ההבדל בין הגישה של ליבוביץ. ששוללת את האפשרות להמצאותם של משמעויות מאחורי הדברים, או לפחות אין סיבה לפעול לפיהם. לבין הבעיה בנושא התפילה היא פשוטה. התפילה נועדה ליצור דיאלוג של האדם עם אלוהיו.
[בלי להכנס לפרטים כמו מעלת הביטחון שהתפילה מביאה או לא] אמנם כציבור, לא שייך לתת לאדם את האופציה להחליט בכל פעם אם הוא כשיר כרגע לתפילה, וא"כ לאיזה מינונים ממנה. ובאמת האדם הדתי אמור לנסות להתפלל. חוץ מזה, העניין של אחידות ההלכה והמנהגים חשובים לא פחות מהתפילה עצמה.
באחד התגובות הקודמות,ראיתי התיחסות כואבת לגבי התוספות שנוספו לתפילה, אכן אני מאד מזדהה עם טענה זו. כידוע, הגר"א התנגד מאד לתוספות בסדר התפילה. חוץ מהתוספות של חז"ל שלכאורה אינם עדיפים פחות מאנשי כנה"ג, או משום שנכנסו לסידור התפילה בצורה מוחלטת.
אגב, קימת גם גישה אחרת, שמעתי פעם סיפור יפה על הגרשז"א. פעם העיר מישהו על מזמור שיר, או על תוספת יותר מאוחרת, שלא לאומרה. ואמר לו הגרש"ז, אנחנו אומרים כל מה שכתוב בסידור! יש בזה משהו חמוד,לא?
|
|
