| נשלח ב-30/5/2010 22:08 |
 |
| |
אבני היסוד בחינוך
האם ניתן להצביע על כאלו?
אם כן מה הם?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2010 22:55 |
|
| |
הכותרות שלך יפות, אך הן עשויות ליצור אוסף של סיסמאות סביבן.
יש הרבה ערכים, הרבה אמרות ורעיונות שניתן לכתוב כאן. השאלה היא מה אתה בדיוק רוצה.
יש לך בעייה מסויימת?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2010 23:11 |
|
| |
להגיע להבנה והגדרה של עיקרי החינוך, ככל שהדברים ברורים ניתן לנתח לחלק ולקטלג ולאחמ"כ ליישם.
גם אילו יועלו הרבה ערכים, ננסה יחדיו לאוגדם תחת הגדרות כוללות או לחלופין לסדרם זה מעל זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2010 23:45 |
|
| |
התלמיד כקורבן או כחבר
נירה חטיבה, בהוצאה האקדמית לפיתוח סגל הוראה 2003, סקרה שיטות הוראה שונות הרווחות כיום ובעבר.
מבין השיטות השונות, עולה הצורך לשתף את התלמיד בתהליך הלמידה, מתוך תחושה כי ההוראה, אין בה בכדי לקדם את החניך אל היעוד אליו אנו מייעדים אותו.
באמירתי האחרונה, מצוייה הבעייה. וכי מי אני שאכתיב לתלמיד את יעודו?
לכאורה, שאלה זו ניתנת להשאל בחברה חילונית, ואילו בחברה דתית, הקב"ה מצווה אותנו לחנך את תלמידנו.
למרות זאת, בגלל הצורך של התלמיד לחפש את זהותו האישית, מחובתינו להתייחס במלוא הרצינות לשאלה הזו גם בחברה שלנו. כי אם לנו אין תשובה ברורה, לא נוכל לשכנע את החניך כי עליו אכן לצעוד אל המטרות שאנו מציגים לפניו.
אז ראשית כל, יש כאן תפיסה דתית. היא זו שהעניקה לי את הזכות ואת החובה לחנך.
החובה - מבחינת הרבש"ע, היא לכוון את צעדנו כלפי שמיא. להתחבר לרבש"ע.
בכדי שהחינוך יצליח, יש לכוון את התלמיד לכך שהוא יגיע בעצמו אל המטרות, וכן גם לאפשר לו את חופש הבחירה.
ההימנעות ממתן בחירה, נובעת מחוסר אמון בילד, וזהו חינוך מסרס.
תפקיד המחנך הוא, להעניק לתלמיד כלים, עמם יוכל להתמודד במפגש עם החיים. הוא צריך לפתח אצלו חוש ביקורת, תוך שהוא מותיר אצלו, את התום ויכולת ההזדהות.
הדבר אינו פשוט, שכן ברגע שאנו חושפים את הילד לביקורת, הרי שבכך פגענו אולי, בהזדהות התמימה שלו. יכולת הזדהות הינה מרכיב בסיסי באמונה.
אלה מעט דברים להיום.
לילה טוב!
ישי ליפשיץ
תוקן על ידי גרפולוגיה ב- 30/05/2010 23:50:53
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2010 23:57 |
|
| |
הדברים בהחלט מענינים.
אגב, מה שם ספרה של נירה?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2010 00:04 |
|
| |
זה לא ספר אלא מאמר כבן 14 עמודים אם אינני טועה. שם המאמר: "שיטות הוראה - תהליכי הוראה בכיתה.
תרגע, המאמר שלה די משעמם. היא בטח הייתה זקוקה לעוד ניירת לשם קבלת תוספת במשכורת. אין במאמרה כל חידוש. אפילו את הגישות השונות, איננה מצליחה לבאר מה מייחד כל גישה. השתמשתי בזה, רק לצורך העניין, שם צירוף השיטות ממחיש את מה שכתבתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 12:19 |
|
| |
חינוך.
ימיו כימי עולם.
לבטיו כמניין שנות-דורים.
בקצה צדדי-שיקוליו תולָה הארץ כולה. על בלימה.
חינוך.
כמוהו כהורות, ערש מטלות החינוך:
– כל אחד נעשה מופקד עליו; יוזם כעצל, נבון כטיפש.
– אין לקראתו כל הכשרה מוקדמת.
– התובנות והנסיון נרכשים תוך כדי ניסוי ותהיה, תוך כדי תנועה.
חינוך.
נזיד רב-מרכיבים, שאיננו מקלי הבישול – ללא מתכון.
שיעור נהיגה באפילת-ליִל – בלי מורה.
בית-משפט-גבוה לנפש – באין ספרי חוק. גם לא תקדימים.
חינוך.
נעלם אחד גדול. מי גבר וימצאנו???
*
כנגד ארבעה בנים – כולם בָּבוּאת בָּנינו שלנו – דיברה תורה. דיבורך עם כל אחד ואחד מהם – כך מצווה היא – יהא דיבור המתייחד עמו בלבד. עליך לאבחן את הילד בארבע ערכות-איבחון, טרם תקרב למלאכת החינוך; טרם תפתח ב'והגדת לבנך'.
(העתקה ממאמר שלי. אי"ה ובל"נ ארחיב בהמשך בנושא האשכול)
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 01/06/2010 12:21:57
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 18:32 |
|
| |
מבחינתי, המודעות היא אבן יסוד חשובה בחינוך. כאשר מעשי המחנכים מגיעים מתוך הכרה מודעת, ולא נעשים באופן ספונטני, או מתוך רמיה עצמית- החינוך איכותי יותר (במובן של הקניית הערך, ולא מבחינת טיב הערך בדווקא).
בשל חוסר מודעות, או בעקבות כחש עצמי, אב יכול לצוות על בנו לשרת אותו, כביכול בשם מצוות כיבוד הורים, בשעה שמטרתו היא שיספק לו שרות מסויים, שהבן אינו מחוייב לעשותו. מחנך יכול להתעלם מצורך של תלמיד, כאילו משום שברצונו לחנכו לסבלנות/לאיפוק/לדחיית סיפוקים, בשעה שכרגע הוא מתעצל להעניק לתלמיד את המגיע לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 23:41 |
|
| |
דברים יפים, חכמים ונכונים.
יישר כוחך!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 00:15 |
|
| |
תודה.
בחגווי, הפתיח למאמרך מעורר רצון לקרוא את כולו. אנא תננו, ונחכם עוד.
תוקן על ידי מקווה ב- 02/06/2010 00:16:17
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 00:21 |
|
| |
מודעות אינה קשורה דוקא לחינוך, היא חשובה לפעילותו והתנהגותו התקינים של האדם.
אמנם אכן חסר במודעות יצור ליקויים ועכבות בפעילות החינוכית, לכן המודעות אכן הכרחית אבל היא אינה יכולה, לדעתי, להמנות כיסוד חינוכי בדוקא.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 00:35 |
|
| |
לזה מקווה התכוונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 00:39 |
|
| |
אנחנו עוסקים באבני יסוד בחינוך, לא בתכונות או מיומנויות הקשורות לחיים ומשמשים בין היתר גם בחינוך.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 08:13 |
|
| |
נט עד, טענתך מגוחכת, במחילה.
נניח יטען מישהו שאבן יסוד בחינוך היא העברת מסרים ברורים ובהירים. ואכן, זו אבן יסוד, היות שלא ניתן להקנות ערכים אמביוולנטיים או להעביר מסר מעורפל ולצפות שהוא יטמע בחניך.
עכשיו תבוא ותטען: אין זו אבן יסוד, היות שהיא תקפה גם במישורים אחרים, כמו בכתיבה, נניח?
אבני יסוד אינן יסודות כימיים טהורים. הן כללי הבסיס לחינוך. מותר לכותרותיהן להופיע במישורים אחרים של החיים.
נ.ב. חינוך נכון מתחיל בחינוך עצמי, ולא ניתן לחנך עצמנו ללא מודעות, או ללא מטרה בהירה ומוגדרת...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 12:33 |
|
| |
בע"ה, אציג תמונה חינוכית - שבדיון עליה אפשר לעקוב אחרי כמה וכמה אבני-יסוד:
בליל שבועות, כשעברנו, אני ובני (כבן 13), מבית-המדרש שלמדנו בו לביהכ"נ שהתפללנו בו עם הנץ-החמה, ראה הילד מודעה על הצגה -- כזו שאני מתיר לו לצפות בה -- הנערכת למחרת (איסרו-חג, חופש בחיידר).
אמרתי לו, שמכיוון שראה את המודעה ביו"ט - הוא יצטרך לוותר על כך.
לאחר יומיים, כשסחתי על כך ל'אשת-מקצוע' היא (כמובן) לא חסכה ממני ביקורת: "זה מוגזם. ילד לא אמור להבין ולקבל בהכנעה פנימית דברים כאלה. תדע לך, שבגלל זה הם יורדים אח"כ מן הדרך".
לפני הצגת 'אבני הדרך' שלי בחינוכו של הילד, אני עוצר כאן ומקווה לעורר דיון.
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 02/06/2010 12:39:35
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2010 12:55 |
|
| |
כתבת כך:
בליל שבועות, כשעברנו, אני ובני (כבן 13), מבית-המדרש שלמדנו בו לביהכ"נ שהתפללנו בו עם הנץ-החמה, ראה הילד מודעה על הצגה -- כזו שאני מתיר לו לצפות בה -- הנערכת למחרת (איסרו-חג, חופש בחיידר).
אמרתי לו, שמכיוון שראה את המודעה ביו"ט - הוא יצטרך לוותר על כך.
שלום לך!
זה לא נשמע טוב. זה נראה לקוח מסרט קדום ממוצא יקי.
הילד אשם בכך שראה מודעה?
מה פירוש: שאתה מתיר לו לצפות במודעה. האם אתה חושב שיש לך יכולת לשלוט על מה שהוא רואה?
ומדוע עליו להענש על כך שראה את המודעה?
מהו המסר שאתה מנסה להחדיר לבנך?
התחושה מן התיאור הזה, זה חינוך חונק. לכך עשויות להיות שתי השלכות:
בפעם הבאה, הוא ימנע מלספר לך אודות מה שראה. אתה בעצם עשוי במובן מסויים לאבד אותו.
אפשרות אחרת היא, שהוא ישתף עמך פעולה אולם אז, במקום ילד, תקבל קופסת שימורים בצורת אדם.
אני מכיר לא מעט יצורים כאלה.
אני בטוח כי הייתה כאן פליטת פה מצידך, וכי הדוגמה הזו אינה מאפיינת את התנהגותך הרגילה כלפי הבן.
תביא בבקשה דוגמאות אחרות.
תוקן על ידי גרפולוגיה ב- 02/06/2010 12:57:38
תוקן על ידי גרפולוגיה ב- 02/06/2010 13:07:10
|
|
|
|
|
