|
|
| נשלח ב-3/6/2010 16:39 |
 |
| |
טוב "נפש בהמית" זה כבר סוג הדברים שאני לא מתעסק איתם :-)
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2010 17:10 |
|
| |
רדף
אני מניח שהדיון על שתי נפשות בא להסביר את הסתירות הפנימיות שאדם חש בעצמו.
ראה אורות הקדש (יש לי במחשב, איני מזהה את המיקום שבדפוס).
*--[endif]* הלימוד שהאדם הוא יציר מורכב ברוחניותו, משתי נפשות, נפש טובה אלהית, ונפש רעה בהמית, הוא אחד מהיסודות היותר נכבדים להארת הדרך של ההבנה האנושית במהות הנפש, והשביל היותר סלול לדרך החיים המוסריים השלמים. האדם יוכל למצא קורת רוח תמידי על ידי זה, בין בשעת שלותו, בין בשעת יסוריו, כשהטובה מתרחבת, הרי הוא מקשר את רעיונו בהנפש האלהית, להרחיבה להרימה ולחזקה. וכשהמצוקה מתגברת הוא משים פנים אל הנפש הרעה הבהמית, לצחצח את זוהמתה, לשמח במה שהיא מתיסרת ועל ידי זה מטהרת, מרגיל האדם בזה את עצמו להביט על מגרעותיו כעל דבר העומד מחוץ לעצמותו העיקרית, ובזה שופט הוא את עצמו בצדק. והשאיפה להפוך את הטבע של הנפש הבהמית לעילוי לטובה וזיכוך היא חטיבה של עבודה חשובה, שהאדם מרגיש תמיד בכל עומק הוייתו את נחיצותה, ובזה ימצא את עצמו תמיד עובד עבודה מועילה, צריכה לו ולעולם, בכל עבודות הקודש, שכולן עולות לזיכוך כל הנדרש לזכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2010 17:13 |
|
| |
נכון - זה רעיון שמופיע גם אצל אפלטון ב"משל הרכב".
גם המצרים הקדמונים חילקו בין סוגי נפשות שונים [5, אם אני לא טועה]. בקיצור, הדברים עתיקים...
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2010 17:14 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2010 17:29 |
|
| |
רדף
מילא פילוסופיה, אבל באנגלית?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2010 17:38 |
|
| |
אין יותר מידי פילוסופיה בעברית ברשת... מצטער
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2010 20:34 |
|
| |
רדפאשיג
אני לא מבין את מה שאתה עונה, מי אמר לך שההתאהבות הזאת שאתה מדבר עליה בשם חוויה פנימית היא לא תוצאה של ההורמונים על הנפש וכמו בכל בעל חי, רק אתה יודע את זה והחיות לא
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2010 20:35 |
|
| |
"מי אמר לך שההתאהבות הזאת שאתה מדבר עליה בשם חוויה פנימית היא לא תוצאה של ההורמונים על הנפש וכמו בכל בעל חי, "
אני אמרתי דבר כזה ????!!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2010 04:09 |
|
| |
בעניין השאלה המקורית של האשכול אילו שירים מותר לשמוע
כבר הרמב"ם כתב נגד חלק מן השירים העבריים של זמנו, בפירושו לאבות פ"א משנה י"ז , שראיתי זקנים והחסידים מאנשי תורתנו כשיהיו במשתה יין כחופה או זולתה וירצה אדם לשיר שיר ערבי אפי' עניין השיר ההוא שבח הגבורה או הנדיבות ... ירחיקו זה בכל צד מן הרחקה ואין מותר אצלם לשומעו וכשישורר המשורר פיוט מן הפיוטים העבריים לא ירחיקוהו ולא ירע בעיניהם עם היות בדברים ההם המוזהר ממנו או הנמאס וזה סכלות גמורה ... כי כשיהיו שני פיוטים ולשניהם עניין אחד מהעיר כח התאוה ושבח אותה ושמח הנפש בה והוא פחיתות והוא מחלק הדיבור הנמאס מפני שהוא מזרז ומעורר על מדה פחותה ... יהיה שמיעת העברי והדיבור בו יותר נמאס... כל שכן אם יצטרף אליו שישימו בו פסוק מן התורה או משיר השירים בעניין ההוא שאז יצא מחלק המאוס לחלק הנאסר ומוזהר ממנו שהתורה אסרה לעשות דברי הנבואה מיני זמר בפחיתויות בדברים מגונים
אמנם הרמב"ם עצמו כותב שהיו זקנים וחסידים שלא הקפידו על השירים, וכנראה כן סבר ר"י אבן מיגאש, כי יש שיר אחד של ר' יהודה הלוי (נבעלה חרס לסהר) לחתונת חתן ת"ח גדול ששמו יוסף והוא לוי, (מכאן הסיק פרופ' עזרא פליישר ז"ל שהוא ר"י אבן מיגאש), ויש בו 'דברים שלא יישמע כמותם בציבור שלנו'.
ובפירוש רשב"ם לשיר השירים פרק ג' פסוק ה' משמע שהוא וציבור קוראיו הכירו שירי אהבה צרפתיים , וז"ל "שהיא מספרת הכל את דבריה ואת דברי האוהב "ענה דודי ואמר לי" ולא כתב "ענתה דודתי ואמרה אלי" וכן "אני ישינה ולבי ער קול דודי" וכן השבעות שהיא משבעת לחברותיה הבתולות, ועוד היום דרך המשוררים לשורר שיר שהוא מספר מעשה אהבה של שניהם בשירי אהבה כמנהג העולם". (ובהמשך הספר כתב רשב"ם "עדיין נוהגין אוהבי הבתולות יש מהם חגורים פתילי אהובותיהם מפני זכרון האהבה אשר בינותם", עוד דבר שבמקומותינו לא יעלה על הדעת לכתוב). (פירוש רשב"ם לשיר השירים נמצא בתוכנת הכתר של אוניברסיטת בר אילו, בתוך שאר פירושי הראשונים, המצויים והנדירים, מוהדרים על פי כתבי יד).
מה שכתב אחד בעניין הנערים (בתוספת הגזמות מזעזעות משלו) כבר רבי שמואל הנגיד , שהיה גם מגדולי בעלי ההלכה בזמנו, כתב באחד משיריו על "צבי" שאין כוונת השיר כמשמעו: "ידידי תשמעו שירי ונפשי כמו תדעו ליראת א-ל סמוכה. ולו פשר כפשר שיר שלמה בדודי צח ועין כבריכה", ובאחד מן השירים המהוללים ביותר מן הסוג הזה, "שירה יתומה" של ר' יוסף בן חסדאי, עיקר השיר בא לשבח את ר' שמואל הנגיד, והתיאור בא רק ליופי השיר. (כלומר: זו אסתטיקה ולא רומנטיקה, וזו שירה "לצריכה" ולא תיאור אותנטי של חויות).
ואם תרצה תוכל להפוך את הדבר לגמרי: הכלל של המשוררים היהודים בספרד היה שאסור למשורר לתאר את חוויותיו שלו, שלא לעורר את היצר, ומותר לשיר רק מן הדמיון, (חיקוי לשירים אחרים), כן כתב בפירוש ר' משה אבן עזרא בספרו על השירה. (בלשון זמננו: אסור לצייר מן הטבע, מותר רק לצייר מן הדמיון או לחקות ציור אחר. בלשון הדיון לעיל: חוייה של גוף שלישי גם כשהיא מתוארת בגוף ראשון). במקום שבו יש כלל כזה מובן שהמשוררים יעדיפו לשיר על נערים, כיון שאין להם שום חוויות בנושא הזה).
אגב, יש ראייה מברייתא :כיצד מרקדין לפני הכלה בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה , כתובות טז:, ועיין בתוספות שם יז. בדיבור הראשון, ישבחנה בעיניה או בידיה אם הן יפות, ועד שלא יימצא פירוש אחר (כעין פירוש תפארת ישראל לט"ו באב) הא מיהא שרי.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2010 10:07 |
|
| |
| רדףהשיג כתב: |  | אומרים לי שאף אחד בחיים לא ייקרא את שכתבתי לעיל.
אם מישהו אכן קרא זאת, אנא תאמרו לי (פה או באישי) - שאדע שעמלי לא היה לשווא.
מאידך, אם אף אחד לא יגיד כלום, אדע להבא לא לכתוב דברים ארוכים כאלה בפעם הבאה...
(הפסד שלכם :-) |
|
בוודאי שכולם כאן מתמוגגים מנחת לקרוא את דבריך הנפלאים,
וחוץ מיזה מה שאתה כותב כאן זה לנצח (משאין כן אם נשאר לך בבטן) כלומר לא רק אנחנו גם צאצאינו עד סוף כל הדורות מושפעים, ובכלל לפי טענתי כל הזמן, שעולם הבא היא (גם) תלמידינו וצאצאינו עד סוף כל הדורות, אז אין לך דבר יותר גדול מזה, כידוע שהאבן עזרא אומר שעולם הבא היא ליחידים, אבל כנראה לא ידע שיהיה פורומים באינטרנט שכל אחד ואחד יוכל לכתוב את חידושיו לכל העם ולדורי דורות, אז כנראה שכולנו נזכה לעולם הבא ולא רק יחידים,
(אגב: אני עוד לא עיינתי בדבריך האחרונים, אחרי שבת בעז"ה)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2010 10:13 |
|
| |
תודה מקסמן, תודה הגוילם, תודה בעל בעמיו, תודה ארבישקאפ!
חיממתם את ליבי...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2010 12:55 |
|
| |
| רדףהשיג כתב: | | תודה מקסמן, תודה הגוילם, תודה בעל בעמיו, תודה ארבישקאפ!
חיממתם את ליבי... |
|
רדף בבקשה,
עכשיו שאלה לי אליך,
אם תקבל למשל את המלצתינו אליך להמשיך לכתוב,
בידיעה שאתה עוזר לאנשים הגולשים כאן בפורום וכן אוטומטית לצאצאיהם לדורי דורות,
וכן גם תעזור לאבולוציה יותר טובה של האנושות,
ואתה תתאהב במעשיך כאן, ובאמת מתוך אהבת העשיה תעשה כך, (או אפי' ח"ו תחשוב גם על הקופלימנטים,)
האם אפשר לומר שלא אתה בחרתה לעלות על היצר הזה דווקא ? כלומר על היצר לעזור לזולת, ולטובת האנושות,
אפי' שאתה נהנה לבינתיים הנאה ספוקית וכבוד וכו' וכו'
(לדעתי זה טוב לעשות דברים שבינתיים נהנה גם כן, ואז סיפקנו גם את יצרינו,)
ולכן טעניתי היא, נכון שיש יצר, והרבה סוגי יצרים, אבל האדם הוא הוא הבוחר על איזה יצר לרכב לקראת המטרה שהוא מעוניין להגיע אליו,
או מי שבוחר לרכב על יצר רע\עכשווי ? הוא פשוט לא חושב על מטרה,
(ולכן טענתי שלרכב על יצר לא טוב, בא מאנוכיות, מבלי לראות למרחק,)
או שיש גם רשעים שרשעתם היא גם לרחוק, בידיעה או בלא ידיעה,
רצוני לטעון שנכון שמבחינת המדע\פילוסופיה אנו רואים רק יצרים,
אבל על איזה מהם לרכב ? היא היא בבחירתינו לבד, או בחירתם של אבותינו ורבותינו של משך אלפי דורות,
ולכן אנו חייבים תודה לרבותינו\אבותינו\הורינו שהם גרמו לנו את רוב סוגי הרכיבה של היצרים שלנו, (ולכן יש הרי את ההבדלי התרבויות ומנטליות בין העמים וקהילות) ואנו נמשיך לא לקלקל, ואז צאצאינו ימשיכו עם יצרם הקל יותר, וכל זה בזכותינו ובזכות רבותינו וההורים שלנו,
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2010 12:59 |
|
| |
אז לא הבנתי - איפה השאלה?
|
|
|
|
|
