אודות פולמוס המהר"ל נגד שיטת הרמב"ם

רצוי להתעניין אצל המומחים, חברי מערכת "יתד נאמן" ודומיהם ... :)

הועלו כאן שתי שיטות
אחת בכפיה ואחת בהפנמה, איזו מהן עדיפה?

מדיון עניני בנושא עמוק זה, ברחנו לנושא עקיף (מענין לכשעצמו).
מי יאיר עינינו בנושא ידיעת ה'

ראה בהרחבה בדוד מנשרי "אירן: בין אסלם למערב" (אוניברסיטה משודרת) וכבר המליץ "שלויימלע" בזמנו על קריאת הנ"ל להבנת המכניזם החרדי בן ימינו.

ספרן
נמצא ברשת?

עדיין לא.

בעל הגדה
תעשה חיפוש על בחירה ב"חיפוש דיון בפורום" ותמצא לא מעט חומר.

נושא זה נדון בארוכה בספרי המקובלים ובפרט ע"י הרמ"ק המקדיש לכך שער שלם הלוא הוא שער עצמות וכלים.
אביא כאן את מה שכתבתי בנושא בוקיפדיה-

מחלוקת עצמות וכלים

שאלה מרכזית בקבלה היא האם הספירות הן מהות האלוקים או כלים בידו. כלומר האם הכלים הם מעצמות הבורא או שהם פעולות כמו כלי האומן. בסוגיא זו התחבטו גם גדולי החוקרים (-הפילוספים היהודים) כגון הרמב"ם והמהר"ל.

לדעת הרמב"ם הקב"ה הינו שכל פשוט (כלומר שאינו מורכב בגוף,אפילו לא גוף רוחני)אך שלא כמו שכלי המלאכים, הבורא יודע את העולם במה שיודע את עצמו ובלשונו שהוא המדע והוא היודע והוא הדעה עצמה. בניסוח זה עונה הרמב"ם כיצד אין נופל שינוי והרכבה בבורא מידיעה לידיעה,כיון שאצלו ית' אינה אלא ידיעה אחת, שע"י ממילא גלוי וידוע לפניו כל פרטי הבריאה.

אמנם המהר"ל כתב שמכיוון שהשכל הוא נברא יש מאין, לא ייתכן לומר שהוא עצמות הבורא אלא עצמות הבורא אינו מוגדר בגדר מיוחד. בשל כך קורא המהר"ל לבורא פשוט בתכלית הפשיטות, כלומר שאינו פשוט רק ממקרי הגוף(כדעת הרמב"ם) אלא אף פשוט מהשכל ומכל גדר שהוא. ובאשר לחכמתו ית' ושאר כחותיו, אומר המהר"ל שאינם אלא פעולות, והיינו כמו כלי האומן שבהשתנותם לא ישתנה מהות האומן הפועל ע"י.

מחלוקת זו מבוססת גם בדברי המקובלים הראשונים והם ר' דוד ורבי מנחם מרקאנטי. ר' דוד מצדד בדעת הרמב"ם ואלו הרקאנטי כמהר"ל ובלשון הקבלה קראו אותם עצמות וכלים.

סוגיא זו מתרחבת בדברי הרמ"ק שמתווך בין שני הדעות. לדעת הרמ"ק הספירות, כלומר הכחות של הבורא, הם הן עצמות והן כלים כאחד. הרמ"ק בהסתמכו על דברי הזוהר, מבחין ומחלק בין החלק הפנימי שבספירות, אשר לו הוא קורא עצמות ואור, ובין החלק החיצוני שבספירות, אותו הוא מכנה כלים. לדעת הרמ"ק עצמות הבורא הוא פשוט כדברי המהר"ל ורבי דוד, אבל שלא כדעתם סובר הרמ"ק שהעצמות מתאחד עם הכלים והוא הפועל בהם, עד שנופל עליו שם התואר מהפעולות. ובאשר לשאלת ההשתנות מן התוארים, מתרץ הרמ"ק ששהשתנות בעצמות הבורא היא רק בהתפשטות כוחו (שנקרא עצמות שכן הוא ג"כ פשוט כעצמותו)משא"כ בעצמותו. עוד מסביר הרמ"ק, שגם ההשתנות שבכוח זה אינה אלא מקרית ולא עצמית. וע"ד המים שנראים ככחולים כשנמצאים בזכוכית כחולה, אבל באמת הם צלולים ולא נשתנו אלא למראית הרואה. לפי דעה זו, יש אכן ביסוס מסוים בקבלה לדעת הרמב"ם שעצמות הבורא הוא שכל. והיינו מצד התואר שנעשה באור המתפשט, אף שתואר זה אינו מתמיד ועצמי.

דברי רמ"ק אלו, נתקבלו כ"משנה אחרונה" גם על האריז"ל, תוך שהוא מוסיף עליהם ומעגן את דברי הרמב"ם במשנה חיזוק. לדעת האריז"ל הכלים אינם מתהוים ליש מאין המוחלט כדעת הרמ"ק המהר"ל ור' דוד, אלא על ידי צמצום אור העצמות. כלומר התואר כלים המתייחס על חיצוניות הספירות, הוא לא מצד מהותם כשאר הבריאות והפעולות שבעולם שהם נפרדים מהאלוקות אלא משום היותם אלוקות בצמצום. ונמצא שהתואר שבכוחות אינו מקרי לאלוקות כדברי הרמ"ק אלא שבהיותו שלא מערכה העצמי של האלוקות, אנו מכנים אותו בשם כלים.

אם נסכם נוכל לצייר את השתלשלות הדברים בשלושה חתכים:

א.מחלוקת הרמב"ם ומהר"ל אם השכל הוא עצמות האלוה או שהשכל הוא כלי. ב.תווך הרמ"ק שעצמות הבורא פשוט אבל אורו מתאחד עם הכלים עד שנופל עליהם שם הפועל מהכלים. ג.דעת האריז"ל שהתהוות הכלים הוא על ידי צמצום האור וע"י התאחדות האור עם הכלים נופל עליהם שם התואר.

(ערך זה נכתב לפי ביאורו של אדמו"ר הצ"צ בספר דרך מצוותיך מצוות האמנת אלוקות.)