|
|
| נשלח ב-1/6/2010 21:43 |
 |
| |
"אני לגמרי לא מבין אותך, זה שאני מת על בנותי ומחבק אותם אני מספק את ייצרי ????
"
את יצר האבהות שלך. כן.
ראה למשל את דברי "ספר העיקרים" לגבי נתינת צדקה: שכל הנותן צדקה מתוך רחמים מספק את ייצרו. והחרה החזיק אחריו קאנט.
"ואם אהבה היא תוצאה של מעשיי, אז ברור לך שזה לא ייצרי זה פשוט האני,
"
עלי ההבחנה הזאת בין ה"אני" לבין ה"ייצר" פשוט לא מקובלת.
אבל "לשיטתך", אם למשל אדם ממכר עצמו לסמים, הרי שהתמכרותו היא תוצאה של מעשיו. האם לפי דבריך יוצא שאין לו ייצר לצרוך סמים?
"לא רק אהבה טבעית גם אהבה מתוך מחשבה וידיעה ושכל, כי רק אהבה טבעית יכול גם להיות כעס טבעית ובורגז טבעית כלפיו "
זה נכון - אבל זה רק בדיעבד:
בפעמים שלא בא לנו להיות נחמד עם זולתינו, אז נדלקת הנורה האדומה בשכלינו ואנו עוצרים עצמינו מלעשות דברים שיפגעו בזולת.
מאידך, לא ראוי להפוך את הבדיעבד ללכתחילה ולהסיק:
מכיוון שמידי פעם היצר שלנו רע (מאיזושהי בחינה) אז בוא ניהיה רובוטים...
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 23:26 |
|
| |
רדף כתבת שאתה לא בעל נסיון (באהבה בין-זוגית), אבל סביר להניח שהיית מעורב בפרשיית אהבים כלשהיא בחייך (גםאם היא בעלת צביון חד צדדי). אתה וודאי זוכר היטב את התחושות והרגשות. תן לנו בבקשה תיאור מהי האהבה. אהבה הנרקמת בין שנים המוצאים בסיס לקשר של קרבה משותפת מכל סוג שתהיה. האם האהבה היא רק שם כולל למערכת רגשות וחוויות כרוגע, בטחון, שלווה, שמחה, המהולים ומוצפים בתחושות נפש של איי ושחרור תוך תחושות ריגושים גופניים (כשכל הפעילות מתרחשת בניצוח הורמונלי). המופעלת בהזכר או בקרבת הנאהב אצל האהוב. או שמא יש כאן משהו נוסף מעבר לכל הנ"ל, משהו בתחום הרוח והתודעה. משהו שהוא מיוחד למין האנושי ואיננו עוד חוויה חייתית שרק מודעת לאדם. נראה לי שבהגדרת הענינים היטב (כפי שאתה יודע) נוכל להגיע לפתרון הוויכוח בינך לבין מקסמן (הכן האמיתי והמקסים).
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 00:10 |
|
| |
"תן לנו בבקשה תיאור מהי האהבה." וואו וואו - בקשה "פעוטה" מאד ביקשת. "
או שמא יש כאן משהו נוסף מעבר לכל הנ"ל, משהו בתחום הרוח והתודעה. משהו שהוא מיוחד למין האנושי ואיננו עוד חוויה חייתית שרק מודעת לאדם.
"
לזה אני אתייחס בקצרה:
הבסיס הוא בכל אופן משותף לנו ולחיות - אבל ישנו "מבנה על" [סופרסטרוקטורה] שהיא מיוחדת לאדם.
מבנה-על זה קשור ליכולותו של האינדיבידואל "להסתכל על עצמו מן הצד" - כלומר, להכיר בכך שהוא רק אובייקט בין אובייקטים בעולם.
כמו שכתבתי באשכול אחר כלשהו פה:
כל רצונותיו של האדם, במידה והם מתורגמים למעשים, עוברים במודעותו של האדם תחילה [אחרת, אין אלו "מעשים" כלל אלא רפלקסים].
הרצון - שהוא, כשלעצמו, אימפולס אינסטינקטיבי גרידא - מיתרגם תחילה לתכלית מודעת ומתומללת [מנוסחת במילים - ולו בתודעה בלבד] ואז מתבצע "שיקול דעת" על פיו מתקבלת החלטה לפעול כך או אחרת.
שיקול הדעת מערב [במפורש או במובלע] את מושג הסיבתיות: על מנת שניתן יהיה למצוא את האמצעים המתאימים כדי להביא את התכליות לידי מימוש, צריך שנדע מה גורם למה.
ידיעה זו גם מגלה לנו שלא כל רצונותינו ברי מימוש - הן כשלעצמם והן משום שרצונותינו מתנגשים - ויישום של תכלית אחת תגרור סיבתית [ולעתים אף לוגית] אי-יישום של תכלית אחרת שלנו.
זה מציב בפנינו את הכורח לברור מתוך תכליותינו את אלו שאנו בוחרים לממש ואת אלו שאנו בוחרים לוותר עליהם [כמובן שה"בחירה" פה איננה חופשית, לדעתי - כמו שמשקולת איננה בוחרת באופן חופשי באיזה אופן להתאזן ואעפ"כ "שיקול" כלשהו יש כאן - כי לוקח זמן עד שהמשקולת מתאזנת. וכן אמור לגבי תוכנות מחשב ולגבי מערכות יותר מורכבות - כמו האדם].
זה בתורו מהווה מקור לתסכול.
בעוד ששאר היצורים פשוט מגיבים לאימפולסים שלהם באופן מיידי מבלי לראות באימפולסים אלו דבר מה חיצוני להם ומבלי לחשוש להשלכות ארוכות הטווח של פעולותיהם, האדם יכול לאמץ עמדת "צופה מן הצד" [כביכול] ולחלק בין "האני האמיתי" ליצר.
וזה מוליד הן השקפות פילוסופיות כגון זו של מקסמן [ואפלטון, וקאנט, והסטואים, וסארטר..]
והן, ברמה הפסיכולוגית, תסכול תמידי - על כך שתכליותינו אינן מתגשמות, שאנו היינו רוצים לפעול כך ופעלנו אחרת [בהקשר זה, ראוי להזכיר את מושג ה"רצייות מסדר שני" של הארי פראנקפורט].
כך שהשיקול מונע ממנו לעשות מה שאנו חפצים וזה מקור הן לתסכול והן ל"פיצול אישיות" פילוסופי.
מאידך, גם שיקול הדעת עצמו איננו באמת נייטראלי אלא נגוע.
וזאת לא רק במובן הטריוויאלי - שבסופו של דבר שיקול הדעת מכוון להגשמת תכליות שסופקו על ידי הטבע מבלי שזה "יוועץ עם" שיקול הדעת [כמו שדוד יום אמר: "שומה על התבונה להיות שפחת הרגש"] אלא גם במובן יותר בעייתי:
שהרי כדי להגשים את התכליות באופן האופטימאלי ביותר, צריך להכיר את המציאות לאשורה, אבל הרצונות שלנו משפיעים על הכרתינו את המציאות. למשל, כאשר אנו נוטים לבלבל בין הרצוי למצוי.
בקיצור, כמו שכתבתי באותו אשכול - אנו בהמות משובשת..
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 00:27 |
|
| |
דף
אני קצת עייף עכשיו
ואין לי כח להאריך.
בקצרה,
האם אתה רואה את האהבה כמו שתיארתי, צרור רגשות וחוויות נועם, שהאדם רק מודע להם.
או משהו מרומם יותר?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 00:29 |
|
| |
למה כוונתך ב"מרומם"?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 00:37 |
|
| |
קח למשל את הפסוק (בערך)של ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וירץ אליה וישק לה וישא קולו ויבך, פסוק הכי רומנטי בתורה (בדומה לבכיית יוסף על בנימין). האם יש כאן משהו מעבר לפרץ חם של רגשות שהאדם סה"כ גם מודע להם (כפי שהארכת)? או שמא יש כאן רק אגד תחושות וחוויות שהאדם מנסה ליחס להם איזו שהיא משמעות שאיננה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 01:41 |
|
| |
נמשיך מחר
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 02:03 |
|
| |
מקסמן: תסלח לי אם אחזור ואודה שאינני מצליח לעקוב אחרי חוט המחשבה שלך. לא
מצאתי מה עניין אהבה לדיוננו, בייחוד בהתחשב בעובדה שזו הפעם הראשונה שהמילה הזו הועלתה על
הדף. השאלה הייתה מהי המחשבה הטבעית החולפת בראשו של אדם נורמלי למראה אשה יפה, ואם טענתך היא
שהתחושה הראשונית האמורה לחלוף היא אהבה - הרי שאהבתך מבוססת על מניעים פשטניים למדי.
אני חוזר ושואל אותך את השאלה הראשונה שהועלתה ולגביה עדיין לא קיבלתי תשובה ברורה: האם מצב
בו המחשבה הראשונית העולה במוחו של הצופה באשה נאה היא הרצון לקיים עמה יחסי מין אינו הגיוני,
ואם כן למה? אם לא, מהי אותה תשובה מלוכלכת מדוברת?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 03:25 |
|
| |
| נפגעוהציץ כתב: |  | | מקסמן: תסלח לי אם אחזור ואודה שאינני מצליח לעקוב אחרי חוט המחשבה שלך. לא מצאתי מה עניין אהבה לדיוננו, בייחוד בהתחשב בעובדה שזו הפעם הראשונה שהמילה הזו הועלתה על הדף. השאלה הייתה מהי המחשבה הטבעית החולפת בראשו של אדם נורמלי למראה אשה יפה, ואם טענתך היא שהתחושה הראשונית האמורה לחלוף היא אהבה - הרי שאהבתך מבוססת על מניעים פשטניים למדי. אני חוזר ושואל אותך את השאלה הראשונה שהועלתה ולגביה עדיין לא קיבלתי תשובה ברורה: האם מצב בו המחשבה הראשונית העולה במוחו של הצופה באשה נאה היא הרצון לקיים עמה יחסי מין אינו הגיוני, ואם כן למה? אם לא, מהי אותה תשובה מלוכלכת מדוברת? |
|
צדיק: שכחת את שם האשכול ? אנו דנים על שירי אהבה וחשק האם מותר לשמוע ולשיר,
וסיפרתי את סיפורי בישיבה בכדי להמחיש שיש כאלה שחושבים ששירי אהבה מתכוונים ל,,,,,,,,
ואתה מתעקש שוב ושוב אחרי שהסברתי את עצמי לדעתי, אבל אנסה שוב להסביר, ובשם האלוקים נעשה ונצליח,
מתי באבולוציה\הסטוריה החליט האדם לעשות לעצמו בגדים ?
מתי האדם התחיל לאכול עם הידים במקום עם הפה ?
מתי האדם התחיל לאכול מבושל וכן על שולחן וכן בצלחת וכן בכפית,
מתי האדם החליט לעשות חדר\פינה מיוחד לצרכיו ?
מתי התחילו לדבר בשפה וחוקי לשון, כתיבה, מספרים, וכו' וכו'
הרי תסכים איתי שהאנשות מטבעם רוצים להפטר מהמוכרח\מגבלות וכו' וכו'
בקיצער רוצים להיות כאלוקים או אלוקים עצמו,
(אגב: אשכול בעניין זה http://bhol-forums.co.il/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2705650&forum_id=20504 )
ולכן האדם שרואה בחורה יפה וחושב מחשבות על עצמו ? לדעתי הוא שייך לתקופת האבן,
וכן תסכים איתי שמי שיש לו תאוות רצח וכל אדם שהוא רואה הוא חושב רק על תאוותו, האדם כזה לא שייך לסקלת הזמן של האבולוציה העכשווית, כך גם האדם שרואה באשה חפץ לצרכיו ועוד צרכיו מוכרחים ושפלים בזמן שיש בידו\בחירתו להפסיק את המחשבות הבהמיות שלו, כי אנו כבר בדור שמבין ויודע להחשיב ולכבד את הזולת ויש לנו בושה עצמית עם מחשבות שכאלה, וגם יש ספרי מוסר הרבה ומכל הסוגים שמרומם את האדם יותר ויותר,
ואחרי הרבה שנות אבולוציה האנושות הגיע עד הלום,
עצם זה שאנו מגדירים את צרכינו כאהבה מראה לנו אייך הרמה הגבוהה של האנושות, כי אנו כבני תרבות לא רוצים לחשוב על עצמינו כשפלים\ומוכרחים ומתביישים מעצמינו ומחשבותינו הטפשיים, כמה כאב לנו כילדים מחשבות טפשיות כמו הלוואי שהייתי יתום וכו' כך האדם מתבייש עם מחשבותיו הטפשיות,
כבר לפני 2500 שנה המלך נבוכדנצר ידע השפלה מהי, וידוע אייך ובמה השפיל את החכמים,
אז ק"ו אנו אחרי 2500 שנה צריכים להבין את הדבר הפשוט הזה,
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 04:49 |
|
| |
| רדףהשיג כתב: | | | "אני לגמרי לא מבין אותך, זה שאני מת על בנותי ומחבק אותם אני מספק את ייצרי ????
"
את יצר האבהות שלך. כן.
לכן כתבתי שבת שלא גודלת תחת חסות האב, לאב לא יהיה אהבה לבת, מכאן ראיה שמעשי היא היא הגורמת לאהבתי לבתי,
ראה למשל את דברי "ספר העיקרים" לגבי נתינת צדקה: שכל הנותן צדקה מתוך רחמים מספק את ייצרו. והחרה החזיק אחריו קאנט.
אז מחילה מכבוד בעל העיקרים, הוא לגמרי לא צודק, כי רחמים אני ורק אני מעורר בעצמי על ידי לימוד ועבודה על מידותי,
ידוע הסיפור בישיבת פוניבז' ישבו בחורים ודברו על טוב ליבו של ר' חיים עוזר זצ"ל, אחד הבחורים התבטה כך:
נוווו ר' חיים נולד אדם טוב, זה לא חכמה גדולה, בדיוק עבר לידו הרב שך ושמע את דברו של הבחור,
אז הרב שך ענה לבחור: נכון אולי שר' חיים עוזר נולד כך, אבל יכול היה לקלקל את עצמו במשך חייו,
רצוני לומר שאפי' אדם שיש לו רחמים טבעיים בעצם בזה שהוא שומר על עצמו לא לתקלקל, זה (הרחמים) בא מבחירתו,
"ואם אהבה היא תוצאה של מעשיי, אז ברור לך שזה לא ייצרי זה פשוט האני,
"
עלי ההבחנה הזאת בין ה"אני" לבין ה"ייצר" פשוט לא מקובלת.
אבל בינתיים לא פירשת לנו למה אתה לא מקבל, (ולהזכירך שאתה זה שיעץ לנו לא לסמוך בעיניים עצומות בקדמונים, ואגב: אהבתי את דברך שם, וגם אמרתי את זה, אני פשוט לא זוכר באיזה אשכול)
אבל "לשיטתך", אם למשל אדם ממכר עצמו לסמים, הרי שהתמכרותו היא תוצאה של מעשיו. האם לפי דבריך יוצא שאין לו ייצר לצרוך סמים?
כן היא תוצאה של מעשיו וכן והיצר,
אני אנסה בדרך אחרת להסביר,
לדעתי אתה מסתכל בעניין כמו מדען, עם עדשה רוחב 38 במקום עדשה עין דג, (180 מעלות כמו בדלת )
אני חושב שהאדם מספיק משכיל לקחת אחריות לרוחב, לדוגמא: מתחשק לי מתוך סקרנות לראות פעם מזה porn וכך אני מדרדר את עצמי ונהיה מכור לזה, אוקיי, ואז אתה בא ואומר לי הנה יש לך ייצר ולכן אתה רוצה לראות, זה נקרא לראות ברחב קצר,
אני טוען לא, תסתכל רחב יותר הייצר העכשווי היא המטוס שאני טס איתו, אבל אני בחרתי לעלות עליו (על המטוס,) כלומר אני בחרתי ויצרתי את יצרי, במילא אני אחראי על כל מעשי, (וזה עומק הפשט למה רוצח בשוגג שצריך גלות, כי לא הסתכל לרוחב) ולכן אני טוען שכל אהבה מכל סוג אני מיצר נכון שיש בגופי\בטבע גלים\יצר אבל אני בוחר על איזה יצר לעולות ולטוס,
אם על יצר של סמים אם על יצר של porn אם על יצר של רצח, או בדרך הטוב: יצר של חכמה יצר של מוזיקה\שירה יצר של יופי וטבע ונוף וכו' וכו'
בא ברשותך להגדיר מחדש שהיצר הטבעי היא מטוסים בכדי לטוס לאן שהוא, ואני האני בוחר על איזה מטוס\יצר לעולות,
ונכון לומר שאחרי שעליתי וסגרו את הדלתות של המטוס אני בעצם כלוא בתוך המטוס כלומר כלוא ביצרי,
ולכן שבחרתי באהבתי ועכשיו אתה אומר שזה יצרי, אוקיי, אני מסכים איתך, אבל בחרתי לעורר את יצרי לדרך הזאת דווקא,
|
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 07:49 |
|
| |
"אבל בינתיים לא פירשת לנו למה אתה לא מקבל"
מי שרוצה להתעקש על הבחנה מסויימת - עליו הראיה.
למשל, ווילארד אורמן קוואיין [היה פילוסוף כזה במאה ה-20] רצה לערער על ההבחנה המסורתית בין משפטים אנאליטיים לבין משפטים סינתטיים.
מה שהוא עשה היה פשוט למנות את כל האיפיונים המקובלים להבדל ביניהם ולהראות שאיפיונים אלו אינם מוחלטים.
עכשיו, מישהו יכול היה לענות לקוואיין: והרי לא הראית שאין הבדל - רק הראית שמי שמנסה לתאר את ההבדל לא מצליח!
אבל זו לא קושיה: כי הכדור הוא במגרש של אלו הרוצים לטעון שיש הבדל - לא במגרש של אלו שרוצים לטעון שאין כזה.
הראשונים הם אלו שצריכים להראות שישנו בסיס מוצק לכזו הבחנה - כי הם אלו ה"מחדשים" פה. ה-default הוא שאין הבחנה.
"ולהזכירך שאתה זה שיעץ לנו לא לסמוך בעיניים עצומות בקדמונים"
וודאי - לא על הקדמונים ולא עלי.
"אני טוען לא, תסתכל רחב יותר הייצר העכשווי היא המטוס שאני טס איתו, אבל אני בחרתי לעלות עליו (על המטוס,) כלומר אני בחרתי ויצרתי את יצרי, במילא אני אחראי על כל מעשי, (וזה עומק הפשט למה רוצח בשוגג שצריך גלות, כי לא הסתכל לרוחב) ולכן אני טוען שכל אהבה מכל סוג אני מיצר נכון שיש בגופי\בטבע גלים\יצר אבל אני בוחר על איזה יצר לעולות ולטוס,
אם על יצר של סמים אם על יצר של porn אם על יצר של רצח, או בדרך הטוב: יצר של חכמה יצר של מוזיקה\שירה יצר של יופי וטבע ונוף וכו' וכו'
בא ברשותך להגדיר מחדש שהיצר הטבעי היא מטוסים בכדי לטוס לאן שהוא, ואני האני בוחר על איזה מטוס\יצר לעולות,
ונכון לומר שאחרי שעליתי וסגרו את הדלתות של המטוס אני בעצם כלוא בתוך המטוס כלומר כלוא ביצרי,
ולכן שבחרתי באהבתי ועכשיו אתה אומר שזה יצרי, אוקיי, אני מסכים איתך, אבל בחרתי לעורר את יצרי לדרך הזאת דווקא,"
אז יוצא שאנו מסכימים בעצם:
אני הרי לא שולל קיומו של שיקול דעת.
כמו כן, אני לא שולל שהרגל וחינוך וכו' משפיעים על ייצריו של בן אדם [אינני שולל קיומם של אינסטינקטים הנקראים "אינסטינקטים מותנים" בעגה המקצועית] ואתה אינך שולל את העובדה שגם מעשינו הנפלאים ביותר מונעים ע"י היצר [הטוב] - הגם שהיותם מונעים כך ולא אחרת מעוצב ע"י שיקול הדעת.
כמו כן, אתה מבחין בין יצרים טובים ורעים - ואני לא אחלוק עליך.
רק אשאל שאלה פשוטה על אותו מקרה שממנו החל הדיון הזה מלכתחילה:
וכי הרצון לקיים יחסי אישות עם אשה [המותרת לך] הוא ייצר רע? אתמהה...
זאת ועוד: אם הסכמת איתי שאהבה אינסטינקטיבית לילד והרצון לחבקו וכו' היא היא אהבה לילד, אז מדוע לדבריך [הגם שאולי לא באמת לדעתך] המשיכה המינית כלפי האשה איננה נקראת "אהבה" אלא רק "סיפוק צרכים" גרידא?
כמו שהרצון לחבק את הילד הוא אהבה כלפי הילד, כך גם הרצון ליחסים פיזיים עם האשה הוא ביטוי לאהבה כלפי האשה. אמנם אין זה המרכיב היחיד באהבת גבר לאשה [כמו שחיבוקים ונשיקות לילד אינם המרכיב היחיד באהבה לילד - אלא גם עונשים שאנו מענישים אותו, אוכל שאנו מבשלים לו וכו'] - אבל זהו בהחלט מרכיב - ולא סתם מרכיב אלא מרכיב מרכזי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 08:04 |
|
| |
לבעל הגדה:
"קח למשל את הפסוק (בערך)של ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וירץ אליה וישק לה וישא קולו ויבך, פסוק הכי רומנטי בתורה (בדומה לבכיית יוסף על בנימין). האם יש כאן משהו מעבר לפרץ חם של רגשות שהאדם סה"כ גם מודע להם (כפי שהארכת)? או שמא יש כאן רק אגד תחושות וחוויות שהאדם מנסה ליחס להם איזו שהיא משמעות שאיננה."
נראה שצריך לעשות פה צוויי-דינים:
מבחינה אובייקטיבית, צריך לתאר את הסיטואציה כקומבינאציה של הפרשת הורמונים מסויימת עם התנהגות מסויימת עם אימפולסים מסויימים עם תהליכים נוירופיזיקאליים מסויימים וכו וכו אבל ברור שלא כך חווה את הענין האדם המאוהב עצמו.
זה מזכיר את המשל של לייבניץ:
שאם נדמה את המוח שלנו לתחנת קמח, אזי אמנם מישהו יכול לטייל באותה תחנת קמח ולראות את כל הברגים והתהליכים המתרחשים בה, אבל מחשבות/רגשות/וכו' הוא לא יראה בה - רק התחנה עצמה יכולה לחוות אותם.
מאידך, אם אותה תחנה תסתכל לתוך עצמה [אינטרוספקציה], היא לא תראה שם לא ברגים ולא תחינת קמח אלא עוד ועוד רגשות, מחשבות וכו'
זהו ההבדל בין הסתכלות בגוף ראשון לבין הסתכלות בגוף שלישי.
עכשיו לגבי "שהאדם מנסה ליחס להם איזו שהיא משמעות שאיננה" צריך גם כן לפרש למה כוונתינו ב"משמעות".
"משמעות" היא מונח שאנו משתמשים בו בהקשר לשוני: מה משמעות של מילה זו או אחרת, של משפט זה או אחר וכו' - כלומר, משמעות היא פירוש, פשר וכדומה.
עכשיו, ניתן לדבר על "משמעות" במובן של הוראה גרידא - על מה מילה מסויימת מורה, אבל ניתן גם לדבר על כל הרגשות והאסוציאציות הנלווים למילה מסויימת. זו ההבחנה העתיקה בין דנוטאציה לקונוטאציה, בין מובן והוראה וכו'
לכן, מבחינה הוראתית גרידא, המשמעות של המילה "אהבה" תיהיה תהליכים הורמונאליים מסויימים, התנהגות מסויימת, תהליכים נוירופיזיאולוגיים מסויימים וכו'. אבל ברור שהקונוטאציות של המילה "אהבה" אחרות לגמרי - תשאל את כל המשוררים...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 09:18 |
|
| |
בעלהגדה, אם בעל הגדה אתה כיצד אינך יודע את המדרש שכל נשיקה של תיפלות מלבד חוץ מוישק יעקב לרחל.
רדפהשיג , כשאה מדבר על משפטים אנליטים וסינטטים תעשה טובה ותן בסוגריים פירוש קצר מלווה בדוגמאות
היו ברוכים
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 09:36 |
|
| |
להגוילם:
סתם הבאתי את זה בתור דוגמה לכך שמי שרוצה לעשות הבחנה כלשהי - עול הראיות מוטל על שכמו - ולא על שכמו של זה המערער על הבחנה זו.
קוואיין ביקש לערער על ההבחנה בין משפטים אנאליטיים לבין משפטים סינתטיים. כל אשר היה עליו לעשות היה להראות שהאפיונים המקובלים לשני סוגי המשפטים אינם אפיונים מוחלטים. לא נדרש ממנו להראות שהבחנה כזו איננה מן האפשר. כי עול הראיה מוטל על שכמם של אלו המנסים להגן על הבחנה זו.
אבל, מכיוון שביקשת, בקצרה ובצורה גסה קמעה [ולא חפה מבעיות פילוסופיות], הנה ההסבר של ההבחנה הזאת - הקיימת לפחות מאז ימי דוד יום:
משפטים אנאליטים, [בעברית "משפטים מנתחים"] הם משפטים ריקים מאינפורמאציה אודות העולם "בחוץ" שאמיתותם נובעת ממשמעותם בלבד ולא ממצב הענינים בעולם [עליו אנו לומדים באופן אמפירי ולא מניתוח מושגי גרידא].
דוגמאות טיפוסיות: "כל רווק איננו נשוי". "אם ביבי טיפש אז ביבי טיפש". וכדומה...
זאת, לעומת המשפטים הסינתטיים [בעברית "משפטים מרכיבים"] האומרים דבר מה אינפורמאטיבי על העולם בחוץ.
רוב המשפטים שאנו אומרים הם סינתטיים, ויכולים להיות אמיתיים או שקריית, בהתאם לנסיבות.
דוגמאות: "יוסי רווק", "ביבי טיפש" וכדומה...
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 02/06/2010 09:40:11
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2010 03:34 |
|
| |
רדף
קאנט היה כועס אם הוא היה שומע כי לדעתך משפט סינתטי בהכרח אינו אפריורי גם אם זו דעתך כשאתה עוסק בפילוסופיה להמונים אתה חייב לציין את העובדה הזו
|
|
|
|
|
