|
|
| נשלח ב-28/5/2010 11:06 |
 |
| |
סולח.
דברי היו בתגובה לבעל שהזכיר את האגו, לא את הסופר אגו...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 11:16 |
|
| |
הוא בלבל גם אותי וסליחה, אבל שוב לא זה הענין.
מה שטעון ברור האם שיקולי הסופר-אגו הם שיקולים מושגיים בעלי ערך אמיתי מוחלט. או שהם סה"כ שיקולי השתלמות מסוג אחר של האיד.(לדוגמא שיקולי כבוד וערך עצמי ומצפוני מול שיקולי עונג והנאה רגעיים), כלומר שיקולים בהמיים מסוג מודע, ולא שיקולי ערך.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 11:20 |
|
| |
אני נוטה לדבר השני....
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 11:23 |
|
| |
בתור דטרמניסט. אין שום הבדל בין השני הדרכים. מבחינת ערך נעלה .
כי בשניהם אנחנו מתוכנתים. וכידוע כל הדיסקים שווים אותו דבר
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 11:25 |
|
| |
נכון
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 11:36 |
|
| |
אבל עדיין יש להסתפק אם נהיה א-דטרמניסטים.
מה הוא באמת הסופר-אגו העומד לבחירתו של האגו. האם זה בסך הכל סוג רצונות אגואיסטיים אחר.
ואז שוב אין הבדל בין אדם לבהמה, מלבד סוג השיקולים
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 11:37 |
|
| |
נכון
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 11:40 |
|
| |
נו אז הכחמה לפרוץ דרך בנידוןן. ולגלות כיוון חדש.
כי מסקנותינו נוגדים את האינטואיציה (בא נעזוב כרגע את ההתפלספות בדבר תוקף האינטואיציה הזאת )בדבר רוממות האדם
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 11:40 |
|
| |
"חי נפשי, סוקראטס! בחיי זאוס, אתה צודק"
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 11:45 |
|
| |
העלת חיוך על פני.
אבל גם התקדמנו הרבה מאז.
חידת היקום והאדם, ל א נוע תנוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 11:47 |
|
| |
אמשלום ורדף
ר' אברהם בן הרמב"ם מתחיל את הפרק על הפרישות (המספיק, מהדורת הרב דורי, עמ' קטו) שהעולם החומרי הוא מחיצה החוצצת בין העבד ובין רבו. בעמ' קיח הוא ממשיך שהפרישות מעניני העולם הזה היא ההתקשרות אליו יתעלה, ומסיק בעמ' קכד שרצוי לנתק את הקשרים מהקרובים שאין לו מחויבות כלפיהם . בעמ' קכה כתב שיעקב לא נשא אשה עד גיל שמונים ושלוש ואליהו ואלישע כלל לא נשאו נשים, ומה שמשה רבנו נשא אשה הוא רק כדי שכלל האומה לא תחקה אותו והואמה תאבד.
האם אין זו גישה יותר קיצונית?
ככלל צריך לדון האם הנאה היא דבר רצוי. אם מסילת ישרים מתאר את העולם כשדה קרב, אזי נראה שאין יותר מדי מה ליהנות, לחייל אין זמן לכך, וכל הנאה היא סיכון.
ויש עוד להוסיף שאם קיי"ל שכל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה מעל, אזי הנאה שאין בה ברכה וודאי שאין לה היתר וד"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 11:57 |
|
| |
אבל ברצינות:
אם רצונינו להסתמך על אינטואיציה זו, לא ניתן לוותר על ההתפלספות בנוגע לתוקפה.
לדעתי אינטואיציה זו היא קומבינאציה של העובדה שאדם מזדהה באופן אינסטינקטיבי עם בני מינו [תיאוריית הסימולאציה] ומאחר והוא חפץ ביקרו שלו, יש לו העדפה למין האדם על פני מינים אחרים [העדפה שהוא משליך אותה על האל]
+
מין האדם באמת הוא המתוחכם בין המינים ויותר ממינים אחרים מצליח להשיג מרחבי מחיה, משאבים וכו' [אך אין נובע מכך שהוא טוב יותר]
+
האדם יכול להסתכל על עצמו "מן הצד" [רפלקסיה] - ולפיכך "הוא" ו"עצמו" [האובייקט והסובייקט] מפוצלים בתודעתו: כ"הוא", הוא מרגיש שהוא "מעל" העולם, אבל כ"עצמו" הוא עוד אובייקט בעולם.... [ניזכר בקאנט: האדם הוא אזרח בשני עולמות]
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 12:06 |
|
| |
רדף
אתה חוזר אט אט לרדף הצעיר יותר (גם היום אתה עדיין צעיר)
רעיונות כמו שהעלית כעת מובילים לפסימיות של אז.
חבל עדיף (?) שתישאר איפה שאתה עכשיו.
אני פורש עכשיו עבור לטפל בבעלבעמיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 12:06 |
|
| |
לבעל:
וודאי!
ידוע שיש גישות כאלו ביהדות.
לא רק בנובהרדוק אלא גם בחסידות [שנרב_נ בזמנו פתח על זה אשכול וכן אני כתבתי על כך באשכול הראשון שפתחתי פה בזמנו].
אבל, למרבה המזל, ישנן גם גישות אחרות...
|
|
|
|
|
