הפחד מחתונה

תפסיק כבר. הגזמת.

הכותרת היא "פחד מחתונה"  אך בפועל מתואר פונה הטוען שלא שקל דיו בטרם החליט. 

כעת השאלה, אם זה 'תירוץ' בגלל פחד או אמת. 
תשובה:
מדובר על פחד אמיתי. הפחד גורם לו, לחשוב ולטעון כך ואפילו להאמין בזה.

עוד שאלה,  האם פחד מנישואין הוא 'נורמלי'?
תשובה:
הפחד מנישואין הוא נורמאלי, בפרט בגיל מבוגר. השאלה היא, האם הפחד גורם לשיתוק.
עוד שאלה, בין אם כן או לא - האם יש 'לטפל' בו?
תשובה:
יש לטפל בפחד, אך השאלה כיצד.
אם מדובר באדם בעל חרדות של ממש, לעיתים אין מנוס מטיפול תרופתי.
אך אם מדובר בחרדת נישואין, הטיפול הוא שונה בתכלית.
עוד שאלה,  אם לטפל בו - אז כיצד?
תשובה:
כאמור, יש לטפל, כפי שתיארתי לעיל. היינו: על הסביבה לשדר לבחור כי הוא חייב להמשיך הלאה וכי הבעייה היא חרדת נישואין בלבד ואין לבחורה את כל מה שהוא מטיח בה. זה כאמור חייב לבא תוך בדיקת המצב, שכן אולי יש אמת בטענתו כלפיה. לא תמיד נכון לדחוף את הבחור להמשיך. יש מקרים בהם רצוי לדחוף אותו לפרק את החוילה.
כל מקרה לגופו.
עוד שאלה, האם יש לבטל שידוכין מסיבת אי-נחת ממראה אישי וכדומה?
זהו נושא מסובך, הדורש תגובה עצמאית. בגדול - יש לבחון באילו רגעים הבחור חש את הבעייה. האם זה בין הפגישות או גם בפגישות עצמן. אם זה רק בין הפגישות, רצוי שיפגשו לעיתים מזומנות יותר, וכן יש גם לבדוק את מידת ההתאמה ביניהם. לעיתים, אני מוצא כי הבחור מתלונן על בעייה של יופי, ואני מוצא - דרך כתב היד, כי אין פשוט כל בסיס להתאמה ביניהם.
גם יש לבדוק - לפי הכתב אם הבחור הוא "זקוק" באמת ליופי. יש אנשים אשר יש להם צורך אמיתי בכך. לעומתם יש הרבה יותר אנשים, אשר אצלם התשוקה ליופי, נובעת מכל מיני סיבות לא רלוונטיות והם בהחלט מסוגלים לחיות באושר עם בחורה לא הכי יפה.
עוד שאלה, אם נלחץ על פחדן או טוען למראה אישי לא אסתתי להינשא - האם יש יותר סיכויים שיתגרש?
שוב, כפי שציינתי, תלוי מה הסיבה שבגללה טען את מה שטען. בדרך כלל, לא בגלל חוסר יופי יופיעו הגירושין. יש תמיד לבדוק, שכל צד מוצא בזולתו לפחות מרכיב אחד באישיות, מרכיב איכותי ולא חיצוני, אשר מהווה סיבה להערצה כלפי בן/ בת הזוג.
עוד שאלה,  האם יש לבחור ישיבה כלים להחליט אם להתארס - ועם מי?
אין לבחור כלים אובייקטיבים, על פיהם יוכל לדעת באופן ודאי עם מי להתחתן. גם כתב יד, אינו יכול לשמש כגורם ודאי. בכל מקרה, על שני הצדדים לקפוץ לים - עם כל הסיכון והאומץ הכרוכים בכך.
ועוד שאלה, כעת שלי: אם נאמר במקרה הזה שלא לבטל בשפו"א - מה הדין ב"לא נמשך אליה" (יותר נכון "לא נמשכת אליו", כי זה מאד מאד שכיח אצל בנות)? או בטענת "רק נחמד לי איתה ותו לא, כך נבנה חיים"? או "אני רואה כעת שהיא לא ב'קצב' שלי". או "לא נבונה כפי שקיוותי" וכל כדומה?
שוב, יש לבדוק באופן מעמיק מה עומד מאחורי דיבורים מעין אלו. האם חשש מנישואין? האם אמת היא שלא קיימת התאמה ביניהם?
במקרים רבים, אנשים אומרים לי דבר אחד ואני מוצא הגדרה שונה לבעייה והם מודים לי שבזה מדובר.
דוגמה:
בחורה שאמרה לי שהבחור אינו מעניין.
ואני אמרתי לה שהוא נמוך.
האמת היא, שלא ניתן לראות מכתב היד אם הבחור גבוה או נמוך. אלא שמכתב היד שלה, ראיתי שהיא צריכה בחור מאד גברי והחלטי, והבנתי שכנראה הוא אינו כזה. ומשום שנפגשה עמו רק פעם אחת, הבנתי כי מדובר במשהו חיצוני וניחשתי - ניחוש פרוע למדי כי מדובר בגובה.
בברכה
ישי ליפשיץ

והאם הטיית פתיח האשכול מזכר לנקבה תצריך אולי מסקנא אחרת? 

השאלה היא מיהו המתחתן הרגש או השכל?