האם יש טעם להתפלל, בצורה שבה אנו עושים זאת?

בקצרה
מהגמרא ומהרמב"ם עולה שמי שאינו יכול לכוון אל יתפלל.
בראשונים מובא הטיעון שהואיל וממילא איננו מכוונים אם נתלה תפילה בכוונה לעולם לא נתפלל.
שאלתי את הגר"ש פישר שליט"א שאם תפילה ללא כוונה אינה תפילה, מה משמעות של תפילה רוטינית כפי שדברו עליה הראשונים לכאורה היא ברכה לבטלה?

בירושלמי כבר מובאים ספורים על אמוראים שטענו שלא כיוונו בתפילתם והודו לגופם שעושה זאת אוטומטית.

לכאורה השאלה היא האם תפילה מדאורייתא כעבודה שבלב ואז ברור שללא כוונה אינה תפילה, או כפי שטוען למשל עזרא פליישר שהתפילה שלנו תוקנה ביבנה כשי לתת לעם ישראל תחליף ממוסד לעבודת המקדש והכוונה לפי זה היא פחות עקרונית והעיקר היא הקביעות.

רדף
אתה צודק, טעיתי.

הרב לא ענה.

הדבר ידוע, שמי שאומר שהוא מדבר עם האל נחשב למטורף, אבל מי שאומר שאי אפשר לדבר עם האל הוא כופר. מי שאומר שהאל מדבר איתו הוא משוגע, מי שאומר שהאל לא דיבר עם בני אדם הוא כופר.

_________________

ת"ח שאל:

ש. האם יש טעם במלמול טקסט ללא שום כוונה?
ת. מלמול סתמי של טקסט הוא מעשה לא שפוי.

ש. האם מישהו חושב שתפילה כזאת עושה משהו, זה רצון ד'
ת.  חז"ל תקנו תפילה לעם. והגדירו שהתקנה היא  להתפלל בכוונת הלב.

עם זאת אמרו שבמידה ואדם אינו יכול לכוון ליבו (מלמול טקסט סתמי) - יכוון בברכה אחת (והגדירו אחריהם כי יש לכוון בברכת אבות.) ויתפלל משום קיום התקנה לכשעצמה.

ומשמע מכאן וכן ממאמרם שבא מן הדרך פטור מתפילה - שאם איננו יכול לכוון כלל - לא יתפלל.

ש. או אולי באופן כזה עדיף לא להתפלל כלל. [מחשבה אפיקורסית...]
ת. אין במחשבה זו כל אפיקורסות. התפילה הוגדרה על ידי חז"ל כ"עבודת האל בלב" וודאי שאדם שחש כי הוא עומד לפני האל ומתנהג כאחד המכשפים במלמולים ולחשים - אסור לו להתפלל.
-----------

בימינו המנהג הוא להתפלל גם בלי כוונה וכמו שכתב הרב קארו ב"שולחן ערוך" שלו (צ"ח ב):

לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו ולא בשעה המבטלת כוונתו (טור בשם ר"מ מרוטנברג והגהות מיימוני פרק ד' מהלכות תפלה). ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה מפני שאין אנו מכוונים כל כך בתפלה.

בעלהגדה
זו היתה השאלה ששאלתי את הרב, מדוע זו לא ברכה לבטלה והיכן מצאנו תקנת חז"ל לתפילה כזו?

בגמ' שלהי מנחות דף קי עמוד א ושמא תאמר: לאכילה הוא צריך, ת"ל: אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה, לא אמרתי אליכם: זבחו כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רצוני, לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם אתם זובחים, שנאמר:לרצונכם תזבחהו. ושם ברש"י לא לרצוני אתם זובחים - כלומר לא להנאותי שאיני רוצה להטריח אתכם לעשות על כרחכם.לרצונכם - לצורך עצמכם לקיים מצוותי שתהא כפרה לכם בכך. ובקוצק וגלילותיה למדו מכאן דה"ה תפילה אסור להתפלל כדי לעשות רצונו אלא יש הלכה שיהיה לרצונכם. ולהאיר עוד למאמרו הנפלא של הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ בספר מאמרים על יסודות היהדות בענין חוק ומוסר במסורת היהדות אות ז' שהאריך לחלוק על קאנט שהעיקר זה הרצון הטוב, והאריך לבאר את מעלת הפעולות האוטומטיות של הגוף, ואת דרישת היהדות שאין לה חפץ רק בנשמה אלא גם בפעילות המכנית של הגוף.