שירי עגבים..

שבח
למה התאווה גורמת גועל? מתחשק לי כוס קפה, אז הוא מגעיל אותי?

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 30/05/2010 10:55:59

שאל את המהר"ל, מה רצונך ממני?

זה לשון המהר"ל (באה"ג ב"ה, פ' השוכר את הפועלים):

אז אני שואל על המהר"ל.
ובעקבות שאלתו של תחש, מדוע אכילה גסה אינה מטמאת לדברי תורה?

קהלת פרק ז

מקסמן: חוששני שאיבדתי אותך לגמרי. אני לא יודע מה בדיוק הייתה "התשובה המלוכלכת" עליה חשבת, אבל בהתחשב בעובדה שהיא הוצגה כקונטרה לאפשרות של "לסתכל עליה אלף ימים בלי לישון ולאוכל ולשתות", אני הבנתי אותה כהעדפה של הנאה ישירה ממנה, במקרה הנוכחי - קיום יחסי מין. אם כך הם פני הדברים, לא הבנתי מה הקשר למי שיחתוך מנה לעצמו מן העוגה, השאלה היא האם לדעתך האדם השפוי אמור לשבת ולבהות בעוגה עד אין קץ, או להתבונן בה, להעריך את יופיה ואז לבצוע פרוסה ולאכול בהנאה? כמובן שההערה על עניין הבזבוז אינה רלוונטית גם כן, שכן בשונה מעוגה שנעלמת לאחר האכילה, באשה הדברים פועלים אחרת ככל הידוע לי... בקיצור, הרושם שלי הוא שאתה מושפע כל כך מהתחושה שלך שמין הינו דבר בעייתי ו/או מלוכלך, עד שאפילו לא עצרת לרגע לשאול את עצמך מה כל כך בעייתי בו לדעתך. ולכל הפמיניסטיות דכאן, גם לי צורמת מאד ההשוואה ההולכת ומתגבשת בין האשה לעוגה (רוגלה בלע"ז), והיחס אליה כאילו רק לשימוש הגבר נוצרה, אך אני כותב דברי לפום הגישה המחפיצה של מקסמן.

שבח גרונם: נראה שאתה מתעלם מהאפשרות, שתיתכן בעולמנו הנאה לשם הנאה. אם אוכל פיצה טעימה או אשן על מיטה נוחה במיוחד, לא תהיה בהנאה שלי כל מטרה לכסות על פעולה לא נעימה מכל סוג שהוא, אלא פשוט רצון להנות מהחיים - הא ותו לא. אולי תוכל להסביר לי על סמך סברותיך שלך, מה מביא אותך למחשבה שכל הנאה מרובה מחייבת גועל שמתחבא מאחוריה עליו היא מתאמצת לחפות? או במילים אחרות, באנטיביוטיקה ממלאים הרבה סוכר, אבל הוא הדין בעוגת חתונה...