|
|
| נשלח ב-1/6/2010 01:58 |
 |
| |
מצא אחרת נאה הימנה
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 09:35 |
|
| |
שלום שרפ!
אינני יודע מה אתה למד מן המובאות שהבאת מן המאמר בהארץ.
הדברים הכתובים שם נכתבו על ידי אדם שכל שיש בידו, זה יכולת איסוף חסרת חוש ביקורת ויכולת הבנה רעיונית.
למרות דברי האר"י הק', שמבחינה "מדעית", הם חסרים בסיס, שהרי יתכן כי רבי עקיבא נשא את אשת טורנוסרופוס לא במקביל לחיו עם רחל.
בנוסף, יש לזכור כי אין להבין את המדרשים כפשוטם.
בנוסף, הערה קטנה: יש גירסה לפיה הוא אמר לה מדוע הוא צחק.
והערה אחרונה:
המדרש המובא בנדרים, לפיו רבי עקיבא - רק, שחק ובכה, מלמד אותנו (וזאת ר"ע עושה בהקשרים אחרים - כתבתי על כך מאמר פעם), על התייחסות מורכבת לחיים.
בניגוד לשאיפה של אשת טורנוסרופוס להכשילו. על פי המובא במדרש, כשראתה את ר"ע, היא חשפה את שוקה בפניו. ואז ר"ע רק, שחק ובכה.
במקרה רגיל, היינו מכניסים אדם כזה לבי"ח לחולי נפש. היכן ראית אדם שבוכה וצוחק בבת אחת?
הסיבה שאשת טורנוסרופוס עשתה את מה שעשתה, זה משום שהיא ציפתה לתגובה הולמת למצב קיים. בדרך כלל, האדם
פועל מתוך התייחסות למתרחש כאן ועכשיו.
ר"ע, מציג כאן סוג אחר של תגובה, לפיה, המציאות היא פונקציה של העבר והעתיד גם יחד.
לכן הוא ירק, כי המקור של יופיה הוא מטיפה סרוחה. הוא בכה, משום שראה בעיני רוחו את גוויתה - לאחר מותה. אכן, חבל על גוף כה יפה שיתבלה בעפר.
צחק, משום שצפה ברוח הקדש שהוא עתיד לשאתה לאישה.
בניגוד לרוח הזרה והרדודה הכתובה במאמר שהבאת, לפיה משתמע כביכול, כי לר"ע היו יצרים שהביאוהו כביכול, לתפקד כאחד הריקים, עולה כאן דמותו של ר"ע בכל יופיה וגדולתה. הוא אינו מתייחס לגופה באופן אירוטי, אלא במובן הרבה יותר מורכב ומעמיק.
שרפ היקר! אתה מוכשר ואינטלגנטי, מכדי לקרוא שטויות שכאלה ועוד לחשוב כי יש בהם ממש.
בברכה-
ישי ליפשיץ
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 11:02 |
|
| |
שרפ:
האם דבריך הם תגובה למה שכתב ר' ישי על כך שהאדם הרוחני איננו זקוק למה שהייצרי זקוק לו?
עירוב רבי עקיבא בדיון, זה אמנם מעשה עצכח"י מובהק - עם כל השלילה שבו! 'האנשה' של התנאים והאמוראים היא זרה לנו מאד - ובוודאי מדי דברנו בתנא הגדול מכולם - רבי עקיבא. ה' ירחם!!!
[ומה עוד, שכבר כעם-הארץ הוא היה 'צנוע ומעלי'...]
איך אתה יכול לחשוד מישהו ששומע קול ציפצוף אשתו אהובתו לאחר 12 שנים ופונה לאחור והולך, בייצריות כלשהי? הלא הוא מלאך ה' צבאות.
רבי עקיבא עוסק בתיקונים של כל פגמי המערכת הרוחנית של עם ישראל. בנוסף לדבריו, הסתומים יותר, של האר"י הקדוש, הרמ"ע מפאנו הרחיב וכתב שר"ע הוא גלגול זמרי שביזה את משה רבינו ותורתו (ולכן כשתלמידיו נכשלים רק ב'קנייני תורה' הם כבר בני מווות). ואשת טורנוסרופוס היא גילגולה של איזבל שרדפה את בני הנביאים בשנות הרעב ועכשיו היא ממלאה את כיסי ר"ע דינרי זהב. ועצם גיורה של אשת אותו רשע יש בה תשובות לשאלות של בעלה את ר"ע בתנחומא פרשת תזריע. ועוד הקבלות רבות ועמוקות שמלמדות ש'שחקן' כ"כ ראשי במערכת היהדות הוא מעל לכל תיאור אנושי גשמי.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 11:13 |
|
| |
ולנ.ב. של שרפ:
מי מתחתן 'בלב שלם'? מישהו הסביר פעם שחתן דומה למלך כי עליו נאמר "לא ירבה לו נשים... וכסף וזהב לא ירבה לו". עד עכשיו החתן 'פינטז' על כל הנשים שבעולם ועל כל הכסף שבעולם - ועתה הוא נהיה מוגבל בכל חשקיו...
זה יותר מ'וורט'. אדם נורמלי הוא מספיק סתגלן בכדי 'להכנע' לפשרות ולבינוניות (אגב, בכל תחום בחייו). מי שלא תהיה זוגתו - תמיד יש יפות ועשירות ומוצלחות ממנה.
בנוסף, אדם עושה, בדיעבד, אידאליזציה של הדברים הכי גרועים. ובוודאי של הדברים והבחירות הפחות מושלמות בחייו.
אינני חושב ש'לא מרוצה' או 'לא מסופק' בנקודת-זמן מסויימת, זה "לכל החיים".
וקיצרתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 17:18 |
|
| |
אשה נאה
חברה, האיזכור של המאמר היה הפניה בהקשר של ר' עקיבא ונשים, אולם העיקר היה היכולת לגרש אם הבעל מצא אשה נאה יותר.
אבל הנה עוד ציטוטים:
שלשה משיבין דעתו של אדם אלו הן קול ומראה וריח שלשה מרחיבין דעתו של אדם אלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים:(ברכות נז ב').
ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה מאי ותזנח משלום נפשי אמר ר' אבהו זו הדלקת נר בשבת נשיתי טובה אמר רבי ירמיה זו בית המרחץ (אמר רבי יוחנן) זו רחיצת ידים ורגלים בחמין ר' יצחק נפחא אמר זו מטה נאה וכלים נאים שעליה ר' אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים:(שבת כה ב').
אציין כי בהמשך יש אולי הסבר שונה לרבי עקיבא שאומר: ת"ר איזה עשיר... רבי עקיבא אומר כל שיש לו אשה נאה במעשים, ויהא מי שיסביר שלפי רבי עקיבא מותר להתגרש אם מצא נאה הכוונה במעשים.
לכן לדעתי לא כדאי לבן אדם להסתכן ולשאת אשה שאינה יפה בעיניו, כי אולי בעתיד הוא יצטער על כך. רק מי שהוא באמת לא שם לב לנושא היופי, זה לא יפריע לו וממילא לא יהיו לו ספיקות על כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 17:23 |
|
| |
בחגווי
אני חושב שכאשר נישאתי, עשיתי זאת בלב שלם. כמו חלק ניכר מהגברים, אני מעריך את אשתי אפילו יותר לאחר שנות נשואין ארוכות.
את הפשרות מוצאים כיום בעיקר אצל אלו שרוממות האהבה בגרונם, הנשים החילוניות, שמשתוללות עד גיל 35 ואח"כ נאלצות להתפשר לתקתוקיו של השעון הביולוגי.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 18:04 |
|
| |
לא, שרפ, גברים רבים נכנסים לחופה מתוך ספק והססנות.
זה לא משום שכלתם אינה מוצאת חן בעיניהם, או ממחשבה שיש יפה הימנה, אלא מתוך פחד וחשש שמא הבחירה היא איננה נכונה.
אין זו פשרה אלא החלטה הססנית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 18:10 |
|
| |
אם מהססים, למה לא ממתינים יותר לבחון האם ההחלטה היתה נכונה?
המציאות שהכרתי בישיבה בה למדתי היתה שונה לחלוטין (כותב את זה מישהו שהסכים בלב שלם להתחתן אחרי שבועיים מהפגישה הראשונה).
יתכן ובציבור החרדי זה יותר מקובל.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 18:13 |
|
| |
כי קיים מצב, בו ההמתנה אינה מקדמת במאומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 18:28 |
|
| |
אם ההמתנה אינה מקדמת כלום ועדיין מהססים, אולי לא כדאי להיכנס למהלך?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 23:44 |
|
| |
ואולי דווקא כדאי.
החששות - כפי שתיארתי בסיפור דלעיל - הינן תולדה של חשש סביר והגיוני. אינן מעידות על כשל עתידי בחיי הנישואין.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 23:55 |
|
| |
כן
אולם רבים יציינו כי הם התחתנו עם אהבה ובטחון ביחס לבן הזוג. אולי יש להמתין לבן זוג כזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 00:20 |
|
| |
זה תלוי באופי. אנשים שטחיים יותר בטוחים בעצמם.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 07:43 |
|
| |
נכון.
אולם האידיאל הוא להגיע למדרגת בטחון לא של שטחי אלא של מעמיק.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 08:08 |
|
| |
הבטחון של אדם מעמיק הוא ברבש"ע, לא בנוגע להחלטות בענייני העולם. בדברים אלו הוא עשוי להיות מצד אחד מסופק אך עם זאת לפעול ולעשות.
|
|
|
|
|
