזילה שהתרחשה אז לאור השמש, ידע באופן מדוייק לאיפה הוטמנו העצמות, ידע להזכיר את שמם של מחטטי הקברים ואת גוזלי מנוחתם, ובכל פגישה ופגישה עם גורמים של "רשות העתיקות" עוררם ודרש מהם להחזיר את העצמות הקדושות הגזולות. ובעקבות מאבקו אשר כל כולו היה לשם שמים ללא אינטרסים אישיים, הוחזרה העצמות הקדושות לפני שנתיים, והעצמות הקדושות אשר הוצאו ממרתפי הנבלה של רשות העתיקות, הוטמנו שוב באיזור בית שערים.
בתמונות אשר מתפרסמות כאן בפעם הראשונה, נראים יהודים חרדים מכובדים מלויים בכאב צורב, את עצמות התנאים והאמוראים אשר חוללו בבזיון מחפיר, בין המלווים רבנים ודייני ישראל, ומנהיגי קהילות, ותלמידי חכמים מובהקים, ובראשם הגאון ר' דוד שמידל שליט"א.
עצמות התנאים הקדושים מבית שערים נקברים שוב בבית שערים
רבנים מלווים ונושאים בכאב צורב את עצמות התנאים
הגר"ד שמידל ורבנים נוספים מביטים בכאב בקבורת התנאים ומבקשים מחילה מכבודם
כאשר מדברים מהחזרת עצמות, יש לציין שגם הנוהל של החזרת עצמות ע"י "רשות העתיקות" לפקחי "משרד הדתות", נוהל שהופעל גם בחילול הקברים באשקלון, לא הוכנס לשיגרת העבודה של "רשות העתיקות" בלי מאבק סוער ומתיש. יסלח לנו מר ברנע וישאל את היועץ המשפטי לממשלה בדימוס מר מיכאל בן יאיר, והוא יספר לו את המאבק שנוהל לכך, ואז יווכח מר ברנע איזה "נמר של נייר" הוא הגר"ד שמידל, וגם סגן שר החינוך מאיר פורוש יחכימו בענין זו ויספר לו את קורת הימים דאז.
כך שפורוש לא צריך את מר ברנע שילמד לו פרק בהיסטוריה על כשלונותיו הדימיוניים של הגר"ד שמידל.!
ומילים נכוחים אישי למר ברנע.
הצלחתה של הארכיאולוגים והממשלה המכונה "ישראל" בחילול קברים, הוא כשלון שלי ושלך באותו מידה.
כי בזאת איבדת את הלגיטימיות למחות ולזעוק נגד חילול קברי ישראל ונגד כל סמל וסממן יהודי בארצות הגולה, אלו שיעשו זאת יטיחו בפניך, מר ברנע טול קורה מבין עיניך!
וחבל!
